יש בי אהבה, ים של אהבה | הזמר מיכה שטרית על ספרים,אינטרנט ועולם הבא | נפגשים עם קבלה | ספרים | הרב ד"ר מיכאל לייטמן | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / נפגשים עם קבלה / הזמר מיכה שטרית על ספרים,אינטרנט ועולם הבא / יש בי אהבה, ים של אהבה

יש בי אהבה, ים של אהבה

מיכה שטרית: לפני כמה חודשים הלכתי לקנות לי ספר, ונתקלתי בספר "הדור האחרון". קניתי את הספר, קראתי אותו. ואני רוצה להודות שהספר באמת פגע לי במקומות רגישים, כי הוא נגע להרבה תחומים שאני ער להם בדרך זו או אחרת, כמו: חברה, קהילה, שלטון היחיד ושלטון הכלל, ועל מצבו של האדם באופן כללי. ואני מודה שמאז אני תקוע. זאת אומרת הספר העמיד אותי במבוכה די גדולה. בפעולות שפעם היו מאוד פשוטות עבורי, פתאום התחילו להתעורר אצלי המון שאלות. מה המניעים בכל פעולה שאני עושה? אם אני, נניח, יושב עם חבר, אני חושב על עצמי: "אה, באת למלא את הבור שלך, את החלל שלך, אתה הולך לנצל אותו", וכנ"ל לגבי העבודה, או כל תחום אחר. פתאום אני מסתכל על עצמי כ"מנצל". אז איפה באמת עובר הגבול?

הרב מיכאל לייטמן: האמת היא שכולנו כאלה, רק שאתה פתאום התחלת לראות איך הדברים עובדים. האגו הוא כוח גדול מאוד שקיים בנו ומניע אותנו. החכמה היא לדעת איך להשתמש בו בצורה נכונה. כאשר האדם משתמש באגו להשגת המטרה הרוחנית, הוא לא מבטל אותו, להיפך, הוא דווקא מפתח אותו ולומד כיצד להשתמש בו מבלי להזיק לעצמו או לאחרים. כאן כבר לא מדובר בניצול אלא אתה משתמש בכוח הזה כדי לעלות. הבעיה קיימת דווקא באדם שלא שואף לרוחניות. באדם כזה האגו קיים בצורה מקולקלת, הוא מנוהל על ידי כוחות הטבע באופן מוחלט. אבל כשאתה לומד כיצד לעבוד עם הרצון לקבל שמפעיל אותך, יש לך סיכוי לעלות מעל הטבע, ולהרגיש את הכוחות שפועלים. לאט לאט אתה לומד להזדהות איתם ולא עם הגוף הגשמי שלך. תפיסת המציאות שלך משתנה, כי אתה כבר פועל לפי חוקים אחרים, אתה מכיר את המערכת הכללית שהיא נצחית ומושלמת. ואם אתה נכלל בה, אתה מרגיש את עצמך בדיוק כמוה - נצחי ומושלם. ואז אתה לא טועה, ולא גורם רע לאף אחד, וגם לא לעצמך. אתה מתחיל להרגיש שהחיים שלך האלו הם רק שכבה אחת קטנה. ואתה כבר רוכב מעליה, ויוצא למימד אחר לגמרי.

מיכה שטרית: משהו שנבע מתוך הספר, ושגם התחלתי יותר לזהות אותו סביבי, זאת ההתפתחות היומיומית של הרצון ליהנות, כמו שמוגדר שם. הכול בעצם יושב על תשתית של רצון לסיפוק מיידי. זאת אומרת, זה מאלץ אותי לאמץ עולם מושגים שונה לגמרי, ועכשיו אני צריך ללמוד עוד שפה. זאת התנגשות שיכולה גם לגרום לאי הבנות ביני לאחרים.

רב: לגמרי לא. כי במקביל אתה לומד איך להתנהג עם העולם. העובדה שאני יודע איך האחרים מתנהגים, ומה מפעיל אותם, לא עושה אותי יותר גבוה מהם. נכון שרכשתי את החכמה הזאת, אבל במידה שאני רוכש אותה, אני נעשה יותר מודאג כלפי האחרים. כי כולנו נמצאים בתוך רשת כוחות אחת. וכשאני מתחיל לראות עד כמה אני תלוי בהם, והם תלויים בי, אני מתחיל להרגיש התחייבות, ואז אני מתחיל להתייחס אליהם, ולהתייחס בכבוד, ולא כמו אל ילדים קטנים, שמזלזל בהם. וזה מביא את האדם לבגרות.

מיכה שטרית: בספר יצא לי להיתקל הרבה במושג "הנקודה שבלב". אתה יכול להרחיב טיפה בנושא הזה?

רב: "לב" נקרא כל הרצונות האגואיסטים של האדם. אנחנו לומדים בחכמת הקבלה שהאדם מונע מהרצון שלו לתענוג, כלומר כל הרצונות שלנו בלב שהם רצונות לקבל הנאה ותענוג לעצמנו הם אלה שמפעילים אותנו בחיי היום יום. ישנם אנשים שמתעוררת בהם "הנקודה". הכוונה, רצון מסוג חדש, רצון לרוחניות. התעוררות הנקודה הזו היא לא משהו רצוני, כלומר "נקודה שבלב" לא מתעוררת ביחס ישיר לרצון מסוים אצל האדם אלא זה מה שנקרא "התעוררות מלמעלה". זו מעין השתלה מבחוץ. אם אותה נקודה "נדלקת" אצל האדם, הוא מתחיל לשאול: "בשביל מה אני חי?", "לַמה לי לחיות?", "מה טוב בחיים שלי?", "מה הסיבה?", "בשביל מה נולדתי?". זאת אומרת, הוא שואל מנקודת מבט שהיא כביכול מחוץ לגוף: "בשביל מה הגוף הזה?", "בשביל מה אני?". הנקודה הזאת אינה שייכת לרמה הגשמיתשבה אנו חיים. היא שייכת לרמה גבוהה יותר של קיום. אדם שמתחיל לחשוב דרכה, לפתח אותה, מפתח למעשה את "האישיות הרוחנית" שלו. במצב כזה הוא כבר רואה את עצמו כלול משני חלקים: הרוחני - ששואל על מהות החיים, ובשביל מה הוא חי. והגשמי - הגוף שלו. כלומר הוא כבר לא מזדהה עם החלק הגשמי הפיזי שלו, אלא עם החלק הרוחני. הוא מתחיל ללמוד כיצד להשתמש בגוף, כדי לפתח את הנשמה, את המודעות הנצחית שלו.

מיכה שטרית: לרוב כשמדברים על בני אדם, אז כמעט הכול הוא סובייקטיבי. אבל אתה אומר, אם הנקודה הזו ישנה באדם, היא המקום שבו אדם יכול להסתכל על עצמו באופן לא סובייקטיבי.

רב: גם על עצמו, וגם על האחר. אתה מתחיל לגלות, שהנקודה הזו היא הפוכה מהאגו שלך. היא אלטרואיסטית לגמרי. זאת אומרת, ללא שום חשבון עם הגוף. היא לא קשורה לכל הרצונות ליהנות, לאגו. וכשאתה מתחיל לעבוד איתה יותר ויותר, לבדוק אותה, ומתוכה לראות את העולם ואת עצמך, אז מתפתחת בך מודעות אחרת לגמרי. אם עד עכשיו כול תפיסת העולם והמציאות שלך היא רק מתוך עצמך וביחס לעצמך, מה שהופך את הכול לסובייקטיבי, אז כעת אתה מתחיל לראות את העולם ואת הסובבים אותך דרך כלים חדשים. אתה מפתח ראייה שהיא נקייה מסובייקטיביות ואתה יכול לראות את הדברים בדיוק כמו שהם. נפתח לך משהו אחר, משהו חדש, תמונה אחרת, שנקראת "עולם הבא", "עולם הרוחני". ובתמונה האחרת, אתה מזהה את החיים שלך, את הקיום שלך, במימד הנצחי, הרוחני. אבל זה הכול דרך אותה הנקודה. לכן חכמת הקבלה אינה מתעסקת בחיים האלו. והיא בכלל לא מיועדת לשפר את החיים שלנו בצורתם הנוכחית, אלא להעלות את האדם לרמה הרוחנית כדי שממנה יוכל לנהל את עצמו כאן.

מיכה שטרית: הרבה פעמים אנחנו משייכים את המושג "עולם הבא" למסע לאיזשהו מקום.

רב: אין צורך לצאת למסעות חיצוניים, הכול בתוך האדם. המסע הוא בעצם מסע פנימי.

מיכה שטרית: זאת אומרת, "העולם הבא" הוא בעצם "העולם הזה" מהזווית ה..

רב: מהזווית החוץ גופית. לא יותר. ועכשיו בחיים האלה אתה משיג אותו.

מיכה שטרית: ולא צריך למות בשביל זה, אתה אומר.

רב: לגמרי לא.

מיכה שטרית: כי תמיד אומרים, אתה מת, ואז אתה עולה...

רב: אחרי שאתה מת אין לך כלום. כי יצאת מהגוף, ואתה כבר לא תלוי בגוף. אם השגת במשך החיים את העולם הבא, אז אתה ממשיך להזדהות עם הנשמה שלך שעכשיו רק החליפה לבוש. אם לא השגת את המודעות החוץ גופית, אז הגוף מת, ולא נשאר ממך כלום. אתה תצטרך לחזור להתגלגל לעוד גוף עד שתממש את אותו פוטנציאל רוחני הטמון בך. לכן כתוב: "עולמך תראה בחייך".

מיכה שטרית: אני אדם מאוד חברותי, לא כזה שמסתגר בדלת אמותיו. אני פוגש אנשים, אני חי בקהילה, אבל הבירורים הפנימיים והלימוד תמיד מתחילים אצלי באיזה רצון למצוא את דרך המחשבה שלי, ואחרי זה יותר קל לי להיות פתוח. לא איכפת לי גם שיערערו, ירסקו עד היסוד, את כל מה שבניתי לי. זה פתוח, אבל אני חייב להיות עם זה קודם כול לבד, עם עצמי. בפעם הראשונה שראיתי הרצאה שלך באינטרנט, אתה שרטטת את כל העליות, הירידות, ובאופן טבעי לקחתי דף, והתחלתי לרשום לעצמי, לצייר. ישבתי, ועברתי עוד הרצאה ועוד הרצאה ועוד הרצאה, כי רציתי ללכת עם זה הלאה. בהתחלה נבהלתי כי אתה מדבר הרבה על עבודה בקבוצה, אבל אז שמעתי אותך אומר: "קודם כל לך בדרך", זה לא מחייב קבוצה גדולה, או אפילו עוד חבר.

רב: בהחלט לא מחייב. העיקר לא בכוח. אם אנחנו מדברים על תיקון העולם, הרי לא יכול כל העולם לשבת בקבוצה. לכן ודאי שהאינפורמציה עוברת גם דרך קווי תקשורת, וכך אנשים רבים יושבים בבית שלהם מול המחשב ובכל זאת הם חלק מהלימוד. באולם הלימוד שלנו יושבים עד שלוש מאות גברים, משלוש לפנות בוקר עד שש בבוקר. אנחנו לא מתכוננים להרחיב את המקום. כל היתר לומדים דרך רשת האינטרנט, דרך העיתון. אז כל אחד יכול להישאר במקומו, ומשם ללמוד.

מיכה שטרית: פשוט חשבתי שאולי אני טועה בדרך הלימוד שלי כרגע.

רב: לגמרי לא. זה טוב מאוד. העיקר הוא לקבל את הלימוד בצורה נוחה. לראות עוד קצת, ועוד קצת, שהעולם הוא רחב הרבה יותר, ומתנהג לפי כוחות שאפשר להכיר אותם, ולהתקרב אליהם, ולהתחיל לעבוד איתם יחד בתוך החיים הפנימיים שלנו, יום יום.

מיכה שטרית: עזר לי מאוד מה שאמרת עכשיו.

רב: כשאני מעביר מכאן שיעור עם הקבוצה, אני מתייחס ומתכוון דווקא לאלו שנמצאים רחוק. לפעמים דווקא בגלל שאדם רחוק הוא יכול להתפעל, ולהרגיש הרבה יותר מאלה שנמצאים קרוב, ובכך להתקדם.

מיכה שטרית: זאת אומרת, הכיתה אין לה קירות.

רב: אין לה גבול.

מיכה שטרית: כשאני קורא את המשפט או הציווי "ואהבת לרעך כמוך" אני מבין, שזה היה יכול להיות מנוסח אחרת: "והסעת את חברך ברכבך". זאת אומרת שקודם אתה צריך ללמוד נהיגה, לקנות אוטו, ואז יש לך אפשרות להסיע את החבר שלך לכל מקום. רציתי לדעת איך אתה מתייחס לזה מתוך חכמת הקבלה?

רב: קודם כל, המשפט הזה נובע מהבנת אותה המערכת שבה אנחנו כולנו כלולים כאחד. אנחנו חייבים להתחבר יחד במודעות שלנו, וברצון המשותף שלנו להיות כמו איברים ותאים בגוף אחד, שכל אחד דואג לשלמות הגוף ולבריאותו. רק במידה שבה אנחנו מחזיקים את המערכת הכללית כל אחד מאיתנו נשאר בחיים, ולא סתם, אלא נהנה מחיים טובים. "ואהבת לרעך כמוך", זאת אומרת, שבאותו הכוח שהייתי דואג לעצמי, אני צריך לדאוג עכשיו לכל המערכת. ואפילו יותר, כי עכשיו המערכת מתגלה בפני, ואני רואה בצורה מוחשית וברורה עד כמה אני תלוי בה. אדם רק צריך לדאוג שהקשר בין הנשמות יתגלה לו. כי ברגע שזה מתגלה, הוא מאליו מתחיל לתפקד נכון. כמו שהוא לא יכניס יד לאש, כך הוא רואה שאינו יכול להזיק לאחרים, כי זה חוזר אליו בצורה ישרה.

מיכה שטרית: אז הטבע הוא בעצם כמו מערכת סגורה?

רב: כן. וכך כשהאדם מגיע בצורה טבעית לגילוי ומימוש המשפט "ואהבת לרעך כמוך", הוא לא צריך לחנוק את עצמו: "אני צריך לאהוב את השני, אני חייב, אפילו שבאמת אני לא אוהב אותו אני יכריח את עצמי". הרי זה מצב מגוחך, כי אתה לא יכול להכריח מישהו להרגיש משהו מסוים. או שזה בא מבפנים או שלא. אלא דרך השגת המערכת, השגת העולם העליון, ש"עולם עליון" נקרא הקשר בינינו, דרך זה מגיעים למשפט "ואהבת לרעך כמוך". אני מאחל לכולנו שנזכה להגיע למימוש הזה בינינו.

חזרה לראש הדף
Site location tree