רה. ההבדל בין כלל ישראל להפרט
בהכלל ישראל מאיר מקיפים, לכן באופן כללי כל אחד מהכלל יכול לקונן על חרבן בית המקדש, ומצפה לגילוי אליהו, ולגאולה השלמה ולביאת משיח. שכל אחד מרגיש מהמקיף איזו הרגשה במילים האלה של גלות וגאולה.
אבל באופן פרטי, כשאדם ישאל לעצמו ויעשה חשבון הנפש, אז הוא רואה, שאין לו שום מושג בדברים אלו. ובזה יש הבדל בין הכלל להפרט. פירוש, באופן פרטי, שישיג בבחינת אור פנימי, הוא לא יכול להשיג שום דבר מטרם שזכה לתשובה.
לכן כשאדם רוצה ללכת בדרך ה' באופן פרטי, רואה שאין לו שום דבר וכל יום יותר גרוע, כמה שעוסק בתורה ומצוות על דרך האמת הוא יותר רחוק מהאמת.
האדם מרגיש, שאין לו תורה, אין לו סיפוק בתורה ומצוות, אין לו מעשים טובים, ואז הוא בא לידי ענוה - מרגיש שגרוע מכולם, כי לכולם יש על כל פנים הארה ממקיף, והוא כבר לא יכול ללכת במקיף, כי התחיל לעבוד בבחינת הפרט שאז אין לו שום דבר מבחינת הכלל.
וצריך להגיע עם הענוה שלו, מזה שסובל יסורים שאין לו שום רכוש ושהוא ריק מכל וכל - לתפילה האמיתית, שה' יתן לו יראת ה', שה' יקרב אותו אליו.
מה שאין כן מי שחושב שיש לו רכוש יותר מכולם, אז אף פעם לא יבוא ליראת ה', ונחשב לעובד עבודה זרה, משום שלא נצרך שה' יקרב אותו אליו.