קצה. חוק ומשפט
אם אדם עובד לא בגשמיות, לקבל פרס, אלא על מנת להשפיע, ברוחניות, אז:
- כל יום מתחיל את העבודה מחדש, במוח ובלב,
- לא יכול לקבל שום תמיכה מאתמול,
- אין לו ברירה וצריך כל יום לחזור על היסודות של העבודה, היינו על הסיבות שמחייבות אותו ללכת על דרך האמת,
- כל יום צריך לדבר עם עצמו, שכדאי להיות עובד ה',
- הגוף (הרצון) שואל אותו כל יום כשמתחיל בעבודה: תן לי את הסיבות לזה, שאתה מחייב אותי, לתת את כל הכוחות שלי לה'. ומוכרח לתת תשובות, אחרת הגוף לא רוצה לעבוד. לכן כל יום מתחדשים אותם הויכוחים, שאלות ותשובות.
וכשהאדם נמשך בעבודה בתורה ותפילה ומעשים טובים, ולא זוכר את המטרה של העבודה, שהוא בעל מנת להשפיע - יותר קל לעבוד, כי נמשך אחר הכלל. אבל כשנזכר במטרה, במוחא וליבא, אז מיד העולם נעשה לו חשוך, כי זה נגד הגוף, שנקרא אהבה עצמית.
ואז אין לו שום תשובה לתת לגוף, כי זה "חוק", שהבורא רוצה שיאמין לו שזה לטובתו, שדוקא על ידי עבודה במוח ובלב יזכה להגיע לשלמותו, שאז גם אויביו נעשים אוהביו, "בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע".
ועל זה כתוב "לא תוסיפו" - להרבות שכל ודעת במקום למעלה מהדעת. נמצא, שאם משתדל להבין בתוך הדעת, שחושב שעל ידי זה תהיה לו היכולת להרבות בעבודה, כיון שהגוף יבין בתוך הדעת ואז יסכים - זה נקרא "בל תוסיף". אלא צריך להאמין בה', שדוקא על ידי אמונה למעלה מהדעת האדם מגיע לשלמותו. וזה אמונה למעלה מהדעת, "חוק".
אבל "משפט" - ההפך מחוק, ששם צריך להשתדל להבין את התורה שניתנה לו בתוך הדעת. ואם רואה שלא מבין, צריך להרבות בבקשות "להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד". וכאן נוהג: "לא תגרעו", אלא דוקא להרבות תורה.