אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ביטאונים / גיליון 9 / אותיות מ"ח – נ"ד
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

אותיות מ"ח – נ"ד

(שיעור 15, 22 באפריל 2007)

אות מ"ח

אמנם בשעה שמתנהג עם בריותיו להיפך מהאמור, דהיינו בעת שמקבלים יסורים ומכאובים בעולמו יתברך, הרי נבחן זה לאחורים של השם יתברך, כי הפנים שלו, דהיינו מידת טובו השלמה, נסתרה מהם לגמרי, שאין מנהג זה מתאים לשמו יתברך. ודומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שהוא עלול להטיל ספק ולחשוב אולי אחר הוא. וזה שאומר הכתוב, וחרה אפי וגו' והסתרתי פני מהם וגו', כי בעת חרון האף, שהבריות מקבלים צרות ומכאובים, נמצא שהקדוש ברוך הוא מסתיר פניו יתברך, שהם מידת טובו השלמה, ורק אחוריו מגולים. ואז, צריכים להתחזקות גדולה באמונתו יתברך כדי להזהר מהרהורי עבירה חס ושלום, משום שקשה להכירו מאחוריו, כמבואר. וזהו הנקרא הסתר אחד.

כשבאים הייסורים, האדם מרגיש רע. ובאותה המידה שהוא מרגיש רע, הוא לא יכול לקשור את הרע לבורא, כי הרגשת הייסורים עצמם מנתקת אותו מהמקור, מהבורא. הרגשת הרע הזאת נקראת הסתר אחד, בגלל שההרגשה עצמה מסתירה אותו מהבורא.

שאלה: יש אנשים שמאשימים דווקא את הבורא בכל האסונות שקרו להם, בשואה למשל.

מדובר על ההרגשה. לא על ההרגשה של אדם שנמצא בגשמיות ומקבל מכות ואומר שהבורא מעניש אותו, אלא על אדם שנמצא במגמת עליה לרוחניות, שעל ידי המאור המחזיר למוטב, כשהוא לומד, הוא מושך עליו את המאור ונמצא בשינויים רוחניים. לא מדובר על אדם שסובל בחייו הגשמיים.

כשאדם מגיע לחוכמת הקבלה עם השאלה "מה הטעם בחיי" ומתחיל ללמוד, ולהשתמש בקבוצה ובהפצה ובכל האמצעים, ומזמין את המאור המחזיר למוטב, כתוצאה מהשפעת המאור המחזיר למוטב, כתוצאה מהעלייה שלו, הוא מתחיל להרגיש שהוא סובל. זהו סבל אחר מהסבל שהרגיש לפני שבא לחוכמת הקבלה והתחיל להשתמש במאור המחזיר למוטב. זהו סבל מכוון.

עכשיו הוא כבר נמצא בהסתרה מסוימת, ביחס מסוים עם הבורא, כתוצאה מהתקדמות, מהשינוי בכלים על ידי האורות. מה שאין כן האנשים ברחוב שמאשימים את הבורא בכל וכל, הם לא נמצאים בהסתרה, הם מדברים סתם.

ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מדובר על האדם שנמצא בהסתרה. הוא ממש מרגיש שהאור נתן לו את ההבנה וההרגשה שהוא נמצא בהרגשה רעה, וההרגשה הרעה הזאת באה מהבורא. יש לו קשר עם הבורא, אבל קשר שלילי, מה שנקרא "דרך אחוריים". ברור לו שהבורא מסובב לו את ההרגשה הרעה מכל מיני סיבות שנובעות מהקשר הלא טוב ביניהם, כדי לתקן את הקשר, כדי לעשות אותו טוב יותר, לזרז אותו וכן הלאה.

הוא לא מאשים את הבורא. האדם שנמצא בהתקדמות הרוחנית, במצב של הסתר אחד, מודה לבורא בשכל שהוא נמצא בהתקרבות אליו, אבל לא יכול להסכים איתו ברגש, כי בעומק ליבו הוא מרגיש רע. בלב הוא מקלל את הבורא, ובשכל הוא מבין שזה לטובתו. לכן הוא נקרא רשע שאינו גמור, ולכן הוא בהתקדמות. זה שונה לגמרי מהאדם ברחוב שסובל ללא סיבה, למרות שהוא יכול לומר את אותן המילים על הבורא. חשובה המגמה. וכאן המגמה היא מגמת עלייה.

שאלה: בעל הסולם נותן דוגמה על אדם שרואה את חברו מאחור ולא בטוח אם זה הוא. האם גם בהסתר אחד האדם לא בטוח שהבורא שולח לו את הרע?

בהסתר אחד קשה לאדם להצדיק את הבורא ולומר שממנו באים הייסורים, אבל למרות שקשה לו הוא קושר את הייסורים לבורא ובמידת מה מצדיק אותם, שהם לטובתו. בשכל הוא כבר מתחיל להצדיק את הבורא, שבכל זאת זהו קשר עם הבורא. אבל ברגש הוא לא מסוגל להצדיק אותו.

יש לנו שני ערוצים, שכל ורגש. אז "הסתר אחד" נקרא שאת כּלֵי ההרגשה שלו האדם עוד לא תיקן, עדיין אין בהם תכונות דלהשפיע. אבל בשכל הוא כבר מבין שהרע בא לו מהבורא, שכדברי הכתוב "אין עוד מלבדו" [1]. הסתר אחד הוא דרגה מאוד חשובה ולא פשוטה. זה נקרא "לא לשמה". בהסתר אחד האדם נמצא במצב מיוחד ביחס לאלוקות.

שאלה: מה הם "הרהורי עבירה"?

"הרהורי העבירה" נקרא, שאדם לא בטוח שהוא יכול להחזיק במצבו, ולהגיע להיות צדיק. זאת אומרת, שגם ברגש וגם בשכל הוא יצדיק את הבורא. "יצדיק", זאת אומרת, שלפי מידת התיקון שלו הוא ירגיש שהבורא הוא טוב ומיטיב.

"הרהורי עבירה" פירושם שהאדם גם יכול ליפול מהסתר אחד להסתר כפול, שגם בשכל הוא לא יוכל להצדיק את הרע שבא מהבורא. בהסתר כפול האדם גם מרגיש רע, וגם חושב שהבורא רע, שכל ההשגחה שלו וכל הדרך שלו הם חלילה רעים.

אות מ"ט

אמנם ברבות חס ושלום הצרות והמכאובים במידה מרובה ביותר, הנה גורם זה להסתר כפול, שנקרא בספרים, הסתר תוך הסתר, שפירושו שאפילו אחוריו יתברך אינם נראים חס ושלום, כלומר, שאינם מאמינים שהשם יתברך כועס עליהם ומענישם, אלא תולים חס ושלום זאת במקרה ובטבע ובאים לידי כפירה בהשגחתו יתברך בשכר ועונש.

ודאי שבעיני הבורא יותר טוב שאדם יקלל אותו ויהיה איתו בקשר, מאשר שיתנתק ממנו. כי מידת תיקון הכלים של האדם, היא שקובעת אם האדם מקלל את הבורא או לא, ולא מה שהאדם אומר בפה.

כלומר, המצב של הסתר אחד, כשהאדם מאשים את הבורא במשהו ומנסה להצדיק אותו, ולפעמים יכול ולפעמים לא, הוא מצב רצוי יותר, קרוב יותר, מהמצב של הסתר כפול, שבו האדם מתנתק. ויש מצבים גרועים עוד יותר, מצבים שבהם אדם לא מתייחס לבורא כלל.

זאת אומרת, במצבי ההסתר לא מדובר על אדם שמרגיש טוב או לא טוב כלפי הבורא בתוך הלב שלו. אלא במצבי ההסתר השאלה היא האם האדם אוחז בבורא או לא, ולא חשוב באיזו צורה. אם יש לו מגע עם הבורא, אפילו שלילי, זה העיקר, זה רצוי יותר מכל דבר אחר, יותר מניתוק.

וזה שאומר הכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני וגו', כי פנה אל אלהים אחרים, דהיינו שבאים לידי כפירה, ופונים לעבודה זרה חס ושלום. אומרים שלא הבורא מסובב את הצרות, אלא כל האנשים, כל העולם, או אדם בעצמו, וכן הלאה. זה נקרא "פנה לאלוקים אחרים", שאין יותר גרוע, שהאדם מתנתק.

שאלה: האם הסדר הנכון הוא שאדם הנמצא בהסתר אחד לא מצליח להתמודד עם הצרות, ואז באות עוד צרות והוא עובר להסתר שני?

נכון. הסתר אחד והסתר שני הם שתי מדרגות (שרטוט 1). בהסתר אחד יש לאדם הרגשה ויש לו שכל, וגם בהסתר שני יש לו הרגשה ושכל. בהסתר אחד ההרגשה היא רעה, אבל בשכל האדם אומר טוב. איכשהו הוא מצדיק את הבורא. בהסתר כפול ההרגשה רעה, והשכל אומר שהבורא רע. עד כדי כך, שהאדם נופל להרגשה ולשכל, שבשניהם הוא אומר: "אין", "אין אלוקי בקרבי" כלל (שרטוט 1). והמצב הזה הוא כבר מחוץ להסתר כפול.

וכל עוד האדם נמצא בשתי התכונות האלה: הסתר אחד והסתר שני, זה נקרא "לא לשמה" (שרטוט 1).

שרטוט 1

שאלה: אדם שמצליח להתגבר על הסתר כפול, אמור לקפוץ פי שניים גבוה יותר?

אם האדם מצליח להתגבר על הסתר כפול, אז הוא עובר להסתר אחד, ומהסתר אחד הוא עובר לדרגת שכר ועונש. גם בשכר ועונש יש הרגשה ושכל (שרטוט 2).

שרטוט 2

בהסתר אחד, הבורא טוב בשכל וההרגשה רעה, לכן האדם נקרא רשע שאינו גמור. בהסתר כפול הבורא רע בשכל וההרגשה רעה, לכן האדם נקרא רשע גמור ( שרטוט 3).

שרטוט 3

שאלה: ככל שמתקרבים למחסום, כך נעשה יותר חשוך. איך זה מסתדר עם המעבר מהסתר כפול להסתר רגיל?

נעשה יותר חשוך, כי האדם הוא שקובע שחשוך. הוא רואה את עצמו רשע יותר מאתמול. מבחוץ נראה שהוא נעשה יותר טוב, אבל הוא מגלה בתוכו דברים שליליים. מבחוץ נראה שהעבריין, הגנב, התאוותן או הקמצן שהיה, השתנה. אבל האדם עצמו לא חושב כך. מדובר בהבחנות פנימיות. לכן מי שמתקרב למחסום מרגיש את עצמו רחוק יותר ממנו. אבל זה דווקא מתוך שהאור מאיר, והוא נכנס להבחנות חדות יותר.

שאלה: האם ככל שהאדם מתקרב יותר למחסום, יש לו יותר תנועה בין הסתר כפול להסתר רגיל?

האדם הזה נקרא שהוא מודד את עצמו כלפי סטנדרטים חדשים, גבוהים יותר. הפרופסור אומר, שדברים רבים עדיין אינם ידועים למדע. לסטודנט, לעומתו, הכול מובן. זאת אומרת, רמת ההיכרות עם הדברים, מקנה לאדם חדוּת הבחנה. הוא מודד את עצמו כלפי מדרגות גבוהות יותר, ונראה לו שהמצב יותר גרוע.

שאלה: האם חדות ההבחנה קשורה ליתר תנועה בין הסתר כפול והסתר רגיל או ליתר יציאות מהם וכניסות אליהם?

ודאי שהתדירות הזאת תלויה בעוצמת הבירור.

שאלה: מה האדם יכול לעשות כנגד ההרגשה הרעה שהוא נמצא בה, ואיך הוא יוצא ממנה?

צריך לדעת למה יש לו הרגשה רעה, אולי הוא רב עם חמותו. אם יש לו בעיה עם הבורא, שילך אל הבורא. אם יש לו בעיה עם אשתו, שילך אל אשתו ויסדר את הבעיה.

אם סתם רע לאדם, זה רע. אם האדם נמשך לחוכמת הקבלה, הוא ככל הנראה מרגיש שבחוכמת הקבלה יכולה להיות התשובה לרע. זה סימן שלא סתם רע לו, אלא שדרך הנקודה שבלב הוא רואה מאיפה נובע הרע.

העצה פשוטה, אין דרך חזרה, הדבר לא תלוי בנו. אולי היינו רוצים להיות כמו כל חי, אבל זה בלתי אפשרי. יש לנו רק כיוון אחד, להזמין עלינו מאור חזק יותר, שיעביר אותנו מהר דרך כל המצבים האלה עד גמר התיקון. גם אם נראה לנו שאנחנו נופלים, שמצבנו גרוע יותר, אנחנו אף פעם לא חוזרים חזרה. בכל רגע ורגע מעלים בקודש ולא מורידים. לכן במידה שהאדם יזרז את עצמו להתפתחות, הוא יעבור אותה מהר יותר ויגיע לשלווה, לשמחה, לרוחניות.

מה לעשות? רק לשקוע יותר ויותר בחומר הלימוד של חוכמת הקבלה, ולהיזהר, ללמוד אותו בהדרגה. מי שיכול, כדאי לו לבוא למקומות שבהם מלמדים את חוכמת הקבלה בקבוצות, שיתקשר יותר, שישתתף יותר. אלה האמצעים, שרק עליהם מדברים בחוכמת הקבלה.

שאלה: איך יכול להיות שהבורא כועס, הרי הוא טוב ומיטיב?

"הבורא כועס", זה בבחינת "דיברה תורה בלשון בני אדם" [2]. "אלו-הים" בגימטרייה נקרא "הטבע". הוא לא כועס. וכל התארים שאנחנו מדביקים לבורא, לאותה ההשפעה הטהורה, הם התכונות, ההבנות, וההגדרות שלנו שאנחנו משליכים עליו. הבורא הוא לא בן אדם שיש בו שינויים, וכל מיני תופעות והופעות כאלה ואחרות כלפינו, פעם כך ופעם אחרת. אלא כל השינויים הם בכלים. אור עליון נמצא במנוחה מוחלטת.

אות נ'

מה שאין כן לפני זה, שהכתוב מדבר רק מבחינת הסתר אחד, מסיים הכתוב, "ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. זאת אומרת, האדם מודה שהוא לא משיג את הבורא, וכתוצאה מכך יש לו את הרעות הרבות האלה. זאת אומרת, הוא לא תולה זאת במקום אחר, ובמקור אחר, והוא גם יודע שזה מכוון ממש לכיוון אחד. שאם יהיה אלוקים בקרבו, אז לא יהיה לו רע. לא יכול להיות ששני הדברים האלה, רע ובורא, מתקיימים יחד.

כלומר, שמאמינים עוד בהשגחת שכר ועונש, ואומרים שהצרות והיסורים מגיעים להם מחמת שאינם דבוקים בהשם יתברך, ככתוב, על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, שזה נבחן שרואים עוד את השם יתברך, אבל רק דרך אחוריו. ועל כן נקרא הסתר אחד, דהיינו הסתר הפנים בלבד.

שאלה: אדם שנמצא מתחת לכל מדרגות ההסתר ומבחינתו אין בורא, למי הוא יכול לפנות כשהוא מרגיש רע?

קודם כל צריך להבין שבהסתר כפול האדם לא מנותק. אלא הוא שקובע שנמצא בהסתר כפול.

וכך אדם שאומר: "בהרגשה שלי אין בורא, בשכל שלי אין בורא, הבורא לא קיים, כך אני מרגיש, כך אני קובע", אם הוא שקובע זאת, אז נקרא שהוא נמצא בעולם הזה. אבל אדם שלא קובע כלום, אלא חי לפי זרם החיים בניתוק מכל הדברים האלה, אז דרגת הקיום שלו נקראת דרגת בהמה (שרטוט 4).

שרטוט 4

זאת אומרת, חוכמת הקבלה תמיד מתחילה לדבר מיחס האדם כלפי האלוקות, כלפי המקור, ש"אין עוד מלבדו". אדם שאומר: "אני מנותק מהבורא, הבורא לא קובע, הוא לא משפיע", הוא בכל זאת קובע יחס לבורא, ולא חשוב איזה. זה נקרא שהוא נמצא בעולם הזה.

אם האדם קובע שהוא לא מרגיש, ולא מבין, ושרק בהרגשה הרעה שלו ורק בהסתרה מהבורא הוא נמצא, ולא מאמין שזה מהבורא אלא מאחרים, זה נקרא הסתר כפול. אבל הוא קובע זאת רק מתוך הכלים שלו.

לכן אין כאן שקר. כדי להיקרא צדיק האדם חייב להיות בדרגת התיקון שנקראת צדיק, רק אז הוא ייקרא צדיק.

שאלה: אם כעת האדם לא מרגיש את הבורא, זאת אומרת שהוא מדמיין לעצמו שיש לו הסתר כפול על הבורא?

ודאי שהוא מדמיין. כעת הוא לא נמצא בהסתר כפול, ומכל שכן בהסתר רגיל.

הסתר זו הרגשה, הרגשה רעה או הרגשה טובה. כשהאדם מרגיש שזה בא ממנו, שהבורא מגולה במשהו, ההרגשה טובה. כשהוא נסתר, ההרגשה רעה (שרטוט 5). האדם הוא שמרגיש זאת. זו הרגשה, והרגשה גדולה מאוד. לא כל אדם נמצא בהסתר כפול. כדי להיות בהסתר כפול צריך להיות בהארה מיוחדת מלמעלה, שפועלת על כל לומדי הקבלה. ההארה הזאת, האור מקיף, היא שמעוררת בהם את הרגשת ההסתר (שרטוט 5).

שרטוט 5

שאלה: למה השינוי מהסתר כפול להסתר רגיל נעשה בשכל ולא ברגש, הרי האדם מרגיש?

התפיסה השכלית שלנו היא בסך הכול תוצאה מההרגשה שלנו. השכל פועל לפי הרגש, לפי ההפרשים בין ההרגשות. לכן השפעת האור מלמעלה מביאה את האדם להרגיש ולחשוב כל פעם בצורה מסוימת.

כשהאור פועל כך, שהאדם מרגיש רע אבל בכל זאת מצדיק את הבורא שסיבב לו את הרע כדי להתקרב אליו, זה נקרא הסתר אחד. הוא מגיב לבורא באהבה, הוא מצדיק אותו, הוא רוצה שזה יקרה. אז הוא נקרא רשע שאינו גמור. רשע, כי הוא לא מרגיש טוב. אבל שאינו גמור, כי הוא רוצה להתקדם. הוא מוכן להתקדם, אפילו שיהיו לו ייסורים, ובלבד שיתקרב.

הוא מבקש מהבורא, שייתן לו את תכונת ההשפעה, תכונת האהבה. זה הסתר אחד.

שאלה: ובהסתר כפול האדם לא רוצה להתקרב לבורא?

במצבי ההסתר אין שחור ולבן, יש הרבה גוונים בכל אחד מהם. בנוסף לכך מצבי ההסתר הם כאלה שהאדם עובר מאחד לשני, מהסתר אחד להסתר כפול, מהסתר כפול להסתר אחד וכן הלאה. אלה לא מדרגות מוגדרות ממש.

בהסתר כפול ברור לאדם שהבורא קיים, אבל הוא כביכול לא קשור אליו. לא ברגש ולא בשכל, לא במה שקורה לו בעולם, לא ביחסים שלו עם אנשים ועם גורמים אחרים. הוא לא רואה ולא מרגיש שזה בא ממנו. הבורא קיים, אבל הוא מנותק ממנו, הוא לא פועל עליו. אבל ההרגשה הזאת היא תוצאה מהארת האור מקיף על האדם שרוצה להתקדם. המגמה היא בכל זאת קדימה. אלה שלבים בדרך.

אות נ"א

והנה נתבארו ב' הבחינות של תפיסת ההשגחה הנסתרת המורגשות לבריות, דהיינו הסתר א', והסתר תוך הסתר. ההסתר הא' פירושו, הסתר פנים בלבד, והאחוריים מגולים להם, כלומר שמאמינים, שהשם יתברך סיבב להם היסורים מחמת עונש, ואף על פי שקשה להם להכיר את השם יתברך תמיד דרך אחוריו, כמבואר לעיל, שבאים מחמת זה לידי עבירה עם כל זה, אפילו אז, נקראים בבחינת רשע שאינו גמור, כלומר, שהעבירות הללו דומות לשגגות, כי הגיעו להם מחמת ריבוי היסורים, שהרי בכללות המה מאמינים בשכר ועונש כאמור.

שאלה: מה זאת אומרת "מאמינים, שהשם יתברך סיבב להם היסורים מחמת עונש"? על מה העונש?

"מחמת עונש" נקרא שהאדם עדיין לא מתוקן. בחוכמת הקבלה עונש אינו עונש כמו בעולם הזה, ועבירה אינה עבירה כמו בעולם הזה. הרי אם הבורא ברא אותנו רעים מלכתחילה, מדוע מגיע לנו עונש על הרע שהבורא ברא? על איזו עבירה אנחנו עוברים במעשים שאנחנו עושים לפי התכונות שהבורא השתיל בנו?

עונש ועבירה הם מצבים של אדם שנמצא בתוך הרצון לקבל. כך הבורא ברא אותו. מדוע המצבים האלה בכל זאת נקראים עונש ועבירה, ולא בשמות ניטרליים יותר? כי חוכמת הקבלה מדברת מתוך האדם. האדם הוא שמגלה וקובע שהרצונות שלו, שהוא נמצא בהם, הם רצונות מקולקלים, ולהיות בהם זה עונש. זה לא עונש מהבורא או ממישהו אחר. אלא עכשיו, כשהאדם מכיר את הרצונות שלו כרעים, לפני שהוא מתקן אותם, הוא קובע אותם כעונש. את הרצונות עצמם הוא קובע כעונש, לא את השימוש בהם, אלא את הרצונות עצמם.

שאלה: מה התועלת מהלימוד של כל המצבים האלה?

אדם שמגיע לחוכמת הקבלה עם השאלה "מה הטעם בחיי" ולפי הרצון שמושרש בו, לפי הנקודה שבלב, רוצה להגיע לשורש הנשמה, הוא נדחף קדימה ורוצה לדעת מה המצבים שעומדים לפניו. מהם המצבים שהוא צריך לעבור עד שיגיע לשלמותו. ולא רק הוא, כל האנשים רוצים לדעת מהם המצבים שעומדים לפניהם.

לפני מאה שנים המצב היה שונה. היום בכל עיתון מחפשים קודם כל את ההורוסקופ, הולכים למגלות עתידות, או לרבנים גדולים לקבל ברכות. בימינו כל אדם רוצה לדעת מה מצפה לו בעתיד ואם הוא יכול לסייע לעצמו בדרכו. זהו רצון טבעי.

בחוכמת הקבלה, לעומת זאת, לא איכפת לאדם באיזה מצבים הוא יתקדם, אלא כמה מהר הוא יעבור אותם עד שיגיע לשלמות. "תנו לי רק את הדרך המועילה ביותר", הוא אומר. לכן אנחנו לומדים את חוכמת הקבלה.

אות נ"ב

והסתר תוך הסתר, שפירושו שאפילו אחוריו של הקדוש ברוך הוא נסתרו מהם, כי אינם מאמינים בשכר ועונש כנזכר לעיל, הנה העבירות שבידיהם נבחנות לזדונות, ונקראים רשעים גמורים, משום שהם פוקרים [מתפקרים] ואומרים שהשם יתברך אינו משגיח כלל על בריותיו, ופונים לעבודה זרה, כמו שכתוב, כי פנה אל אלהים אחרים, חס ושלום.

שאלה: האם חשוב שהאדם יקבע באיזו דרגה הוא נמצא, בהסתר רגיל או בהסתר כפול?

אין כאן עניין של חשוב או לא חשוב, האדם קובע את מצבו, מפני שכך מתגלה לו. מתוך שהאור מקיף פועל עליו, האדם קובע את מצבו. או שהאור קובע לו איך להרגיש ומה לחשוב על מצבו.

לא יכול להיות שאדם יתקדם לעבר המחסום, בלי שיקבע לעצמו ויידע בבירור את כל מצבי ההסתר, שעליהם אנחנו לומדים. למטה מהמחסום, בהסתר אחד, הוא רק מאמין בשכר ועונש, ולמעלה מהמחסום הוא עולה בפועל לדרגת שכר ועונש. בהסתר כפול הוא לא מאמין כלל בשכר ועונש (שרטוט 6). הוא לא מאמין שהמעשים שלו יפעלו במשהו, שיש לו קשר עם הבורא.

שרטוט 6

שאלה: האם הסתר כפול של אחד שונה מהסתר כפול של אחר?

כולנו אוכלים את אותם המאכלים וכל אחד מאיתנו מרגיש טעמים אחרים, ואם אנחנו מרגישים את אותם טעמים, הרי שאנחנו לא יכולים להשוות אותם. זאת משום שכל אחד מאיתנו נמצא בהתמזגות רצונות שונים. בכל אחד ואחד יש את אותם תר"ך הרצונות, אבל בכל אחד הם שונים. כמו שפרצופיהם שונים, כך הנפשות שונות. לכן הטעמים, היינו ההתפעלות הפנימית של כל אחד, היא אישית, ואי אפשר להשוות ולמדוד אותה עם ההתפעלויות האחרות.

לכל אחד יש קיום בפני עצמו, אבל המדרגות שבהן מתפעלות הנשמות, הן אותן מאה עשרים וחמש המדרגות. כל אחד שנמצא במדרגה מסוימת, אמנם מרגיש את אותה התופעה כמו כל מי שנמצא באותה המדרגה, אבל מרגיש אותה בתוכו, לפי הכלים שלו. בדומה לכך, בעולם הזה, אנחנו יכולים להיות בסרט אחד, או בעיר אחת, במקום אחד, לשמוע את אותו הדבר, ולהתפעל בצורה שונה. יש השפעה חיצונית על האדם, ויש התפעלות פנימית של האדם.

כאן מדובר על אנשים שנמצאים באותה דרגה. מכל שכּן אם הם נמצאים בדרגות שונות, אז מפרידים ביניהם עולמות.

שאלה: איך לומדי הקבלה שנמצאים תחת ההשפעה של האור המקיף, ונמצאים במצבים של הסתר רגיל והסתר כפול, יכולים להשפיע על אלה שאין להם אותה ההרגשה ואותו השכל?

הגדולים יכולים לכלול בתוכם את הקטנים. יש להם הרבה אפשרויות, אלא שעליהם לעשות זאת בלי לקלקל לתחתון את הבחירה החופשית שלו, את הפעולות שלו. אבל לסייע ודאי שהם יכולים.

שאלה: מה זה להצדיק את הבורא מבחינה כמותית?

אין הצדקה מבחינה כמותית או איכותית. יש הצדקה לפי רגש ולפי שכל. בכמות ובאיכות אנחנו בודקים את היגיעה.

אחרי שהאדם מגיע להבחנה כלשהי ומרגיש את המצב, המצב מורגש בכלֵי ההרגשה ובכלֵי הקליטה שלו. אפשר לומר שהוא מורגש כמותית ואיכותית, אבל צריך להגדיר במה כמותית ובמה איכותית, לפי הרשימות דהתלבשות והרשימות דעביות. בכל מצב יש הכול, אפשר לומר עליו מה שרוצים, כי כל מצב הוא כמו עולם.

אות נ"ג

וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר בב' הבחינות של ההשגחה המוסתרת האמורות. ועל הזמן ההוא, אומר בֶּן הֵא הֵא, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא [לפי הצער – השכר] (אבות ספ"ה).

שהיות שהשגחתו יתברך אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם הרואה רעהו מאחוריו שעלול להטיל ספק ולחשוב אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד הבחירה בידי האדם, אם לקיים רצונו יתברך או חס ושלום לעבור על רצונו, כי הצרות והמכאובים שמקבל, מביאים לו את הספק במציאות השגחתו יתברך על בריותיו, כנזכר למעלה, אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם חס ושלום כבחינה ב' שהמה זדונות, עיין שם היטב.

ובין כך ובין כך, הוא נמצא בצער רב ויגיעה מרובה, ועל הזמן ההוא אומר הכתוב, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' (קהלת ט'), כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו המידה השלימה של טובו יתברך בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות, ולְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.

העבודה והבחירה הם במיוחד עד המחסום, בזמן הסתר כפול והסתר רגיל. דווקא ההסתר עוזר לאדם לתת יגיעה ולהיות בעבודה. ועד שלא נגלה את כל הכמות והאיכות של היגיעה, לא נוכל לפרוץ דרך המחסום (שרטוט 7).

שרטוט 7

שאלה: האם לאדם שנמצא במצב מסוים, נניח בהסתר אחד, יש איזו השפעה על המצב הבא שלו, או שכל העבודה של האדם היא בבירור?

כל עבודת האדם, כמו שאומר בעל הסולם באות ד' של ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", היא סך הכול בעניין החיזוק, חיזוק במה שהבורא מכוון אותו. הבורא מביא את האדם לקבוצה, לספרים, לכל מה שדרוש, ואחר כך אומר לו: "תתחזק".

במאמרים "מתן תורה", "ערבות" ו"השלום", אנחנו לומדים שהחיזוק והבחירה הם אך ורק בחברה [3]. מהחברה האדם מקבל תוספת כוחות להתקדם מעבר לכוחות הטבעיים שלו, שאיתם הוא לא יתקדם. כי הכוחות שלו זה דבר טבעי, והוא צריך לקבל כוחות מעבר להם. את הכוחות האלה הוא יכול לקבל רק מהחברה, במידה שהוא נכלל בחברה. כמו שכתוב "קנה לך חבר" [4], שהחבר הוא קניין. האדם משקיע כדי לקנות חבר.

מה זה לקנות חבר? שהחברים שלו יהיו קרובים לו כך, שיתפעל ממה שהם חושבים, ממה שהם רוצים, ממה שהם מעריכים. ואז, עם ההתפעלות הזאת, הרצון שלו יגדל לאותן מטרות רוחניות. ומפני שהרצון שלו לאותן המטרות היה קטן, והוא העביר אותו דרך מערכת ההשפעה, דרך אהבת החברים, וביציאה ממערכת ההשפעה הזאת, מהחברים, הוא קיבל את הרצון שלו מוגדל, אז עכשיו עם הרצון הזה שמסודר נכון, הוא יכול לפנות ולבקש. כתוצאה מזה בטוח שהוא יקבל התקדמות, כי הרצון שלו מסודר נכון, מפני שהעביר אותו דרך החברה.

שאלה: אדם שסידר את הרצון נכון, והעביר אותו דרך החברה, האם ההתקדמות שלו היא לעלות למצב מתקדם יותר של גילוי, או פשוט לברר את המצב הנוכחי, ולעבור למצב הבא, שיכול להיות גם מתחת למצבו הקודם?

לא. תיאור הדברים האלה איננו מציאותי. אם הרצון של האדם חזק יותר, רצון להתקדמות, אז הוא בטוח מתקדם. ההתקדמות היא בסולם המדרגות, גם בשכל וגם ברגש. אין מצבים שאותם האדם היה רוצה כך או היה רוצה אחרת. כל המצבים שלו, מוגדרים מראש. על ידי היגיעה שלו, על ידי המאמץ שלו, הוא רק קובע כמה מהר הוא עובר אותם. בין מצב למצב יכול להיות הבדל של כמה ימים, או של כמה עשרות שנים, ממש כך. והכול תלוי בבחירת האדם. רק זירוז הזמן נמצא בידינו. אנחנו לא קובעים מה המצבים שיבואו.

אם אדם רוצה להתקדם לקראת הבורא, הוא לא יכול להתקדם במסלול אחר, אלא רק לפי מה שנקבע בירידת הנשמה שלו, מלמעלה עד העולם הזה. באותו המסלול, היא צריכה לעלות מלמטה למעלה. האדם רק יכול להכניס את הנשמה למסלול הזה, ולקדם אותה, לדחוף אותה. רק זה מוטל עליו. הבורא יכול לעורר אותו קצת יותר לזה, על ידי ייסורים. אבל היגיעה להעלות את הנשמה, היא על האדם. כל המצבים של האדם מוגדרים מעכשיו ועד אין סוף, והוא לא יכול לרצות שיקרה כך או אחרת. לכן כתוב, "כשור לעול וחמור למשא" [5]. תן יגיעה, ההגה לא בידיים שלך. סגור עיניים, ו"תלחץ על הגז".

שאלה: מהו סדר המדרגות, האם קודם בא הסתר רגיל ואחרי זה הסתר כפול?

קודם הסתר כפול, ואחר כך הסתר רגיל.

שאלה: בעל הסולם אומר משהו אחר.

בעל הסולם כותב על המצבים האלה מלמעלה למטה.

שאלה: בהסתר אחד כשאדם מרגיש רע, הוא גם מאמין בשכר ועונש. מה בשבילו שכר, ומה בשבילו עונש?

בהסתר אחד האדם מאמין בשכר ועונש, שאם הוא ייתן יגיעה, הוא יתקדם למצב שיוכל להגיע לתכונת ההשפעה, לאהבה. בעצם זה מה שהוא מבקש. זה מה שהוא רוצה להשיג על ידי היגיעה.

הסתר אחד הוא מצב מאוד מתקדם. זה מצב שנקרא "חולת אהבה אני" [6]. במצב הזה האדם אוהב אבל עדיין אין לו מימוש, הוא עדיין נמצא בהסתרה, כמו שמתואר ב"שיר השירים".

שאלה: האם בהסתר אחד ההרגשה הרעה היא לא בגלל הכלים הריקניים של האדם, אלא בגלל שהבורא עדיין לא מגולה? רק זאת ההרגשה הרעה?

ההרגשה הרעה היא לא בגלל שרע לאדם בתוך הכלים שלו. למרות שגם בזה יש לו קצת "לא לשמה". אלא בהסתר אחד ההרגשה הרעה היא בגלל שהבורא מסתתר, והאדם נמצא במצב שהוא לא יכול לאהוב אותו. לפני מעבר המחסום האדם מבקש לאהוב את הבורא. זה מה שחסר לו. במילים אחרות, הוא רוצה להיות בתוך תכונת ההשפעה.

שאלה: האם אפשר לומר שגילוי הבורא וחיבור בין אנשים זה היינו הך?

גם זו דרך לתאר את ההסתר. יש בו עוד הרבה מרכיבים. ולפי זה אני לא יכול לברר יותר.

שאלה: האם המעבר מהשאלה "מה הטעם בחיי" לשאלה "למי אני מְהַנֶּה", הוא סימן למעבר מהסתר כפול להסתר רגיל?

כן. בכללות אפשר לומר כך.

צריך להבין שכל מצב מכיל המון פרטים, וכשמבלבלים כמה פרטים יחד, קשה לתת תשובה. כמו שאי אפשר לענות למישהו זר ששואל אותך על מצבים מורכבים במשפחה, או בעבודה.

אות נ"ד

אמנם אחר שרואה השם יתברך, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר כל מה שהיה עליו לעשות בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השם יתברך, אז עוזר לו השם יתברך, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים, ואז זוכה לתשובה שלימה, שפירושה ש"שב" ומתדבק בהשם יתברך בכל לב, נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה.

אנחנו, כמו שבעל הסולם אומר באות י"ח, צריכים לתת יגיעה, יגיעה בכמות ובאיכות. ומי שנותן יגיעה, אז היגיעה הזאת מעבירה אותו דרך המחסום. וכשהוא עובר דרך המחסום, אז הוא "שב ומתדבק בהשם יתברך בכל לב, נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה". זאת אומרת, שהאור שמאיר ומחזיר למוטב אחרי המחסום, שונה לגמרי מהאור שלפני המחסום. והאדם שעובר את המחסום נעשה צדיק (שרטוט 8).

שרטוט 8

הכול תוצאה מהשפעת האור, ולא משום דבר אחר. זה לא שהאדם עצמו עושה משהו, ומשנה את מצבו. האדם נותן את כמות ואיכות היגיעה, וכתוצאה מכך האור משפיע ומשנה אותו. וכך כל פעם ופעם. האדם אינו בעל המעשה על מה שמחוץ לו, או על החלפת המצבים שבו. הוא בסך הכול צריך לתת כמות זיעה. אבל כדברי הכתוב, "יגעתי ומצאתי" [7], כל פעם זו מציאה. לא האדם מוצא, לא הוא בעצמו מבצע את השינוי, אלא הוא מתייגע בלבד. ואחרי כמות היגיעה, זה קורה כל פעם. עוד כמות יגיעה, ושוב זה קורה. וכשזה קורה, זה קורה מלמעלה, כנֵס. אבל לפני הנס הזה, יש הרבה זיעה והרבה הכנה.

שאלה: מהי יגיעה מעבר לכוח האנושי? מה זה הכוח האנושי?

יגיעה מעבר לכוח האנושי היא, שהאדם יודע שהוא בעצמו לא מסוגל, ובכל זאת משתדל ועושה. יגיעה מעבר לכוח האנושי היא שאדם נותן יגיעה, שהיא בכוח האנושי, בכוחו, אבל מה שקורה אחר כך, זה לא בכוח האנושי. לא בגלל ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" [8], אלא הבורא שחשב על הכול מראש. לכן זה נקרא מעל הכוח האנושי. לא בעצמו האדם משנה את המצבים, ולא הוא מעלה את עצמו ממדרגה למדרגה, אלא האור העליון.

שאלה: בהסתר כפול ויחיד האור המקיף הוא שפועל. האם לאחר מעבר המחסום האור פנימי הוא שפועל?

כשהאדם כבר נמצא בהרגשת הגילוי, אז ודאי שהתוצאה מהרגשת הגילוי, היא שהאור נמצא בו.

את כל המצבים האלה האדם קובע מתוך המצב של הכלים שלו, שמלאים בצורה כזו או אחרת, כלפי איזשהו קנה מידה, שנותנים לו לראות ולקבוע. גם זה לא פשוט. כלפי מה האדם קובע? הרי כל אחד יכול לומר מה שמתחשק לו, שכך הוא קרא וכך הוא חושב.

אלא אם האדם נמצא בדרגת שכר ועונש, זה מפני שהאור העליון פועל בו, ונותן לו כזאת הרגשה. כך הוא מרגיש. זה נקבע בו, הוא יודע, הוא מבין שזה כך. בכל ההבחנות האלה: בהסתר כפול, בהסתר רגיל, בשכר ועונש, באהבה נצחית, האדם יודע שכך זה נקרא. הוא חייב לדעת. הוא קובע. אף אחד לא אומר לו מה הוא עבר. האדם בעצמו יודע, הוא בעצמו אומר: "כי אין אלוקים בקרבי". כתוצאה מהמצב, הוא מכנה את המצב בשם.

[1]דברים ד, לה.

[2]ברכות לא, ב.

[3] למאמרי בעל הסולם "מתן תורה", "הערבות" ו"השלום" ראה בתוך: קבלה למתחיל (בני ברוך, תשס"ז), עמ' 111, 118, 125.

[4]אבות א, ו.

[5]עבודה זרה דף ג ע"א.

[6]שיר השירים ב, ה.

[7] מגילה דף ו ע"ב. ראה גם אות יח ל"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

[8]דברים ח, יז.

חזרה לראש הדף
Site location tree