רו. רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים
כתוב, ששלוש מתנות טובות נתן ה' לישראל: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.
רחמנים - משפיע, "מה הוא רחום, אף אתה רחום".
ביישנים - מרגיש בלהנות לעצמו בושה, אחרת לא יהיה לו צורך לעבוד בעל מנת להשפיע.
גומלי חסדים - משפיע לעניים ולעשירים, היינו אפילו שכבר יש לו טעם בתורה ומצוות, ורק עכשיו הוא צריך ליתן יגיעה על סמך שאח"כ הוא יחזיר לו את התמורה עבור יגיעתו. רק שהוא צריך להאמין לו שיחזיר לו אח"כ.
נמצא לפי זה, שיש ב' מיני עבודות:
א. צדקה - נותן יגיעה ואינו רוצה שום תמורה (רחמנים).
ב. מרגיש שלא נותן צדקה, היינו שבטוח שיקבל אח"כ תמורה עבור היגיעה. ועיקר החסרון תלוי בזמן: אם מקבל את התמורה תכף אחר היגיעה - זה נקרא "מכירה וקנין", שמשלם כסף ומקבל תמורה. ואם צריך לחכות לתמורה, "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם", - נקרא "הלוואה וגמילות חסדים".
אלו הג' מתנות (רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים), האדם צריך לקנות בעצמו, בלהשתדל למצוא חן בעיני ה' שיתן לו אותם, כי דרך העולם הוא שהאיש אשר מוצא חן אזי נותנים לו מתנות.
ומטרם שזוכה למתנות (רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים), אינו מסוגל מצד הטבע לעשות מעשים כאלו.
רק מבחינת החינוך יכול, אבל מה שמקבל מהחינוך נקרא זה "בלי כוונה", שאין לו בחירה, שכל מה שעושה - עושה בהכרח, וההכרח לא יגונה ולא ישובח, כי לא עושה מרצונו הטוב אלא מרצון שהסביבה גרמה לו, ואם היה בסביבה אחרת היה עושה דברים אחרים. אלא אם מקבלים מתנה מה', אז עושה הכל מרצון עצמו.