רז. ארץ, אשר לא במסכנוּת תאכל בה לחם
אכילת לחם - שפע העליון. ו"בזעת אפיך תאכל לחם".
מסכנוּת - שנצרך לבריות, שנקרא עני. ואם שמח בחלקו נקרא עשיר.
ארץ - רצון, "למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה".
כשאדם עני, בחסרון, שקיום התורה ומצוות אצלו לא בסדר, גם במוח וגם בלב, אזי מגיע לאמת, להכרת הרע, שרואה מצבו האמיתי. ומזה הוא יכול לזכות למילוי החסרון.
ומי שאין לו חסרון, כלי, אין מקום לקבל לתוכו שפע. לכן שיש לו חסרון יכול לקבל מילוי, ועל ידי זה הוא הולך מדרגה לדרגה, אחרת נשאר עומד ולא הולך.
אבל יחד עם זה שיש לו הכלי, עניוּת, צריך להיות גם כן ב"השמח בחלקו", עשיר. שאם ה' רוצה שהוא ישאר במצב של חסרונות - הוא שבע רצון ומסכים, שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה - שיצייר לעצמו איך היה מברך את הבורא עבור השפע, כך יברך על כל הכרת הרע שמרגיש בעצמו, ומכל מקום יהא שמח בחלקו.
ואז הקב"ה משפיע לו לחם, כי מסכים להשאר עם כל הרע, אם ה' רוצה שבאופן כזה הוא יעסוק בתורה ומצוות. וזה "השמח בחלקו", ואז הוא עשיר.