אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / בית שער הכוונות / פרק יד'
הרב יהודה אשלג

פרק יד'

*רנב) כל ד' עולמות אבי"ע הובררו מבירור המלכים, היותר מעולה באצילות, והגרוע ממנו בבריאה, וממנו נתהוה בריאה. וכעד"ז היצירה, ואח"כ בעשיה. והגרוע מהכל, מה שלא היה יכול להתברר נשאר בסוד הקליפה. ר"ל שהם דינין קשים עד מאד, שלא יוכלו להתברר מן הסיגים, ונשארו ניצוצי קדושה שלהן בתוך הקליפות, והן נקראים י"א סמני הקטורת.

א') אכן כדי להבין היטב בפרטות את דברי הרב הנ"ל, אנו צריכים להתחיל לפרש את ה"פ הכוללים דאצילות מתחילת אצילותם כלומר מבחינת המוחין שנתקנו בהםבקביעות שאינם חסרים מהם לעולם. ומבחינה זו כתב הרב בע"ח שער עתיק פ"א, אשר בכל חמשה פרצופי אצילות יש שם רק קומת מ"ה, הנקרא מ"ה החדש: ועתיק לקח כתר דמ"ה, וא"א לקח חכמה דמ"ה, ואו"א וישסו"ת לקחו ס"ג דמ"ה, וזו"ן לקחו מ"ה דמ"ה, דהיינו ז"ת דמ"ה. ועמהם נתחברו בחינת הכלים דג"ר וז"ת דנקודים, ונתקנוכל אחד על ידי הבחינה שכנגדו במ"ה. ואלו הכלים, הן מה שנשארו בג"ר דנקודים, והן אלו שנתבררו מבי"ע ונתקנו ע"י ה"פ מ"ה דאצילות, נקראים ה"פ ב"ן דאצילות.

ב') ומה שהרב מכנה לה"פ הכוללים דאצילות בשם ע"ס דמ"ה, הנה הוא ביחס לה"פ א"ק. והוא מטעם, כי אין תיקון לה"פ אצילות אלא ע"י עליתם והלבשתם בקומה שוה בקביעות לה"פ א"ק, שזה יהיה בגמר התיקון, אמנם בתחילת תיקונם ע"י המאציל, לא קבלו מה"פ א"ק רק קומת מ"ה שלו, דהיינו, שכל פרצוף דאצילות בעת שנתקן, קבל קומת מ"ה מפרצוף שכנגדו בא"ק. כי פרצוף עתיק קבל קומת מ"ה מפרצוף כתר דא"ק, שהוא נמצא למטה מטבור דפרצוף כתר דא"ק, כי הראש דכל פרצוף הוא כתר שלו, וגוף דכל פרצוף, עד החזה, הוא חכמה שבו או אצילות או ע"ב. ומחזה ועד הטבור, היא בינה שבו, או בריאה, או ס"ג. ומטבור ולמטה הוא זו"ן שבו, או מ"ה וב"ן, או יצירה ועשיה.

ג') ופרצוף א"א דאצילות, קיבל מא"ק מ"ה דפרצוף חכמה שלו, דהיינו בחינת מטבור ולמטה דע"ב דא"ק, ונקרא חכמה דמ"ה, או ע"ב דמ"ה. ופרצוף או"א דאצילות, קבל מ"ה דס"ג דא"ק, הנקרא בינה דמ"ה או ס"ג דמ"ה. ופרצוף זו"ן, קבל מ"ה דמ"ה דא"ק דהיינו למטה מטבור דפרצוף מ"ה דא"ק הנקרא ו"ק דמ"ה, או מ"ה דמ"ה. וצריכים לדעת שבחינת ג"ר דפרצוף נקודים נבחנים למ"ה דא"ק, ובחינה ז"ת דנקודים לב"ן דא"ק. כמ"ש הרב בע"ח שער עקודים פרק ב', שישסו"ת הוא תגין ומ"ה, וז"ת הם ב"ן ואותיות. שהכונה היא למ"ה וב"ן דא"ק, שהם פנימיות ג"ר וז"ת דנקודים אשר ישסו"ת וזו"ן דאצילות מקבלים מהם, שישסו"ת מקבלים ממ"ה דא"ק, שהם פנימיות ג"ר נקודים, וזו"ן מקבלים מב"ן דא"ק, שהם פנימיות ז"ת נקודים.

ד) ואע"פ שעתיק אינו מצטרף לה"פ אצילות, הנה זה אמור רק מבחינת ב"ן שבו, שה"ס מלכות דא"ק, סוד ה' גדולה, כנ"ל אות מ"ג ד"ה בהבראם, אבל קומת מ"ה היא בחינת ה' זעירא דהבראם, וע"כ מבחינת מ"ה גם עתיק מצטרף לה"פ אצילות, והוא נחשב לכתר שלהם. ודע שכל עליות הפרצופים והעולמות הם רק ע"פ בחינת מ"ה, שבו נחשב עתיק לכתר ולא א"א, וזכור זה.

ה) ונמצא כל פרצוף מה"פ אצילות, הוא רק בחינת ו"ק, הנקרא מ"ה כלפי הפרצוף שכנגדו בא"ק, והוא חסר שלש מדרגות: כתר, ע"ב, ס"ג, כלפי עליונו. ושלש מדרגות אלו מקבלים ה"פ אצילות, על ידי עלית מ"ן של התחתונים בתפילות ושבתות ומועדים, שאז הם עולים ומלבישים את ה"פ א"ק, אבל אין זה בקביעות, כי בקביעות יש לכל אחד רק בחינת מ"ה של עליונו בא"ק, שזה מספיק רק להחיות את העולמות בלבד, אמנם אינו מספיק לנר"ן דצדיקים, כי הם לא יוכלו לקבל מזו"ן בעת שיש לו רק ו"ק דמ"ה, וע"כ הם מעלים מ"ן ע"י מע"ט ותפילות, וממשיכים תוספות מוחין אל זו"ן, ואז יוכלו נר"ן דצדיקים לקבל שפעם ממנו. ומתוך שמוחין אלו שהם למעלה מבחינת ו"ק דמ"ה, באים רק ע"י מע"ט ומ"ן של הצדיקים, ע"כ אינם בזו"ן בקביעות, כי בעת שהתחתונים מקלקלים מעשיהם ואינם ראוים לקבל שפע מזו"ן, נמצאים תוספת המוחין מסתלקים תיכף מזו"ן.

* ע"ח ח"ב שער כללות אבי"ע פ"ג.

 

ו) והנה בעת שהצדיקים מעלים מ"ן לזו"ן, וממשיכים להם מוחין דס"ג, הנה מוחין אלו צריכים לעבור מן א"ס ב"ה, דרך פרצופי א"ק ודרך כל פרצופי אצילות, עד שבאים לזו"ן שממנו מקבלים נר"ן דצדיקים. וזה גורם שכל העולמות העליונים נמצאים גדלים ע"י העלאת מ"ן של התחתונים, שהרי עיקר המוחין נשאר בעליונים ולתחתונים אינו מגיע רק ענף קטן מהם כנ"ל בדברי הרב.

ז) כי בעת שהמוחין באים מא"ס ב"ה לה"פ א"ק, המה נוטלים מהם כל מה ששייך לבחינת א"ק, ואח"כ ה"פ א"ק נותנים את המוחין דס"ג לה"פ אצילות. ותחילה הם מגיעים לעתיק דאצילות שהוא פרצוף הכתר כנ"ל. והוא לוקח מהם את כתר דס"ג, והשאר נותן לא"א דאצילות. וא"א לוקח מהם את חכמה דס"ג, והשאר נותן לאו"א דאצילות ואו"א לוקחים מהם את בינה דס"ג, והשאר נותנים לישסו"ת וזו"ן דאצילות, דהיינו את מ"ה דס"ג, אשר בחינת הראש של מ"ה דס"ג לוקחים ישסו"ת לעצמם, ובחינת ו"ק דמ"ה דס"ג נותנים אל זו"ן, ונעשים בו ג"ר דנשמה, ואז מושפעים המוחין מן זו"ן אל נשמות הצדיקים. הרי שאי אפשר שיקבלו התחתונים משהו מן זו"ן, מטרם שנגדלים כל העולמות העליונים מקודם לכן.

ח) ועד"ז כשהתחתונים מעלים מ"ן כדי להמשיך לזו"ן מוחין דע"ב הנקרא מוחין דחיה. מתחילה נמשכים המוחין מא"ס דרך ה"פ א"ק ובאים לעתיק דאצילות, ואז מקבל עתיק לעצמו את כתר דע"ב. וא"א לוקח לעצמו את חכמה דע"ב, והשאר נותן לאו"א, והם לוקחים לעצמם את בינה דע"ב, ואת מ"ה דבינה דע"ב נותנים אל ישסו"ת וזו"ן, שישסו"ת מקבלים הראש דמ"ה דע"ב, וזו"ן את ו"ק דמ"ה דע"ב, ונעשים בו ג"ר דחיה. ואז זו"ן לוקחים את חלקם, והשאר הם משפיעים לנר"ן דצדיקים. וכסדר הזה ממש נוהג ג"כ בעת שהתחתונים ממשיכים את מוחין דיחידה, שעתיק א"א ואו"א לוקחים את כח"ב דיחידה, וישסו"ת וזו"ן את מ"ה דיחידה, שישסו"ת מקבלים הראש דמ"ה דיחידה, וזו"ן מקבלים ו"ק דמ"ה דיחידה, והשאר מושפע לנר"ן דצדיקים.

ט) ובמתבאר תבין בדיוק סדר עליות הפרצופים והעולמות בעת שמושפעים המוחין דכתר ע"ב ס"ג דא"ק הנ"ל, אל ה"פ אצילות. (עיין בספר האילן הנספח כאן בסוף הספר בציור ז' ח' ט') כי בעת שמושפעים המוחין דס"ג דא"ק אל ה"פ אצילות, הנה עתיק לקח הכתר דס"ג כנ"ל, ולפיכך עולה עתיק עליה אחת ממקום מ"ה דפרצוף כתר דא"ק, והיינו ממקום הטבור דפרצוף כתר דא"ק, כנ"ל, ועולה ומלביש עתה את מקום ס"ג דפרצוף כתר דא"ק, שהוא מקום החזה דפרצוף כתר דא"ק. (עיין באילן ציור ז' אות ו').

 

רנג) וכעד"ז בכל אצילות עצמו, היותר מובחר נברר בעתיק, והגרוע בא"א, ועד"ז בכל ספירה וספירה שבכל פרצוף ופרצוף בפרטות, ואין להאריך בזה, כי כשל כח הקולמוס לפרטם.

ופרצוף א"א דאצילות הלוקח חכמה דס"ג, עולה ג"כ עליה אחת ממקום מ"ה דע"ב דא"ק, שהוא מטבור ולמטה שלו, אל מקום ס"ג דע"ב דא"ק, שהוא מקום החזה דע"ב דא"ק ומלביש שם. (עיין באילן ציור ט' אות ז').

וגם פרצופי או"א דאצילות עולים עליה אחת ממקום מ"ה דס"ג דא"ק, שהוא המקום שלמטה מטבור דס"ג דא"ק, אל מקום ס"ג דס"ג, דהיינו למקום החזה דס"ג דא"ק. (עיין באילן ציור ז' אות ח').

וכן ישסו"ת דאצילות עולים עליה אחת ממקום מ"ה דמ"ה דא"ק, שהוא מטבור ולמטה של מ"ה דא"ק, אל מקום ס"ג דמ"ה דא"ק, דהיינו למקום החזה דס"ג דמ"ה דא"ק. וכן זו"ן עולים עליה אחת ממקום ו"ק של מ"ה דמ"ה דא"ק, אל מקום ו"ק דס"ג דמ"ה דא"ק (עיין באילן ציור ז' אות ט' וי').

וכן נשמות הצדיקים עם עולם הבריאה, עולים למקום נוקבא דז"א, דהיינו לחזה ולמטה דז"א דאצילות. ורוח של הצדיקים עם עולם היצירה עולים ממקומם אל מקום הבריאה. וכן נפש דצדיקים עם עולם העשיה, עולים למקום היצירה. (עיין באילן ציור ז' אות י').

י) ובעת שמושפעים המוחין דע"ב דא"ק אל ה"פ אצילות, שהם מוחין דחיה. הנה עתיק דאצילות לוקח מהם כתר דע"ב, ועולה עליה ב', ממקום החזה דפרצוף כתר דא"ק אל פה של פרצוף כתר דא"ק, שהוא ממקום ס"ג אל מקום ע"ב דפרצוף הכתר. (עיין באילן ציור ח' אות ו').

וא"א לוקח מהם חכמה דע"ב, ועולה ממקום ס"ג דע"ב דא"ק, שהוא מקום החזה שלו, אל מקום פה ולמטה דפרצוף ע"ב דא"ק ששם ע"ב דע"ב. (עיין באילן ציור ח' אות ז').

וכן או"א עולים עליה ב' ממקום ס"ג דס"ג דא"ק, שהוא מקום החזה דס"ג דא"ק, אל מקום הפה דפרצוף ס"ג דא"ק, ששם מקוםע"ב דס"ג דא"ק. (עי' באילן ציור ח' אות ח').

וכן ישסו"ת עולים מן מקום ס"ג דמ"ה דא"ק שהוא החזה, אל מקום ע"ב דמ"ה דא"ק שהוא פה שלו (עיין באילן ציור ח' אות ט').

וכן זו"ן, עולים ממקום ו"ק דס"ג דמ"ה דא"ק, אל מקום ו"ק דע"ב דמ"ה דא"קשהוא ע"ב דב"ן דא"ק. (עיין באילן ציור ח' אות י').

וכן נשמות הצדיקים עולים עם הבריאה ממקום נוקבא דז"א שהוא המקום שמחזה ולמטה דז"א, אל מקום פה דז"א, שהוא במקום הטבור דא"א דאצילות. וכן רוח של הצדיקים עולים עם עולם היצירה אל מקום נוקבא דאצילות, שהוא מחזה ולמטה דז"א. וכן נפש דצדיקים עם עולם עשיה, עולים ממקום יצירה אל מקום בריאה (עיין באילן ציור ח' אות י').

יא) ובעת שמושפעים המוחין דכתר דא"ק אל ה"פ אצילות, הנקראים מוחין דיחידה דא"ק. הנה עתיק דאצילות לוקח מהם כתר דכתר, ועולה עליה ג' ממקום פה דפרצוף הכתר דא"ק ששם מקום ע"ב, אל מקום גלגלתא שלו, ומלביש לראש דפרצוף כתר דא"ק ששם מקום יחידה דכתר דא"ק. (עיין באילן ציור ט' אות ו').

רנד) ודע שאחר שהוברר חלק העתיק לגמרי, אז התחיל הוא לברר את חלק הא"א, ואחר שהוברר חלק א"א לבדו, אז בירר הוא חלק או"א. ואחר שהוברר חלק או"א, או התחילו לברר חלקי זו"ן.

וכן א"א עולה עליה ג' ממקום פה דפרצוף ע"ב דא"ק ששם ע"ב דע"ב דא"ק, אל מקום ראש דפרצוף ע"ב דא"ק דהיינו אל מקום יחידה דע"ב דא"ק. (עיין באילן ציור ט' אות ז').

וכן או"א דאצילות עולים עליה ג' ממקום פה דפרצוף ס"ג דא"ק, אל מקום ראש ס"ג דא"ק ששם יחידה דס"ג דא"ק. (עיין באילן ציור ט' אות ח').

וכן ישסו"ת עולים עליה ג' ממקום פה דפרצוף ע"ב דמ"ה דא"ק, אל מקום ראש מ"ה דא"ק, ששם יחידה דמ"ה דא"ק (עיין באילן ציור ט' אות ט').

וכן ז"א עולה ממקום ו"ק דע"ב דמ"ה דא"ק, אל מקום ו"ק של יחידה דמ"ה דא"ק, שהוא ראש ב"ן דא"ק, כי ו"ק דמ"ה בכללותםהם ראש תוך סוף דב"ן דא"ק, כנ"ל באות ג' (עיין באילן ציור ט' אות י').

וכן נשמות הצדיקים עולים עם עולם הבריאה עליה ג', ממקום פה דז"א שהוא במקום טבור דא"א, אל מקום ראש ז"א דנשמה, שהוא מקום החזה דא"א דאצילות. וכן רוח דצדיקים עולים עם עולם יצירה, ממקום נוקבא דז"א אל מקום פה דז"א במקום טבור דא"א. וכן נפש דצדיקים עולים עם עולם העשיה, ממקום בריאה אל מקום נוקבא דאצילות, שהוא מטבור ולמטה דז"א דאצילות. (עיין באילן ציור ט' אות י').

ונמצא עתה, אשר חמשה פרצופי אצילות עלו והלבישו כל אחד את הפרצוף שכנגדו בא"ק. וג' עולמות בי"ע שמתחת הפרסא דאצילות עם נר"ן דצדיקים, עלו והלבישו את בי"ע דאצילות שממעלה לפרסא. וזהו תכלית העליות של העולמות הנוהגות בשתא אלפי שני.

יב) אכן כל אלו העליות שנתבארו, אין הכונה שכל אחד מחמשה פרצופי אצילות נכנס בין פרצופי א"ק להלביש שם את הפרצוף שכנגדו, שזה בלתי אפשרי, שהרי חמשה פרצופי א"ק וחמשה פרצופי אצילות עומדים ומלבישים כל פרצוף תחתון מפה ולמטה דעליון, שע"ב מלביש לפרצוף כתר דא"ק מפה שלו ולמטה, וכן ס"ג מלביש מפה ולמטה דע"ב, ומ"ה דא"ק מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, (שבו נעשה צמצום ב') וב"ן דא"ק מפה ולמטה דמ"ה דא"ק. ועתיק דאצילות על מ"ה וב"ן דא"ק, שהוא מטבור ולמטה דס"ג, וא"א מלביש מפה ולמטה דעתיק, ואו"א מלבישים מפה ולמטה דא"א, וישסו"ת מלבישים מחזה ולמטה דאו"א, וזו"ן מלבישים מטבור ולמטה דא"א. (עיין באילן ציור ג'). וזהו סדר ההלבשה בבחינת הקביעות, כלומר, בעת שיש בפרצופי אצילות רק קומת מ"ה החדש מחמשה פרצופי א"ק, כנ"ל. ולפי"ז תבין, שהעליות בעצם הם על חיצוניות פרצופי א"ק, אמנם מכוונות לעומת הפרצוף שכנגדו בפנימיות א"ק, ועד"ז העליות שבחמשה פרצופי אצילות עצמם, מפרצוף לפרצוף.

וכדי להבין את זה צריכים מקודם לדעת בדיוק את נקודות הפגישה של כתר ואבי"ע דכל פרצוף תחתון, במקום כתר ואבי"ע דפרצוף העליון ממנו, הן בחמשה פרצופי א"ק והן בחמשה פרצופי אצילות.

 

רנה) וכ"ז על ידי זווגים ועיבורים, שאותן הניצוצין המבוררים עולין ממקום נפילתן עד למעלה ונכנסים בבטן הנוקבא, ושוהין שם זמן העיבור ונמתקים שם, ונעשים שם בחינת פרצוף.

יג) וכבר ידעת שכל פרצוף נתחלק לכתר ואבי"ע, שראש שלו נקרא כתר, ותוך שלו מפה עד החזה נקרא אצילות או ע"ב. ומחזה ולמטה עד הטבור נקרא בריאה או ס"ג. ומטבור ולמטה עד סיום רגלין נקרא יצירה ועשיה או מ"ה וב"ן, או מ"ה בלבד. וצריכים לזכור תמיד, שכל ראש הוא כתר והוא יחידה, וסיומו הוא הפה. וכל מפה עד החזה, הוא חכמה, אצילות, ע"ב, חיה. וכל מחזה עד הטבור הוא בינה, ס"ג, בריאה, נשמה. וכל מטבור ולמטה, הוא זו"ן, מ"ה וב"ן, ו"ק בלי ראש, יצירה ועשיה, רוח נפש. (עיין באילן בציור ג').

אלא שהשואה זו האמורה צודקת בדיוק גמור רק בפרצוף הכתר, שיש בו קומת כתר ויחידה, ומתחלקים בו נרנח"י בדיוק גמור. אמנם שאר הפרצופים שמחכמה ולמטה ההולכים ומתמעטים, אין ההתחלקות הנ"ל בדיוק גמור רק בבחינה יחסית בלבד, כלומר, שהיא צודקת רק מבחינתו עצמו ולא מבחינת כללות נרנח"י.

יד) ומטרם נבא לסדר מצב הלבשתם של הפרצופים ונקודת פגישתם זה בזה, יש להקדים ארבע ידיעות: א' הוא, שאותם שני פרצופים הנקראים מ"ה וב"ן דא"ק, שכבר דברנו מהם לעיל באות ג' ע"ש. הנה גם בהם יש בכל אחד מהם כתר אבי"ע, ומ"ה מתחיל מטבור דא"ק הפנימי הנקרא כתר, ומסתיים בשוה עם רגלי אצילות. ועל אבי"ע דמ"ה דא"ק מלבישים כתר ואבי"ע דב"ן דא"ק,עיין באילן ציור ג' אותיות ד' ה' שהם פנימיות ג"ר וז"ת דנקודים המלבישים עליהם, ג"ר על מ"ה דא"ק בקומה שוה, וז"ת של נקודים מטרם שבירתם הלבישו על ב"ן דא"ק בקומה שוה. אשר עתה בעולם התקון, שעתיק דאצילות מלביש על ג"ר דנקודים עד הפה שלהם, כמ"ש בע"ח שי"א פ"א, נמצא שקומת עתיק דאצילות שוה אל קומת מ"ה דא"ק. ונודע שא"א דאצילות מלביש מפה ולמטה דעתיק, כמ"ש בע"ח שי"ג פ"א, הרי שהוא לוקח ממש כל מקום ז"ת דנקודים, שקומתן היתה שוה עם פרצוף ב"ן דא"ק, נמצא שא"א קומתו שוה עם פרצוף ב"ן דא"ק.

ב' הוא, שישסו"ת שהם בחינת פרצוף תחתון דאו"א, והם בחינת ז"ת דס"ג ממקורם, הנה כדי להוליד מוחין לז"א, הוציאו או"א את ישסו"ת לחוץ ממדרגתם, ונעשו לבחינת ראש דמ"ה, כלומר שנעשו למקבלי מוחין בשביל ז"א, שלא היה ראוי לעולם לקבל בחינת ראש וג"ר לולא נתמעטו ישסו"ת ויצאו מבחינת ס"ג לבחינת ראש דמ"ה, כי עי"ז הם משפיעים ראש וג"ר אל ז"א, כמ"ש הרב במרשב"י תרומה דף קלו ובתע"ס חלק י' אות ל'. וע"כ יש להבחין ב' בחינות ישסו"ת : ישסו"ת א' הוא חג"ת דאו"א וז"ת דס"ג, וישסו"ת ב' הוא נה"י דאו"א, וג"ר דמ"ה.

ג' הוא, שכל המושפע לישסו"ת ב' זה מטרם גמר התקון, הוא מבחינת פרצוף מ"ה דא"ק, להיותו נבחן לבחינת ראש אל ב"ן דא"ק. וכל המושפע מא"ק אל ז"א הוא רק מב"ן דא"ק, הנחשב לבחינת ו"ק דמ"ה דא"ק כנ"ל, וזה תלוי במתבאר בידיעה הב'.

ד' הוא, כי נודע שע"ב ס"ג דא"ק נסתיימו למעלה מטבור דפרצוף כתר דא"ק. אמנם בעת שה"פ א"ק קבלו קומת מ"ה החדש לצורך תיקון ה"פ אצילות, הנה אז נתארכו ע"ב ס"ג דא"ק ונמשכו למטה מטבור דא"ק, עד הטבור דפרצוף מ"ה וב"ן דא"ק.

 

רנו) ואחר שנתברר האצילות כולו, אז מתחיל בירורי עתיק דבריאה להתברר ע"י נוקבא דז"א דאצילות, ואח"כ אחר בירור עתיק דבריאה אז הוא מברר חלקי א"א דבריאה וכיוצא בזה בכל הבריאה, ועד"ז אח"כ ביצירה בכל פרטיו, ועד"ז בעשיה בכל ענין פרטיהן. נמצא שכל ד' עולמות כולן הם מבירור ז' מלכים, ומה שלא הוברר נשאר בסוד אחד עשר סמני קטורת.

טו) עתה נבאר סדר התלבשותם דחמשה פרצופי א"ק ונקודת פגישתם זה בזה. והנה בדרך כלל, נבחן פרצוף הכתר דא"ק להוי"ה פנימאה, והוא מתחלק לאורכו לכתר ואבי"ע, ויתר ד' הפרצופים הם ד' לבושיו. ומפה ולמטה מלביש כתר ואבי"ע דע"ב דא"ק, ומובן שכמו שהבחינה העליונה דפרצוף ע"ב, ירדה מדרגה אחת מן פרצוף כתר, כן יתר הבחינות דע"ב יורדות כל אחת מדרגהאחת. כי כתר דע"ב דא"ק מלביש על אצילות דפרצוף כתר דא"ק, ולפיכך אצילות דע"ב ירדה ג"כ בהכרח, והיא מלבישה על בריאה דפרצוף הכתר. וכן בריאה דע"ב מלבישה על יצירה דפרצוף הכתר, ויצירה ועשיה דע"ב מלבישות על עשיה דפרצוף הכתר. (עיין באילן ציור ג' אות א' וב').

טז) ופרצוף ס"ג דא"ק ירד ג"כ מדרגה אחת מן פרצוף ע"ב דא"ק, כי חסר מן חכמה, כנ"ל אות רמט ד"ה ונבחן. ובערך פרצוף כתר ירד שתי מדרגות: כתר וגם חכמה. נמצא שכתר ואבי"ע דפרצוף ס"ג דא"ק, מלבישים על אבי"ע דפרצוף ע"ב, ועל בי"ע דפרצוף הכתר. וכתר ס"ג דא"ק מלביש על אצילות דע"ב דא"ק, דהיינו מפה עד החזה שלו, שבתוכו מלובשת בריאה דפרצוף כתר דא"ק שהוא מחזה עד הטבור שלו. ואצילות דפרצוף ס"ג מלבישה על בריאה דפרצוף ע"ב, מחזה עד הטבור שלו, שבתוכו יצירה דפרצוף כתר דא"ק, מטבור ולמטה שלו. ובריאה דפרצוף ס"ג, מלבישה על יצירה דפרצוף ע"ב, מטבור ולמטה שלו, שבתוכו עשיה דפרצוף כתר דא"ק. ויצירה דס"ג מלבישה על עשיה דפרצוף ע"ב. (עיין באילן ציור ג' אות ב' וג').

יז) ופרצוף מ"ה דא"ק ירד מדרגה אחת מן ס"ג כי הוא חסר בינה, ושתי מדרגות חו"ב מן פרצוף ע"ב, ושלש מדרגות כח"ב מן פרצוף הכתר. נמצא כתר דפרצוף מ"ה דא"ק מלביש על אצילות דס"ג דא"ק, שבתוכו בריאה דע"ב, שבתוכו יצירה דפרצוף כתר, דהיינו למטה מטבור. ואצילות דמ"ה מלבישה על בריאה דפרצוף ס"ג, שבתוכו יצירה דע"ב, שבתוכו עשיה דפרצוף הכתר. ובריאה דמ"ה מלבישה על יצירה דס"ג, שבתוכו עשיה דע"ב. ויצירה דמ"ה מלבישה על עשיה דפרצוף ס"ג. (עיין באילן ציור ג' אות ג' ד').

יח) ופרצוף ב"ן דא"ק ירד מדרגה אחת מן פרצוף מ"ה דא"ק, ושתים מן ס"ג, ושלש מע"ב, וארבע מן פרצוף הכתר. וכתר דב"ן מלביש על אצילות דמ"ה, שבתוכו בריאה דס"ג, שבתוכו יצירה דע"ב, שבתוכו עשיה דפרצוף כתר דא"ק. ואצילות דפרצוף ב"ן דא"ק מלבישה על בריאה דמ"ה, שבתוכו יצירה דס"ג, שבתוכו עשיה דע"ב. ובריאה דפרצוף ב"ן דא"ק מלבישה על יצירה דמ"ה, שבתוכו עשיה דס"ג. ויצירה ועשיה דפרצוף ב"ן דא"ק, מלבישות על עשיה דפרצוף מ"ה דא"ק. (עיין באילן ציור ג' אות ד' וה').

יט) המתבאר מזה, כי ראש דפרצוף כתר דא"ק מגולה. ואצילות דכתר, הוא בלבוש א' דראש ע"ב. ובריאה דפרצוף הכתר, תוך אצילות דע"ב, תוך ראש דס"ג. ויצירה דפרצוף הכתר, תוך בריאה דע"ב, ותוך אצילות דס"ג, תוך כתר דמ"ה. ועשיה דפרצוף הכתר, תוך יצירה דע"ב, תוך בריאה דס"ג,

*רנז) והנה מציאת מקום התפשטות כל אלו פרצופי הזכרים והנקבות,

תוך אצילות דמ"ה, תוך ראש הב"ן. וחלק ב' דעשיה דכתר, תוך עשיה דע"ב, תוך יצירה דס"ג, תוך בריאה דמ"ה, תוך אצילות דב"ן. וחלק ג' דעשיה דכתר, תוך חלק ב' דעשיה דע"ב, תוך עשיה דס"ג, תוך יצירה דמ"ה, תוך בריאה דב"ן. ועשיה דפרצוף מ"ה, תוך יצירה ועשיה דב"ן. (עיין בציור ג').

כ) עתה נבין היטב איך כל פרצוף מחמשה פרצופי אצילות, מחויב להמשיך המוחין שלו רק מהפרצוף שכנגדו בחמשה פרצופי א"ק, ועם זה אינו נכנס לבין הפרצופים דא"ק רק עולה בחצוניות כל פרצופי א"ק, אבל במכוון כנגד נקודת הפגישה של הפרצוף שכנגדו העומד בפנימיות א"ק. שעמדנו בזה לעיל באות י"ב.

ונתחיל מתחילת אצילותם דה"פ אצילות מתחילת יציאתם מחמשה פרצופי א"ק. וכבר נתבאר שמתחילה לא קבלו מא"ק רק בחינת מ"ה שלו, אמנם אין הכונה על פרצוף מ"ה דא"ק המלביש מטבור ולמטה דפרצוף הכתר דא"ק, כי הוא בחינת ו"ק הפרטי של א"ק עצמו, כנ"ל באות י"ז. אלא הכונה היא על בחינת מ"ה דכל פרצוף ופרצוף מחמשה פרצופי א"ק, הנקרא בחינת יצירה ועשיה של כל פרצוף מחמשה פרצופי א"ק, ומהאי טעמא מכנה הרב את המ"ה הזה דכל פרצוף ופרצוף מפרצופי א"ק בשם מ"ה החדש, כדי שלא להחליפו במ"ה הפרטי דא"ק.

והנה עתיק דאצילות קבל כתר דמ"ה, כנ"ל באות א'. ואז עלה והלביש לג"ר דנקודים, שהם בקומה שוה עם פרצוף מ"ה דא"ק, שבתוכו אצילות דס"ג, שבתוכו בריאה דע"ב דא"ק, שבתוכו יצירה ועשיה דפרצוף הכתר דא"ק שהוא המ"ה דכתר דא"ק, וממ"ה הזה דפרצוף כתר דא"ק מקבל עתיק את הכתר דמ"ה, כי מ"ה דכתר יש לו אותו היחס של כתר דמ"ה. עיין באילן ציור ג' אות ו' הרי שעתיק דאצילות מלביש באמת על חיצוניות פרצופי א"ק, דהיינו על הראש של מ"ה דא"ק שהוא פרצוף החיצוני שלו במקום זה, אמנם לא ממנו הוא מקבל כיהוא מיוחס לישסו"ת וזו"ן דאצילות, אלא שם במקום הזה בפנימיות א"ק, היא נקודת הפגישה של מ"ה דפרצוף כתר דא"ק, וע"כ הוא יכול לקבל ממנו בחינת כתר מ"ה. ונודע שמ"ה דכתר, הוא אותו הבחינה כמו כתר דמ"ה.

*) ע"ח ח"א שער י' פ"ג.

כא) ועד"ז א"א דאצילות, בעת שקבל חכמה דמ"ה, כנ"ל באות א'. הוא עלה והלביש את אצילות דעתיק, שהוא מפה דראש עתיק ולמטה, ושם היא נקודת הפגישה של יצירה ועשיה ומ"ה דפרצוף ע"ב דא"ק שממנומקבל את חכמה דמ"ה, כי אצילות דעתיק הוא על כתר ב"ן דא"ק, שבתוכו אצילות דמ"ה דא"ק, שבתוכו בריאה דס"ג דא"ק, שבתוכו מ"ה דפרצוף ע"ב דא"ק, שמשם מקבל א"א את חכמה דמ"ה שלו, כי מ"ה דחכמה דא"ק, יש לו אותו היחס כחכמה דמ"ה. עיין באילן ציור ג' אות ז'. הרי שמקום אצילות דעתיק ששם עלה א"א בעת אצילותו, הוא מכוון לנקודת הפגישה עם מ"ה דע"ב המיוחס אל א"א.

כב) ועד"ז או"א דאצילות, שקבלו בעת אצילותם את קומת בינה דמ"ה, הרי הם צריכים לקבלה מיצירה ועשיה ומ"ה דס"ג דא"ק, כי הם מיוחסים לבינה. ולכן עלו למקום אצילות דא"א, מפה עד החזה שלו, ששם מקום הפגישה עם מ"ה דס"ג דא"ק, כי תוך אצילות דא"א מלובשת בריאה דעתיק, שבתוכו אצילות דב"ן דא"ק, שבתוכו בריאה דמ"ה דא"ק, שבתוכו יצירה ומ"ה דס"ג דא"ק, שהם מ"ה דבינה, שמשם מקבלים או"א בינה דמ"ה, כי מ"ה דבינה הוא בינה דמ"ה. הרי שמקום אצילות דא"א, ששם עלו או"א בעת אצילותם, הוא מכוון לנקודת הפגישה עם יצירה ועשיה דס"ג דא"ק המיוחס לאו"א. (עיין ציור ג' אות ח').

 

הנעשין מהתחברות מ"ה וב"ן כנ"ל, הנה מקומם במקום שהיו תחלה הנקודות שיצאו דרך נקבי העינים, והוא מטבורא דא"ק עד סוף רגליו. ואור המצח הנקרא שם מ"ה, אע"פ שיצא מלמעלה מן המצח, הנה מתפשט משם ולמטה ומתחיל מציאותו מן הטבור עד סוף סיום רגליו כנ"ל.

כג) וישסו"ת א' נחשבים לז"ת דבינה, וע"כ הם מקבלים את בחינת ז"ת דקומת בינה דמ"ה, ביחד עם או"א. וישסו"ת ב' לוקחים ג"ר דו"ק דמ"ה דמ"ה, והלבישו לחזה ולמטה דא"א, לבריאה דא"א, ששם מקום הפגישה עם מ"ה דפרצוף מ"ה דא"ק (עיין באילן ציור ג' אות ט').

כד) וכשנאצלו זו"ן המקבלים בעת אצילותם רק ו"ק דמ"ה, כנ"ל אות א'. הרי הם צריכים לקבל מן פרצוף ב"ן דא"ק המיוחס להם, (כנ"ל אות י"ד ידיעה ג' וגם בידיעה א') ע"כ עלו והלבישו את יצירה ועשיה דא"א, דהיינו מטבור ולמטה שלו, ששם מקום הפגישה עם יצירה ועשיה דב"ן דא"ק הנחשב לו"ק דמ"ה. כי קומת א"אהיא שוה עם קומת ב"ן דא"ק כנ"ל באות י"ד ידיעה א'. עיין באילן ציור ג' אות י'.

והנה נתבאר היטב סדר אצילותם של ה"פ אצילות מתחילתם, דהיינו בחמש קומות מ"ה שלקחו מה"פ א"ק, שכל אחד מלביש על עליונו, אבל במכוון נגד נקודת הפגישה עם פרצוף דא"ק המיוחס לו.

כה) ונמצא, עתיק דאצילות שלקח ג"ר דנקודים מתחיל מטבור דא"ק, כי ג"ר דנקודים התחילו מטבור דא"ק. ולכן נמצא מלביש על מ"ה וב"ן דא"ק, דהיינו בקומה שוה עם ראש מ"ה דא"ק, ומקבל דרך שם מיצירה ועשיה דפרצוף כתר דא"ק. וא"א מלביש על אצילית דעתיק מפה עד החזה, ודרך שם מקבל חכמה דמ"ה, מיצירה ועשיה דע"ב דא"ק. ואו"א מלבישים לאצילות דא"א מפה עד [החזה] הטבור, ודרך שם הם מקבלים בינה דמ"ה, מיצירה ועשיה דפרצוף ס"ג דא"ק. וישסו"ת מלבישים על או"א, ומקבלים ז"ת דס"ג דמ"ה. וזו"ן מלבישים מטבור ולמטה דא"א, ודרך שם מקבלים ז"ת דו"ק דמ"ה מיצירה ועשיה דב"ן דא"ק, שהוא ו"ק דמ"ה. וכל קומות מ"ה אלו הנ"ל שקבלו מה"פ א"ק, הם נבחנים לעיקר אצילות שלהם, שלא יארע בהם מיעוט ושינוי לעולם כי עתיק לא יתמעט לעולם מקומת כתר מ"ה, וא"א מקומת חכמה דמ"ה, ואו"א וישסו"ת מקומת בינה דמ"ה, וזו"ן מז"ת דו"ק דמ"ה.

כו) גם חלקי ב"ן שנתקנו עם חמש קומות דמ"ה הנ"ל, נשארים ג"כ בקביעות ולא יארע בהם מיעוט לעולם. וכבר נתבאר לעיל, שכל בחינת כלים דג"ר וז"ת דנקודים שנתבטלו ונשברו נקראים בשם ב"ן אחר שנתקנו ע"י חמש קומות מ"ה הנ"ל. כי

רנח) אבל מה שנשתנה עתה מבראשונה בעת יציאת נקודות העינים,הוא זה, כי אז היתה נקודת הכתר במקומה לבד בפ"ע, ואחריה נקודת החכמה לבדה בפ"ע, וכעד"ז היו כל הי"ס. אבל עתה נתוסף תיקון גדול, והוא, כי נקודת הכתר נמשכה ונתפשטה ממקומה עד למטה קרוב אל סיום רגלי א"ק, כמ"ש בע"ה. וזה ההתפשטות הוא כל שיעור הנקרא בשם עולם אצילות, ונקודה זו היא נקראת נוקבא דע"י.

בעתיק נתקנו הגד"ז מנקודים, שפירושם ה' ראשונות דכתר נקודים, וג"ר דאבא דנקודים, וד' ראשונות דאמא דנקודים, וז' כתרים. והם נתחברו ונתערבו עם קומת כתר מ"ה, שלקח עתיק ממ"ה דפרצוף כתר דא"ק, ונעשו לפרצוף אחד עתיק ונוקביה. שקומת מ"ה הוא עתיק דכורא, וקומת ב"ן נעשתה לנוקבא שלו.

וע"י חכמה דמ"ה, שלקח א"א ממ"ה דע"ב דא"ק, נתקן חצי כתר התחתון דנקודים, ונעשה נוקבא אליו. וע"י בינה דמ"ה, שלקחו או"א וישסו"ת מן מ"ה דס"ג דא"ק, נתקנו ו"ק דחכמה בינה דנקודים. וע"י ז"ת דו"ק דמ"ה שלקח ז"א נתקנו ז"ת דנקודים.

כז) וטעם הדברים למה נתחלקו דוקא חלקי הנקודים בין חמשה פרצופי אצילות באופן הנ"ל, נתבאר היטב בתע"ס חלק ח' אות ל"א ע"ש. אמנם בדרך כלל, כל התקון הזה שקבלו הכלים דנקודים ע"י חמש קומות מ"ה הנ"ל, אינם יותר מבחינת ו"ק דכל פרצוף שבנקודים, ואפילו אלו ג"ר דאבא וד"ר דאמא דנקודים שלקח עתיק, הם רק בחינה ו"ק דג"ר דחו"ב דנקודים, כי הם בחינת או"א דנקודים שיצאו בקטנות נקודים בבחינת אב"א. ומה שלא נתקן מהם יותר מבחינת ו"ק, הוא מטעם פשוט, שהרי כל תקונם בא ע"י מ"ה שקבלו ה"פ אצילות מיצירה ועשיה דה"פ א"ק, כנ"ל, שהם בחינת ו"ק דה"פ א"ק, כי מ"ה, ויצירה ועשיה, או נפש רוח, פירושם אחד, כנ"ל באות י"ד, והם בחינת ו"ק בחוסר ג"ר, כי ג"ר נקרא כח"ב, או כתר ע"ב ס"ג, או יחידה חיה נשמהכנ"ל, והנך רואה שכל מה שנתקן בה"פ אצילות בבחינת הקביעות אינו אלא קומת מ"ה לבד, שהוא ו"ק מה"פ א"ק, וע"כ די לבא מן הדין להיות כנדון, ולא יכלו גם הכלים דנקודים להתתקן רק בבחינת ו"ק שבהם בלבד.

אלא בעת שה"פ אצילות יקבלו בקביעות את ג' הראשונות החסרות להם, שהן ג' בחינות: כתר, ע"ב, ס"ג, שכל פרצוף יקבל מפרצוף שכנגדו בא"ק, הנה אז יגמר גם התקון דכלים דנקודים מבחינת ג"ר שלהם, ואז יתבטלו כל הפרסאות, ויהיה גמר התקון, ואז יעלו ה"פ אצילות וילבישו לה"פ א"ק בקביעות בקומה שוה. אמנם גם מטרם התקון, מקבלים ה"פ אצילות ג"ר דא"ק, דהיינו, ע"י מע"ט והעלאת מ"ן דנר"ן דצדיקים, ובמועדים ובשבתות, עד שבשבת במנחה נמצאים שכבר השיגו כל אחד מה"פ דאצילות, את ג"ר שכנגדו בה"פ א"ק. שעתיק מקבל אז כתר דפרצוף הכתר דא"ק, והוא עמו בקומה שוה. וכן א"א מקבל אז כתר דפרצוף ע"ב דא"ק, והוא עמו בקומה שוה. וכן או"א מקבלים אז כתר דפרצוף ס"ג דא"ק והם עמו בקומה שוה. וכן ישסו"ת מקבלים אז כתר דפרצוף מ"ה דא"ק, והםעמו בקומה שוה. (עיין באילן ציור ט' מאות ז' עד י'), וכן ז"א מקבל אז כתר דב"ן דא"ק, והוא עמו בקומה שוה.

אמנם נוקבא דז"א מקבלת אז בחינת אצילות דב"ן דא"ק, כי היא לא תוכל להתתקן אפילו שלא בקביעות מטרם גמר התקון. נמצא שגם מטרם גמר התקון, יוכלו ה"פ אצילות לקבל ג"ר שלהם מה"פ א"ק, אמנם יש כאן שלשה חסרונות: א', שהוא לא בקביעות. ב', שג' עולמות בי"ע אינם יכולים לקבל אורותיהם אלו, אלא ע"י עליה לאצילות למעלה מפרסא, ונמצאים בי"ע במקומם ריקנים מאור. ג', הוא, כי נוקבאלא תוכל לקבל בחינת יחידה שלה מכתרב"ן דא"ק, כי תכלית העליה שלה היא רקעד אצילות דב"ן כנ"ל, אבל בגמר התיקון גם הנוקבא תקבל הכתר שלה, וכן תתבטל הפרסא, ורגלי אצילות יתפשטו לבי"ע בסוד מטי רגלין ברגלין, כי רגלי אצילות יהיו אז שוים עם רגלי א"ק המסתיימים בנקודה דעוה"ז, כנ"ל אות נ' ד"ה ועמדו. וכן ישארו אז בקביעות כי יתבטלו כל הקליפות, אמנם אח"ז יש עליות רבות, ואין להאריך.

כח) ויש לבאר ג"כ ענין מקום הפגישה של ה"פ אצילות, כל אחד עם הבחינה שכנגדו בא"ק, בעת השגתם את ג' הראשונות מה"פ א"ק.

הנה בעת שהתחתונים מעלים מ"ן, ומוחין דס"ג מושפעים מא"ס אל ה"פ א"ק לצורך ה"פ אצילות, הם מגיעים תחילה לעתיק כנ"ל אות ז', ואז עולה עתיק ממקומו הקבוע, שהוא בכתר מ"ה דא"ק, אל מקום ראש הס"ג, שבתוכו אצילות דע"ב דא"ק, שבתוכו בריאה דפרצוף כתר דא"ק, שמשם לוקח עתיק את המוחין דס"ג המיוחסים לו, שהם כתר דס"ג, כי ס"ג דפרצוף הכתר יש לו אותו היחס כמו כתר ס"ג. עיין באילן ציור ז' אות ו'.

ובעת שא"א מקבל מוחין דס"ג, ע"ד הנ"ל באות ז' וט' עש"ה, הוא עולה ממקומו הקבוע ממקום אצילות דעתיק, אל ג"ר דעתיק, שבתוכו כתר מ"ה דא"ק, שבתוכו אצילות דס"ג דא"ק, שבתוכו בריאה דע"ב דא"ק, ומשם הוא לוקח מוחין דס"ג המיוחסים לו, שהם חכמה דס"ג, כי ס"ג דע"ב הוא אותו היחס דחכמה דס"ג. עיין באילן ציור ז' אות ז'.

ובעת שאו"א מקבלים מוחין דס"ג דא"ק ע"ד הנ"ל באות ז' ט' עש"ה עולים ממקומם הקבוע ממקום אצילות דא"א, אל מקום ג"ר דא"א, שבתוכו כתר ב"ן דא"ק, שבתוכו אצילות דמ"ה דא"ק, שבתוכו בריאה דס"ג דא"ק, ומשם הם נוטלים המוחין שלהם דס"ג דהיינו בינה דס"ג, כי ס"ג דס"ג דא"ק יש לו יחס שוה לבינה דס"ג. עיין באילן ציור ז' אות ח'.

כט) וכשישסו"ת מקבלים מוחין דס"ג דא"ק, ע"ד הנ"ל באות ז' וט' עולים ממקומם הקבוע שהוא במקום החזה דא"א ולמטה ששם בריאה דא"א, אל מקום או"א, דהיינו במקום אצילות דא"א, שבתוכו אצילות דב"ן דא"ק (כנ"ל אות י"ד) שבתוכו בריאה דמ"ה דא"ק, ומשם לוקחים ישסו"ת המוחין דס"ג שלהם, שהם מראש דס"ג דמ"ה. עיין באילן ציור ז' אות ט'.

וכן זו"ן עולים ממקום קביעותם ממקום הטבור דא"א, אל הבריאה דא"א, דהיינו למקום חזה ולמטה דא"א ששם מלובשת בריאה דב"ן דא"ק, ומשם הם נוטלים המוחין דס"ג שלהם, שהם המוחין דו"ק דס"ג דמ"ה, כי ב"ן דא"ק בכללו הוא ו"ק דמ"ה, כנ"ל אות י"ד ידיעה ג'. עיין באילן ציור ז' אות י'.

ואחריהם נמשכים ג' עולמות בי"ע שמתחת לפרסא, שכל אחד מהם עולה עליה אחת: בריאה למקום נוקבא דאצילות, ועולם היצירה למקום עולם הבריאה, ועולם העשיה למקום עולם היצירה, ועמהם עולים נר"ן דצדיקים. עיין באילן ציור ז' אות י'.

 

רנט) וכעד"ז עתיק יומין דדכורא הנעשה מטעמים דמ"ה כנ"ל, גם הוא נתפשט לשיעור הנ"ל. וכן עשו כל השאר: א"א ונוקבא, ואו"א וזו"ן, והלבישו זה את זה עד בחי' זו"ן. באופן, שכל רגלי הפרצופים דאצילות בין דעתיק בין דא"א בין דאו"א בין דזו"ן כולן שוין בסיומם, והם מסתיימים יחד מעט למעלהמסיום רגלי א"ק, ושם הוא סיום האצילות כולו.

ל) ובעת שהעלאת מ"ן מתחתונים מגיע להמשכת מוחין דע"ב אל ה"פ אצילות, והם מושפעים מא"ס אל ה"פ א"ק, תחילה מגיעים לעתיק ע"ד הנ"ל באות ח' וי'. ואז עולה עתיק ממקום כתר ס"ג אל מקום ראש ע"ב דא"ק, שבתוכו אצילות דפרצוף כתר דא"ק, ומשם לוקח מוחין דע"ב שלו שהם כתר דע"ב, כי ע"ב דכתר הוא אותו הבחינה ככתר דע"ב. ועיין באילן ציור ח' אות ו'.

וכן א"א עולה ממקום ראש עתיק למקום הראש דס"ג, שבתוכו אצילות דע"ב דא"ק, ומשם לוקח חכמה דע"ב שלו, ועיין באילן ציור ח' אות ז'.

וכן או"א עולים ממקום ג"ר דא"א לראש עתיק, שבתוכו כתר דמ"ה דא"ק, שבתוכו אצילות דס"ג דא"ק, ומשם הם לוקחים את בינה דע"ב המיוחסת להם. ועיין באילן ציור ח' אות ח'.

וכן ישסו"ת עולים ממקום או"א שהוא מקום אצילות דא"א, אל מקום ג"ר דא"א, שבתוכו ראש דב"ן, שבתוכו אצילות דמ"ה, ומשם הם לוקחים בחינת ראש דע"ב דמ"ה. ועיין באילן ציור ח' אות ט'.

וזו"ן עולים מבריאה דא"א למקום אצילות דא"א, ששם מקום הקבוע דאו"א, שבתוכם מלובש אצילות דא"א, שבתוכו אצילות דפרצוף ב"ן דא"ק, ומשם הם לוקחים בחינת מוחין דע"ב שלהם, שהם ו"ק דמ"ה דע"ב. ע"ד שנתבאר לעיל אות ח' וי' ועי' באילן ציור ח' אות י' ואחריהם נמשכים בי"ע שמתחת לפרסא דאצילות, ובריאה עולה ממקום נוקבא דאצילות אל מקום ז"א דאצילות, ויצירה למקום נוקבא דז"א דאצילות, ועשיה למקום בריאה דאצילות, ועמהם עולים ג"כ נר"ן דצדיקים. עיין באילן ציור ח' אות י'.

לא) ובשבת במנחה, שאז נמשכים מוחין דיחידה אל ה"פ אצילות מה"פ א"ק, הם מגיעים לעתיק כנ"ל אות ח' וי"א, ואז עולה עתיק לראש פרצוף כתר דא"ק, ומשם מקבל כתר דיחידה המיוחס לו. וא"א עולה לראש פרצוף ע"ב דא"ק, ומשם מקבל חכמה דיחידה המיוחס לו. ואו"א עולים אל ראש ס"ג דא"ק, ומשם מקבלים את בינה דיחידה המיוחסת להם. וישסו"ת עולים אל ג"ר דעתיק שבתוכו ראש דמ"ה דא"ק, ומשם מקבלים ג"ר דיחידה דמ"ה המיוחס להם. וז"א עולה לג"ר דא"א, שבתוכו ראש דב"ן, שהוא בחינת ו"ק דמ"ה, ומשם מקבל בחינת ו"ק דיחידה דמ"ה המיוחס לו. כנ"ל אות ח' וי"א עש"ה, ואחריהם נמשכים ג' עולמות בי"ע עם נר"ן דצדיקים, שבריאה עולה למקום ישסו"ת דאצילות שבתוכם בריאה דא"א, דהיינו מחזה ולמטה דא"א. ויצירה עולה למקום ז"א דאצילות, שהוא למטה מטבור דא"א. ועשיה עולה למקום נוקבא דאצילות. עיין באילן ציור ט' אות ו' וכו' עד אות י' ואז נשאר מקום ג' עולמות בי"ע שמתחת הפרסא דאצילות בבחינת חלל ריקן, אחר שג' עולמות עצמם עלו למקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות. כי הם עתה בלי האורות הקודמים דבי"ע, ואין במקומם לא קדושה ולא קליפה.

לב) ואין להקשות, כי נודע, שא"א מבחינת צד הב"ן נבחן לכתר דאצילות, וכן או"א מצד הב"ן נבחנים לחכמה ולע"ב דאצילות, וכן ישסו"ת מצד ב"ן הם בינה דאצילות כמ"ש הרב בשער עתיק פ"א ובכ"מ. ולפי"ז נמצא, שא"א מתיחס לכתר דא"ק, ואו"א לע"ב דא"ק, וישסו"ת לס"ג דא"ק, ואיך נאמר שא"א מיוחס לע"ב דא"ק ואו"א לס"ג דא"ק.

 

רס) ועי"כ נעשו נשמה זה לזה וזה מלביש לזה. וגם כי עי"ז יוכלו הנבראים לקבל אורות העליונים, שהם עתה מכוסים ומתלבשים זה תוך זה, וגם כי הכלים שלהם הגדילו ע"י שנתפשטו עד למטה, ובזה יש בהם כח לקבל האורות שלהם בהיותן כלים גדולים.

והענין הוא, כי כל פרצופי ב"ן אינם יכולים לקבל משהו זולת על ידי מ"ה המשפיע להם, כנודע. ולכן אינם יכולים לקבל מה"פ א"ק רק ע"י עליתם של פרצופי מ"ה. וע"כ כל ההבחנות של עליות ה"פ אצילות לקבל מוחין מה"פ א"ק, הוא רק על פי קומות מ"ה בלבד, ואז הם מקבלים ממ"ה כנודע. ומצד מ"ה נבחן עתיק לכתר האצילות, וא"א אין לו מכתר דמ"ה כלום, והוא לקח רק קומת חכמה דמ"ה, וכן או"א לקחו רק בינה דמ"ה, ואין בהם מבחינת חכמה כלום. לפיכך בכל ערכי השגות מוחין ועליות לה"פ א"ק, מתיחס עתיק לכתר דאצילות המקבל מפרצוף כתר דא"ק, וא"א לחכמה דאצילות המקבל מפרצוף ע"ב דא"ק. ואו"א לבחינת בינה דאצילות, המקבלים רק מפרצוף ס"ג דא"ק.

וכל תיקונם של פרצופי ב"ן באים רק ע"י עליות מ"ה כנ"ל, ולפיכך הם באמת מחוסרי תיקון, כי לא יוכלו להתתקן לגמרי ע"י פרצופי מ"ה, שהרי ב"ן דא"א צריך לקבל מכתר, וא"א משפיע לו רק מחכמה דא"ק. וכן ב"ן דאו"א צריך לקבל מחכמה דא"ק, ואו"א משפיעים להם רק מבינה דא"ק, וכו' עד"ז. הרי שאין לפרצופי ב"ן סיפוק מלא מכל אלו המוחין שמ"ה משפיע להם.

וענין זה לא יתוקן רק בגמר התיקון לאחר ביטול הקליפות, בסו"ה בלע המות לנצח.

ויש לדעת, שבעת עלית פרצופי אצילות לא"ק, עולים גם ה"פ א"ק באותו השיעור גם כן למעלה מהם. כי זה כלל הן בפרצופי אצילות והן בפרצופי א"ק, שכל עליון מעלה עמו את התחתון. למשל, כשנה"י דא"א עולים לחג"ת שלו, הנה אז נמשכים עמהם גם ישסו"ת וזו"ן המלבישים על נה"י דא"א ועולים גם הם לחג"ת של א"א. וכן כשעולים חג"ת דא"א לחב"ד שלו, נמשכים עמהם גם או"א המלבישים לחג"ת דא"א, וגם הם מלבישים עתה לחג"ת שלו. ועד"ז כשעולים חג"ת דעתיק ונעשים לחב"ד דעתיק, נמשכים עמהם גם ג"ר דא"א מלבושי חג"ת דעתיק, ועולים גם הם לחב"ד דעתיק. ועד"ז בפרצופי א"ק, כי בעת שעולים ג"ר דמ"ה דא"ק אל ראש ס"ג דא"ק, הם ממשיכים עמהם גם את ג"ר דעתיק לראש הס"ג. וכן בעת שג"ר דמ"ה עלה לראש ס"ג, הנה בהכרח עלו מקודם חג"ת דס"ג דא"ק לג"ר דס"ג, שהם העלו עמהם את מ"ה דא"ק. וכן בהכרח עלו מקודם חג"ת דע"ב, לג"ר דע"ב דא"ק, שהם העלו את ראש דס"ג לראש דע"ב, וכן בהכרה שעלו מקודם חג"ת דפרצוף הכתר דא"ק ונעשו לג"ר דכתר דא"ק, שהם העלו עמהם את ראש דע"ב דא"ק שהיה מלביש לחג"ת דא"ק, והוא מלביש עתה למקום ג"ר דפרצוף כתר. וג"ר דפרצוף כתר דא"ק עלו עוד יותר למעלה.

 

רסא) והנה האור הזה דמ"ה החדש היוצא מן המצח כנ"ל, הוא סוד המלך הח' הנזכר בפרשת וישלח, הנקרא הדר, אשר לא נזכר בו מיתה בתורה, כי לא מת כמו האחרים, אדרבא הוא מתקן ומקיים הז' מלכין קדמאין שמתו, הקודמין אליו כנ"ל. כי כבר הודעתיך כי אלו המלכים כולם, הם מלכין הנזכר בפרשת וישלח בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום.

 

רסב) ולפי שכאשר יצא, התחיל תיכף לברר בחי' אלו המלכים לעשות בחי' נוקבא אליו, שהם נקרא עתה ב"ן דההי"ן כנ"ל, לכן נאמר בו וימלוך תחתיו הדר ושם אשתו מהיטבאל. כמ"ש בזוהר, דעד השתא לא אידכר דכר ונוקבא כלל בר השתא, ובג"כ אתקיים כלא, דהשתא הוי דכר ונוקבא כדחזי, וכנזכר באד"ר. והענין, כי הם בחי' מ"ה וב"ן הנ"ל, והשתא נקרא אדם, לפי שאדם כולל זו"ן, ולכן תמצא כי שם מ"ה בגימטריא אדם.

באופן שמתחילה עולים פרצופי העליונים והם ממשיכים עמהם את התחתונים המלבישים עליהם, (עיין ציור י' י"א י"ב)אלא שמעריכים מדת העליה של התחתון, על פי מדת הקביעות של העליון, כי אע"פ שהעליון עולה גם הוא, מ"מ משאיר את בחינתו למטה במקום הקביעות שלו מקודם העליה. למשל, בעת שאו"א עולים לחב"ד דא"א הם נבחנים שהם מלבישים לג"רדא"א, אע"פ שבאמת גם ג"ר דא"א עלו יותר למעלה, והם מלבישים לג"ר דעתיק, מ"מ נאמר שאו"א הם במקום ג"ר דא"א. והוא מטעם כי אין העדר ברוחניות, ואין לומר שבעת תנועתו ממקום למקום יהיה נעדר ממקום ראשון, אלא רק הוספה ישנה כאן, והוא נמצא במקומו הראשון כמו במקום החדש שעלה עתה שם. ועל כן נבחן שאו"א הרויחו בחינת ג"ר דא"א מחמת עליתם זו, אע"פ שג"ר דא"א עלו משם לג"ר דעתיק. ועד"ז בכל הפרצופים, וזכור זה תמיד, כי זולתו אין להבין שום עליה בפרצופים ובעולמות. ולפי"ז נמצא, שכל תחתון בעת עליתו הוא מגיע גם אל עלי עליון שלו, כי על ידי עלית או"א לחב"ד דא"א, הם נכללים גם בג"ר דא"א שעלו לחב"ד דעתיק, ומשום זה יש לאו"א התכללות גם בג"ר דעתיק גופיה, שהרי ג"ר דא"א נמצאים עתה שם, והבן זה. ויתבאר זה במקומו כי ממנו מסתעפים הרבה ענינים.

ואל תתמה במ"ש שג"ר דמ"ה דא"ק עולה בעליה אחת ממקום טבור דא"ק אל ראש ס"ג, ונמצא עולה ב' מדרגות בבת אחת, דהיינו חג"ת דס"ג וחב"ד דס"ג דא"ק, עיין באילן ציור ז' אות ו', שלא מצאנו כזה בכל הפרצופים דא"ק ואצילות, זולת במ"ה דא"ק, ועתיק דאצילות המלביש עליו. והענין הוא, כי מ"ה דא"ק זה הוא באמת מבחינת ס"ג דא"ק, כי הוא יצא מנקבי עינים דס"ג, שהוא הפנימיות דג"ר הנקודים, כנ"ל דף קי"ט אותג' ע"ש. ולפי"ז היה צריך להלביש באמת מפה ולמטה דראש הס"ג, כמו כל פרצופי א"ק שהתחתון מלביש על חג"ת דעליון כנודע, אלא מתוך שהיה כאן ענין חדש דצמצום ב', שה"ת עלתה בנקבי עינים והוציאה אח"פ מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה, כנ"ל דף י"ג ד"ה תכף לכן לא יכלו ע"ס אלו להלביש את חג"ת דס"ג, ששם בחינת עקודים דא"ק דהיינו בחינת צמצום א', ואין שום כח למסך דצמצום ב' שיתעלה למעלה ממקום שורשו, וכיון ששורשו התחיל רק בפרצוף נקודות דס"ג שממטה לטבור דא"ק, כמ"ש בתלע"ס חלק ו' אות ל"ח באו"פ ד"ה וצריך עש"ה.לכן הוכרח לרדת ב' מדרגות מן ראש הס"ג, ולהתחיל להלביש רק מטבור ולמטה דא"ק. והנך רואה שבאמת נמצא מקום מ"ה דא"ק עם ע"ס דנקודים, במקום חג"ת דס"ג למעלה מטבור דא"ק, דהיינו כמו ישסו"ת המלבישים מפה ולמטה דאו"א, להיותם בחינת ז"ת דס"ג, ורק מכח התחברות ה"ת בנקבי עינים, ירדו ז"ת דס"ג להיות בחינת למטה מטבור, ונתהוו למ"ה וב"ן דא"ק. ולפיכך בעת השפעת המוחין דע"ב ס"ג דא"ק, שהם מורידים את ה"ת מעינים ובוקעים הפרסאות שנעשו ע"י צמצום ב', עולה מ"ה דא"ק בבת אחת אל ראש דס"ג דא"ק, כי עתה בעת הזווג שכבר חלף לו הכח דצמצום ב', וחג"ת דכל הפרצופים חוזרים לג"ר שלהם, נמצאים ג"ר דמ"ה לאחת עם חג"ת דס"ג, ועולים עמהם לחב"ד דס"ג. באופן, שכמו בעת שליטת צמצום ב' ירד מ"ה דא"ק שהוא ישסו"ת, ב' מדרגות בבת אחת, כן בעת הזווג שנתבטל לשעתו כל הכח דצמצום ב', חוזר ועולה ב' מדרגות בבת אחת, כי כלפי ירידה נחשבים לבחינת מ"ה וב"ן, וכלפי עליה הם נחשבים לז"ת דס"ג כמו שהם באמת, והבן היטב. ועם זה תבין ג"כ, למה יצאו ישסו"ת הג' מבחינת ס"ג ונעשו לראש מ"ה, כנ"ל אות י"ד ידיעה ג'. כי זה ישסו"ת הג' נמשך ממ"ה דא"ק, שגם הוא בחינת ישסו"ת שירד ונעשה למ"ה, כמבואר. וזכור זה, כי הוא מפתח להבין בו כל המוחין דזו"ן.

רסג) וא"ת והלא בשם מ"ה לא נעשה רק הדכורין שבאצילות, ובחי' הנוקבא נעשה משם ב"ן, ואיך נקרא אדם. והענין הוא, כמ"ש, כי שם מ"ה בצאתו היה מברר משם ב"ן ומחברו אליו ונתקן עמו, ונמצא כי אז היה אור הנוקבא טפל אליו, והיה יונק ממנו, כדמיון הבן עם הבת שהכל נקרא ע"ש הבן, והוא יורש הכל, ואינו נותן לבת אלא מה שיוטב בעיניו כרצונו. וא"כ נמצא, כי הבת טפלה וכלולה בבן.

עוד דבר יש לברר בנוגע לענין עליות העולמות והפרצופים. והוא, כי הסדר המקובל בדברי הרב הוא, שע"ב הוא חכמה, וס"ג הוא בינה, ומ"ה הוא ז"א, וב"ן הוא נוקבא. וכלפי זה נמצא בהרבה מקומות בדברי הרב, אשר ע"ב הוא כתר, וס"ג הוא חכמה, ומ"ה הוא בינה, וב"ן הוא זו"ן. (עי' בע"ח שער טנת"א פ"א מ"ב. ובשי"ב פ"א) ובכ"מ. וכן אומר לפעמים שאו"א הם ס"ג, וישסו"ת הם מ"ה. אכן אחר העיון בכל אלו המקומות נמצאים הדברים מבוררים היטב ובפשטות. כי כבר נתבאר שכל פרצוף מפרצופי האצילות כלול ממ"ה וב"ן (עי' לעיל אות כ"ז) שמצד המ"ה נבחן עתיק לכתר, וא"א לע"ב וחכמה, ואו"א לס"ג ובינה, וישסו"ת הב' לאו"א נבחן לז"ת דס"ג ולז"ת דבינה. וישסו"ת הג', לג"ר דמ"ה, (עי' לעיל אות י"ב), וזו"ן לו"ק דמ"ה או ב"ן. ומצד הב"ן נבחן א"א לכתר, ואו"א לע"ב וחכמה, וישסו"ת לס"ג ובינה, וז"א למ"ה, ונוקבא לב"ן. ולפיכך כשהמדובר הוא מעניני הב"ן שבפרצופים, אז נבחן א"א לכתר ואו"א לע"ב וישסו"ת לס"ג וזו"ן למ"ה וב"ן. אמנם בעת שהמדובר הוא מצד המ"ה בלבד, אז נבחן עתיק לכתר, וא"א לע"ב, ואו"א לס"ג, וישסו"ת ותבונה הג' למ"ה, וזו"ן רק לו"ק דמ"ה. ולפעמים כשהמדובר הוא מיחס משותף שבין המ"ה וב"ן שבפרצוף, ועיקר הענין סובב על המ"ה, אז נקרא א"א כתר וע"ב ביחד, ואו"א ס"ג וחכמה ביחד, וישסו"ת מ"ה ובינה ביחד, וזו"ן ב"ן.

וזה מפורש בדברי הרב בשער עקודים פ"ב במ"ב וז"ל שם: "היחידה אינה נכנסת בחשבון הפרצוף וכו' ולכן נמצא עתה ד' בחינות דרך כללות, ונאמר כי הנה ע"ב טעמים בכתר, וס"ג נקודות בחכמה. ומ"ה תגין בבינה, וב"ן אותיות בז"ת. וכבר ביארנו, כי ע"ב הוא בכתר שיש בו אריך ונוקבא. וכן ס"ג בחכמה או"א. וכן מ"ה ישסו"ת, וכן ב"ן זו"ן", עכ"ל. והנך רואה מפורש איך הוא מערב ב' הצדדים מ"ה וב"ן שבפרצוף ביחד. והוא מתחיל מא"א, שמבחינת ב"ן קורא אותו כתר, ומבחינתמ"ה קורא אותו ע"ב. וכן לאו"א, מבחינת ב"ן קורא אותם חכמה ומבחינת מ"ה ס"ג.וכן לישסו"ת קורא אותם מבחינת מ"ה בשם מ"ה, והכונה היא לישסו"ת הג', שהוא נעשה לבחינת מ"ה, כנ"ל אות כ"ג, ע"ש. ולזו"ן קורא ב"ן, כי ו"ק דמ"ה נק' ב"ן, כנ"ל.

רסד) ולכן שם ב"ן שהיא הבת, נוקבא וטפלה לשם מ"ה שהוא הבן

גם נתבאר היטב שאלה ד' הנ"ל תחילת אות רמ"ו ד"ה ד', ששאלנו לדעת, מתי נבחנים הפרצופים שהם בקומה שוה, ומתי הם נבחנים שהם זה למטה מזה. וזה נתבאר בדברי הרב כאן, כי אותם הפרצופים שיוצאים על זווג במסך אחד, כמו כ"ה הפרצופים שפרצוף א"א הכולל, ובפרצוף אבא הכולל וכו' הרי כולם בקומה אחת, כי מצד כתר וד' בחינות דאו"י אין שום הבדל בשיעור הקומה, כי כך הם בראש א"ק כמו בסוף עשיה, וכל ההבדל הנמצא בין העולמות והפרצופים הוא רק מסבת השינוים שבמסך שבכלי מלכות שעליו נעשה זווג דהכאה, כמו שכתב בע"ח שער מ"ז פ"א בסופו, עש"ה. ולפיכך רק ה"פ כוללים, דהיינו שכל אחד מהם כולל כ"ה פרצופים המשתנים במסכים שבהם, כנ"ל ד' קיד ד"ה באופן. שפרצוף כתר הכולל יוצא על מסך דבחי"ד, ואבא הכולל שהוא ע"ב יוצא על מסך דבחי"ג, ואמא הכוללת שהיא ס"ג על מסך דבחי"ב, וזו"ן הכולל על מסך דבחי"א. ומשום זה כל אחד יורד במדרגה אחת כלפי העליון שלו, כי אבא היוצא במסך דבחי"ג, אין לו אלא קומת חכמה וחסר כתר, ונמצא אור החכמה מתלבש בכלי דכתר שלו, ואור הבינה בכלי דחכמה, וכו' על דרך שביאר הרב בשער עקודים ומול"מ ע"ש, ואין להאריך. ולכן נמצא אבא שהוא ע"ב מלביש מפה ולמטה דפרצוף הכתר, וכן ס"ג מפה ולמטה דפרצוף החכמה, וכו' עד"ז. וכן העולמות מתחלקים מסבת המסך ויורדים זה למטה מזה. כי א"ק בכללותו והוא ממסך של בחי"ד, ואצילות מבחי"ג, ובריאה מבחי"ב, ויצירה מבחי"א, ועשיה מבחינת שורש, כנ"ל ע"ש. אמנם אותם הפרצופים הפרטיים שבכל פרצוף כולל, שהם יוצאים כולם על זווג אחד ועל מסך אחד, כנ"ל, הרי קומתן שוה זו לזו לגמרי, כי אין מה שיחלק בהם את שיעור קומתן, כמבואר.

והנה ראיתי בספר רחובות הנהר, להרש"ש ז"ל הנדפס יחד עם ע"ח דפוס ורשא, שנדחק מאד בביאור דברי הרב הנ"ל, במה שכתב הרב "שבעת שהאציל כתר שבו היו כלולים בתוכו כל הכתרים, וכו' ובעת שהאציל חכמה היו כלולים בו כל החכמות" וכו'. ע"ש בדף ו' ד"ה גם נודע, (ובמהדורה החדשה דף כ"ב) וכן בנהר שלום שם דף ל"ד ד"ה ועל (ושם דף קמ"ב) וביאר, כי אחר שנאצלו ויצאו כל חמשה העולמות א"ק

 

הזכר, והיא כלולה בו, כי שם מ"ה, הוא המבררו עמו, והוא נתקן ע"י המ"ה. ולכן כאשר מברר, הוא לוקח תחלה מה שמברר לעצמו, כנודע בסוד תרין עטרין דירית ברא, ב' (תרויהו) חסדים וגבורה דמ"ה, ודב"ן, ולבתר יהיב ברא לברתא בשעתא דמזדווג עמה עטרה דגבורה, וכאלו נותן לה משלו דמי, ולכן הוא לבדו נקרא אדם כלול תרוייהו.

ואבי"ע עד סוף עולם העשיה התחתון, חזר המאציל והפך את סדרם, אשר כל בחינות האורך שיצאו זה למטה מזה בכל פרצוף, תיקן אותם לבחינת עובי, ומכל אותם הפרצופים שהיו מלבישים זה על זה בעובי תיקן אותם לבחינת אורך. כי אחר שיצאו א"קואבי"ע, נכללו זה מזה ונעשו כ"ה עולמות, כי כל אחד מה' העולמות נכלל מכולם, ונמצאים ה' עולמות א"ק ואבי"ע לאורכו בא"ק, וכן ה' עולמות א"ק ואבי"ע לאורכם דאצילות, וה' עולמות א"ק ואבי"ע לארכו דבריאה, וכן ביצירה וכן בעשיה. ומתוך התכללות זו נעשו גם כולם בקומה שוה זה לזה, אשר למשל, אפילו עולם העשיה התחתון, עלה והגדיל קומתו בשוה עם א"ק, וגם עולם עשיה מתחיל עתה בא"ס ב"ה בתחילת הקו ומסתיים בשוה עם רגלי א"ק, וכן כל העולמות. ואח"ז, החליף המאציל את האורך שבהם לעובי, כי לקח את ה' העולמות א"ק, שהיו מלבישים זה על זה בעובי, שהם א"ק דא"ק וא"ק דאצילות וא"ק דבריאה וא"ק דיצירה וא"ק דעשיה, ועשה אותם לבחינת אורך דא"ק, כי א"ק דאצילות שבעובי נעשה לאצילות דא"ק באורכו. וא"ק דבריאה בעובי נעשה לבריאה דא"ק באורכו, וא"ק דיצירה שבעובי ליצירה דא"ק שבאורכו, וא"ק דעשיה שבעובי לעשיה שבאורכו דא"ק, ואת ארבעה עולמות אבי"ע שהיו מקודם לאורכו דא"ק, תיקן אותם לבחינת עובי מלמעלה על ד' עולמות אבי"ע, כי את עולם האצילות שהיה באורך דא"ק עשה אותו לא"ק דאצילות, ועולם בריאה דאורך דא"ק עשה לא"ק דבריאה, ועולם יצירה דאורך דא"ק לא"ק דיצירה, ועולם עשיה דאורך דא"ק לא"ק דעשיה. ועד"ז שאר העולמות, בכללותם ובפרטותם ובפרטי פרטות, עד שנמצא שבכתר דכל עולם ופרצוף אין יותר מבחינת כתרים מתחילת הקו עד סוף עולם העשיה, וכן חכמה דכל עולם ופרצוף עד סוף העשיה כולו חכמות בלבד, וכו' עד"ז, ע"ש.

והנה מלבד שהפירוש הזה דחוק מאד לבאר כאן דברי הרב, שהרי הרב אומר בפירוש, כשהאציל א"ס את הכתר עשאו מכללות ה' פרצופים וכו' וכשהאציל כתר שבו היו כלולים בתוכו כל הכתרים וכו'. הרי שמדובר כאן תיכף בתחילת אצילות של ה"פ דעולם האצילות, וכן הולך ומפרש את תחילת אצילות דה"פ בריאה וכן דה"פ יצירה ועשיה זה למטה מזה. ואיך אפשר כאן לומר שהרב מדבר רק מבחינת תיקון שנעשה אחר יציאתם של כל העולמות, כילא היה לו לשמש עם לשון "כשהאציל" אלא עם לשון "כשתיקן". וכן חידוש גדול כזה אשר אחר יציאת כל העולמות חזר המאציל והפך את סדרם מאורך לעובי ומעובי לאורך, היה צריך הרב להביא על כל פנים איזה רמז כל שהוא בכל כתבי האר"י ז"ל. גם מלבד כל אלה הדברים, קשה להבין איך אפשר שעולם העשיה התחתון, שיצא בבחינת אב"א בא"ק ואבי"ע דאורך, ובפרצוף החכמה שבו אומר הרב שאין בו רק בחינת נקודה לבד, ואיך התתקן אח"כ והשוה קומתו עם א"ק, ועולם עשיה מתחיל עתה בראש הקו דבוק בא"ס ב"ה כמו א"ק.

וכתב שם ברחובות הנהר שדברים אלו מובאים בדברי הרב בשער התיקון פ"ה ובספר מב"ש ש"ב חלק ג' פ"ז. והנה עיינתי היטב בשער התיקון הנ"ל, ואדרבא שם כתב בהדיא, כי מטרם גמר התיקון נמצאים הפרצופים זה למטה מזה, אלא רק אחר תכלית כל התיקון כשיצאו ג"ר דז"א וכןט"ר דנוקבא אז יהיו קומתם שוה ויתלבשו זו בזו. אבל באמצע התיקון דהיינו בשתא אלפי שני, מבאר שם שז"א חסר ג"ר ונוקבא חסרה ט"ר ולהשלים זה הם צריכים לעי"מ בכל פעם. הרי שכל זמן שלא הגיע תכלית כל התיקון אין קומתם שוה. ובספר מבו"ש אינו מדבר כלל מענין השואת הקומה ע"ש.

וכנראה שהוא מבאר שם דברי הרב שמה שכתוב תכלית כל התיקון, אינו בדיוק על גמר התיקון, אלא רק לתיקון דשתא אלפי שני. ותכלית כל התיקון שאומר הרב סובב על בחינת הכללות שקומתם שוה, ואמצע התיקון שאומר הרב סובב על בחינת פרט אחרון שאפשר להפרט שבהם נוהג ענין עי"מ בז"א ואינם בקומה שוה.

אמנם לפי"ז מאחר שהוא ביאר שמתחילה נתקן הכללות של כל העולמות והפרצופים בקומה שוה ואחר כך יצא הפרטות של הפרצופים להעשות זה למטה מזה, נמצא מזה שמה שכתב שם הרב בבחינת אמצע התיקון נעשה עתה לאחר תכלית כל התיקון, ונמצא תכלית התיקון קודם לאמצע, שזה קשה מאד. גם אין כלל מדרכו של הרב לדבר כן, כי תכלית כל התיקון הרי פירושו ברור, שהוא גמר התיקון הרגיל תמיד בדברי הרב בכל הדרושים. ומלבד זה אין הרב מדבר שם כלל, לא מפרצוף א"ק, ולא מפרצופי ג' עולמות התחתונים בי"ע, לומר שקומתם שוה עם עולם האצילות, אלא שמדבר רק מה"פ עולם אצילות, בלבד, ע"ש. ואין מכאן שום רמז להשואת קומת עולם העשיה התחתון עם ראש הקו הדבוק בא"ס ב"ה.

עוד אומר שם הרש"ש ז"ל לעיין בשערי קדושה ובדרושי אבי"ע, ששם מבואר שאחר שיצאו ה' עולמות א"ק ואבי"ע, הלבישו זה את זה באורך מעילא לתתא מראש א"ק עד סוף עשיה, ע"ש ברחובות הנהר דף ה' ע"ב ד"ה וענין (ובמהדורה החדשה דף יט). והנה עיינתי בדרושי אבי"ע בע"ח, ואין שום רמז שם לענין השואת הקומה, ובשערי קדושה כתב בהדיא להיפך מדבריו. כי כתוב שם וז"ל: "כל העולמות נכללין בשם הוי"ה וכו' ועד"ז הוא בכל עולם מה' עולמות וכו' כלאלו הבחינות והמדרגות מרום אדם קדמון עד התהום שבעולם השפל כולן הם זו למעלה מזו, וזו לפנים מזו, כי העליון מחברו מתלבש תוך התחתון ממנו כנשמה לגוף. ואמנם אין כל כללות העליון מתלבש בתחתון, רק בחינה פרטית תחתונה שבעליון, מתלבש בכל התחתון, וכן ע"ד זה עד סיום העולמות" עכ"ל בשערי קדושה חלק ג'. הרי מפורש ההיפך מדבריו, כי הגם שהם כלולים זה מזה, והם זו למעלה מזו, והם זו לפנים מזו, עכ"ז אין העליון מתלבש בתחתון רק מקצתו לבד, דהיינו רק המלכות דעליון, ואין קומתם שוה. ומתמיה ביותר שמכל המקומות שהביא לחזק דבריו נמצא שם ההיפך ממש. וטרחתי בדברי קדשו מאד מאד ולא זכיתי להבינם כל עיקר.

ועוד פלא מצאתי שם ברחובות הנהרדף ח' ע"ב ד"ה וכן, ובמהדורה החדשה דף לב), שכתב, שקומת א"א מתחיל בטבורא דא"ק ושם שורשו ע"ש. וזה כנגד דברי הרב המפורסמים בכמה מקומות, שג"ר דעתיק מלבישים ג"ר דנקודים שנשארו במקומם ולא נתבטלו בזמן שבירת הכלים והוא מתחיל מטבור דא"ק, וראש דעתיק זה הוא נקרא רדל"א, שאין א"א יכול להלבישו, וא"א מלביש רק את ז"ת דעתיק, שהם מתחת ג"ר דנקודים, דהיינו במקום ז"ת דנקודים, ונמצא הרדל"א מפסיק בין טבור דא"ק ובין ראש דא"א. ואיך אומר שם הרש"ש ז"ל שא"א מתחיל מטבור דא"ק, וראה בשער התקוןפ"ג וז"ל: "ואור המצח הנקרא שם מ"ה אע"פ שיצא מלמעלה מן המצח הנה מתפשט משם ולמטה ומתחיל מציאותו מן הטבור וכו' נקודת הכתר נמשכה ונתפשטה ממקומה עד למטה וכו' וזה ההתפשטות הוא כל שיעור הנקרא עולם האצילות, ונקודה זו היא נוקבא דעתיק יומין, וכן עד"ז עתיק יומין דדכורא הנעשה מטעמים דמ"ה כנ"ל, גם הוא מתפשט לשיעור הנ"ל", עש"ה. הרי מבואר במפורש, שהן עתיק יומין נוקבא והן עתיק יומין דכורא מתחילים מטבור דא"ק ולא למעלה ממנו משהו. ובע"ח בשער א"א פרק א' כתב הרבוז"ל: "כי הנה ג"ר דעתיק אי אפשרשיתלבשו תוך א"א וגם אי אפשר שיקבל אורם ולכן נשארים מגולים והם עומדים לבחינת מקיף לא"א, והז' תחתונות דעתיק לבדם מתלבשים תוך א"א כי כח"ב דא"א מלבישין לחג"ת דעתיק יומין, וז' תחתונות דא"א מלבישין לנה"י דעתיק", עכ"ל. הרי מפורש אשר ראש דא"א עומד במקום ז"ת דעתיק, שהוא מקום ז"ת דנקודים, ואינו נוגע במקום ג"ר דנקודים העומדים למטה מטבור דא"ק, אפילו משהו, כי שם מקום רדל"א. וכן מבואר בע"ח שי"א פ"א וז"ל: "הג"ר (דנקודים) כבר נתבאר שכליהם לא ירדו, והנה מסוד הכלים של הג' נקודות אלו נעשה מהם רישא חדא ובתוכם ג' מוחין, וזה נקרא רדל"א. ונקרא רישא דעתיק יומין, הרי שהג' נקודות ראשונות מן היוד נקודות, הם סוד רדל"א", עכ"ל. הרי מפורש שמקום ג"ר דנקודים המלבישים מטבור דא"ק ולמטה לקח ראש דעתיק, ולא א"א. וכן בע"ח שער כ' פי"ב בסופו, וז"ל: "מקום ז"א בראשונה הוא במקום שהוא עתה א"א", ע"כ. הרי שא"א עומד במקום ז"א דנקודים.

 

*רסה) ואמנם צריך לתת טעם אל הנ"ל, כי הרי אלו הנקודות הנ"ל הם בחי' ס"ג, ואיך יהיו גרועים וטפלים לשם מ"ה החדש, ויהיה מ"ה זכר ונקודות ס"ג נקבה, ונודע בכמה מקומות, כי בחינת שם ס"ג גדול משם מ"ה.

*) ע"ח ח"א שער י' סוף פ"ג.

ויותר מזה, כי מההנחה הנ"ל, אשר א"א מתחיל בטבורא דא"ק, יצא לו לפרש שם בסדר העליות דפרצופי אצילות לפרצופי א"ק שבעת שז"א משיג פרצוף נשמה ועולהלחזה דא"א, דהיינו בעליה הא', אז עולהא"א לראש ס"ג דא"ק. ובעליה ב' שז"א עולה לגרון דא"א ומשיג חיה, עולה אז א"א לראש ע"ב דא"ק. ובעליה ג' שז"א עולה לראש א"א ומשיג יחידה, עולה אז א"א לראש דפרצוף גלגלתא דא"ק, עש"ה. ונמצא לפי דבריו, שבשבת במוסף שאז נמצאים הפרצופים בעליה הב', שז"א עלה לגרון דא"א במקום או"א עלאין, נמצא א"א לפי דבריו בראש דע"ב. וזה הוא בסתירה מפורשת לדברי הרב בספר הכונות בדרוש הסעודה דשחרית דשבת, שכתב שם שבעת ההיא נמצא א"א עולה למקום ההין דפרצוף ע"ב דא"ק, והרב צוה לעיין בזה בשער מול"מ, ושם נתבאר שמקום ההין אלו הם בכח"ב דגופא דע"ב דא"ק. הרי שבעליה דמוסף שבת נמצא א"א במקום גופא דע"ב דא"ק, דהיינו בחג"ת שלו שהוא מלובש בראש ס"ג דא"ק, ולא בראש דע"ב דא"ק. רק בעליה הג' דהיינו במנחה דשבת, שז"א עולה לא"א, אז עולה א"א לראש דע"ב דא"ק ועתיק עולה אז לראש פרצוף גלגלתא דא"ק. באופן שבעליה א' עולה א"א לראש דעתיק דאצילות, ובעליה ב' עולה א"א לחג"ת דע"ב, שהוא מקום ראש ס"ג דא"ק, ובעליה ג' עולה א"א לראש ע"ב דא"ק.

 

רסו) והתשובה היא, כי שם מ"ה החדש הנ"ל יצא מבחינת הזווג דע"ב וס"ג כנ"ל, לכן כיון שהוא נמשך מכח ע"ב עצמו לכן הוא גדול מס"ג, ועוד טעם אחר, כי בשם מ"ה לא היה בו מיתה ושבירה כמו שהיה בשם ס"ג עצמו.

עוד תמיה רבתא מצאתי שם ברחובות הנהר דף ז' ד"ה וסדר (במהדורה החדשה דף כ"ו), שאומר שם אשר אלו ה"פ הזכרים דאצילות היוצאים ממ"ה החדש הכונה היא על מ"ה דא"ק, הנקרא ז"א דא"ק. וה"פ הנוקבין שלהם הנקראים ב"ן, הם באיםמב"ן דא"ק מלכות דא"ק, עש"ה וגם בדיבורשלאחריו בד"ה והנה עתיק. והנה דבריו אלו הם בסתירה מפורשת להמובא בכ"מ בדברי הרב, שצד ב"ן דה"פ אצילות הם גבוהים מצד מ"ה הזכרים, כי הם בחינת ס"ג הגבוה ממ"ה. אלא מתוך שאין להם תיקון רק ע"י מ"ה, לפיכך נשתנה שמייהו לשם ב"ן, (עי' בשער התיקון פ"ג בע"ח) הרי להדיא שפרצופי ב"ן דאצילות אינם מב"ן דא"ק אלא מס"ג דא"ק הגבוה הרבה אפילו ממ"ה דא"ק עצמו. גם קשה לפי דבריו אשר מ"ה החדש הוא מ"ה דא"ק, א"כ למה מכנה אותו הרב בשם מ"ה החדש. גם איך אפשר שעתיק וא"א ואו"א דכורין יקבלו מג"ר דז"א דא"ק, הלא הם בחינת ג"ר וצריכים לקבל מהבחינה שכנגדם בפרצופי א"ק, דהינו מבחינת מ"ה דפרצוף כתר וע"ב וס"ג דא"ק, ולא מז"א דא"ק, כמ"ש לעיל בדברי הרב, וזה ברור.

גם מ"ש שם בד"ה והנה עתיק, אשר הגד"ז דב"ן שלקח עתיק הם מט"ס דב"ן שיצאו מחדש, הוא כנגד דברי הרב בשער א"א פ"ח בע"ח שכתב שהם הכלים הישנים דנקודים שלא היתה בהם שבירה, ע"ש.

וענין מ"ה וב"ן דה"פ אצילות כבר ביארנו לעיל, אשר רק הכלים שנשארו בשלימות מע"ס דנקודים או הכלים הנבררים ע"י קומות דמ"ה היוצאים באצילות, המה מכונים בשם ב"ן, והוא מטעם ירידתם לקבל מאורות דאצילות הנמוכים מהם, כמ"ש הרב בע"ח בשער התיקון פ"ג. וכל אלו האורות היוצאים באצילות, הגם שיוצאים רק ע"י מ"ן מרשימות וניצוצין דב"ן, מ"מ כולם נקראים בשם מ"ה. כמ"ש שם הרב שרק מ"ה יוצא ע"י זווג ע"ב ס"ג לצורך אצילות, ולא ב"ן, שכולו הוא מבחינת נקודות דס"ג דא"ק. (עיין באות רס"ה) כי רק כלים דנקודים או המתבררים מהם מבי"ע, הם בלבדם נקראים בשם ב"ן, והאורות שבהם אינם באים מזווג ע"ב ס"ג דא"ק עצמו אלא רק ע"י בעליהם המ"ה. ודברי הרב אלו ברורים מדי ואין לסגת מהם כחוט השערה.

גם יש לזכור מ"ש לעיל אות כ"ז כי מה שאורות דאצילות מכונים מ"ה החדש, הואעל שם הקומות הקבועות דאצילות שלא יארע בהם מיעוט לעולם, שהם רק המקובל מבחינת זו"ן דכל פרצוף מה"פ א"ק הנקרא מ"ה, אבל כל האורות המקובלים, ממה שלמעלה ממ"ה דה"פ א"ק, הנקראים גלגלתא ע"ב ס"ג דה"פ א"ק, הנמשכים ע"י מ"ן מתחתונים בתפילות ועליות, הם אינם בקביעות באצילות אלא בעולה ויורד לפי מעשה התחתונים, ע"כ לא נקבע שם אצילות עליהם, אלא רק על קומת מ"ה הקבועה בהם.

עוד ענין אחד ראוי להעיר כאן, כי ראיתי בספר חסדי דוד, הנדפס ומחובר עם ע"ח דפוס וארשא בסופו דף נ"ב ד"ה ז"א(ובמהדורה החדשה דף ר"ח), וז"ל: וכן א"ק עצמו נקרא יחידה בערך האצילות, אמנם בערך שלמעלה ממנו נקרא גם הוא זו"ן וכו' כי הרי כל כללות א"ק עומד במקום חצי מלבוש התחתון כנודע, כי כללות המלבוש ה"ס עסמ"ב, וכשנחלק המלבוש ונקפל חצי התחתון שה"ס מ"ה וב"ן והלביש לחצי העליון, שהוא' ע"ב ס"ג, הנה המקום הפנוי הנ"ל שהיה במקום חצי מלבוש התחתון, נקרא אויר קדמון, והכדור הנעשה בתוכו, שבתוכו עומדים ע"ס דא"ק נקרא טהירו, וע"ג הטהירו בין אויר קדמון למלבוש עומדים י"ס דא"ק עילאה סתימאה, הרי כי א"ק עומד במקום מ"ה וב"ן ולכן נקרא זו"ן בערך מה שלמעלה ממנו, עכ"ל. ודברים אלו נמצאים ג"כ בספרי הרמ"ע מפאנו ז"לובעמק המלך ובשערי גן עדן, ועוד אחרונים.

רסז) ועוד טעם ג' והוא, כי אלו בחי' נקודות לבד של ס"ג, אבל המ"ה החדש הוא כולל טנת"א כנ"ל וכיון שיש בחי' טעמים ודאי שהוא מעולה על הנקודות דס"ג, אבל לא על הטעמים דס"ג. ועוד טעם ד' כי ס"ג יש בו גרעון

ודע, שדברים אלו הם מקבלת חברים, דהיינו שאר תלמידי האר"י ז"ל ולא מהרח"ו ז"ל, ולא לבד שאינם נמצאים בכל כתבי מהרח"ו ז"ל אלא עוד שהם בסתירה לקבלת מהרח"ו ז"ל, כי תראה מפורש בע"ח שער א'ענף ב' ד"ה והנה בהיות, וז"ל: והנה העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס הוא הנקרא כתר דא"ק וכו' ע"ש. וכן שם בשער א' ענף ד' ד"ה ונתחיל, וז"ל: דע כי האורות הראשונים וכו' הם בחינות הי"ס אשר חיבור כללותם נקרא א"ק לכל הקדומים, עש"ה, וכן בכ"מ. הרי מפורש להדיא שלא נמצא כלל שום עולמות למעלה מא"ק, לאפוקי מהאומרים שעולם המלבוש הוא עולם מיוחד הקודם לא"ק.

ובאמת כל אלו העולמות המובאים בקבלת חברים, דהיינו הטהירו קדמאה ועולם המלבוש שנתקפל חציו התחתון על חציו העליון, ואויר קדמון, והטהירו שבתוך אויר קדמון, וא"ק סתימאה כולם נכללים בה"פ א"ק שביאר הרח"ו ז"ל. כמ"ש בע"ח הנ"ל שער א' ענף ד' ד"ה והנה, וז"ל: נתחיל לבאר פרט אחד אשר הוא כולל ותופס כל מקום החלל הזה אשר מן פרט זה מתפשטים כל העולמות כולם ובו נתלים ונאחזים וממנו יוצאים ונתגלים בחוץ כמ"ש בע"ה, אמנם הפרט הזה נקרא בשם א"ק לכל הקדומים אשר הוא קודם לכל הנמצאים, וכו' עש"ה. הרי מפורש שהא"ק הוא קודם לכל הנמצאים, וכל העולמות כולם הם נכללים בו ומתפשטים הימנו.

ודע, כי עולם המלבוש נכלל תוך פרצוף ס"ג דא"ק, שמטרם צמצום ב' היה מתפשט עד נקודת עוה"ז כנודע. וענין התקפלות עולם המלבוש נעשה עם צמצום ב' המובא בע"ח שער ח' פ"ב ולעיל אות כ"ו ע"ש. כי אז נתקפל עולם המלבוש ג"כ מטעם עליות האורות דלמטה מטבור שהם ב' הויות מ"ה וב"ן דא"ק, אל למעלה מטבור שהם ב' הויות ע"ב ס"ג דא"ק. ומכאן תבין שהעולמות אויר קדמון וטהירו הב' שנעשה עיגולא גו ריבועא וכו' המובא בקבלת חברים שהם יצאו במקום חצי מלבוש התחתון שנתקפל, נמצא לפי הנ"ל, שהם נכללים בטבור ולמטה דא"ק, דהיינו בעולם הנקודים. וענין טהירו קדמאה הוא עולם הצמצום הראשון. הרי שעולם המלבוש ומכ"ש העולמות שלאחריו הם למטה מב' הפרצופים גלגלתא וע"ב דא"ק.

 

גדול עתה והוא כי עדיין לא הושלם להתברר כנודע, ולכן עתה מ"ה גדול ומעולה ממנו.

רסח) אבל לע"ל אשר יתוקן כל בחי' ס"ג, ויחיו כל המלכים ויתבררו לגמרי בסוד בלע המות לנצח, אז יחזור שם ס"ג לקדמותו ולמעלתו ושם ס"ג ישלוט ויאיר בעולם, ואז יתבטל שם מ"ה. אשר זהו ענין חזרת העולם לתהו ובהו, כנזכר בדרז"ל לימות המשיח, ואז יתבטל מ"ה, ואז לא יהיה רק ב' אורות של ע"ב וס"ג, ודי בזה.

ומלבד האמור בביאור דבריהם, מצווים אנו, שאין להשגיח כלל בקבלת חברים, ומכ"ש במקום שהם סותרים לקבלת הרח"ו ז"ל. כמ"ש בשער הגלגולים שער ח' דף ע"א(ובמהדורה החדשה הקדמה ל"ט דף קע"ו), שבעת פטירתו נתן האריז"ל צואה ואסר ללמוד בכתבים שכתבו מפיו לכל החברים, מפני שלא הבינו דבריו, ולא התיר לעיין בהם זולת להרח"ו ז"ל, ע"ש. וראה מ"ש הרש"ש ז"ל בספרו נהר שלום דף ל"ד ד"ה וראיתי (ובמהדורה החדשה דף ק"מ), וז"ל: כל עסקי ולמודי אינו רק בדברי האר"י ז"ל ותלמידו הרח"ו ז"ל לבדם, ובלעדם אין לי עסק בשום ספר מספרי המקובלים ראשונים ואחרונים ואפילו בדברי שאר תלמידי האר"י ז"ל לא למדתי, וכשיזדמן לפני דבר מדבריהם אני מדלגו, כי ע"כ איני כמזהיר אלא כמזכיר, למען ה' אל יהי לכם מגע יד בדבריהם, עכ"ל.

ואין להתפלא על אלו הספרים הנ"ל שנמשכו אחר קבלת חברים, כי בטח לא ראו את דברי שער הגלגולים הנ"ל, וע"כ לא נזהרו להבחין בין קבלת הרח"ו ז"ל לשאר החברים. וזהו שעורר אותי לחבר ספר האילן ולסדר בו העולמות והפרצופים, החל מראש הקו הדבוק בא"ס ב"ה עד לעולם העשיה התחתון, המיוסד לפי טהרת דברי המהרח"ו ז"ל. כי כל האילנות שראיתי המה מעורבים עם קבלת חברים, וע"כ אין לסמוך עליהם כנ"ל.

רסח) יחזור שם ס"ג לקדמותו ולמעלתו ושם ס"ג ישלוט ויאיר בעולם: פירוש, שס"ג דא"ק שנתמעט בעת צמצום ב' ועלה מסיום רגלין דא"ק אל המקום שלמעלה מטבור דא"ק, ונסתיים על הטבור דא"ק, ומתחתיו הופרסה הפרסא בגוי מעוהי דא"ק, שזה גרם יציאת הפרסא שבין אצילות לבריאה, כנ"ל אות ל"ח ד"ה הכלל ע"ש, הנה בגמר התיקון יתבטלו כל אלו הפרסאות דצמצום ב', וס"ג דא"ק יחזור לקדמותו, להתפשט עד לסיום רגלי א"ק דהיינו עד לנקודה דעולם הזה, כמו שהיה מתפשט מטרם צמצום ב'. והשם ב"ן דהיינו ה"פ ב"ן דעולם אצילות, הבאים מן עשר ספירות דנקודים, שיצאו מס"ג דא"ק מנקבי עינים אחר שנתמעט ועלה למעלה מטבור, יחזור לשורשו כס"ג עצמו ויתפשט גם הוא עד לנקודה דעוה"ז, ועי"ז ישובו בי"ע להיות אצילות ממש, ונמצא כי השם ס"ג שמטרם צמצום ב' ישלוט ויאיר בעולם, והבן.

ואז יתבטל שם מ"ה וכו' רק ב' אורות של ע"ב וס"ג: כי מ"ה החדש הכולל כל ה"פ הזכרים דאצילות, יצא מה' זעירא דהבראם, כנ"ל אות מ"ג עש"ה באור פשוט, שה"ס צמצום ב' שנעשה בס"ג דא"ק, ומזווג ע"ב עם ס"ג זה דצמצום ב', יצא מ"ה החדש כנ"ל. ונמצא עתה אחר שיתבטל צמצום ב' וס"ג ישוב להתפשט עד לסיום רגלי א"ק כמו שהיה בקדמותו מטרם צמצום ב', הרי אין עוד מקום יציאה למ"ה החדש, וגם הוא יחזור לשורשו לע"ב דא"ק, וישלטו רק ע"ב וס"ג בלבדם, והבן כי אכהמ"ל.

חזרה לראש הדף
Site location tree