מה יש בעולמך שאני לא רואה, שאני לא יודעת?
אריאלה ר. הופמן: הרב לייטמן, אתה אומר ש"חוטים אדומים" זו לא הקבלה המעשית אז אני יכולה להיות שקטה, שאין לי חוט אדום על היד. האם באמת לא מפריעים לך הקמעות, החוטים האדומים, המים הקדושים, הברכות וכולי? אינך מודאג מהטיית הקבלה לכיוון הפופוליסטי?
הרב מיכאל לייטמן: באמת שלא. יש אנשים שנמצאים במקום כזה בהתפתחות הרוחנית שלהם, שכל מה שהזכרת עדיין טוב עבורם. אדם שחושב שיש דבר כזה "מים קדושים" ואם ישתה אותם יבריא, יכול בהחלט לשתות ולהבריא מזה. היום אפילו רופאים אומרים שיותר ממחצית המחלות מרפאים באמצעות כוח השכנוע. אפקט הפלצבו )תרופת דמה( זה דבר גדול. הביטחון של האדם בתרופה מעורר מערכות פיזיולוגיות שמובילות להבראה. גם נפשית, בכל נטילת תרופה האדם מרגיש תקווה ורוגע. לכן איני צוחק, חלילה, מאדם שמוכר חוטים אדומים, וגם לא מאלה שקונים אותם. האחד נותן כסף, והשני נותן לו מעין ביטחון בתמורה. אני עוסק בקבלה כבר שלושים שנה, ואני רואה עד כמה האנושות מתחילה לפתח לאט לאט דרישה לדברים רציניים יותר. מובן שהתהליך נמשך זמן רב, אבל האנשים כבר מתחילים לחוש שהקבלה היא דבר רציני יותר מטרנד חולף או מקמעות ולחשים. כשמגיעים לקבלה זה סוף החיפושים. אם מדובר בחכמת הקבלה האמיתית, אחרי שאדם מגיע אליה לא נותר דבר שעליו עוד להשיג, ולא נותרות עוד שאלות שעליהן אין תשובה.
אריאלה ר. הופמן: שמעתי ממך שהקבלה מבטיחה משהו, לא?
רב: הקבלה מיועדת לאלה שהתעורר בהם צימאון לדעת מהו סוד החיים. לאלה ששואלים, "לשם מה אני חי?".
אריאלה ר. הופמן: מי שלא שואל בשביל מה הוא חי, יכול להיות מאושר בעצם בלי לשאול שאלות, ובלי להתעסק בכלל במהות.
רב: ודאי, הוא לא שואל. אדם כזה נהנה מחיי היום יום ובזה מתמצים חייו.
אריאלה ר. הופמן: זה נשמע לי נהדר, לא?
רב: הקבלה לא מחייבת את האדם לעסוק בה. אנחנו אומרים שעל כל אדם להגיע בסופו של דבר לתכלית שבשבילה נברא, משום שבסופו של דבר כולם צריכים להגיע לדרגה העליונה, הנצחית והשלמה של הקיום. אבל יש כאלה שיצטרכו לעסוק בלימוד החכמה באופן יותר מרוכז, מתוך שורש נשמתם, מתוך השאלה הפנימית הבוערת בהם, ויש כאלה שיסתפקו בהסברים כלליים. חכמת הקבלה פונה קודם לאלה שכבר נפתח בהם הרצון לגילוי האלוקות, לגילוי הכוח העליון, אם לפחות הם היו עוסקים בה, היינו משנים את ההיסטוריה. אריאלה ר. הופמן: האם לקבלה יש תכלית נרחבת יותר מדאגה לאושרו של הפרט?
רב: התכלית מיועדת לכלל האנושות, אבל זהו תהליך של התפתחות והבשלה, שלב אחרי שלב, שבו כל אדם מתוך עצמו פתאום מתחיל לשאול על הסיבתיות, על הכוחות שמנהלים את חייו, ומעוניין לדעת מדוע רע לו.
אריאלה ר. הופמן: תכליתה של הקבלה היא רק לתת מענה לשאלות קיומיות?
רב: כך ולא יותר. אדם מגיע לחכמת הקבלה ובפיו השאלה "מהו הטעם בחיינו?". הוא שואל על מהות החיים, שכן את כל היתר הוא יכול למצוא כאן בעולם הזה. על כך כותב המקובל הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" )אות ב'(: "אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירֶד )בני העולם(, שהיא: מהו הטעם בחיינו?"
אריאלה ר. הופמן: זאת תכלית האדם שמגיע אל הקבלה. ומהי תכלית הקבלה?
רב: לתת לו את התשובה המַספקת, כלומר לפתוח לו את המציאות.
אריאלה ר. הופמן: לשם הצלת האלוקות, תיקון כל הנשמות?
רב: את האלוקות לא צריך להציל.
אריאלה ר. הופמן: אין משהו נשגב בהרבה מהאושר הפרטי שלי? האם אני לא חלק ממערכת שיש לה מטרת על?
רב: האדם פועל מתוך חסרונותיו, אבל אנו לא פועלים על סמך חיסרון מלאכותי, ש"אין לי ממה ליהנות, אז אנסה ליהנות מחכמת הקבלה". אלא האנושות בהתפתחותה מגיעה אט אט לשאלות רציניות יותר, וכשמגיעים לשאלה על מהות החיים, זו שאלה על החלק שמנהיג את העולם, על הכוחות שמנהלים את המציאות שלנו, שנמצאים כאן איתנו באותו מרחב, ובאותו מקום, אבל אנו לא מודעים להם. אילו האדם היה חש אותם ויודע איך להסתדר עימם, הוא היה מנהל את חייו באמצעותם. הבעיה שחלק גדול מהמציאות נסתר מעינינו. אדם פועל באופן מסוים בעולם, ולפתע מתברר לו שיתכן שבפעולתו הוא גורם לאסון אקולוגי. מנין יכול היה לדעת? האדם לא מכיר את כל חוקי הטבע, הוא לא יודע שהדברים חוזרים אליו כבומרנג. ואילו ראה את כל התמונה, ודאי היה מאושר יותר, כי היה יודע לקראת מה צועדת האנושות.
אריאלה ר. הופמן: תסביר לי בכמה משפטים, איך מגיעים לגילוי הזה?
רב: זה קורה אם יש לאדם חיסרון אמיתי, לא כמו ששואל ההמון ברחוב, אלא אם הוא מרגיש חיסרון בלב, רצון להכיר לשם מה הוא חי, מדוע הוא סובל, מה תכליתו, ומה קורה לאחר המוות, ורק אם ללא מענה לשאלות הללו, הוא מרגיש שלא יוכל להתקיים.
אריאלה ר. הופמן: הקבלה בעצם נותנת לאדם כלי להבין את הסדר העולמי?
רב: כלי להרגיש את הסדר שבמציאות, לחיות במרחב חווייתי פנימי יותר.
אריאלה ר. הופמן: מה יש בקבלה שייתן לי מושג על הסדר שבמציאות?
רב: "הזוהר" וכל ספרי הקבלה מסבירים את המערכת שנמצאת מעל העולם שלנו, ואיך יורדים ממנה כוחות ומנהלים את העולם. לא מדובר בהבנה שכלית, או בהסכמה לזה. אלא אדם שלומד, מתאים את עצמו אט אט לאותה המערכת, ואפילו באופן בלתי הכרתי, נעשה חלק ממנה. בזמן שהוא לומד עליה, המערכת משפיעה עליו. והוא מתחיל להתקרב אליה לפי התכונות, לפי המחשבות, ולפי הרצונות. ואז מתחיל להרגיש אותה.
אריאלה ר. הופמן: האם זה לא מספיק שההתנהלות היומיומית שלי היא התנהלות מוסרית, הומאנית, ערכית, האם לא תרמתי בזה לרוחניות?
רב: את מדברת כפילוסופית, והפילוסופיה היא פרי הדמיון של האדם. הקבלה מדברת על כך שאדם נכנס להכרת הכוחות שבטבע מתוך מעשה, וחוקר אותם. מדובר על מה שהוא מרגיש, מבין, מקבל ומגלה, וזה מה שהוא כותב. את מתנהגת בצורה מוסרית, יפה מאוד, אבל מה יוצא מזה? שום דבר. את עושה טוב לבריות. כל עוד אדם לא החל לפתח את נשמתו, כל פעולותיו הכרחיות, ואין לו בחירה חופשית בכלום. כלומר, הוא מופעל מתוך הטבע הפנימי שלו, הורמונים, גנים וכן הלאה, וכן על ידי הסביבה שחינכה אותו, וחינוכה עדיין משפיע עליו כעת. כלומר את לא יכולה לפעול אחרת. את לא יכולה לעשות רע לאנשים כי זה יגרום לך להרגיש לא טוב עם עצמך. ההתנהגות כלפי הזולת היא רק תוצאה של מה שאת מרגישה. זה לא שאת בן אדם נפלא מבחירה אלא זה עדיין תוצאות של מה שטבוע בך. אדם אחר קיבל נתונים שונים של גנטיקה וחינוך ואצלו זה אחרת. גם המדענים מגלים כיום, שאדם נעשה שתיין, גנב וכן הלאה משום שיש בו גן מסוים לזה. לכל תכונה ועניין יש גן. אז האם ניתן לבוא ולומר לאדם "מדוע אתה רשע?". ייתכן שאנו מענישים בני אדם בדברים שהם כלל אינם אשמים בהם. אני לא מתייחס לרשע כאל אדם טוב, אלא אני אומר שכל עוד האדם פועל בתחום העולם הזה ולא מתרומם ממנו, הוא לא נכנס לרוחניות ואין לו כל בחירה. חופש יש רק למי שמתחיל לשאול על שורש הנשמה, ואז יוצא אל מעל הנתונים הפנימיים, הגנים הגופניים והסביבה שלו, ומתחיל להתקשר אל הכוח העליון.
אריאלה ר. הופמן: הקבלה היא ספר רצפטים? אני אדם ממוצע, שמאוד רוצה להיות מאושר. אבל אני רוצה להיות מאושרת מחר. אין לי שלושים שנה ללמוד, וייתכן מאוד שגם האינטלקט שלי הוא מוגבל. כמה זמן יידרש לי להיות מאושרת באמצעות הקבלה? איך אני יכולה להיות מאושרת בדקה אחת?
רב: את יכולה להיות מאושרת בעוד דקה אחת על ידי סמים, אבל לא אני הוא זה שימכור לך אותם. לאדם לוקח לפחות שלוש
עד חמש שנים כדי להתחיל להיכנס לעולם הרוחני. תוך כדי הלימוד הוא נכנס לדו שיח עם המערכת העליונה ובהתאמה אליה
הוא מתחיל לתפקד. הוא נעשה מותאם ל"מכונה" הזאת, עובד יחד אתה, והופך להיות חלק בלתי נפרד ממנה, כלומר, בלתי
נפרד מהטבע.רק במידה שתתאימי את עצמך למערכת העליונה, כלומר תשפרי את עצמך בהתאם לחוקיות הקיימת שם, תוכלי לראות את המציאות, להבין אותה ולהשפיע עליה, לפי מידת התיקון שלך.