חלק שני: תיאטרון בובות פוליטי
ליאת רגב: מה לגבי מנהיגים, ראשי מדינות?
רב: נאמר: "לב מלך, ביד ה'". דווקא לאנשים שנראים לנו כמנהלי העולם, אין כל בחירה חופשית. מי שעומד בראש מדינה הוא אדם שמבצע פקודות כלליות שחלות על הציבור הרחב. ככל שאדם מסוים בעולם הזה נראה לנו גדול ובעל השפעה, כך מצבו ברוחניות הפוך, שם הוא כמעט לא משתנה.
ליאת רגב: אם מסתכלים לעומק, רבים מהמנהיגים באמת אינם עובדים לפי ההחלטה שלהם. גם מנהל בית ספר לדוגמה, שולט על מסת אנשים גדולה לא לפי החלטתו. האם בגלל זה הוא אינו יכול לבצע תהליך רוחני?
רב: התהליך הרוחני איננו שייך כלל לעבודתו הגשמית עם הגופים. תהליך רוחני הוא תהליך שבו אדם פועל בהתקשרותו ליתר הנשמות. רק במידה שהאדם מתקן את עצמו להיות באהבה כלפי האחרים, למעלה מהאגו, והוא עושה זאת כדי לאפשר התקשרות בין הנשמות, כדי ליצור מצב שכול הנשמות יתלכדו כאגודה אחת, ככלי אחד כלפי הכוח עליון, רק זה נקרא תהליך רוחני.
ליאת רגב: עדיין לא הבנתי מדוע זה שעומד בראש מדינה, שהוא בסך הכול בשר ודם, שונה מכל אדם אחר. במה הוא שונה ממני?
רב: הוא שונה ממך גם לפי שורש נשמתו שהביא אותו למקום שבו הוא נמצא, וגם כי בפועל ניתן לראות שאת חופשייה במעשיך הרבה יותר ממנו. חופש הבחירה של אנשים גדולים הוא מוגבל. זה דבר ידוע.
ליאת רגב: הוא מוגבל מתוקף תפקידו.
רב: אבל התפקיד ניתן לו משום שבגלגולו הנוכחי עליו לעשות פעולות פשוטות למדי בתיקון האישי שלו. ומה שנראה לעין כ"אנשים גדולים שעושים פעולות גדולות", אלו פעולות שאינן מיוזמתם של בכירי הממשל, אלא ביוזמתו של אותו כוח כללי שמוביל את העולם משינוי לשינוי.
ליאת רגב: האם באופן עקרוני לאיש ציבור יש שליחות בתפקידו?
רב: לא. שוב, אני אומר כי לא ניתן להעריך ולשקול אדם לפי התנהגותו, מקומו, משׂרתו או תפקידו בעולם הזה. על פי הנתונים הללו, לא ניתן לקבוע אם מדובר בנשמה גדולה, שמבצעת פעולות רוחניות גדולות. יתכן שדווקא בפינה שקטה יושב מקובל ומבצע תיקונים גדולים מאוד בעולם הזה. והוא זה שבצניעותו פועל יותר מכל האחרים שעושים פעולות רבות עם הרבה רעש, שפעולותיהם אינן מיוזמתם-הם. פעולותיהם נובעות מכורח המציאות, וברוחניות התוצאה מהן אפסית.
ליאת רגב: אינך רואה סוג של הנהגה שקשור לגורלו של עם ישראל?
רב: ההנהגה של עם ישראל וגורלו הם עניין אחר, שונה וקיצוני מכל העמים האחרים. זהו גורל שאין לו קשר עם נבחרי הציבור. רק הנהגה רוחנית משנה את היעוד של העם ואת מצבו. על פי רוב הממשלה לא שייכת לזה. היכן ראית ממשלה רוחנית, שדואגת להתפתחות העם ולחינוך הרוחני שלו?
ליאת רגב: אז אולי ממשלה זה דבר פסול?
רב: אין בה כל דבר פסול, אנו צריכים אותה כדי לנהל את חיינו. צריכים צבא, אספקה למדינה, מערכת משפטית, ועוד.
ליאת רגב: אני רואה פה תהליך שלם. הרצח של יצחק רבין, המוות של יאסר עראפת, קריסת המערכות של שרון שניסה לקדם את תהליך השלום. האם אינך רואה בכל מה שעוברת ישראל ביחסיה עם שכניה והעולם שזו שרשרת גורל שמצביעה על כך שמשהו מלמעלה מוביל את התהליך הזה?
רב: ודאי שהכול בא מלמעלה, מכוח עליון. הכוח הזה דוחף אותנו להבין דבר אחד - עלינו להתעלות מדרגתנו הנוכחית ולהגיע לרמה רוחנית מסוימת. לכן, אנחנו צריכים לראות בכל המנהיגים לא יותר מאנשי ביצוע. העם, או נכון יותר, דרגתו הרוחנית של העם, היא שקובעת מה תהיה הפקודה שתרד מלמעלה. מה שביצעו ראשי המדינה, בא משום שעם ישראל היה ראוי או זקוק לתהליכים האלה, כדי שיעזרו לו להתקדם לעבר מימוש ייעודו הרוחני.
ליאת רגב: הכוח שלנו כעם, האנרגיה שאנחנו צוברים, הם שהביאו להינתקות?
רב: בזה שעוזבים מקום, או כובשים מקום, לא יוצרים בעולם איזון ושלום. ההינתקות מתרחשת לפי מאזן הכוחות בין רוחניות וגשמיות שאנו גורמים. אילו העלינו את רמתנו הרוחנית, הדברים היו נראים אחרת. על עם ישראל להגיע לדרגת "עם ישראל" הרוחני, ולדרגת "ארץ ישראל" הרוחנית, מה שנקרא ארץ ישראל השלמה. אם לא נימצא ברמה הרוחנית הראויה של "ואהבת לרעך כמוך", נחזור ונאבד את הכול, כפי שאיבדנו בזמן חורבן הבית. גם אז היתה לנו ארץ, והיתה לנו ממלכה, והיה לנו עם, ונפלנו לשנאת חינם. למרבה הצער, הדרגה הרוחנית שלנו היא זו שעלולה להביא לכך. מוטב שנעשה את השינוי, ברמה שבה פועלים הכוחות הרוחניים. אם נתעלה לרמה הרוחנית שבה יש קבלת החלטות אמיתית, נבין שהמצב המדיני הוא רק תוצאה מהעולם העליון. כל עוד לא התעלינו לדרגתנו הרוחנית, שום פעולות צבאיות, או מנהיגים כאלה ואחרים, לא יוכלו לעזור. אלא שאם נבין את זה ונפעל בהתאם נוכל הפעם לעלות לרוחניות מתוך הבחירה והמאמץ שלנו, ולא רק עם ישראל יעלה, אלא כל העמים יעלו עמו יחד. זו הסיבה שהמצב העולמי כיום הוא כה קיצוני ומתוח. לעם ישראל תפקיד מיוחד, בכך שדרכו עובר האור העליון ליתר הנשמות.
ליאת רגב: זה מה שנקרא "העם הנבחר"?
רב: עם ישראל הוא עם נבחר מתוקף תפקידו. מחובתו למשוך את האור העליון ולהעבירו לכל העמים, ולהיות "אור לגויים" כמו שכתוב. בפועל, זה בא לידי ביטוי בלימוד חכמת הקבלה והפצתה לעולם. אם עם ישראל אינו מבצע את תפקידו, מתגלה מצד נשמות הגויים אנטישמיות, שנאה, שזו למעשה דרישה, שנובעת מחוסר מילוי בנשמות אומות העולם. הדרישה הזו מתעוררת בהם גם באופן תת הכרתי. איך אפשר להסביר אחרת את יחסן של מדינות שמאז ומעולם לא היה לנו איתן שום מגע, שעוקבות בדריכות ומבקרות את כל הנעשה בישראל? עם ישראל מחויב בסופו של דבר לבצע את תפקידו.
ליאת רגב: אבל עושה רושם שאין לעם ישראל יכולת אמיתית לעמוד במשימה.
רב: עד כה לא היינו מסוגלים לבצע את משימתנו זו, מפני שההיסטוריה הרוחנית של האנושות מתחילה רק עכשיו, מסוף המאה העשרים.
ליאת רגב: למה דווקא עכשיו?
רב: לפני כן זה היה "זמן ההכנה". במשך אלפיים שנים עד לדורנו זה, עם ישראל היה צריך לרדת מגובה דרגתו הרוחנית שחי בה עד לחורבן בית המקדש, ולאבד לחלוטין את הרוחניות. במקביל, אומות העולם היו צריכות לעבור התפתחות מהדרגה הנמוכה ביותר שהיו בה אז, כאשר עם ישראל היה בדרגתו הרוחנית. היה עליהן לעבור דרך רצונותיהם הגשמיים, לתענוגים גופניים, עושר, כבוד, שליטה, מושכלות, עד לדרגתן כיום. בעת הנוכחית האנושות בכללותה עוברת משבר, מתוך כך שמבינה שאין בעולם הזה מילוי לרצון החדש שמתעורר כעת אצל כולם, ולא רק אצל יהודים - הרצון לרוחניות.
ליאת רגב: הוא מתעורר בכולם במידה שווה?
רב: לא. הוא מתעורר באומות העולם אפילו יותר מאשר בישראל. העולם היום מגיע לנקודת שיא שלילית מצד התפתחות האגו וכעת מתגלות מכות חברתיות, שנובעות ממשבר בכל עיסוקי האדם בעולם הזה. האנושות מגלה שאין מה שיכול למלא את הצורך בסיפוקו של האגו שגדל ואז האדם פונה לסמים, נכנס לדפרסיה, חווה משבר משפחתי, וכן הלאה. כעת נפגשים שני הצירים - ציר ההתפתחות השלילית של עם ישראל, וציר ההתפתחות החיובית של אומות העולם. וכולם שואלים "מה הלאה?". השאלה הזו מתחילה להתעורר בכל אחד ואחד. אם אדם לא מצליח למצוא מילוי, סימן שהוא מחפש למצוא מילוי גדול יותר, שלא הצליח לגלות בעולם הזה, ואותו החיסרון הוא שמביא את האדם להתפתחות רוחנית. וכאן חייב עם ישראל לממש את ייחודיותו, את סיבת היותו העם הנבחר, ועליו לפתוח את חכמת הקבלה כאמצעי להשגת המילוי העליון, שימלא את האדם בתענוג אינסופי.
ליאת רגב: אפשר לומר, שעם ישראל עושה את זה?
רב: לפי מה שנראה ברוחניות עם ישראל עושה זאת, אך בינתיים לא בצורה מַספקת. עם ישראל חייב לפתוח את החכמה הזאת לעצמו, ולהעביר אותה דרכו לכל אומות העולם, שיתלכדו כאגודה אחת, בהתחברות לנשמה הכללית, שכל אחד הוא חלק ממנה. אז האנושות תהיה ככלי אחד להשראת אור גדול אחד, וזה יהיה גמר התיקון, ששעתו קרבה.
ליאת רגב: "גמר התיקון" עתיד לבוא, קרוב?
רב: זירוז הזמן תלוי רק בנו.