אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / נפגשים עם קבלה / המשורר רוני סומק על כוחות שמובילים לאיזון עם הטבע / הרמוניה של ניגודים

רוני סומק: הרב מיכאל לייטמן, אתה אומר שהקבלה היא מדע?

הרב מיכאל לייטמן: מדע לכל דבר.

רוני סומק: ואתה מדען.

רב: ואני מדען. חכמת הקבלה היא לא פילוסופיה ולא אמונה. זה מדע.

רוני סומק: את זה אני מבקש שתסביר לי. אתה לוקח את המילה קבלה, ומעמיד לידה את המילה "מדע", ועכשיו אתה מתאר לנו פה טנגו מאוד מעניין. תן לי דוגמה למה שאתה אומר.

רב: כל דבר בעולם שאנחנו חוקרים, אנחנו חוקרים בעזרת חמשת החושים שלנו, ובעזרת מכשירים שאותם אנחנו בונים באמצעות אותם החושים. אם יבוא יצור אחר, בעל חושים אחרים, שרואה, נניח, בקרני רנטגן, ושומע בגלי אולטרא, אינפרא, הוא כבר יבנה מכשירים אחרים ויגיד שהעולם נראה אחרת. כלומר הבעיה המרכזית היא שגם המכשירים שבנינו, שאמורים להיות כביכול אובייקטיביים, הם סובייקטיביים לחלוטין, כי נבראו מתוך תפיסת המציאות המוגבלת שלנו לחמישה חושים. זאת אומרת, המדע שלנו הוא מדע מוגבל. הוא מתלבש על האדם, הוא מתאים לו, הוא אמנם בונה קשר בין האדם למציאות סביבו, אבל זה לא מדע אובייקטיבי ושלם.

רוני סומק: אבל העולם משתנה כל הזמן. הדברים משתנים. בשנת 600 לפני הספירה אמר הֵרקלִיטוּס "הכול זורם". אתה לא יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים, כיוון שהנהר משתנה.

רב: לכן מה שאתמול היה בבחינת ודאות, היום מוטל בספק, ומחר זה יכול להיות בכלל הדבר ההפוך.

רוני סומק: אז אתה יכול להגיד את המילים "מדע" ו"ספק" באותו משפט?

רב: ודאי. כך אני אומר על המדעים שלנו בעולם הזה. אין לך דבר שעומד שריר וקיים לאורך כל הזמן. מניוטון לאינשטיין, ולמדענים של ימינו, שאצלם זה כבר יותר בולט, אנחנו רואים, שאפילו היסודות משתנים. כלומר, המדע זה דבר שיש לנו היום, ומחר זה יכול להיות כבר אחרת. חכמת הקבלה מחלקת את המציאות לשני חלקים: חלק שאנחנו יכולים לחקור, שנקרא "נגלה". וחלק שאנחנו עדיין לא יודעים, ונדע מחר. זה נקרא "נסתר". מה שנסתר, אתה מוזמן לבוא ולחקור, ואז תדע. לכן אין כאן סודות. סוד הוא כל דבר שנמצא מאחורי הפינה, שאני לא רואה אותו.

רוני סומק: וזה הנסתר?

רב: זה הנסתר, לא יותר. היום זה נסתר, ומחר זה יהיה נגלה. בצורה כזאת חכמת הקבלה מתייחסת לכל דבר במציאות.

רוני סומק: יש מדרש מאוד יפה, שדן בשאלה למה בראו את האדם ביום השישי. אז אומרים - אם אתה רוצה להיות נחמד לאדם, תגיד לו "אחרי שאלו-הים ברא את השמיים ואת הארץ, ואת הכול, הוא ברא אותך כתפארת הבריאה". אם האדם הזה מעצבן אותך, תגיד לו - "תראה, אפילו את הג'וקים ואת העכברים בראו לפניך". איך הקבלה רואה מדרש כזה? איפה הקבלה ממקמת את האדם במגרש הבריאה?

רב: האדם הוא מרכז הבריאה. חכמת הקבלה אומרת שאין יותר מציאות חיים, מלבד החיים על פני כדור הארץ. זה הכדור המיוחד בכל היקום. יכולות להיות צורות למיניהן ביקום, אבל לא צורות שיש להן תכלית הבריאה, שהן צריכות להגיע בסופו של דבר בצורה מטרתית, בסדר סיבה ומסובב, לאיזו מטרה נקובה מראש. והאדם בהתפתחותו, חייב להגיע למצב, שהוא משיג את הבריאה כולה. ומגיע ברמת התפתחותו לכוח העליון של הבריאה. להיות כמו הטבע.

רוני סומק: מה יותר גבוה - האדם או המלאכים?

רב: ודאי שהאדם. כולם מאוד אוהבים את המילה הזו, "מלאכים", ומייחסים לה תכונות רומנטיות ומיסטיות. אבל חשוב להבין שמלאכים הם פשוט כוחות.

רוני סומק: זאת אומרת, האדם יכול לעבור את המלאכים בדרך אל הקדוש ברוך הוא?

רב: "מלאך" זה כוח, כמו כוח המשיכה בכדור הארץ. הכוח הזה, כמו כל כוחות הטבע, נקרא "מלאך". כלומר, אלה כוחות דוממים. ובנוסף יש גם כוחות שהם צומח, ויש כוחות שהם חי. אבל האדם הוא מעל זה, "אדם" הוא מהמילה "להידמות", "דומה" לעליון. בסוף התפתחותו הוא חייב להידמות לדרגה הגבוהה ביותר של הטבע.

רוני סומק: אנשי הקבלה רואים באדם "תפארת הבריאה". מה קורה להם כשהם פותחים את העיתון, או פותחים את החלון, או פותחים את העיניים, ורואים את "תפארת הבריאה" במעשים מאוד לא "תפארתיים"? מה עושים כשיש פתאום איזה "קצר" בתפארת הבריאה?

רב: האנושות התחילה להתפתח מאפס, וההתפתחות שלנו היא הדרגתית. כל הצורות שרואים באמצע ההתפתחות, הן תמיד לא יפות ולא טובות. כמו הפרי, שעד שהוא מבשיל ומגיע לצורתו הסופית, הוא חמוץ וירוק, וכביכול לא מוכן לכלום. ובאדם זה עוד יותר קיצוני, כי הוא צריך להתפתח לגובה המקסימאלי שקיים. אנחנו צריכים ללמוד שלא נברא שום דבר רע, אלא הוא נעשה רע רק באופן השימוש שלנו בו. זהו רק סממן שבא להראות לנו שמשהו לא עובד כשורה ובנקודה הזאת צריכה להיות התפתחות האדם, הכרת הרע ותיקון. חכמת הקבלה עוסקת בתיקון.

רוני סומק: יש דבר שיוצא לי להיתקל בו הרבה, ואני מוצא שגם בשירה הרבה משוררים מתייחסים לזה - הספירות. יש גם את עמוד האהבה, ועמוד היראה. ותמיד התחושה היא, "למה צריך את החלוקה הזאת?" הייתי מאוד שמח אם היית מאיר את עיניי בנושא "משרדי התיווך" האלה שנמצאים בין השמים לבין הארץ.

רב: אנחנו רואים בכל השטחים, שהטבע פועל על ידי שני כוחות - חיובי ושלילי, משיכה ודחייה, חוסר ועודף, חום וקור. יש שני קטבים, שנמצאים תמיד או באיזון או במאבק או באיזה קשר ביניהם. הם כוח האהבה וכוח השנאה, או כוח הקבלה וכוח הנתינה. והאדם כלול משני הכוחות הללו. כשמדברים בקבלה על שלמות, מדברים על מצב שבו נדע איך להשתמש בכל הטבע, מצדו האחד ומצדו השני, אהבה ושנאה, נתינה וקבלה. האדם צריך לרכז בתוכו את הכוחות האלה, לגלות את אותו חוק עליון שממנו כלולים כל הניגודים וליישב ביניהם. אז הוא מגיע להשגת מחשבת הבריאה. כדי להסביר לנו איך אדם יכול להתכלל בתוך הכוחות האלו, להשתמש בהם, ולממש את כל מה שעומד לרשותו, המקובלים מעביריםלנו את זה דרך מפת הספירות.

רוני סומק: אני מאוד אוהב את הדרך שאתה מתאר את הטנגו הזה בין הטוב לבין הרע. נקרא לזה "טנגו", כי זה על אותה רחבת ריקודים.

רב: אין "טוב" ואין "רע". אלה שתי צורות הטבע. אם זאב אוכל כבש, הוא רע?

רוני סומק: לא.

רב: אלא איפה הרע?

רוני סומק: סליחה שאני קוטע אותך, אבל הכבָשים יחשבו שהוא רע.

רב: לא.

רוני סומק: למה לא? הכבָשים יחשבו שהוא רע.

רב: לא. אנחנו צריכים להתחיל להבין לעומק שטוב ורע זה כמו קור וחום, שתי צורות הטבע, ואי אפשר לומר על האחת שהיא מטיבה ועל השנייה שהיא מזיקה, אלא הכול תלוי בשימוש, איך משתמשים בכוחות האלו.

רוני סומק: אבל אם הייתי כבש, הייתי חושב שהזאב הוא רע. כי הייתי חולם עליו בלילה, הוא היה מפחיד אותי... אני יודע שהוא טרף פעם את הבן דוד שלי. איך היית מסביר לי בתור כבש, שהזאב הוא חלק מהאיזון שיש בטבע?

רב: בטבע אתה רואה שהזאב מצידו מוכרח לטרוף את הכבש. כך הוא בנוי מצד הטבע. הכוח שדוחף אותו לחיות, גדול מהכוח שלו להתחשב אם הכבש יחיה או ימות. כך זה מסודר בטבע, שהגדול והחזק טורף את הקטן והחלש. אז אתה לא מצפה שהכבש יגיד לזאב: "אתה לא בסדר! אתה צריך להיות יותר גבוה מכל החשבונות האלה, אתה חייב עכשיו למות מרעב אפילו, אבל לא לאכול אותי!" לאיזה מן משחק אנחנו נכנסים? אנחנו צריכים להבין את הטבע מנקודת המבט שלו. אנחנו יכולים לגלות את החוקים הללו, ולהבין למה זה קורה. מה קורה לכבש ומה קורה לזאב, ולמה יש תכלית כזאת, ומהו אדם באמת "רע" לפי הקבלה. אם נקצר את הדרך, לפי הקבלה אדם נקרא "רע" רק במידה שהוא רוצה להזיק לזולת. הזאב שהולך לטרוף את הכבש לא רוצה להזיק, הוא פשוט מבצע פקודות של הטבע. זה ההבדל.

רוני סומק: אז תורת הקבלה היא תורת האיזון?

רב: יופי. בדיוק כך. אין לנו יותר מאשר להגיע לאיזון. אבל במה? בזה שאנחנו מסתכלים על העולם בצורה מדעית, ולומדים את חוקי הטבע.

רוני סומק: אם אדם רוצה להתגבר על יצר הרע שלו - הוא צריך לפתוח את החלון ולהסתכל על הטבע, ולהגיד "אני אלמד מהטבע איך להגיע לאיזון בין יצר הטוב ליצר הרע"?

רב: ודאי. אם הוא לא ילמד מהטבע, הוא אפילו לא ידע מה זה "יצר רע". חכמת הקבלה עוסקת רק בדברים שאדם יכול להשיג מתוך המציאות. לכן אין כאן "סבתא אמרה לי", "הרב אמר", "משה רבנו אמר". אלא המקובלים הם אנשים שחוקרים את המציאות, מביאים לנו את חוקי המציאות, ואומרים לאדם: "כך וכך אתה צריך לפעול". המקובלים נותנים לנו עצות איך להשיג את אותה הרמוניה אבל כל אדם צריך למצוא אותה מתוך מחקר פנימי אישי על עצמו, ונקווה שכולנו נזכה להגיע לכך.