אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ביטאונים / גיליון 13 / ערב הפתיחה של מכללת "קבלה לעם"
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

ערב הפתיחה של מכללת "קבלה לעם"

שיחה מתאריך 17.10.06

מדוע אנו צריכים דווקא עכשיו, להתחיל להכיר את חוכמת הקבלה? אנו רואים כי קיימת דרישה לכך. ההתעוררות מורגשת בעיקר בחודשים האחרונים, לאחר מלחמת לבנון השנייה.

זה לא נמשך חמש שנים, לא עשרים ולא חמישים שנה, אלא כחמש מאות שנה, מתקופת האר"י, שמקובל בקבלה כמשיח בן יוסף. האר"י התחיל את התקופה הזאת של היציאה מהגלות וממנו והלאה, כל המקובלים מתחילים לדבר על התגלות חוכמת הקבלה לעם ישראל, כי ללא החוכמה הזאת, העם לא יוכל לשרוד, לא יוכל לממש את התפקיד שלו. הוא יעמיד את עצמו מול כוחות הטבע.

"הטבע" בגימטרייה הוא אל-הים. כלומר, בחוכמת הקבלה מדובר על הטבע או על הכוח העליון, על אלוקים, שהם היינו הך. והחוק הזה שנקרא אלוקים או הטבע פועל כמו כל חוק אחר. אם נדע איך להסתדר איתו, מה טוב, כי אז נצליח בקיומנו, וגם מעבר לכך.

חוכמת הקבלה פותחת לאדם עוד ועוד אפשרויות להכיר את כל המרחב שבו הוא קיים לפני הלידה ולאחר שהוא עוזב את העולם הזה. להכיר את כל הסיבוב שהוא עושה בכל העולמות ולא רק בעולם הזה. האדם יכול לגלות ולהרגיש זאת ולחיות בכל המציאות הרחבה והגדולה הזאת.

חוכמת הקבלה אומרת, שהחומר שלנו, כלומר, הפנימיות שבנו, זה רצון ליהנות, האגו. והאגו הזה גדל כל הזמן. בניגוד לדומם, לצומח ולחי – בניגוד לכל חלקי הטבע - באדם האגו גדל מיום ליום. אנו מכירים זאת מהצורה שבה גודלים ילדים לעומת החיות. החיה נשארת כל החיים שלה כפי שהיא נולדה. היא לא משתנה, לא מוסיפה חוכמה, לא מתפתחת, אלא משתנה רק בגודל.

מה שאין כן האדם כל הזמן מתפתח וחייב חברה כדי לפתח את עצמו. החברה בונה מערכות גדולות, כדי לספק לאדם את מה שהוא רוצה. בנוסף לכך האדם גם מתפתח מדור לדור, השור או החמור, שהיו לפני מאתיים שנה ואלו הקיימים היום, אין בניהם הבדל. לעומת זאת, אם ניקח אדם שחי לפני מאתיים שנה לעומת אדם היום, ההבדל בהתפתחותם עצום.

ונשאלת השאלה למה? מה הסיבה לכך ולאיזו צורה אנו צריכים להגיע? עם השאלות האלה אני התחלתי את החיפוש שלי כשהייתי צעיר, לפני שלושים וחמש שנה. אז למדתי ביו קיברנטיקה, למדתי על תפקוד הגוף החי, על המערכות הפועלות בו. למה הוא חי, למה הוא מתפתח, איך הוא מתפתח. ומתוך כך הגעתי לשאלה, "בשביל מה הגוף הזה חי".

כשאנו מסתכלים על כל תא, על כל גֵן ועל כל מערכת שבגוף החי, אנו רואים באיזו צורה נפלאה הם בנויים. באיזה פלא אנו בנויים בפנים ומתפקדים. מתוך כך אנו לומדים, שהטבע לא עושה דבר לחינם. אלא הכל מסיבה מיוחדת ולמטרה מיוחדת, בתהליך מאוד קפדני. וכשאתה חוקר מערכות כאלה, לאחר מכן אתה נשאר עם השאלה, "לשם מה הן קיימות".

האדם מתפתח במשך אלפי שנים, גם בחיים שלו וגם מדור לדור. אבל בשביל מה? האם רק כדי להחזיק את עצמו במשך שנות הקיום שלו כאן, בעולם הזה, או שיש משהו מעבר לכך? בתוך החיים האלו, את הסיבה אנו לא מצליחים לגלות. הדתות אומרות, שיש משהו מעבר לחיים האלו. שכאן עלינו לסבול, כדי לקבל איזה פיצוי בעולם הבא, איזשהו גן עדן. אותי כמדען האמירות אלו לא סיפקו. המשכתי לחפש עד שהגעתי לחוכמת הקבלה. במשך שנים רבות נמשך החיפוש. נסעתי פעמים רבות לבבא סאלי ולמקובלים רבים בארץ, עד שמצאתי את מורי, הרב ברוך אשלג, בנו הבכור, ממשיך דרכו של בעל הסולם.

הגעתי אליו בשנת 1979. ואז התחלתי למצוא סוף סוף את התשובות לשאלה "בשביל מה אנו חיים". וההסבר הראשון שקבלתי, משורש הבריאה, היה שהאגו שלנו מתפתח באנושות בתהליך מיוחד, מסוים, וצריך להביא לנו בסופו של דבר את אותה השאלה, "בשביל מה אני חי". וכשאדם שואל, אז הוא מגיע למקור, שממנו ימצא את התשובה לשאלה הזאת.

הפעם הראשונה שהאנושות התחילה לשאול את עצמה, בשביל מה היא חיה, הייתה בבבל העתיקה. התורה מספרת, שאותה ציוויליזציה קטנה שהייתה בבבל העתיקה, התחילה להרגיש פתאום רצון גדול, את האגו שפרץ בהם. וכמו שמסופר בתורה בצורה אלגורית, הם רצו לבנות מגדל שיגיע עד השמיים ולכבוש את כל הטבע.

היה ביניהם אדם אחד, עובד אלילים, שהיה חזק מאוד בעבודת האלילים, אברהם שמו, שיחד עם אביו תרח, עשה פסלים ומכר אותם. הם שימשו כוהנים לאותו עם בבלי והצליחו מאוד במכירת הפסלונים. אברהם, כאיש חכם ומבין בעבודה הזאת, התחיל לחקור את כוחות הטבע. זו עבודה גדולה מאוד, ויש מחקרים רבים שמצבעים על כך שהרבה מאוד אנשים התעסקו בזה באותה התקופה ורצו להכיר את הטבע ואיך האדם יכול להתמודד מולו.

המחקר הזה, עם אותה השאלה "בשביל מה ולמה", הביא את אברהם לגילוי השיטה שנקראת חוכמת הקבלה. הוא התחיל לפרסם את השיטה הזאת לאותו עם בבלי, שהיה כל הציוויליזציה שהייתה אז בעולם, אבל הם לא רצו להכיר בשיטה, כי בסופו של דבר האגו דחף אותם לכבוש את העולם, לבנות יותר ויותר לעצמם.

כמו שאנו רואים במשך כל ההיסטוריה, שאנו נדחפים להקים מערכות שונות סביבנו, בחברה, בתרבות, בחינוך, בהתפתחות החקלאות וכו'. באותה תקופה אנשים הפסיקו להבין זה את זה בגלל האגו. לכן התפתחו השפות. הם בנו מערכות במדינה, מערכות סוציאליות, מערכות חברתיות והתחילו לבנות לעצמם עולם מלאכותי, כדי לספק מילוי לאותו האגו הגובר.

אברהם אמר: "לא, אנו לא צריכים ללכת בדרך הזאת. נהפוך הוא, האגו שגובר בנו עוזר לנו. בואו נתעלה מעל האגו ונהיה שוב משפחה כמו שהיינו קודם, לפני התפרצות הרצון שבנו ודווקא באהבה בינינו, נעלה לדרגה אחרת של קיום. נתחיל להרגיש את הטבע ואת הכוחות הפועלים אחרי הטבע".

אברהם רשם את הדברים האלה בספר הידוע המיוחס לו, ספר "היצירה". הוא קיבץ סביבו כמות קטנה מאוד של תלמידים, אנשים שגם בהם התעוררה אותה השאלה וכיוון שהאגו דחף אותם לא הסתפקו בקיום הרגיל. אברהם הקים מהם קבוצה קטנה של מקובלים ראשונים ואותה קבוצה התחילה להתרחב ולהתפתח, עד שהגיעה למימדים של עם ישראל.

זאת אומרת, לפי הטבע שלנו, לפי המקור שלנו, אנו בעצם אותו עם בבלי. איננו שונים ממנו, זולת בכך שאנו היינו בעלי שיטה מיוחדת, להכרת החוקים הכלליים של המציאות ומה הם נותנים לאדם.

הכרת החוקים הכללים של המציאות נותנת לאדם הרגשה איך המציאות כולה קיימת, חוץ ממסגרת העולם שלנו, שהיא מה שאנו רואים כעת בחמשת החושים. הוא מתחיל להרגיש כוחות שפועלים אחרי החומר. הוא מזדהה עם כוחות אלה, מתחיל להבין ולהרגיש אותם. כאשר הוא מתחיל לראות איך הכוחות האלה פועלים על המציאות שלנו, אז ביחס אליהם, בקשר איתם, הוא יכול להתחיל להנהיג את החיים שלו.

כי אנו, בעולם הזה, מופעלים בצורה טוטאלית. לאיש אין בחירה חופשית. איננו נולדים על פי בחירה שלנו, איננו בוחרים את המשפחה, הזמן, או המקום שבו ניוולד, איננו בוחרים את התכונות שלנו ולא את המין. איננו בוחרים דבר. גם לא את החינוך שאנו מקבלים ולא את החברה שבה אנו מגלים את עצמנו פתאום. בכל הדברים האלו, איננו קובעים דבר.

ואדם שגדל להיות אדם בוגר בגיל 15-20, אין בו דבר ממה שהוא היה בוחר בעצמו, בבחירה חופשית, שיהיה לו. את הכול הוא כבר קיבל, אם מלידה או מכל תהליך החינוך שעבר. בהתאם לכך הוא מתחיל את החיים שלו ובעצם אין לחברה מה לדרוש ממנו, כי בשום דבר שהוא עושה כעת, הוא לא חופשי. גם הטבע וכל מה שנמצא סביבו משפיע עליו ודורש ממנו תגובה. אם היינו יודעים את כל המבנה של האדם, היינו יכולים לדעת מראש את תגובותיו ולהגיד איך הוא יעשה דבר מסוים או אחר, בהתאם למה שקורה ולמה שמשפיע עליו.

זאת אומרת, במסגרת העולם הזה אנו לגמרי לא בעלי בחירה. לכן מתעוררת השאלה, האם זה כל הקיום שלנו? האם בשביל זה אנחנו חכמים, נבונים, גדולים ומתפתחים? את השאלה הזאת אברהם הסביר ואמר שאם אדם יוצא מעל החומר הזה ומתחיל להרגיש את הכוחות הפועלים על הטבע שלנו, על העולם שלנו, אז דרך הכוחות האלה, יש לו כבר בחירה לנהל את החיים שלו ולהיות חופשי, להכיר את גלגולי הנשמות, איך הוא בא מדור לדור, באיזו צורה הוא מתלבש בגוף כלשהו ועובר את החיים ולמה החיים שלו הם דווקא כאלו, וכו'.

השיטה הזאת נשארה אצלנו אלפי שנים, אבל אברהם אמר שצריכים להסתיר אותה ולא לגלותה יותר, כי האנושות שהתחילה להתפתח לפי הרצון האגואיסטי לא רצתה להכיר בכך שצריכים להתעלות מעל הרצון. אלא יבוא הזמן, לאחר שנים רבות, ומקובלים קבעו שזה במיוחד משנת 1995 והלאה, שהאנושות תגיע לסוף ההתפתחות האגואיסטית, שאדם יתחיל להכיר בפועל, שהוא כבר לא יכול להגיע לסיפוק בעולם שלו.

בכל דור ודור חשבנו, שהילדים יהיו מוצלחים יותר, שהחיים שלהם יהיו טובים יותר, שהעולם יהיה טוב יותר, שמחר יהיה טוב יותר מאתמול. והיום אנו מגיעים למצב, שכבר לא חושבים כך. האנושות נכנסת לדפרסיה, לייאוש, שזו המחלה מספר אחת בעולם. מיליונים משתמשים בסמים. בתוך המשפחה לא מסוגלים לסבול את בן או בת הזוג, מתגרשים. זו תופעה שלא הייתה קיימת עד לפני כמה עשרות שנים. בימינו האדם אפילו לא יכול לסבול את עצמו. הוא חייב להרגיע את עצמו כל הזמן.

אכן האגו שלנו, כמו שאמרו מקובלים, הגיע למצב, שהוא מרגיש שבעולם הזה הוא לא יכול למלא את עצמו. ואז מתעוררת אותה השאלה שהייתה לאברהם, "מה הטעם בחיים?"

בספרו העיקרי, "תלמוד עשר הספירות", בעל הסולם מסביר את כל המציאות והאדם בתוכה ואיך אנו יכולים לנהל את החיים שלנו, גם במסגרת הקיימת שאנו מרגישים כעת וגם במרחב גדול יותר, שאנו באים למציאות שנקראת העולם הבא. והוא מסביר, שלקבלה מגיעים דווקא אנשים עם השאלה, מה הטעם בחיי. וכשיש שאלה כזאת ואדם לא יכול לטשטש אותה, על ידי הרגלים למיניהם ועסקים שלו, אז הוא מגיע, ובאין ברירה הוא כבר חייב לפתוח את החוכמה הזאת לעצמו. ולכן אנו המקובלים, רואים שהדור כבר בשל לזה ולפי הציווי של הגדולים, בעל הסולם, הרב קוק ומקובלים שהיו לפניהם מתקופת האר"י, אנו חייבים לפתוח את חוכמת הקבלה ובכך לעזור לעם ישראל ולכל האנושות, למצוא רמה אחרת של קיום.

כי ברמה שבה אנו נמצאים, הקיום הזה ייגמר עוד מעט. האסונות אקולוגיים ופנימיות החברה האנושית ייסגרו אותנו בסופו של דבר במלחציים כאלו, שאנו נהייה מחויבים למצוא אמצעי להינצל. וזה קשור במיוחד לעם ישראל. כי זו אותה קבוצת מקובלים שייסד אברהם, שעברה את כל ההיסטוריה הזאת, והיא חייבת לממש את השיטה הזאת חזרה לעצמה, ולאחר מכן להביא אותה לאנושות, כאור לגויים.

ומתוך זה אנו לומדים, מה מקור האנטישמיות. כל האנושות חושבת שאנו מיוחדים, רוצים אנו או לא, אבל כך הם מקבלים אותנו ולא יכולים להסכים שאנו כמוהם. הם שונאים אותנו, כי יש בהם איזו מין הרגשה פנימית, שאנו מסתירים משהו, שאנו מנהלים את העולם, שאנו מקור הרע שבעולם. ואכן זה נכון. כי אצלנו נמצא המפתח לאושר. וגם אנו בפנים באחוז מסוים, מסכימים שאנו אכן אשמים במשהו, שיש לנו משהו שבו אנו ממש מחויבים כלפיהם.

יוצא שחוכמת הקבלה, שצריכה להתגלות כעת, תיתן פתרון לעם ישראל להיות בגובה של מורים רוחניים לכל העולם, כל העולם יקבל אותנו ונזכה לקיום בארץ ישראל כעם שלם. ולפי החשבון - שהרי בקבלה יש חשבונות רבים, גימטריות, וחישובים - הכל צריך למעשה, להתממש כאן בזמננו, במהלך עשר השנים הקרובות.

בעל הסולם אומר שאין לנו הרבה זמן. או שניכנס שוב לסיבוב מאוד לא טוב, שכוחות הטבע בכוחם האכזרי ידחפו אותנו לזה, או שעל ידי התפשטות והפצת חוכמת הקבלה, נראֶה שיש לנו אמצעי טוב, קל, יפה, לעלות לגובה האדם ולהתחיל לנהל את העולם דרך אותם כוחות, שמקיפים את כל העולם שלנו, כפי שחוכמת הקבלה מסבירה לנו. וכשאנו נמצאים בקשר איתם, אז אנו יכולים לנהל את הגורל שלנו.

לכן נשמח לראות אתכם בהרצאות אצלנו, כדי להסביר מה היא החוכמה הזאת ואיך אנו יכולים על ידה להגיע לאושר, לאחדות, לביטחון, לשגשוג, לכל דבר שאנו רוצים להגיע, אבל רואים שלא הולך לנו. ובהחלט נכון שלא הולך, כי איננו משתמשים באמצעי הנכון. זהו בעצם חלק מהסיבה, שבגללה אנו פותחים את בית "קבלה לעם".

למען האמת מקובלים התחילו בכך כבר מזמן. בשנות הארבעים בעל הסולם הוציא את עיתון "האומה", וכמוהו גם אנו התחלנו להוציא לאור עיתון. בעיתון זה הוא רצה להסביר להמון, לקהל הרחב, מהי חוכמת הקבלה. כך הוא רצה לעצור את הנאצים ולשנות את השואה המתקרבת. בארץ ישראל של אותם הזמנים היה חשש גדול מאוד, שרוֹמֵל וכל צבאו יבואו לכאן ממצרים. יש סיפורים רבים על טרחתו הרבה של בעל הסולם בעניין ועל כמה שהפריעו לו אנשים מקרב ה"יהודים הטובים", שבגללם לא עלה בידו לעצור את כל הבעיות האלה.

יש ארכיון גדול של כתבי בעלם הסולם, שבהם אנו רואים איך בכוחות מיוחדים, באסיפה מיוחדת עם תלמידיו, הוא עצר את הכוחות הגרמנים שהיו כבר בכניסה לפלשתינה דאז, לארץ ישראל. נקווה שאנו, על ידי כך שנעסוק בחוכמת הקבלה, נתאים את עצמנו לכוח הטבע הכולל, שמנהל את העולם הזה. זה לא קל אם יעסוק בזה אחד או קבוצה קטנה, אבל ככל שזה יתרחב בשדרות העם, אז הכוח של העם הוא הפועל.

בקבלה, מי שהוא גדול חשוב כמורה, אבל הכוח, הביצוע, הוא דווקא ברוחב, להמון, למסות. ואני מאוד מקווה שעל ידי כך שאנו מוציאים עיתון, מופיעים ברדיו, בטלוויזיה, בהרצאות ובחוגים שונים, נוכל לעצור את אותו הלחץ שמפעילים עלינו ונוכל להגיע באמת לחיים בביטחון ובאושר.

האם המדע הוא חלק מהתפתחות האגו?

ודאי שהמדע התפתח כתוצאה מהאגו של האדם. כיוון שהאדם רוצה להכיר את העולם ולנצל אותו לטובת עצמו, הוא מפתח את המדע. סך הכל האגו שלנו גדל בחמישה שלבים וכל שלב שפורץ באנושות וגם בעם ישראל, מביא אותנו ואת האנושות למצב מיוחד.

האנושות עוברת חמישה שינויים. זאת אומרת, סדר מיוחד של ציוויליזציה כל פעם. גם עם ישראל, עובר בהתאם לכך שלבים מיוחדים, כמו שהיה בתקופת אברהם, לאחריה בתקופת משה, ולאחר מכן חורבן בית המקדש, בתקופת רבי שמעון. זאת אומרת, יחד עם קפיצת האגו יש מצב מיוחד בעם, ירידה או עלייה, ובהתאם לזה גם קם מקובל גדול, שמקדם את חוכמת הקבלה, פותח אותה, מתאים אותה לאותו דור שבו הוא נמצא. ובצורה כזאת היא מתפתחת, עד שמגיעה לזמננו.

אתם תראו זאת גם בעיתון שלנו. יש סך הכל חמישה מקובלים עיקריים, שהם אברהם, משה, רבי שמעון, האר"י ובעל הסולם. הם היו בתקופות קריטיות בהיסטוריה, שבהן פרץ האגו, הרצון לקבל באדם, ודרש מהאנושות וגם מעם ישראל לשנות את עצמם ולהשתנות בהתאם לכך.

קבלה מגיל ארבעים?

אני הגעתי למורה שלי בגיל שלושים ושלוש. אנשים סבורים שמגיל ארבעים מותר ללמוד קבלה, מפני שמקובלים כותבים, שאדם יכול להשיג את הכוחות הרוחניים, אם הוא נמצא ברמה שנקראת "ארבעים". ארבעים בגימטרייה שווה מ' ומ' היא סימן של כוחות הבינה, כוחות ההשפעה. אם אדם רוכש את כוחות ההשפעה, אז הוא מתחיל לפעול בצורה אקטיבית על המציאות ובצורה כזאת הוא משנה את העולם. זה נקרא לימוד הקבלה.

לכן אין כל שייכות לגיל. האר"י הקדוש נפטר בגיל שלושים ושמונה, הרב נחמן מברסלב שהיה מקובל גדול, נפטר בגיל שלושים ושמונה. הגאון מווילנה, היה גלגול מיוחד, וכבר לפני בר מצווה כתב ספרים בקבלה. אנו מכירים מקובלים רבים, שהתחילו לעסוק בקבלה בגיל צעיר מאוד. כדוגמת בעל הסולם שבגיל עשרים ושש, כבר כתב חיבורים בקבלה.

צריכים להבין שגיל ארבעים, זו רמה שהאדם יכול להיות לא יגיע אליה לעולם בגלגול שלו, בחיים שלו. זו רמה שאדם צריך להגיע אליה, כדי להתחיל להרגיש את הכוחות הפועלים מעל הטבע. יש כתבים רבים של מקובלים, שאומרים זאת. הרב קוק אומר, "מי יכול ללמוד קבלה? מי שרוצה." הקובע הוא הרצון של אדם השואל, "מה הטעם בחיי", וכמו שאומר בעל הסולם, "בשביל מה אני חי". אם הרצון הזה בוער בתוך האדם, והוא לא יכול להרגיע אותו, אז הוא יכול ללמוד קבלה.

בשנת 1975 גרתי ברחובות ולמדתי את חלקי התורה למיניהם: גמרא, חומש וכל מה שרגילים ללמוד אנשים דתיים. הייתי חוזר בתשובה וזה לא סיפק אותי. כל הזמן דרשתי שיפתחו לי עוד ועוד. כי ראיתי שמדברים על משהו בספרים השונים, אבל לא הבנתי על מה בדיוק.

והיה שם אדם חכם, אחד מרבני הקהילה, הרב פישר, שאמר לכל האנשים שטפלו בי, כבחוזר בתשובה, שיש כאלה שחייבים ללמוד קבלה. ואז מצאו לי את הרב יצחק זילברמן שהיה מקובל.

למדתי אצלו שיעורים פרטיים, כשהייתי כבן 30 וגם הוא לא הסתכל על דבר מלבד הרצון. זאת אומרת, עניין גיל ה"ארבעים", הוא רק כדי לדחות את האדם. המקובלים עצמם רצו לדחות אנשים. הם עצמם כתבו את כל ההגבלות האלו, מפני שעד זמננו לא רצו לפתוח את חוכמת הקבלה. חיכו עד שהאגו יגיע לסוף, והאדם יבין, שבהתפתחות הלאה הוא לא ישיג מאום. וזה מה שקורה בימינו.

בימינו יש משבר במדעים. אנו מרגישים את סוף הדרך בפילוסופיה, בכל עסקי האדם, בכל מה שאדם רצה לפתח אי פעם בחיים שלנו, במציאות שלנו. אני נמצא בקשר עם מדענים במקומות רבים בעולם, באסיפות בינלאומיות, בקונגרסים. אני מרצה רבות בישראל ובכל העולם ואנשי מדע מכירים במשבר הזה. גם היום היו לי ועידות עם מדענים גדולים, דרך הטלוויזיה והאינטרנט, ושוב שוחחנו על כך. הם מרגישים זאת. אנו יכולים להמשיך הלאה במדע, לחקור את הגוף לפרטי הפרטים שבו, ואת העולם שלנו, אם בפיסיקה קוונטית, או בכל מיני שטחים, אבל רק נאסוף עוד פרטים ובסך הכל ניתקל בחוסר הידיעה בשביל מה כל זה, מה הצורך ומהי המטרה.

האם יש שוני בלימוד הקבלה בין נשים לבין גברים?

ודאי שיש שוני. כל המציאות מחולקת בצורה חדה מאוד לשני מינים. וחוכמת הקבלה עומדת בצורה ברורה, על אופן הגישה לכל מין. כי כל מין הוא למעשה תוצאה משני קוים שמפעילים את העולם שלנו, ימין ושמאל, חיובי ושלילי. ולכן הלימוד לגבר ולאישה הוא שונה מאוד. גברים חייבים ללמוד כדי להתקדם. הם גם חייבים ללמוד בצורה מיוחדת, בספרים מיוחדים ובקבוצה.

כמו שאברהם אבינו ייסד את הקבוצה הקטנה שלו. כתוב שהוא היה יושב בפתח האוהל ומזמין את כולם להיכנס. הוא היה מכבד אותם ובינתיים מספר על העניין, כדי שכך אולי ימצא אנשים שמתעניינים בזה. כך היה מגייר אנשים, ושרה הייתה מגיירת נשים, כמו שידוע. במדרש רבא כתוב על כך. היו גם קבוצות מקובלים שלמדו בקבוצות, כי היו צריכים לארגן מין מודל של האנושות, מיני חברה, שבה הם מקיימים חוקים רוחניים, חוקי אהבה, "ואהבת לרעך כמוך".

כך גם רבי שמעון שלא היה יכול לכתוב את ה"זוהר", עד שישב במערה שלוש עשרה שנה עם בנו. אבל כשיצא ייסד את הקבוצה שלו - הוא, בנו ועוד שמונה תלמידים ודווקא בגלל שזו הייתה קבוצה וכל נשמה הייתה כנגד ספירה כמו מבנה הנשמה בן עשר הספירות, אז על ידי זה הגיע לגילוי הגדול, שאותו הוא הביע ב"ספר הזוהר". וכך היה גם עם קבוצת האר"י ועם כל קבוצות המקובלים שלמדו.

גם אני כשלמדתי אצל הרב שלי, הייתה שם קבוצה גדולה של תלמידים. זו השיטה לגברים. גבר חייב סביבו חבורה, שאיתה הוא נמצא בתקנון מיוחד של קיום וחיים משותפים. אישה לא חייבת זאת כלל. לאישה סוג שונה לגמרי של אגו מהגבר. גם בפנימיות הנשמה היא שונה. הלימוד והיחס שלה ללימוד ולהתקדמות שונים לגמרי מהגבר.

אבל ודאי שגם היא חייבת לעסוק בחוכמת הקבלה, כי אישה זה כוח מיוחד מאוד במציאות. דווקא על ידי נשים והצטרפותם לגברים בעבודה הדדית, יש התפתחות. כפי שאנו רואים במעמד הר סיני, שהיה מעמד רוחני, לאו דווקא המעמד סביב ההר כמו שמסופר, אלא מעמד רוחני. דווקא שם ראינו את תמיכת הנשים. וגם ביציאת מצרים, שהייתה על ידי תמיכת הכוח הנשי שבנשמות. ובגאולה הזאת הנוכחית, ודאי שכוח האישה יהיה הכוח המכריע.

הקבלה מדברת על כך רבות. ארבע כרכים עבי כרס מתוך שישה עשר הכרכים של "תלמוד עשר הספירות", מלמדים איך נשמות שונות של גבר ואישה, או זעיר אנפין ומלכות מגיעים בעבודה הדדית לתיקון, מגיעים לרמה רוחנית, לשלימות ונצחיות. וחובת הביצוע מוטלת עלינו בעולם הזה. לכן יש לימוד שונה, אבל בכל זאת, גם לנשים וגם לגברים אנו חייבים לספק אמצעי להתעלות רוחנית.

למי יש חופש בחירה

אם יש לנו בחירה חופשית, איך ניתן לומר שהכול ידוע מראש?

בחירה בעולם שלנו, יש רק לאנשים, שנמצאים בקשר עם הכוחות המפעילים את העולם, ולא לאנשים הרגילים. זה משפיע על שאר התנהלות העולם. לכן "צדיק יסוד עולם", הוא מי שיש לו כוח, שבעזרתו הוא משנה את העולם, דרך הכוחות שמפעילים את העולם.

לכן אומות העולם צועקים עלינו, שאנו גורמים רע לעולם ואנו "מסובבים" את העולם. יש להם הרגשה פנימית כזאת. אפילו אלו שלא מכירים אותנו, לא את חוכמת הקבלה ולא כלום. בטבע שלהם הם מרגישים כך. ואכן זה נכון, כי לנו יש אפשרות לנהל את זה.

השתמשת פעמים רבות במילים כמו להכיר, לדעת, ובשביל מה אנו חיים.

כי אנו מדברים על חוכמה. זו לא אמונה, זו לא דת, זו חוכמה.

זה מאוד חשוב לדעת, אבל הידיעה לא נותנת לנו לפעמים לחוות דברים. ובעצם אנו יכולים לדעת ולהתעמק, אבל אף פעם לא נדע את הסוף.

זה לא נכון. מדובר על ידיעה, שהיא הדרגה העמוקה ביותר של השגה. ואנו משיגים אותה בתוך התכונות שלנו, בתוך החושים שלנו. זאת אומרת, זה עניין רגשי. אבל מלבד זאת שאת מרגישה, את יודעת מה שאת מרגישה. אולי אני סובל ממשהו, אבל אני לא יודע מה זה, ומאיפה זה ולמה, ולכן אני לא יודע איך לצאת מזה. בחוכמת הקבלה מדובר על הרגשה והשגת ההרגשה.

מה שחשוב בעצם זה לחוות. הידע יכול לעזור לקפוץ מרמה של אגו לרמה של אהבה, אבל הוא לא יביא אותך לחוויה. האם צריך כל כך הרבה לדעת כדי לחוות את האהבה?

מכל חכמי הקבלה ניתן להבין שאנו חייבים לדעת, אולי זה לצערנו, אבל אנחנו חייבים. אנו צריכים ללמוד מי אנו, מה הטבע שלנו, באיזה עולם אנו קיימים. בעל הסולם כותב בצורה חדה מאוד שהאדם לא יכול להתקיים בעולם הזה, בלי לדעת את חוקיו המינימאליים לגבי הקיום, מה מזיק לו ומה מועיל, באיזו צורה הוא יכול להשיג משהו, באיזו צורה הוא יכול לנצל את הדברים בעולם הזה. בלי מספר הידיעות המסוימות האלו, האדם לא יכול להתקיים בעולם הזה.

אז מדובר על ידע. שעל ידי הידע, אנו יכולים לבנות עולם שמתאים לנו ולהצליח בו. אותו דבר כלפי הנשמה, כי הנשמה היא אותם הרצונות, רק בצורה גבוהה יותר, שעכשיו אנו שואלים, "איך אני אקבל בהם מילוי". גם נשמה לא יכולה להתקיים באדם ולהתפתח בלי לדעת כיצד. היא נמצאת בכל אחד מאיתנו כנקודה שחורה, קטנה, פנימית ורק שואלת - במי שהיא שואלת - "מה יהיה עם החיים שלי". אבל לפתח אותה, ניתן רק על ידי הכוחות שפועלים עליה.

זאת אומרת, גם כלפי הנשמה, האדם צריך ללמוד מהי הסביבה שלה, מהו העולם שלה. והאדם לא יכול להגיע לקיום בעולם הבא, בלי שהוא ידע איך להתקיים בו. כמו שהוא לא יכול להתקיים בעולם הזה, אם הוא לא יודע על החוקים שבו. כלומר, ידיעה היא תנאי הכרחי לחיים, לקיום, לשגשוג או אפילו איך להציל את עצמנו ממוות. וכמו בעולם הזה, כך כלפי הנשמה.

טוב להרגיש, אבל מי שסתם מרגיש לא נקרא "אדם". השֶׂכֶל שלנו מתפתח ליד הרגש, כדי לספק לרגש מה שאנו רוצים. ועד כמה שאדם יותר חכם, הוא יודע טוב יותר למלא את עצמו. אסור לנו למחוק את השֶׂכֶל. המערכת השכלית לא קיימת בפני עצמה, אלא האגו שלנו מפתח את השֶׂכֶל. עד כמה שאדם סובל יותר, אז הוא מחפש יותר איך לצאת מהסבל שלו, ועל ידי כך מתפתח. לכן לא נמחק בינתיים את השֶׂכֶל שלנו.

חוק האהבה

האם יכולה להתארגן קבוצה, שתחיה לפי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך"?

"ואהבת לרעך כמוך", נראה אולי כמין תנאי לא מציאותי. יכול להיות שזה נראה כסיפור, או אגדה, משהו שאנו אומרים לילדים, אבל מבינים שזה לא מהעולם הזה. אבל ככל שחוקרים את הטבע אנו רואים שהטבע הוא אהבה. הייתה לי השנה הרצאה מיוחדת בארוסה על נושא זה ובקרוב יצא ספר שבו אני כותב על כך..

כדי לקיים גוף חי, הכוחות שפועלים על הגוף החי חייבים להתייחס אליו באהבה. ואכן אנו רואים זאת. יש אנשים שחיים בטבע כמה עשרות שנים והם מרגישים שהטבע זה אהבה. למרות שנראה לנו, שבלתי אפשרי לשרוד ביער או במקום נידח כלשהו, הם מתחילים להרגיש דרך החיים בטבע את אהבה שבאה מהיקום, מהטבע. וזה החוק הכללי שפועל על הטבע. אותו חוק שאפשר לקרוא לו אלוקים, לא חשוב איך. זה חוק האהבה.

אבל האהבה הזאת פועלת עלינו ומורגשת בנו, רק בתנאי שאנו נמצאים בהתאמה לחוק הזה. כל חוקי הטבע פועלים כך, שעד כמה שאני נמצא בהשוואה אליהם, אני מרוויח מהם, ויכול להתקשר ולנצל אותם לטובתי. אם היינו קיימים ברמות האגו הקטנות, אז לא היינו כל כך מנוגדים לטבע. כשהיינו ברמות אלה חשבנו שנוכל להתפתח ולהצליח בעולם שלנו. אבל בזמנינו כשהאגו שלנו גדַל עד הגובה המקסימאלי שלו, אנו נמצאים בצורה המנוגדת לחלוטין לכל המציאות.

לכן בימינו אנו רואים גם בעיות באקולוגיה. מעולם לא היה דבר כזה, שהטבע, אפילו בדרגת הדומם, מתחיל להתייחס אלינו בצורה אכזרית מאוד וזו רק ההתחלה. כבר לא מדובר על מה שעלול להתפתח בחברה האנושית, לא בדומם, בצומח או בחי, אלא בחברת המדַבר. אלו אסונות שעומדים ממש על הפרק. והכל מפני שאנו מנוגדים לאותו חוק האהבה.

לכן "אהבת לרעך כמוך", זו לא איזו אִמְרַה יפה, שנהיה ילדים טובים, בגן עדן יפה או בגן ילדים ונחייך איש לרעהו. אלא זה יחס הכרחי זה לזה, כדי שנבנה את החברה שלנו בהתאם לטבע. ומה אנו מרוויחים מזה? אדם שמתחיל להתייחס לאחרים שמחוץ לעצמו באהבה, זאת אומרת, מוצא כוחות להוציא את עצמו כלפי האחרים, נעשה כתא בריא בגוף בריא.

אם ניקח למשל את הגוף שלנו ובכלל את רמת הדומם, הצומח או החי, נמצא כי כל תא שאנו לוקחים מהגוף החי הוא אגואיסטי, רוצה לעצמו, רוצה להצליח ולחיות. אבל ברגע שהתא נמצא בגוף, הוא כולו אוהב את הגוף, כולו אלטרואיסטי ופועל רק בתוך הגוף, איך לתת לגוף את מה שהוא צריך. עד כדי כך, שאם טובת הגוף היא שהתא ימית את עצמו, אז הוא ימית את עצמו.

אבל מה התא הזה מרוויח מזה? הרווח שלו הוא שהוא שייך לגוף הכללי וזוכה לחיים ברמת הגוף הכללי. ואם התא שבגוף או איבר כלשהו מתחיל לספוג לתוך עצמו, כמו שאנו רוצים להרוויח מכולם, לנצל ולקבל מכולם, אז תא כזה הופך להיות סרטני. זו הסיבה לסרטן ולכך שהמחלה הזו נפוצה כל כך בימינו. בצורה כזאת האדם יכול גם להבריא את עצמו, אבל לא בכך המדובר.

החברה האנושית בנויה מצד הטבע להיות כיחידה, להיות באותו קשר בין כל בני האדם - באהבת הזולת כמו התאים בגוף החי, בצומח וגם בדומם. וכיוון שאנו, עם הגובה האגואיסטי שלנו היום, מנוגדים לחלוטין לכוח הכללי של הטבע, כי שנאת חינם ממש פורצת מתוכנו בכל האנושות, המקובלים אומרים שהמשטר הבא בכל המדינות, יהיה משטר נאצי. כעת הוא מתחיל להתפתח. אם לא נוכל לשנות את המצב כמו שחוכמת הקבלה מלמדת אותנו, המשטר הבא באירופה, באמריקה ובכל המדינות המתקדמות, יהיה משטר נאצי. כך או כך, הניגוד לטבע יחייב אותנו להשתנות.

מדוע מקובל כמו רבי עקיבא, שהכיר את חוקי המציאות, סיים את חייו בצורה כה מרה?

רבי עקיבא היה מקובל גדול והסוף שלו היה רע. הוא היה בין עשרת הרוגי מלכות, שהרומאים הרגו אותם באכזריות רבה. הוא היה מקובל ענק. רבי שמעון היה בסך הכל תלמיד שלו. רבי עקיבא ידע הרבה יותר מרבי שמעון. כל תורת הסוד היא ממנו, למרות שממנו אין ספרים או חיבורים בקבלה.

הבעיה היא, שהמקובלים הם סך הכל בני אדם שמשיגים את המציאות, אבל לא שהם יכולים להפעיל אותה איך שבא להם, אלא הם תלויים בכל היתר. מה יעזור לגוף, שתאים מסוימים בו חיים, ואילו היתר חולים וצריכים להחיות אותם?

המקובל יכול רק להפיץ את חוכמת הקבלה ואולי להאיץ בצורה כלשהי את המצב הטוב של האנושות, אבל לא יותר מכך. גם בעל הסולם, המקובל האחרון האלוקי, שחי במאה הקודמת ונפטר ב-1955 סבל מאוד בסוף החיים שלו ממחלות ונפטר מסרטן.

המקובל הוא סך הכל, כעין העתקה מאותו דור שבו הוא חי. הוא חייב להתכלל עם כל הדור והוא סובל עבור כל הדור, כי הוא מבין מה קורה עם הדור. לצערו הדור בינתיים לא מגיב, למה שהוא יכול להעניק לו. עד שההמון, הקהל, לא ישתנה, לא יקרה מאום. חובה לטפל בגוף הכללי שיהיה בריא, שאם לא כן לא יקרה דבר.

בדורות הקודמים לא יכלו לפרסם את חוכמת הקבלה. עוד לא הייתה - כפי שבעל הסולם כותב - "עת לעשות". עכשיו כשאנו מגיעים לסוף הדרך בהתפתחות האנושית, מותר וחובה לפרסם את חוכמת הקבלה. במקום מכות, אנו יכולים להביא לאנושות את תמונת העולם האמיתית ואת ההבנה למה אנו יכולים לצפות אם לא נשתנה, ועל ידי מה אנו יכולים לשנות את עצמנו.

עלינו רק להבין, שאם אנשים מתחברים יחד, כגוף אחד, אז הם יוצאים מהרגשת החיים הפרטיים שלהם, הם מתחילים להרגיש את עצמם, בגובה של הגוף הכללי. כמו שאם התא נמצא לבד, אז הוא לא יכול לתפקד, וכשמתחבר לגוף, הוא גם נשאר בחיים, וגם מעלַה את עצמו מדרגת החי לדרגת המדבר, לדרגת האדם. אז ברגע שאנו מתחילים לסדר את היחס שלנו בהתאם לכוח הטבע הכללי, לאלוקים, אנו נעשים כמוהו. לכן נאמר "שובה ישראל עד השם אלוקיך".

וכולנו, לא רק מקובלים בודדים, נתגלגל בחיים האלה ונחזור לעולם הזה שוב ושוב, עד שנגיע למצב, שנרגיש את המציאות בצורה מושלמת, נצחית. לא כמו שהיא קיימת כאן בחיים שלנו, בשבעים שנות חיים של כל אדם ואדם, אלא כמו שהיא נמצאת ברמת הכוחות. לזה חייבים להגיע, אם בטוב או ברע.

יש דרך "תורה" ויש דרך "ייסורים". דרך "תורה" היא דרך האור שמושכים ומשתפרים ובאים להתאמה לטבע, מעלים את עצמנו לדרגה רוחנית. ויש דרך על ידי הייסורים. אלו שתי הדרכים. על ידי הקבלה אפשר לעשות זאת, כמו שבעל הסולם אומר, בתקופה של שלוש עד חמש שנים על ידי ייסורים זה יכול להיות עשרות שנים. כמו ילד שנותנים לו מכות והוא לא רוצה לשמוע, מה לעשות? בסופו של דבר ישמע, אבל על ידי המכות. זה לוקח זמן.

מהי בעצם ה"אהבה" שאתה מדבר עליה, ואיך אנו מיישמים אותה? כי הבנתי, שאהבה זה סוג של צמצום האגואיזם.

לא ניכנס לנושא זה כעת. בעתיד יהיו הרצאות ושיעורים רבים בנושא. נסביר איך אנו קולטים את העולם הזה, למה אנו רואים אותו בצורה כזאת. דבורה, כלב, נחש או כל חיה אחרת מרגישה את העולם הזה בצורה שונה. מה עומד מאחורי העולם הזה? איך אני יכול לפתוח את החושים שלי כך, שאראה דרך ה"קירות" האלה כיצד מפעילים את העולם הזה, את הכוחות של הטבע הכולל?

סך הכל יש לנו חמישה חושים: ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. בחוכמת הקבלה נלמד איך אנו יכולים להרחיב את החושים האלה ולרכוש חושים נוספים. אז נרגיש את העולם בצורה רחבה הרבה יותר. נרגיש גם את מה שנקרא "נשמות", את הכוחות שמפעילים את העולם. נדע איפה אנו נמצאים באמת ולא רק קטע קטן שנקרא החיים האלו, שגם בהם אנו לא יודעים מה קורה לנו. נדע את כל מה שמחוץ לזה.

ההתפתחות בימינו הביאה אותנו למצב, שאנו יכולים להכיר את הכל. בלי זה לא נוכל לשרוד. על כל זה נלמד בהרצאות הבאות. לא נסתיר דבר.

קבלה ומיסטיקה

מה היחס של הקבלה למיסטיקה?

אין שום יחס, כי קבלה היא לא מיסטיקה. קבלה היא מדע, חוכמה, שיטה לפיתוח חושים נוספים שאיתם האדם רואה מעבר למציאות שלנו. הוא רואה מציאות שקיימת לפי חוקים ונוסחאות. לכן ההסברים בחוכמת הקבלה מלווים בהרבה מאוד שרטוטים, שמתבססים על אותם העקרונות כמו המדע.

המדע הוא תוצאה של מה שאנו קולטים בחמישה חושים. אנו בודקים את המציאות, רואים אותה ואת מה שאנו בודקים ורואים, אנו רושמים. זה כל המדע. בחוכמת הקבלה אנו מרחיבים את כְּלֶי הקליטה שלנו ומתחילים לרשום את מה שאנו קולטים בכְּלֶי הקליטה המתרחבים שלנו. זה נקרא חוכמת הקבלה.

זו חוכמה עם שרטוטים רבים, נוסחאות, גימטריות וחשבונות של יחס בין הדברים. היא מטפלת בדברים שלא שייכים למציאות שלנו בלבד, אלא גם בכוחות, בנשמות, ב"פרצופים", בעולמות, ברמות אחרות של קיום. ברגע שאדם יוצא לרמה מינימאלית של קיום רוחני, הוא מתחיל להרגיש את המציאות שמחוץ לעולם הזה. הוא מתחיל להבין, מה זה באמת "נצחי", מה נקרא זרימת החיים הנצחיים. הוא יוצא מהגבלות זמן, תנועה ומקום, שאנו מוגבלים בהם בעולם שלנו, הוא תופס מימד אחר.

המיסטיקה מטפלת ברגשות של האדם לא על ידי בדיקה, לא על ידי מחקר, לא על ידי חזרה על אותן תופעות או רישום מדויק מדור לדור, מאחד לשני. מיסטיקה עוסקת בתופעות פסיכוסומאטיות, שאדם מזמין בתוך עצמו וחווה אותן. אין שום קשר בין מיסטיקה וקבלה. אני לא רוצה לזלזל בזה ולהגיד את מה שאני חושב, אבל אם זה מרגיע את האדם והוא משתמש בזה, זה בסדר.

ובכל זאת הגיע הזמן שאנשים פונים לחוכמת הקבלה. לפני שלושים שנה לא ציפיתי שיבואו ללמוד קבלה. באותם הימים התחילו דווקא ללכת לכל מיני שיטות מיסטיות במקום לקבלה. פתאום התחיל להתפתח שוב העיסוק בקלפי טארוט, רייקי וכל הדברים האלה שהיו כבר לפני מאות שנים. אין זה דבר חדש. אבל שוב התחדשו, התפרצו. והיום אנו רואים שזה הולך להיגמר.

כל עוד השקר מתוק, האדם נמצא בו, אין מה לעשות. הוא סוגר את השֶׂכֶל שלו ונהנה. הוא לא אומר שזה אמת או שקר, אבל זה מתוק. אבל בימינו אנו מגיעים למצב, שגם המתיקות הזאת, כבר לא עוזרת . הדרישות הפנימיות של האדם הן כאלו, שהוא כבר לא יכול, נמאס לו מזה, הוא לא מסוגל. זה מה שקורה במשך ההתפתחות האגואיסטית באדם.

לכן כל המיסטיקות למיניהן, גם בהודו וגם מה שעושים מהקבלה עם כל מה שמוכרים תחתיה, עומדות להיעלם. קיימות אוניברסיטאות שבהן לומדים ריקוד על פי קבלה - היום אנו עדיין נמצאים בזה - אבל זו התפרצות אחרונה לפני האמת. גם המקובלים כתבו, שכך צריך להיות. תמיד לפני התגלות האמת יש מפץ אחרון.

על הפצת חוכמת הקבלה בימינו

לימוד הקבלה אורך בין שלוש לחמש שנים. האוכלוסיה בישראל מונה שישה מליון יהודים. עד שכל האוכלוסיה תתחיל ללמוד כפול 5 שנים, פשוט חבל על מאמצי הפירסום.

אין כאן עניין של נספיק או לא נספיק. אי אפשר לומר כמה אנשים צריכים לבוא ללמוד קבלה, מהי המסה הקריטית, מה המינימום וכמה זמן הם צריכים ללמוד כדי שהכול יהיה בסדר.

האמת שאם אנו עושים חשבונות כאלה, אז לא דרושים הרבה אנשים. ודאי שלא חמישה מליון. קודם כל, יש תנאי טוב מאוד בכל העסק הזה של לימוד חוכמת הקבלה: ברגע שאדם מתחיל לעלות עם האגו מעל הטבע שלו במקום לפנות לאגו שלו, אם הוא רק משנה במעט את הכיוון, הוא כבר מתחיל להיות בכיוון הנכון, במגמה הנכונה והעולם סביבו כבר מתחיל להסתדר. זאת אומרת, כוחות הטבע כבר לא אויבים, לא מופנים כנגדו. וזה מאוד חשוב.

לכן אנו מפרסמים את חוכמת הקבלה גם בעיתונים. למה? אפילו אם תהיה לאדם התעניינות קלושה, בספק, בחצי אוזן, כבר עשינו הרבה. כבר נזכה לביטחון, ביטחון מדיני. ואין זו הלצה. אנו רואים, עד כמה אנו תלויים בכוחות הטבע. אנו כבר מתחילים להבין, שאנו חייבים את זה.

יש עניין של מסה קריטית, שבערך עד עשרים אחוז מכלל האוכלוסייה הבוגרת צריכה להיות בחוכמת הקבלה. אם הכמות הזאת, תדביק את עצמה ולו במעט, בזמנה הפנוי, להקדיש זמן לחוכמת הקבלה, אז נשנה את כל חיינו.

אנו לא מבינים עד כמה כוחות הטבע יכולים להיות בעדנו. חוכמת הקבלה פשוט נופלת לנו מהשמיים כמו מַן. ממש כך. הכול תלוי ברמת האדם, בצורה שבה הוא פועל על המציאות. כמה כבר אנו יכולים לעשות בכלים, בחומר ובמכאניקה? המוח שלנו, הרצון שלנו, הוא הכוח הגדול ביותר. הוא נמצא בגובה של אותם הכוחות הפועלים עלינו.

לכן אני מלא תקווה ושמח מכל מה שמתרחש. אני רואה עד כמה העם השתנה לאחר המלחמה האחרונה. והשינוי הוא ממש לטובה. אנו זוכים לתגובות חיוביות, להבנה, יש נכונות. והכל תלוי בנו.

בעל הסולם מסביר ב"הקדמה לספר הזוהר", שאם אנו, בתוך העם שלנו, מעדיפים במקצת את הקשר עם הרוחניות, אפילו באחוז קטן מסך כל החיים שלנו, אז כל העולם, כל אומות העולם, מתחילים להסתדר באותה הצורה. פתאום אנו מתחילים לראות, שמדינה אחת ומדינה אחרת, ממשלה אחת וממשלה נוספת, מתחילות להיות בעדנו. כמו שכעת זה ההפך. אנחנו גורמים את זה.

כתוב: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". אנו גורמים את כל הרע בעולם ואנו יכולים לגרום כל טוּב. לכל העמים אין שום יד ורגל במה שקורה בעולם. אני אומר זאת לפי מה שמתברר מסדר הכוחות.

אומות העולם לא נמצאים ברמת הפעלת הכוחות. ואנו, אותה קבוצת מקובלים של אברהם, שנפלה מהרמה הרוחנית, לא פועלים בהתאם לטבע ובגלל אי ההתאמה לטבע, גורמים לאסונות. אם היינו באים להתאמה לטבע, היינו גורמים לכל העולם להסתדר באותה הצורה ואז כל האנושות הייתה מגיעה לגן עדן עלי אדמות. לזה אנו חייבים להגיע. אז נקווה שבעזרתכם נצליח.

חזרה לראש הדף
Site location tree