מילון כיס שימושי
"ולפיכך, אתאמץ לפרש כל מלה ומלה בצביונה הרוחני... ועל המעיינים מוטל, לחקוק היטב בזיכרונם את פירוש המלות ההן". (בעל הסולם, שָם).
מתוך השגתו הרוחנית וכהמשך למקובלים שקדמו לו, ידע בעל הסולם כי הגיע זמנה של חכמת הקבלה להתגלות לרבים בדורנו. לשם כך, הוא החליט “לפוצץ את מחיצת הברזל המפרידה בינינו לבין חכמת הקבלה", ולספק לנו הצצה אל מסתריה. הוא היה הראשון ליצור מילון קבלי של ממש, שבו הוא עמד לראשונה על משמעותה האמיתית של כל מילה ומילה שבה השתמשו המקובלים. להלן מספר הגדרות בסיסיות שעימן יכול כל תלמיד מתחיל לצאת לדרך:
אור - הרגשת האדם את הכוח העליון מכונה "אור". אדם שמתקן את עצמו, כלומר ממיר את טבע האהבה העצמית שבו לאהבת הזולת, מתמלא בהרגשה חדשה המכונה "אור".
ארץ - התורה כולה מתארת סדרת מצבים רוחניים שעובר אדם אחד בדרכו הרוחנית. לדוגמה, המילה "ארץ", מקורה במילה "רצון". לכן, הפסוק "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א), הוא פנייה של הבורא לאברהם עם המסר הברור: צא מארצך — מהרצונות האגואיסטיים המוכרים לך שאיתם נולדת, לעבר אותו "רצון" שאראה לך - הרצון לתת.
בורא - מורכב מצירוף המילים "בוא וראה", כלומר האדם מוזמן "לבוא" ו"לראות". להתעלות לאותה דרגה רוחנית שנקראת: בורא.
גוף - גוף הוא הרצון האגואיסטי שלנו ליהנות ואין הכוונה לגוף הפיזי שלנו.
נשמה - נשמה היא חוש נוסף שדרכו האדם יכול להרגיש את הבורא.
מלאך - לצערנו, לא כנפיים וגם לא גלימה לבנה. מלאך הוא שם לכוח שעוזר לנשמת האדם להתעלות למדרגות הרוחניות ולהגיע לחיבור מושלם עם הבורא.
העולם הזה - העולם הגשמי שמורגש כעת ברצונותיו של האדם ודרך חושיו האגואיסטיים.
העולם העליון - העולם הרוחני שנרגיש כשרצונותינו יהיו מכוונים לתת, לאהוב את הזולת.
תורה - לא הספר הניצב בארון הקודש בבית הכנסת, וגם לא החומש המוכר. מדובר בכוח שמתקן את הטבע האגואיסטי של האדם ומחליף אותו מִטֶבע של קבלה לטבע של נתינה. כוח זה נקרא גם "המאור המחזיר למוטב". מסביר זאת היטב הציטוט המפורסם: "נתתי יצר רע" - אגו, "בראתי לו תורה תבלין" - אמצעי לתיקון האגו.
תפילה - להתפלל, מלשון להפליל, לדון את עצמו. לאחר שהאדם דן את עצמו ורואה כי טבעו אגואיסטי, הוא פונה מעומק ליבו אל הבורא בבקשה שישנה את הטבע שלו כך שיהיה כמו הטבע של הנותן.
בשונה מהגישה הדתית הקלאסית שבה פונה האדם לבורא כדי שלכאורה ישנה את יחסו כלפיו, הרי שהקבלה מדברת על כך שיחסו של הבורא אל האדם הוא תמיד מושלם, ואילו האדם הוא זה שצריך להשתנות כדי לגלות זאת.