רמח. יגעתי ומצאתי
היגיעה, שעל ידה מגיעים לתורה, זה ענין אחר ממה שמתייגעים לשאר חכמות. שאר חכמות משיגים ביגיעת המוח. אבל התורה היא מתנה, ועבור מתנה לא צריך להתיגע, שאם יש רצון לנותן הוא נותן מתנה למי שרוצה. אם כן, איזו יגיעה יש בתורה?
מתנות נותנים למי שאוהבים. לכן מתנה לא מבקשים, אלא אפשר רק להשתדל שהנותן יאהב אותו, אז ממילא הוא יתן לו מתנה. לכן כדי לזכות למתנת התורה, צריך לייגע את עצמו, שה' יראה שהוא מן האוהבים שלו, ואז ממילא הוא נותן לו מתנה.
ובכדי שה' יראה שהאדם הזה מאוהביו, צריך האדם לתת יגיעה גדולה, שכל חשקו יהיה בלהשפיע לה' נחת רוח, ולא לאהבת עצמו, אלא לאהבת ה', שזה נגד טבעו של הנברא.
ועל ידי היגיעה הזאת הוא נעשה מאוהבי ה', ואז ה' נותן לו את המתנה. לכן "יגעתי" להיות אוהב ה', ולא לתועלת עצמו, אלא שישפיע נחת רוח לה'. ואז, "מצאתי", שה' נתן לי כל טוב בבחינת "מציאה", משום שנתתי יגיעה בכיוון הפוך, כדי שאני אשפיע לה', ומציאה נקרא שה' משפיע לי הנאה ותענוג.