אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ביטאונים / גיליון 2 / אגרת 33 - שנת 1927 / שיחה 1, 02.10.05

שיחה 1, 02.10.05

“פרי חכם - אגרות” דף ק"ח

תקציר : בעל הסולם מספר לתלמידיו על ספר שנקרה בדרכו בשם “עמק המלך”, פירוש על שיטת האר"י. מהקריאה בספר התגלה לו שספר אחר המיוחס לאר”י שנקרא “לימודי אצילות” הינו מזויף, ואינו אלא קיצור שגוי של ספר “עמק המלך”. הוא כותב לתלמידיו שהספר “לימודי אצילות” יטעה אחרים מפני שהוא מבוסס על פירוש אישי של המחבר. בעל הסולם אינו מסתיר את כעסו הרב מן הזיוף, ומזהיר את התלמידים כי עליהם לפרסם ברבים שהספר “לימודי אצילות” אינו נאמן למקור.

“ב”ה יו”ד למסב”י תרפ”ז לאנדאן יע”א

כבוד התלמידים ה' עליהם יחיו

שלשום בלילה קרה לי מקרה נפלא: איש אחד ביקש ממני לבוא לביתו, כדי לראות את אוצר הספרים שלו. שביניהם גם ספרי קבלה...

ראיתי שם, ספר גדול, כמאה שמונים דפים, ב' לבויגען - בשם “עמק המלך” לחד מבני עליה הפלא ופלא הרב נפתלי אשכנזי זלה”ה, נדפס באמסטרדם שנת ת”ח.

המחבר עשה סדר שלם לחכמת האמת, ע”ד ספר עץ החיים, מתחיל מהצמצום, ומסיים בעולמות בי”ע התחתונים.” מחבר אותו הספר עבר על כל הסדר המובא ב”עץ חיים”, והכניס אותו לספר “עמק המלך”.

“ובנוי על יסודות האריז”ל בביאורים של עצמו.” יסודות הוא לקח מכתבי האר”י, וביאורים נתן מעצמו.

“גם מסתייע מקבלת הגאונים והראשונים, ע”ד הר' יעקב קאפיל זצלה”ה.

כשפתחתי את הספר, ראיתי בו הרבה ענינים ויסודות שאינם מובאים בשום ספרי האריז”ל והראשונים, זולת בספר לימודי האצילות לבד שמובאים בספרו אות באות - והיה לי לפלא. עברתי על הספר בעיון רב, עד שנתברר לי, שכל ספר לימודי האצילות, המיוחס להאריז”ל, הוא בדוי ומזויף, אלא מעתיק אחד קיצר את ספר עמק המלך הנ”ל, ועשה ממנו חבור קטן, שהוא ספר לימודי האצילות המצוי אצלנו.

ולא עוד, אלא שהמעתיק הזה היה בור גדול ולא הבין בקבלה כלום. ועל כן בלבל את דפי הספר באופן מבהיל, כי לקח מכל עשרה דפים חצי דף ושליש דף, והעתיקם אות באות, ואחר כך חברם יחד לענין אחד, ויצא שענין אחד בספר לימודי אצילות מלוקט ומחובר מעשרה שלישי דפים מעשרה ענינים מיוחדים, שבספר עמק המלך. ועל כן הוא מוזר ומתמיה. גודל כעסי על הרשע השוטה הזה אין להעלות על הכתב. היות ולקח אצלי זמן רב לסדר לעצמי את הענינים.”

בספרים רבים יש בלבולים שנובעים ממעתיקים, ולעיתים אלה ספרי קבלה עתיקים, שהבלבולים נובעים מהמחברים עצמם. כמו שכותב בעל הסולם על הרש”ש, שבמקומות מסוימים טעה מעט, אומנם שהיה מקובל גדול. כי תלוי עד כמה הגודל, ועד כמה הביאור. היינו, האם הביאור הולך בהתאם לגובה ההשגה, או קצת יותר ממנה, במקום שכבר אינו משיג.

והבעיה היא, שאנשים פותחים את ספרי הקבלה האלה, ומעיינים בהם סתם, או לומדים מהם ללא הבנה וללא ההתקשרות הפנימית. כמו שמספר בעל הסולם, שהגיע ירושלימה וראה את החכמים, הבקיאים מה כתוב בכל מקום, ויכולים לקרוא ספרים שלמים ולהעתיק אותם למוחם, כי מבלי השגה ברוחניות, כל דבר הוא בגדר יתכן, וכל דבר יכול להראות נכון.

“אולם חביבים היו עלי מחמת רום קדושתם של הענינים המובאים שם,” כי בכל זאת אלה ענייני האר”י ז”ל, רק שאותו מחבר עשה בהם בלבול.

“על כן ביליתי זמן רב מאד - למעלה מהמשוער, על ספר זה.” כי הבלבול נותן מקום לביאור, שזו סיבה טובה להתעמק בחומר, ולמצוא מהו הסדר הנכון של הדברים.

“ואני מבין שלכל הגדולים קרה אותו הדבר. ומכיון שכן ברצוני לפרסם ברבים: א. שהוא לא מכתבי האר”י ז”ל. ב. שהוא משובש ומבולבל עד שאסור להסתכל בו ויש לגנזו כדי להסיר מכשול מדורות הבאים. והרוצה לעמוד על קדושתם של הדברים, ימציא לו את הספר הקדוש עמק המלך הנ”ל ששם מובאים הענינים בשלימותם ותפארתם הרמה. ואני חושב לפרש הדבר בהקדמה שאסדר.” מפני שהמקרה אירע בדיוק בזמן שהייתו בלונדון, בעת שכתב את הפירוש “פנים מאירות ומסבירות”, על ספר “עץ חיים” של האר”י.

“הספר הנ”ל הוא יקר המציאות. כנראה שלא נדפס יותר מפעם אחת. קרוב לשלוש מאות שנה. וזו לי הפעם הראשונה שאני רואה אותו. והשגחה עליונה היתה בדבר. היות שלקחתי עמי לדרך את ספר לימודי האצילות, וכשרציתי לעיין בו, לא מצאתי אותו. התענינתי אולי אוכל לשאול אותו. אך לא מצאתיו באף מקום. ובסוף מצאתיו בתרמילי והיה לי לפלא.

אודות השאלות הפרטיות. אשא תפלתי: שבכל אשר יפנה יצליח, כי א”א [אי אפשר] לי להתיישב בענינים פרטיים בימים אלו. כי טרדותי מקיפים אותי, וע”כ [ועל כן] באורו נראה אור.

יהודה ליב”

בנוגע לספרי קבלה, אפשר לומר שמאז פרסם בעל הסולם את ספריו, אין לנו יותר נחיצות וחובה לחפש אחר כל מיני הספרים האחרים. כי כל מה שאנו צריכים נמצא בספריו. לא לחינם הוא כתב פירוש על הזוהר ועל כתבי האר”י, וכמו כן ליקט קטעים מובחרים מכתבי האר”י, שלהם חיבר את “תלמוד עשר הספירות”. אלא אנו רואים, שגם בין החלקים שהוציא מהאר”י, את חלקם לא פירש, כי כביכול אין צורך להסביר בהם עוד משהו ב”תלמוד עשר הספירות”. אלא הוא בחר מכתבי האר”י את החלקים הבולטים ביותר בענייני ההשפעה, לתלמיד שרוצה להתקדם, לפי שיש בהם המאור המחזיר למוטב החזק ביותר.

לכן מכל הספרים מומלצת הקריאה בספר “הזוהר” עם פירוש הסולם, כתבי האר”י באיסוף הנכון שב”תלמוד עשר הספירות”, ו”כוונות החג”, שנהוג לקרוא בחגים. ומלבד אלה, אין צורך לקרוא. שאז אי אפשר לבוא לבלבול, כפי שהיה בדורות קודמים.

אני זוכר שבתחילת דרכי אצל הרב”ש הייתי נוסע לעיתים ל”כיכר השבת” בירושלים, ובין החנויות העתיקות הייתה חנות מיוחדת, גדושה מדפי עץ ענקיים, שעליהם ערוכים ספרי קבלה. והייתי נובר בכל מיני הספרים שהיו בחנות, שביניהם היו ספרים מכל וכל, גם כאלו עם קמעות וציורים. עד שהגעתי לבירור שאין בספרים הללו שום כוח. נהפוך הוא, הם גורמים רק נזק. לכן מוטב להיזהר ולא לקרוא שום דבר פרט לכתבי בעל הסולם והרב”ש, והספרים שהם עצמם המליצו לנו: כתבי האר”י המקובלים, כתבי נועם אלימלך, הספר “יושר דברי אמת” (ר' משולם פייבוש הלר מזבארוז'), סיפרי הגר”א, ועוד מספר ספרי חסידות שהוציאו לאור מקובלים אמיתיים. אבל כתבי בעל הסולם והרב”ש, הם המהוים בימינו את כל יסוד הלימוד.

חזרה לראש הדף
Site location tree