מקורות הלימוד
הספר הקבלי הראשון בהיסטוריה, "ספר היצירה", נכתב על ידי אברהם אבינו לפני קרוב לחמשת אלפים שנה.
אלפיים שנה אחריו, במאה השנייה לספירה, כתב רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), את ספר הזוהר ושינה בכך את פני האנושות.
במאה השש-עשרה, היה האר"י הקדוש לראשון שפתח את חכמת הקבלה לרבים באמצעות הספרים שרשם מפיו תלמידו, רבי חיים ויטאל.
באמצע המאה העשרים המשיך את דרכם הרב יהודה אשלג, המכונה גם בעל הסולם, על שם הפירוש שכתב לספר הזוהר.
בעל הסולם פירש, פישט והתאים את הספרים שכתבו גדולי המקובלים לשפה המתאימה לכל אדם בדורנו. המיוחד בספריו היא הדרך שבה הוא בחר להגיש את החומר - כמדריך מקצועי ללומד. ניתן למצוא בהם שאלות ותשובות, סיכומים, שרטוטים והסברים מקיפים.
"תלמוד עשר הספירות", החיבור המרכזי שכתב הרב אשלג, נחשב ל"פיזיקה של העולמות העליונים". חיבוריו מהווים כעין סולם, שרגליו מוצבות איתן על הארץ, וראשו מגיע עד לשמים. בהקדמה לספר הזוהר אשר חיבר הוא כותב: "תפקיד ביאורי הוא כתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא 'סולם' לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך." (אות נ"ח).
מימי אברהם ועד לדורנו, נכתבו ספרי קבלה רבים על ידי מקובלים ענקי רוח נוספים, ביניהם משה רבנו, רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), האר"י הקדוש, הבעל שם טוב, רבי משה חיים לוצטו (הרמח"ל), הגאון מווילנה (הגר"א), הרב קוק, הרב יהודה אשלג, הרב ברוך שלום אשלג ועוד. הספרים המתאימים ביותר לדורנו הם ספרי הרשב"י, האר"י ובעיקר ספרי בעל הסולם. ספרים אלו, שנכתבו במאה השנים האחרונות, הותאמו במיוחד לסוג הנשמות המיוחד שחי כאן עכשיו. בעל הסולם התאים את מבנה ספריו, את השפה ואת אופן הלימוד בהם כך שיוכל להביא את האדם בזמן קצר ממש להישגים רוחניים.