אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / בית שער הכוונות / פרק יב'
הרב יהודה אשלג

פרק יב'

*רכט) כבר נתבאר בפרשת ראה במצות זכירת יציאת מצרים, סיבת הגלות שגלו ישראל בין האומות, מה עניינם. ואמרנו כי אדה"ר היה כולל כל הנשמות והיה כולל כל העולמות, וכשחטא נפלו ממנו כל הנשמות ההם לתוך הקליפות הנחלקות לשבעים אומות, וצריכים ישראל לגלות שם בכל אומה ואומה, ללקט שושני הנשמות הקדושות, שנתפזרו תוך הקוצים ההם. וכמ"ש חז"ל במ"ר, למה גלו ישראל בין האומות, כדי שיתוספו עליהם גרים וכו' והבן זה היטב.

רל) גם נתבאר שם ענין גלות מצרים, כי אז רוב הנשמות ההם או כולם, היו שם מעורבות בין הקליפות הנק' מצרים, ואמנם ענין בחינת הנשמות ההם בפרטות מי היו, נתבאר בדרוש פסח ויציאת מצרים וע"ש.

רל) גלות מצרים וכו' היו שם מעורבות בין הקליפות הנק' מצרים: "מצרים הם הקליפות שכנגד הגרון דז"א ששם מקום צר", כמ"ש שם להלן. פירוש, שהם בחינת הקליפות שכנגד ג"ר דגופא דז"א, מהגרוןעד החזה, ששם החסדים מכוסים כנ"ל, כיאין החסדים מתגלים אלא מחזה ולמטה, ששם בחינת ארץ כנען, שהוא בחינת ו"ק דגופא דז"א, וכל עוד שקליפות המצרים נאחזים לינק מג"ר דגופא דז"א, דהיינו על ידי שמחטיאים הנשמות להמשיך הארת חיה למקום ג"ר דגופא דז"א, כדי שיוכלו גם הם להנות מהשפע, נמצאים החו"ג דז"א נעלמים בראש ואינם מתפשטים מגרון ולמטה, שז"ס שנעשה הגרון מקום צר. שפירושו סיתום החסדים, שהוא בסיבת אחיזתם של המצרים במקום העורף דז"א.

וז"ס גלות מצרים, כי נשמות בני ישראלנפלו תחת רשותם והיו מוכרחים לעבוד אותם כרצונם, להמשיך להם חסדים מגולים למקום ג"ר דגופא דז"א מגרון ולמטה, שמשום זה נסתלקו המוחין דז"א, ולא האירו לבני ישראל, עד שנגאלו מתחת ידיהם, ונולדו המוחין דחיה דז"א, ונתפשטו במקומם מחזה ולמטה דז"א, שז"ס יציאת מצרים.

וצריכים לזכור בכל הדרושים האלו, שאין שום תיקון יכול להגיע לנשמות בני אדם זולת על ידי מוחין דחיה דז"א, כי גם לנוקבא דז"א רחל אין לה כח הולדת נשמות, מטרם שז"א משיג מוחין דחיה, מכ"ש לנשמות שהם תולדותיה של נוקבא דז"א, כמ"ש לעיל. ובזה תבין שכל עיקר גלות מצרים היה, משום חסרון של מוחין דחיה בז"א. וענין כח השעבוד של מצרים היה להחטיא את נשמות בני ישראל להמשיך הארת מוחין אל בחינתם, דהיינו למקוםג"ר דגופא דז"א, שנקרא אחיזת העורף כנ"ל, שהוא המשך מהחטא של עץ הדעת, כמ"ש לעיל סוף אות פ"א ד"ה ולפיכך.

אמנם מלבד העון הנ"ל היתה כלולה בהם גם בחינת זוהמא דחויא הנמשכת מקליפות שכנגד צמצום א', הנקראת מות, כנ"ל, שבכח זה המיתו את ילדי בני ישראל, בסו"ה אם בן הוא והמיתן אותו. והוא כי כל בחינה בלתי נבררת נמצאת כלולה מכל בחינות הקליפות. אמנם עיקר כחם הרע של המצרים היה בהמשכת חסדים מגולים למקום האסור הנקרא אחיזת העורף, שהוא בחינת ביטול הפרסא דצמצום ב', כנ"ל, שז"ס וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וכו'. כמ"ש לפנינו.

*) שער הפסוקים שמות סימן א'.

 

רלא) ועתה נבאר ענינם בקיצור, הנה נתבאר לעיל, בפסוק לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, כי צפה ברוח הקדש שהיו ניצוצות קרי של נשמות קדושות, שהוליד אדה"ר בק"ל שנים הראשונים, הנקראים נגעי בני אדם. ר"ל אדה"ר, וע"י עונג שהיה מתענג בהוצאתם, בסוד, ותענוגות בני אדם שידה ושידות, הם לילית ונעמה וכו'. נתהפכו ונעשו נגעים תמורת ענוגים, ולכן גיירם ומהל אותם.

רלב) והנה הענין הוא, במה שנתבאר אצלינו בענין קין והבל בפרשת בראשית, שרוב הנשמות באות, מבחינות חו"ג המתפשטות בגופא דז"א, ולא מן הדעת עצמו, אמנם הטפות הנזרקות ע"י שכבת זרע לבטלה, הם מתאות הזכר לבדו, שנתעורר דעתו אל הזווג, והוציא הטפות ההם מלמעלה מן הדעת עצמו העליון, ולא מצא את נוקביה מוכנת לכך בעולם האצילות, כי ירדה למטה ע"י הפגם, ואז יצאו לחוץ, ולקחום הנקבות של הקליפות, ונצטיירו בגופם והולידום. והם שדין רוחין לילין, ונקראים נגעי בני אדם.

רלג) ונמצא, כי כל אותם השדין ורוחין שנבראו באותם ק"ל שנה שפירש אדם מחוה כנודע, כולם נשמות עליונות קדושות מבחינת הדעת, ונתערבו בקליפות, וצריכות גלגולים רבים לצרפם וללבנם עד תום חלאתם מהם על ידי גלגולים רבים.

רלד) ולכן תמצא, כי לא נולדה אומת ישראל עד יעקב ואילך, כי כל רוב הנשמות היו מעורבות בקליפות והיו הולכות ומתבררות ומתגלגלות מדור לדור, ולא התחילו תיקונם עד יעקב בחיר שבאבות, שתקן את אדה"ר, וגם אז התחיל תיקון בניו, שהם הנשמות הנזכר, והיו מתבררים והולכים בגלות מצרים, עד שיצאו ישראל ממצרים.

רלא) ולכן גיירם ומהל אותם: כי ענין המילה ה"ס העברת הערלה, שהיא בחינת שלש הקליפות הרעות, המלובשות בנחש הטמא. וע"כ מהל אותם יוסף כדי להעביר מהם קליפה קשה זו, שהיא תחילת כל התיקונים (כנ"ל אות ע' ד"ה עור). אמנם עדיין נשארו בבחינת קליפתם העיקרית הנ"ל, שנקראת אחיזת העורף, כנ"ל בדיבור הסמוך. ואלו המצרים שנמולו ע"י יוסף חזרו אח"כ ונתגלגלו בערב רב, אשר משה טרח אחריהם לתקנם גם מאחיזת העורף, כמ"ש להלן.

רלב) הטפות ההם מלמעלה מן הדעת עצמו העליון ולא מצא את נוקביה מוכנת לכך וכו'. כבר נתבאר זה לעיל אות רט"ו ד"ה שהנשמות עש"ה, כי זו"ן פב"פ במוחיןדהולדה באים רק מו"ק דחיה, המאירים לרחל לבד. והממשיך מבחינת דעת, פירושו מג"ר דחיה, שאין לז"א נוקבא מוכנה שתקבל ג"ר דחיה, משום שאו"א הפנימים נגנזו.

רלה) וז"ס פסוק או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, ואמרו רז"ל, עם מקרב גוי לא נאמר, אלא גוי מקרב גוי והבן זה מאד, כי היו ממש בתוך קרבם של הקליפות, והיו גוים כמותם, ונצטרפו ונתלבנו ונלקחו מקרב הגוים ההם ממש.

רלו) והנה התחלת גלגולם היה בדור המבול, ולהיותם משורש המר ההוא, שיצאו ע"י השחתת זרע של נגעי בני אדם הראשון, לכן היו מורדין וכופרים בהשי"ת. ועיקר חטאם היה בהשחתת זרעם על הארץ, וכמש"ה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.

רלז) וז"ס וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, הנאמר בדור המבול. לרמוז כי הם בחינת בני אדם הראשון עצמו, שיצאו בהשחתת זרעו באותם ק"ל שנים. גם ז"ס וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. ונודע כי המשחית זרעו נקרא רע, בסוד ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', כנזכר בס"ה בפרשת ויחי. כי ז"ס לא יגורך רע. ונמצא כי דור המבול שיצאו בהשחתת זרע אדם, נקראים רעת האדם ממש.

רלח) גם זהו אומרו, ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי, לרמוז כי הם הם בחינת נשמות מהשחתת זרע דאה"ר עצמו שנברא, והיה יציר כפיו יתברך ממש. וז"ש וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. כי כל תגבורת יצרם היה השחתת זרע הנקרא רע, לפי שמשם נמשכו גם הם, ואז נמוחו גופם במבול, תמורת טפת רותחין של השחתת זרעם על הארץ. וכמ"ש חז"ל ברותחין קלקלו, וברותחין נדונו.

רלט) אח"כ נתגלגלו פעם ב' בדור הפלגה, וגם הם הרעו כאבותם, אך

רלה) גוי מקרב גוי וכו', והיו גויםכמותם ונצטרפו ונתלבנו וכו'. כלומר, שאלו שני כוחות הטומאה הנ"ל של העם המצרי, היו דבוקים ממש בבני ישראל בשוה כמו במצרים, כי ז"ס השעבוד שתחת ידיהם. וע"כ היו צריכים בני ישראל להתלבן ולהתברר עד שיסורו אלו שני כוחות הטומאה מנשמותיהם, שהם: אחיזת העורף, וזוהמת הנחש, כנ"ל.

רלט) נתגלגלו פעם ב' בדור הפלגה וגם הם הרעו כאבותם אך לא בהשחתת זרע וכו'. פירוש, שלא חטאו בבחינת דכר, שבו נוהג ענין השחתת זרע, אלא חטאו בבחינת נוקבא, שאין זה נוהג בבחינתה, כמ"ש להלן. אמנם ענין החטא, היה ג"כ המשך מהחטא של עצה"ד, כי רצו לבטל הפרסא דצמצום ב', הנקראת רקיע המבדיל בין מים למים. שז"ס מ"ש חז"ל (תנחומא נח י"ח), שאמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים וכו', נעלה לרקיע ונלחם עמו וכו'. דהיינו שכפרו בעיקרו של עולם, כי פרסא דצמצום ב', ה"ס עיקרו של עולם כנ"ל, בסו"ה בה' בראם, שכל העולמות יצאו רק בתיקון פרסא זו, שה"ס ה' זעירא, כנ"ל אות מ"ג ד"ה בהבראם.

לא בהשחתת זרע. וזש"ה וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני אדם, ודרשו בס"ה ובמדרש רז"ל, בני האדם ממש, זה אדה"ר, לרמוז כי הם הם בניו ממש שיצאו בהשחתת זרעו. אח"כ נתגלגלו פעם שלישית באנשי סדום, ולכן נאמר בהם, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, לרמוז כי היו רעים מבחינת השחתת זרעו של אדם, הנקרא רע.

*רמ) והנה אחר שנתגלגלו ג"פ בג' דורות הנזכר, וכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, אז חזרו להתגלגל פעם רביעי במצרים, בבני ישראל שהיו נולדים אז בדור הגלות ההוא, ואז התחילו ליתקן.

רמא) ובזה יתורץ לך קושיא אחת גדולה שנתחבטו בה גדולי עולם, ואפילו בס"ה בפרשת שמות, שאל ר"א לרשב"י אביו, טעם לגלות מצרים, למה היה הגלות ההוא, ועוד למה במצרים יותר משאר ארצות, ועוד יש תוספת שאלה, והוא למה היה הגלות באופן השעבוד המכוער ההוא, וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו'.

רמב) והענין מבואר עם הנז"ל, כי נשמות אלו נטבעו בקליפות באומת מצרים, ולכן לפי שבתחלה בדור המבול חטאו בהשחתת זרעם, אשר לכן נמוחו אז בימי המבול מים רותחין, לכן גם עתה גזר עליהם פרעה, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולא גזר אלא על הזכרים, לפי שהם חטאו בהשחתת הזרע ולא הנקבות.

 

רמב) נמוחו אז בימי המבול וכו', גם עתה גזר עליהם פרעה כל הבן הילוד היאורה

*) שער הפסוקים פ' שמות סימן א' דף ק"ג.

תשליכוהו: כי נשמות אלו של בני ישראל, הם בחינת הנשמות שנפלו מאדה"ר עם החטא דעצה"ד, כנ"ל, כמ"ש לעיל, שב' מיני פגמים היו בחטא עצה"ד, א' הוא, הוצאת טפת קרי לבטלה לבחינת שמרי הקליפות, שהוא בחינת מושך בערלתו, כי הפיל נשמות ההם בג' קליפות דערלה, הנקראות רוח סערה וכו'. ב', היה ענין ביטול הפרסא, כי המשיך הארת ג"ר דחיה מבחינת או"א דנקודים שנגנזו באצילות, וע"כ ביטל הפרסא שבין אצילות לבי"ע, כמו שקרה בעת ז' מלכין דנקודים, (כנ"ל אות רי"א ד"ה אדה"ר ע"ש). וזה נקרא כפר בעיקר, כי כפר בעיקרו של עולם, שה"ס ה' זעירא דהבראם, שממנה יצאו כל העולמות כולם דאבי"ע. וע"כ באו הנשמות ההם בשני

רמג) וכנגן מה שחטאו בגלגול דור הפלגה, הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה לבנות את העיר ואת המגדל, לעלות ולכפור בעיקר להלחם בו, לכן עתה נאמר במקומו, הבה נתחכמה לו, כנגד הבה נלבנה לבנים, וימררו את חייהם לבנות פיתום ורעמסס כנגד העיר והמגדל ההם.

רמד) ודע כי ב' בחינות היו, כי יש נשמות שנתקנו לגמרי ונתגלגלו בבני ישראל ההם שבדור ההוא אחר שירדו למצרים. ויש בהם נשמות שלא נתקנו ונתגלגלו בבני המצרים עצמם, אותם שמל יוסף, כנז"ל בפסוק (בראשית מ"א נ"ה) לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, וזש"ה ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל.

רמה) והנה תחלה קראם עם בני ישראל, ואח"כ ויקוצו מפני בני ישראל, ולא הזכיר עם. ושאלה זו נשאלה בס"ה בפרשת שמות. והענין הוא, כי הנה יוסף גזר מילה על אותם המצרים כנזכר, וגם יעקב אביו ארז"ל, שגם הוא היה מגייר גיורים במצרים, והם בחי' הנשמות הנזכר.

גלגולים: א' בדור המבול, שבסו"ה וימחאת כל היקום וכו' נפרדה מהם קליפת הערלה. וב' בדור הפלגה, שעוד נשאר באותן הנשמות קליפה הב' דכפירה בעיקר, שעי"ז חטאו בעיר ומגדל וראשו בשמים, שפירושו שרצו לבטל הפרסא ולהמשיך אורות דאצילות לבי"ע, כנ"ל בדיבור הסמוך. ואח"כ באו באנשי סדום, ואח"כ בנשמות בני ישראל שבגלות מצרים. וע"כ היו אלו שני הפגמים הנ"ל, דבוקים בהם כמו במצרים שהם בחינת קליפות אלו ממש.

וזה אמרו "לפי שבתחילה בדור המבול חטאו בהשחתת זרעם וכו' גזר עליהם פרעהכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" כי קליפה זו דערלה היא בחינת מות, כנ"ל, ואין לה תיקון אלא בסוד וימת את כל היקום שנדונו בו דור המבול, וע"כ גם פרעה גזר עליהם כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכן אם בן הוא והמיתן אותו.

וז"ש "וכנגד מה שחטאו וגלגול דור הפלגה וכו' לעלות ולכפור בעיקר להלחם בו, לכן עתה נאמר וכו', וימררו את חייהם לבנות פיתום ורעמסס כנגד העיר והמגדל ההם" כי העבודה הקשה דחומר ולבנים, הוא ממש אותו עון כפירה בעיקר של דור הפלגה, אשר המצרים החטיאו בו את בני ישראל.

ויש להבין ההבדל שבין שני הגלגולים דדור המבול והפלגה, לבין הדור דגלות מצרים, כי בדור המבול והפלגה היו עוד שתי קליפות אלו דבוקות ומעורבות תוך הנשמות ההם דטפות קרי, וע"כ לא יכלו להתתקן לגמרי. אמנם אחר שכבר נפרדו הקליפות מהנשמות ונתלבשו במצרים, והנשמות עצמם בבני ישראל, אז נעשה התיקון אפשרי בנשמות בני ישראל, להוציאם ממצרים בסו"ה גוי מקרב גוי כנ"ל.

חזרה לראש הדף
Site location tree