רמא. שמחה - מהתקרבות למטרה
כלל - היסוד נבנה על שכר בעולם הזה ובעולם הבא, וכמה שעושה מצוות, עושה יותר או פחות, אין נעשה רשע מזה שפוחת, משום שהאמונה שלו היא בסדר, ועל המעשים יש לו תירוצים שהוא צודק.
פרט - העיקר הוא הכוונה על מנת להשפיע בלי שום תמורה, שעל זה הגוף לא מסכים, וזה גורם לו מחשבות זרות, ורואה את עצמו רשע, אמנם שבמעשה עוסק כרגיל, אבל על הכוונה אין תרוץ, לכן מוכרח לומר על עצמו שהוא רשע.
מחשבות זרות באות לו משום שה' רוצה שילך על דרך האמת, שלא ישאר בלא לשמה, אז ה' לא נותן לו לקיים את התורה ומצוות בשלא לשמה, אלא שולחים לו מחשבות זרות, שאם רוצה לעסוק בתורה ומצוות, באין ברירה יגיע לשמה.
נמצא, כשאדם עוסק בתורה ומצוות, ה' לא נותן לו להשאר בקיום תורה ומצוות בבחינת הכלל, ויהיה מוכרח לעסוק בלשמה, אחרת הוא עוד גרוע מהכלל.