אין סופרמן או באטמן שיעשו במקומנו את העבודה
נמרוד רשף: אתה אומר, שאתה מוריד את ההילה המזויפת מסביב לחכמת הקבלה. ואני חושב שאתה מעלה את השאלות לרמה הפילוסופית: האם הטבע קיים, ובידי האדם זכות הבחירה? גם הגיבור בסיפור הקומיקס שלי נמצא בצומת דרכים, כמו כל אדם. הוא יכול לבחור בדרך זו, או בדרך אחרת. מצד אחד, יש בו רגישות גבוהה. מצד שני, הייתי אומר שהוא גיבור פאסיבי. הוא עומד חסר אונים... מה אתה מציע לגיבור שלי כדי שיוכל למצוא שלווה?
הרב מיכאל לייטמן: מה עושה גיבור ישראלי טיפוסי שנתקע חסר אונים, במבוך של בעיות פנימיות קשות, ועליו לפתור את בעיית החיים, "לשם מה אני חי?" ו"איך עלי להמשיך הלאה בחיים?" הוא לפתע מגלה שהפתרונות הרגילים שלימדו אותו, אינם פועלים. הוא עומד ושואל "מה עושים?" כולם בורחים, אבל בזה לא פותרים את הבעיה, כי הבריחה לעולם לא מביאה את האדם להצלחה. לכן אני מתפלא תמיד, מדוע אנשים לא שואלים את ההיפך. כלומר, לא איך לברוח מהבעיות, שזה אינסטינקט טבעי של האדם, כמו של חיות שבורחות משריפה ביער, אלא לשאול על הסיבה, מדוע יש שריפות? נשאלת השאלה, איך האדם יכוון את שכלו כך, שיתנהל נגד המגמה הכללית הזו, ובמקום לברוח מבעיה, ילך לקראתה, ויראה מה נמצא במקורה, מהיכן היא. ייתכן שדווקא שם יגלה את הפיתרון. בקיצור, לא להתנגד לבעיות, אלא ללכת איתן, אל גילוי שורשן. לשאול מדוע החיים כה קשים, מהי בכלל סיבת החיים, האם הם באמת קשים, ואולי הסיבה לכך היא דווקא סיבה טובה ולא רעה. וזה לא פשוט, מפני שחכמת הקבלה מעמידה את האדם בכיוון ההפוך מהרגיל.
נמרוד רשף: בכיוון הבלתי צפוי?
רב: כן. משום כך חכמת הקבלה סותרת כל מה שקיים בדתות ובאמונות, שיש בהן מעין בריחה או התכחשות למצב הנוכחי. לאדם היה נדמה שהוא יכול לברוח ממקום למקום, אבל המציאות וההיסטוריה שעברה האנושות, הוכיחו לו שאין מקום אחר מלבד כדור-הארץ, והוא בא למסקנה שאין לו לאן לברוח מהגורל. לכן עכשיו מתעניינים בקבלה, ואני חושב שאנשים כבר מסוגלים להבין את העיקרון, שללכת נגד הטבע זה דווקא לגלות את שורש החיים. מבינים שאפשר בהליכה הזאת להיכנס למקום שממנו ניתן לשנות את הגורל. בימינו אין לנו זמן לטעויות. אנו חייבים למצוא את הפיתרון. וגם אצלך, הגיבור שלך אומר שאיננו מסוגל יותר לשרוד בחיים האלה. מנוחתו תבוא ממציאת התוכנה שלפיה הטבע פועל עלינו, ובכך שייצב את עצמו בדיוק על פי התוכנה הזו. אין ניסים, אין סופרמן או באטמן, שאותם המציאו כדי שיבואו ויעשו במקומנו את מלאכת התיקון של עצמנו. לא נמצא "גואלים", אלא עלינו לגלות את הכוחות האלה בפנים, ורק בצורה כזו נמצא מקום שלווה.
נמרוד רשף: אתה מבין שיש לאדם רצון לגואל.
רב: גואל, משיח, קרא לו כרצונך, כל זה בפנים, בתוך האדם. הבעיות כולן נובעות מתוך הטבע שלנו, לכן אם נרצה להתגבר עליהן, נגלה את הכוח בפנים, שיהא ה"משיח".
נמרוד רשף: האדם הוא יצור מוגבל?
רב: האדם לא מוגבל במאום, ואת זה מגלה חכמת הקבלה. האדם הוא הנבחר מכל היצורים, הוא הגדול, החזק, החכם ביותר. הוא קולט ואוגר בתוכו את כל ההיסטוריה שעבר, וגם את כל העתיד. הוא יכול להימצא מעל כוחות הטבע. אנו רואים לנגד עינינו את הדומם, הצומח, והחי. לפתע אנו רואים בהם איום בצורת צונאמי, הוריקן, מגיפה או איום אחר. למעשה אלה כוחות פחותים וחלשים בהרבה מאתנו, שכן אנו דרגת המדבר. אבל הבעיה היא שהאדם טרם מצא בתוכו את מקור כוחותיו. תאר לעצמך, על פי מבנה הפירמידה של הטבע, היכן אנו נמצאים לעומת כל יתר הטבע. והשאלה היא מדוע יש לאדם מצד אחד חכמה, ומצד שני חולשה?
נמרוד רשף: זה פרדוקס קיומי.
רב: זה פרדוקס, מפני שאילו היינו מוכנים ויודעים להשתמש נכון בכל כוחות הטבע, היינו מגלים את הכוחות האלה, וכך משנים את החיים, ומשיגים שלווה, נצחיות, שלמות. נוכל להשיג כל מה שנרצה. עלינו רק לכוון את כוחותינו בצורה הגיונית, נכונה, בגישה חיובית, באהבה, בהבנה, ולרכוש יחס אל כל כוחות הטבע, ואז נגלה אותם באופן שנוכל לנהל את כל המציאות, ולהיות במקום הבורא.
נמרוד רשף: אנחנו יכולים ללמוד הרבה מעולם החי והצומח, למשל מיכולת ההתחדשות וההישרדות של עצים. הם חיים מאות שנים. ואנחנו כאן "כצל עובר".
רב: ודאי, האדם צריך ללמוד מהדומם, הצומח והחי. גם חכמי הקבלה אומרים שלפני שאדם נכנס לחכמת הקבלה, הוא חייב להכיר את שבע חוכמות העולם, ולדעת איך פועל הטבע, כדי שיהיה לו בסיס להיכנס אליה. כלומר מצד אחד, לגשת לחכמת הקבלה כשורש לכל החוכמות, מלמעלה למטה. ומצד שני, מלמטה למעלה, מהעולם הזה אל העולם הרוחני. אלא שבטבע הסובב אותנו אין דוגמה לדרגת המדבֵּר, היינו לכוחו ולמוחו של האדם, לְמה שעליו לגלות כדי לשלוט על עצמו, וכדי לא להרוס את העולם ואת החברה האנושית. את זה לא נוכל ללמוד מהחיות. כי כל דבר שהאדם רוצה להגיע אליו, דורש ממנו עליה לדרגה עליונה עוד יותר. לפי חכמת הקבלה, האדם בעולם הזה נמצא בעצם בדרגת החי, ומופעל על פי אינסטינקטים ותו לא. לכן אם אתה רוצה להיות אדם, להיות בדרגת המדבר, מעל החי, אתה חייב להתעלות. משום שדרגת "אדם" כבר אינה שייכת למישור העולם הזה. מכאן שאפילו כדי להיות בדרגת "אדם" בעולם הזה, אנו חייבים לרכוש ידע וכוח רוחני. האדם כפרט, והאנושות ככלל, מרגישים עצמם קטנים ואומללים אל מול כוחות הטבע והחיים, ואינם מסוגלים להתמודד עם דבר. כמו שראינו איך סופת הוריקן באמריקה הביאה את האנשים לשבת ולחכות בחוסר אונים. וכאן אחזור לשאלה שבה התחלתי: האם אנחנו צריכים לפנות לטבע כדי לגלות האם קיים קשר בין הפעולות שלנו לבין מה שקורה מצד הטבע, כדי לגלות האם פעולות אלו הן הגורם לבעיה האקולוגית, למשבר בתא המשפחתי, ולמשבר הסמים? בסופו של דבר האדם מחפש מקום שלווה, אבל לשם כך עליו לנהל את הטבע. נמרוד רשף: קיים רגע, מצב "אין זמן", שבו שינוי עומד להתרחש, והגיבור פונה אל לבו, והוא נושא באחריות גדולה. קשה לי להמחיש את זה. הרי העולם נוצר בדיבור, ואילו אני איש של ציורים. ואנחנו פועלים כל אחד על פי תפיסתו האישית.
רב: אתה בעצם נוגע באופן שבו כתבו המקובלים וביטאו את ההרגשות והחוויות הפנימיות שלהם, ולמעשה לא ניתן היה לכתוב באופן אחר. הדימויים התנכיים שבהם השתמש משה רבנו בזמן כתיבת התורה, דימויים כמו "רגליים של ברזל" או "רגליים מנחושת", כולם נובעים מתוך אפשרות אחת ויחידה: לעשותשימוש במילים מהעולם הזה, ולתאר בהן שורשים רוחניים בעולם הרוחני. נתקלתי בבעיה דומה כשהיה עלי לתכנן כריכה לאחד הספרים שלי, שנקרא "מסע לעולם עליון". בסוף בחרתי לצייר מטוס, שבתוכו יושב ילד קטן. משום שאדם שרוצה לגלות את העולם הוא כילד. לילד יש כוח ההתחדשות הדרוש, והוא יושב במטוס שממריא לתוך שמים כחולים ויפים, לעבר השמש. גם לפניך עומדות אפשרויות רבות לבחירה, ובכל מקרה רצוי להביע את הרעיונות לא בצורה שתהפוך אותם גשמיים, אלא באופן שאדם יראה בהם תהליך פנימי, וכך יזדהה עם הגיבור בהרגשתו הפנימית לגבי מה שהוא מבצע. הקומיקס מורכב מציורים ומילים. מתי משתמשים בזה ומתי בזה? האם משתמשים במלים בשל חולשת היד להביע את הרעיון באמצעות ציור?
נמרוד רשף: כל תמונה של קומיקס היא למעשה רגע של הקפאת נקודה בזמן. עצרנו תנועה בנקודה מסוימת, והוספנו לה מילים כתובות.
רב: תמונה שנגזרת מתוך זמן שאתה עוצר ברגע השיא, כדי שהקורא יתרכז באותו מצב. מכאן שהתמונות לא מבטאות תנועה, אלא מצב פנימי יותר בגיבור. והקורא צריך להוסיף כביכול את החסר.
נמרוד רשף: הקומיקס מורכב ממשבצות ציור, והסיפור מתרחש בעצם בין המשבצות. בדיוק במקום הריק, כמו במרווחים שבין האותיות.
רב: ישנה תופעה דומה בחכמת הקבלה. אדם שמתחיל לקרוא טקסטים כשהוא שרוי במצבים מיוחדים, רואה מילים נוספות בתוך הטקסט. אני נזכר בפעם הראשונה שזה התגלה לי, והיה פלא גדול עבורי. אתה רואה שורה אחת של מילים, ולפתע צצות בתוכה שתיים שלוש מילים נוספות, והטקסט עצמו מקבל עומק פנימי, שלא תיארת לעצמך קודם לכן. מעניין לראות איך המוח והעין שלנו מכוונים. המילים הנוספות הללו אינן מאריכות את השורה, וכאשר המילים הנוספות הללו מופיעות, האדם ניכנס למימד חדש, אחר, כמו זה שבין הציורים. לאן מגיע הגיבור שלך בסופו של דבר? הוא פותר את הבעיה?
נמרוד רשף: ישנו פיתרון לבעיה, אבל להערכתי הוא זמני. כמו כל דבר בעולם הזה.
רב: נקווה שנמצא פתרון מוצק ונצחי, כי כבר עייפנו מהפתרונות הזמניים. אם בתחילת דרכו הגיבור שלך היה מרגיש ויודע, שכל חמשת הכרכים המתוכננים מביאים אותו לפתרון זמני בלבד, האם היה מתחיל במסע?
נמרוד רשף: הוא פועל מתוך צורך קיומי.
רב: כלומר, מתוך דחפים שמתעוררים בו בצורה טבעית.
נמרוד רשף: אני חושב שהוא גיבור פסיבי, כמו רבים בארץ.
רב: למרבה הצער, רבים כאן הם כאלה, אבל עלינו ללכת נגד הטבע. עצם זה שהגיבור שלך ממשיך לחפש את הפתרונות בכוחות רוחניים, זו כבר פנייה פנימה. נקווה שעם ישראל יקצר את הזמן, ויגלה את הכוח הפנימי המיוחד הטמון בו. אותו כוח גואל.