אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה היום / זוגיות ומשפחה / להיוולד מחדש

להיוולד מחדש

שני תאים זעירים המתחברים ביניהם הופכים כעבור תשעה חודשים ליצור חי ונושם, עם זוג עיניים, חיוך רך ולב קטן ופועם. ברוחניות קיים תהליך דומה, ומרגש באותה מידה

"הוא מסתכל ועוד מעט יחייך

הוא מחייך ועוד מעט הוא יצחק

הוא כבר זוחל ועוד מעט גם ילך..."

(מתוך השיר 'עידו' של אהוד מנור)

חווית הלידה אינה רק עניין של המשך הדורות ודרכו של הטבע לשמר את עצמו. הלידה היא אחד האירועים המרגשים בחיי כל אחד מאיתנו. שני תאים זעירים המתחברים ביניהם הופכים כעבור תשעה חודשים ליצור חי ונושם, עם זוג עיניים, חיוך רך ולב קטן ופועם. כל אימא תשמח לספר על הרגע המופלא הזה, ואבא שנכח בתהליך לא ישכח אותו לעולם. אך מעטים בלבד מודעים לכך שגם ברוחניות מתרחש תהליך דומה, ומרגש לא פחות.

למעשה, כל תופעה בעולמנו היא תוצאה של תהליכים המתרחשים בעולם הרוחני. לכל תהליך ההתפתחות שלנו - מהיווצרות העובר, דרך הלידה, תקופת הילדות ועד לשלב שבו אנו הופכים להורים - יש מקור ושורש בעולם הרוחני. בתהליך זה תופסת הלידה הרוחנית את המקום החשוב והמשמעותי ביותר.

אלא שהפעם אנו חווים את הלידה שלנו - מהמציאות הנוכחית אל החיים הרוחניים - באופן מודע. משלב העיבור, דרך הלידה ועד לבגרות.

המקובלים מחלקים את תהליך ההתפתחות המופלא הזה למספר שלבים מרכזיים:

עיבור

יציאה לאוויר העולם

יניקה

קַטְנוּת וגדלות

השמות אולי מוכרים מחיינו הגשמיים, אבל משמעותם הרוחנית היא אחרת; בגשמיות אנו מדברים על התפתחותו הפיזית של גוף התינוק, ואילו ברוחניות הרצון של האדם לגלות את הרוחניות הוא שמתפתח ויוצר לבסוף את הנשמה - כלי חישה חדש שדרכו חווה האדם, במקביל לחיים בעולם שלנו, את החיים הרוחניים.

טיפת זרע

הרצון הקטן לרוחניות שמתעורר לראשונה בלב האדם מכונה על ידי המקובלים בשם "טיפת הזרע", או "הנקודה שבלב". אין המדובר ברצון רגיל, הקשור בסיפוק הצרכים החומריים שלנו, אלא בצורך חדש, שהמילוי שלו מגיע מהעולם העליון.

ייתכן כי חלקנו חש לא פעם את התעוררותו הראשונית של אותו רצון בתוכנו. התעוררות זו מתאפיינת ברצון להבין לשם מה אנו חיים, לגלות משהו מעבר למה שהעולם החומרי מסוגל לספק לנו. אף שאיננו יודעים עדיין בבירור מהו מקור הצורך הזה, מקורו בעולם העליון. זהו השלב הראשון בתהליך הרוחני. אם נשכיל לתת לרצון לפרוח ולא נטאטא אותו אל מתחת לשגרת החיים העמוסה, "טיפת הזרע" שבנו תוכל להתחיל את התפתחותה אל עבר צורתה העתידית - הנשמה.

תהליך רוחני זה מקביל לתהליך הגשמי של התפתחות תא הזרע. כפי שעבור תא הזרע נבנית סביבה מיוחדת לשם התפתחותו ברחם האם, כך גם רצון האדם לרוחניות אינו יכול להתפתח ולגדול רוחנית ללא סביבה תומכת. ספרי הקבלה מתווים עבורנו את הדרך ומהווים את הסביבה התומכת הזו. ספרי המקור, שנכתבו על ידי אלו שכבר עברו את הדרך הרוחנית ו"נולדו" בעולם העליון, מכוונים את האדם בדרכו החדשה, ומלמדים אותו מה עליו לחפש באמת.

רגע לפני שנתקדם אל השלבים הבאים בתהליך זה, חשוב לדעת כי ממד הזמן המוכר לנו מהעולם שלנו אינו קיים ברוחניות. הזמן הרוחני אינו מתקדם מעצמו, כפי שחולף לו הזמן בעולם שלנו. פעולותיו של האדם הן שמעבירות אותו ממצב רוחני אחד למשנהו. מכאן ש"זמן רוחני" פירושו סדר שינוי מצבים בפנימיות האדם.

טרימסטר ראשון

המושג "שלושה חודשים" הוא השם שנבחר כדי לתאר כל אחד משלושת מצבי ההתפתחות שיעבור העובּר הרוחני, בדומה לתשעת חודשי ההיריון הגשמי, הנחלקים לשלושה שלישים.

אדם שמתקדם בנתיב הרוחני מגלה עם התקדמותו במחקר המציאות הרוחנית כי עולם נפלא ומלא כל טוב נמצא ממש לצידו, רק מחכה להתגלות. כשזה קורה, כמיהתו של האדם לאותה מציאות עליונה ממלאת את רגשותיו. את התחושה המיוחדת הזו מדמים לאהבה ראשונה. כמו בחור מאוהב שמשתוקק למושא אהבתו, כך מתחיל אותו אדם לרצות לפרוץ מתוך המציאות הצרה שלנו למציאות אחרת, מלאת משמעות. השלב הראשון בתהליך הלידה הרוחני מתאפיין בכך שהרוחניות, שהייתה עד כה נושא להתעניינות, הופכת לצורך ממשי בחיי האדם.

טרימסטר שני

לאחר שהאדם פיתח רצון ממשי לרוחניות, הוא מתחיל לחפש אחר מקורות הדרכה, שיוכלו לכוון אותו בדרכו החדשה. עם הזמן הוא מבין, שההתקדמות הנכונה תתאפשר רק בעזרת לימוד נכון ומבוקר בספרי הקבלה האותנטיים ובהדרכה נכונה - על ידי אלה שכבר עברו את המסע הרוחני הזה בעצמם. הדבר דומה לעובר שקשור אל אמו בחבל הטבור ומוכן לקבל ממנה את כל אהבתה, והאם, מצידה, מזינה אותו ללא ביקורת או הגבלות כלפיו.

טרימסטר שלישי

בשלב זה האדם מגלה שהטבע שלו אגואיסטי, ומבין שהטבע הזה עוצר את התקדמותו לעבר הרוחניות. בנקודה זו הוא מתקדם למדרגה הבאה, שבה הוא מגלה איך לאהוב את הזולת ולא רק את עצמו. אז נפתח ליבו ומתחיל לפעום.

בניגוד לתהליך ההיריון והלידה הטבעיים, שלבים רבים ב"היריון הרוחני" חוזרים על עצמם. עם כל התקדמות בסולם המדרגות הרוחני, האדם חש כיצד האגו שלו גדל, והוא מגלה בעצמו רבדים אגואיסטיים חדשים שלא ידע כלל על קיומם. בהדרכת הספרים הוא לומד כיצד להתגבר ולתקן את טבעו האגואיסטי עד תום. העיקרון הזה נשמר באופן זהה לכל אורך הדרך הרוחנית.

הלידה

לאחר שהאדם קיבל את כל ההדרכה והעזרה מהספרים, הוא בָּשֵל לצאת ל"אוויר העולם" ולהתחיל להכיר את העולם הרוחני. הוא יודע עתה כיצד להמשיך ולהתקדם בדרכו הרוחנית, הוא מכיר את ספרי המקובלים ומבין מדוע עליו לקבל את דבריהם.

אם בשלב הקודם העובר הרוחני האדם קיבל את העצות שניתנו לו גם אם לא הבין את כולן, עתה הוא מבין יותר, ויכול לבחור באיזו מידה הוא מעוניין להיות מושפע מהן. כמו שהתינוק בעולמנו מחליט בעצמו מתי לינוק מאִמו ומתי די לו, ועם זאת, הוא עדיין תלוי בה וניזון ממנה, כך גם ברוחניות - האדם תלוי בסיוע שהוא מקבל מהלימוד בכתבי המקור ובקשר שלו עם הבורא.

מגיל "שלוש" דרך "בר-המצווה" ועד 120

עתה כבר מובן כי כאשר כתוב בספרי הקבלה על "ג' שנים" או על "יג' שנים", כוונתם אינה לזאטוט עטוף חיתולים המתרוצץ בביתו, וגם לא לנער חבוט הסוכריות בבית הכנסת השכונתי. כוונתם היא למידת בשלותו הרוחנית של אדם בוגר, המתקדם בהכרתו את המציאות העליונה.

בראשית שלב הקַטְנוּת (גיל שלוש), האדם דומה לתינוק שמתחיל ללכת: בתחילה הוא עושה את הצעד הראשון עם רגלו האחת, אחר כך צועד עם הרגל השנייה וכך נע קדימה לעבר אביו ואמו. באותה דרך האדם נע לעבר הבורא ה"ממתין לו בזרועות פתוחות".

בהמשך, האדם מתחיל לממש בפועל את רצונו להכיר את הכוח העליון ולהידמות לו בתכונותיו. כשהאדם מגיע לשלב הגדלות קורה דבר נפלא: האדם משתווה בתכונותיו לבורא והופך לאוהב ונותן כמוהו. כך, מ"קטן" שעד עתה נהג לקבל לעצמו בלבד, האדם הופך להיות "גדול", שגם נותן לזולת. היכולת להחזיר תענוג לבורא (שנהנה מכך שהאדם משתווה אליו) נקראת בקבלה "בר מצווה" או "יג' שנה".

אם הכול מתפתח בדרך הטבע, התינוק שהתפתח לעלם, גדל ברבות השנים והופך להורה. הוא מביא לעולם ילדים משלו וממשיך מעגל חדש של חיים. ברוחניות המצב מעט שונה: ילדיו של האדם אינם בני חלציו, בשר מבשרו, והמקובל נהיה "הורה" כאשר הוא הופך למורה עבור יתר הנשמות. הוא מלמד אותן כיצד לעבור את הדרך שהוא עבר, כותב עבורן את ההוראות האלה בספרים ומסייע להן לטפס במעלה השלבים השונים עד לידתם הרוחנית. כך המקובל מממש את ייעודו וממשיך לעלות במדרגות הרוחניות, עד שהוא מתעלה למדרגת הכוח העליון, הבורא.

"הוא רצה לאהוב והתחיל לחפש...

...הוא למד לאהוב ואז נולד".

חזרה לראש הדף
Site location tree