אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה היום / החברה הישראלית / ארץ זבת חלב וגראס

ארץ זבת חלב וגראס

מיליון איש בישראל משתמשים בסמים קלים. ריקנות? היעדר דרך? והאם זו רק ההתחלה?

בזמן שמיליוני צעירים ברחבי העולם חרטו על דגלם סיסמה שהסמים (ולא רק הקלים) היוו את המוטיב המרכזי בה, בארץ כמעט ולא נישאו ברוח אותם זרעי קיץ עליהם שר בערגה מאיר אריאל המנוח. כי אל ארץ הקודש רוויַת המלחמות אף פעם לא הגיעו באמת ילדי הפרחים. בימים ההם, היו הסמים הקלים בעיקר נחלתם של קיבוצניקים מגודלי שיער, מתנדבים שהגיעו מחו"ל או צעירים תמימים שנתקלו בתופעה במקרה בטיול במזרח.

אבל מאז, כאמור, עברו לילות ארוכים על שוטרי מג"ב בגבול ישראל-מצרים. ונכון להיום, ההערכות הרשמיות מדברות על מיליון ישראלים בקירוב המשתמשים בסמים קלים. המשמעות היא שאחד מכל שישה ישראלים שאתם פוגשים ברחוב, בעבודה או בסוּפר - מעשן סמים...

"מה נעשה, שהדור שלי עקום כזה..."(להקת "הדג-נחש")

אבל כדי להבין שתרבות הסטלנות בישראל נמצאת בעלייה נינוחה ושלווה, לא צריך להיות חוקר מעמיק. מספיק לפתוח עיתונים (או להיות בעשור השני, השלישי והרביעי לחייכם, ואפילו יותר...).

מפכ"ל המשטרה החדש, רב ניצב דודי כוהן, הכריז עם כניסתו לתפקיד שהמשטרה תפסיק לעצור משתמשים בסמים קלים, בעוד הרשות למלחמה בסמים, הגוף הממשלתי שאמון על הנושא (ועל יעילותו נדבר בהמשך), יצאה כדרכה בקודש בהצעה לא פרקטית - לערוך בדיקות שתן בבתי הספר כדי לאתר משתמשים בסמים.

והמשתמשים? קרוב לוודאי שאם תנסו לזהות אותם ברחוב, לא תגלו שום סימן שיסגיר את עיסוקם בשעות הפנאי. אין קבוצת אוכלוסייה, מגדר ברור או מאפיין טיפוסי של מעשן סמים קלים. לתופעה הזו (כמעט) כ-ו-ל-ם שותפים בחדווה.

עורכי דין, אנשי היי-טק מצליחים, קצינים בצה"ל (גם בכירים), וגם סטודנטים משכילים, אומנים, פועלים פשוטים, בעלי משפחות ורווקים. אנשים קשי יום, חובבי טבע, תושבי תל אביב, תושבי הדרום וגם תושבי ערי השרון המבוססים, יישובי הצפון והדרום המופגזים ועיירות הפיתוח. כולם כאחד שותפים לחגיגה, ומצרפים לשגרת יומם (הרצינית בדרך כלל), בסופו של יום או בסוף השבוע, סיגריה מגולגלת, או שתיים. ואם תשאלו אותם על זה, הם ימתיקו חיוך ויסבירו במאור פנים ובמשפטים מלומדים ומנוסחים היטב, ש"לא, הם ממש לא מכורים". ו"מה, לא שמעתם? מחקרים מוכיחים ש'זה לא מזיק'. אפילו סיגריות מזיקות יותר, שלא לומר אלכוהול".

כשהעולם מתחיל לשעמם

אם נסקור בקצרה כיצד התפתחו האמצעים שמספקים שמחה לאנושות, ניווכח שהתחלנו בצרכים הבסיסיים ביותר, כמו: מזון, קורת גג ומשפחה. כשגדלנו קצת, הפך העושר החומרי לפסגת השאיפות. לאחר הכסף, הכבוד והשליטה מגיעה התשוקה לדעת ולהבין ה-כ-ו-ל.

והופ, אנו כבר במאה ה-21. תקופה חדשה שבה כללי המשחק המערביים מאפשרים לנו להשיג "כל מה שנרצה", בתנאי שנעבוד מספיק קשה.

יש אינספור דרכים להרוויח כסף (ועוד הרבה יותר דרכים לבזבז אותו), להיות כוכבים, לטוס לכל פינה נידחת על פני האדמה ועכשיו גם לירח, ואם אתם תפרנים יותר, הרי שבהקשת מספר כתובות URLעל המקלדת תוכלו לצלול אל נפלאות עולם וירטואלי בלתי מוגבל שמציע צבעים וחוקים משלו.

ובתוך בליל האפשרויות הבלתי מוגבל לכאורה, מופיעים הרגעים שבהם - פשוט משעמם.

ככה זה כשגדלים

בעין בלתי מזוינת יתקשה המתבונן להבחין שמתרחש פה משהו יוצא דופן שלא קרה עד כה. אבל המשקפת שמספקת לנו החכמה העתיקה, מאפשרת לראות שאנו נמצאים בשיאו של תהליך מיוחד שמטרתו אחת, לכוון אותנו אל השאלה - מה הטעם בחיים?

במשך התהליך המדובר משתנה רק אלמנט אחד - הרצון האגואיסטי גדל עוד ועוד, ודורש סיפוקים גדולים יותר, מיידיים יותר ואם אפשר, ללא צורך בעבודה קשה.

אבל למרות "השם הרע" שיצא לאגואיזם, יש לזכור שההתפתחות של האגו היא זו שמאפשרת לנו לגדול מהשלב שבו אנו דומים לילדים קטנים שנהנים ממשחק בצעצועים, ועד הפיכתנו לבוגרים המגלים שהצעצועים הללו כבר לא מספקים אותנו.

רק כאשר נתעלה אל הרבדים הפנימיים ביותר שבתוכנו, ונגלה מי אנחנו באמת, נגיע להנאה ולסיפוק שלא יחלפו כלעומת שבאו. מילוי שכזה, לא ניתן למצוא בתוך שגרת החיים הרגילה.

סם החיים

"זכה, נעשית לו תורתו סם החיים" (מסכת יומא).

חכמת הקבלה שמתגלה בימים אלו לכל דורש, פותחת לאדם את מקור המילוי הנעלה ביותר, מקור החיים, "הנשמה". תכונה חדשה שהאדם מפתח בכוחות עצמו, באמצעות ההדרכה הנמצאת בספרי המקור. דווקא האדם "שרוכש את הנשמה" נשאר עם שתי רגליים איתנות על הקרקע, מחובר למציאות, ואין לו כל צורך להתנתק ממנה. חייו הרגילים נמשכים, ובו-זמנית אופקיו מתרחבים ומאפשרים לו לקלוט תופעה חדשה ומוחשית, שעד כה הייתה נסתרת, הנקראת "המציאות הרוחנית". מציאות של חיים ברמת קיום גבוהה יותר, שמתחדשת ללא הרף ומאפשרת לאדם להיטיב יותר ויותר לחייו, לסובבים אותו ולעולם כולו.

את ההרגשה הזו מיטיב לתאר "בעל הסולם" (1954-1884), המקובל שהתאים את השיטה לדורנו, במכתב לאחד מתלמידיו:

"... כל אחד ואחד מבני העולם היו מקצצים ידיהם ורגליהם שבע פעמים ביום, כדי להשיג רגע אחד בכל ימי חייהם, בטעם כזה המורגש להם".

הטעם האמיתי בחיים

לא לחינם נפתחים שערי הלימוד בתקופה הנוכחית, לאחר שננעלו למשך אלפיים שנות גלות. הקבלה - שמכונה תכופות סם החיים - משכילה לענות על השאלות הבוערות ביותר בימינו: מדוע איננו מסופקים מהחיים? האם אלה כל האפשרויות שעומדות בפנינו? מהי התכלית של חיינו? ועוד. שאלות שכאשר הן נותרות ללא מענה, גדל הדחף למצוא מפלט לרגע, ולברוח אל תוך "סרט" חלופי.

המציאות מוכיחה שגופים ורשויות המנסים להילחם בשימוש בסמים באמצעות הפחדה ואכיפה, זוכים ללעג ונכשלים כישלון חרוץ פעם אחר פעם. מאידך, התנתקות מהמציאות לטובת שמחה מלאכותית היא פתרון קצר מועד, שחוזר אל האדם כבומרנג בצורת ריקנות ותלות, ומותיר חלל ריק ובלתי מסופק.

על מנת לפתור את בעיית הסמים לא יעזור עוד גוף ממשלתי, ועדה של "מומחים", תשדירים מאיימים ותקציבים מנופחים. למען האמת, לא כדאי בכלל לעסוק בנושא באופן ישיר. עלינו לטפל אחת ולתמיד בשורש הבעיה. הפתרון הקבלי פשוט ומספק תוצאות כמעט מיידיות:

לחשוף בפני האדם את הלימוד הקרוב ביותר אליו, לימוד שיבטיח לו הבנה של הרובד הפנימי ביותר של המציאות ושל עצמו. כשימצא טעם ומשמעות לחייו, לא יהיה לו צורך לברוח מהם יותר אל עולמות אחרים... אולי לעולמות רוחניים, אבל זו כבר לא בריחה.

 

הקוקאין כמשל חברתי

בשנות החמישים והשישים היו אלה ילדי הפרחים שניסו להרחיב את התודעה באמצעות L.S.D. וסמים פסיכודליים אחרים. בשנות השמונים והתשעים לא הייתה חורשה בארץ שנעזבה לנפשה, וכולם חגגו עם הכדור הממריץ ומעורר האהבה - האקסטזי.

בימינו, פורח מחדש צמח הקוקה הדרום אמריקאי ותוצרו המפורסם: הקוקאין. על פי הנתונים האחרונים, במהלך השנה האחרונה עלה מספר המשתמשים בקוקאין באירופה בשלושים אחוזים, וגם בארץ הקודש אין כמעט פאב או מועדון שבתאי השירותים שבו לא ביקרה “האבקה הלבנה". וזה בהחלט לא במקרה.

הסמים שמלווים את האנושות כבר אלפי שנים ומנהלים איתנו מערכת יחסים מורכבת, משקפים את התהליך שעובר הדור. מסמים קלים שבבסיס העישון שלהם התקיים גם מפגש חברתי והתחברות בין אנשים; לסמי הזיות שניתקו את האדם מהמציאות והבטיחו לו צבעים וחוויות הזויות; בהמשך - כדורים מעוררי אהבה; וכיום, ברוח הדור - הקוקאין המנכר. אכן ניתן להבחין בהבדל.

הקוקאין מאופיין בביטחון העצמי הרב שהוא נוסך במשתמש. הוא מחדד את החושים ובפירוש מהווה סם אנטי-חברתי. כל משתמש צורך אותו לבד או לכל היותר בקבוצה קטנה, ואין זה פלא, שדווקא בפתחה של המאה העשרים ואחת הוא הופך לפופולרי, ומשקף את הרצון הבולט בדורנו - להיות לבד, מול מסך המחשב או לצד מאות אנשים במסיבה.

 

על סמים ו"רוחניות" - עלילות דון חואן, הקנאביס ושאר עשבים

החל מהשבטים הפרסיים שערכו מדורות קנאביס ענקיות אי שם בתחילת ההיסטוריה, ועד הבאבות בהודו (הידועים בכינויים "סאדו"), שמסעם אל עבר גלגל החיים מלווה בעישון ג'אראס תוך הודיה בצעקות "בום שנקר" לאלה שיווה (ובהרבה תרמילאים ישראלים שתופסים טרמפ על החגיגה ונהנים ממקור ג'אראס זמין ואיכותי...), קישרו עמים ותרבויות שונים את הסמים לתופעות פסיכו-אקטיביות, שאותן הם מכנים "רוחניות".

הראסטפאריס מג'מייקה, שהתפרסמו בזכות הראסטות הענקיות (רעמות התלתלים הסבוכות) שעל ראשם והזמר האגדי בוב מארלי, מקדשים את צמח הקנאביס ומעשנים אותו, בין היתר, גם לצורך התקרבות לכוח עליון.

דון חואן מאטוס, שמאן אינדיאני ששימש השראה לתריסר ספריו הפופולריים של קרלוס קסטנדה (שהקדים בעשרים שנה את עידן הניו אייג'), לימד את אומנות השימוש ב"צמחי עוצמה", צמחים שלכאורה משנים את תודעתו של המשתמש בהם ואת תפיסת עולמו, ומובילים אותו למסע צבעוני וחווייתי אל עולם שכולו טוב.

אבל אין צורך להשתייך לדת כלשהי או להיות חלק מתרבות אקזוטית כדי לנסות לחוות תופעות "מיסטיות" באמצעות שימוש בסמים. פטריות הזיה, שיקויים שמקורם במעמקי הג'ונגלים באמזונאס, קקטוסים שההסתברות לשרוד את הטריפ שלהם שווה לסיכוי שלא לשרוד, ו"קוקטיילים" לא פחות קטלניים המורכבים בקפידה מכימיקלים ואלכוהול - כולם נמצאים על תקן אמצעי עזר לצעירים סקרנים או סתם משועממים שמחפשים...

מחפשים מה? גם להם לא ברור, אבל הם שמעו שזו אח'לה דרך להגיע ל"התעלות".

ובכן, חלקכם יתאכזב לשמוע, אבל האמת הפשוטה היא: שאין שום קשר בין התופעות הנ"ל, שהן בסך הכול אוסף של תסמינים גופניים-פסיכוסומטיים, ובין התחושה הממשית שנקראת רוחניות.

ההרגשה הרוחנית היא נפלאה, אבל גם מציאותית ומוחשית. האדם שמתחיל לחוש את המציאות הרוחנית נשאר עם שתי רגליים איתנות על הקרקע - ויחד עם זאת מתגלה לו עולם חדש, מלא כל טוב, שעד עכשיו הוא לא היה מודע לקיומו. הוא מתעלה מעל להרגשת הזמן, מגלה את הכוחות שמשפיעים על חייו, ורואה את התוצאות של הפעולות שהוא מבצע.

במבט מבחוץ אי אפשר לראות שום שינוי על האדם, אך בפנים חיה לה תחושה נצחית, שבכל פעם מתחדשת ובעוצמה רבה יותר. דווקא בשילוב בין החיים המוכרים לנו ובין הרוחניות, יכול האדם לגרום לעוד ועוד שינויים לטובה.

איך עושים את זה? לשם כך לא צריך עשבים, פטריות, כימיקלים או שיקויים. המקובלים השאירו לנו הדרכה מפורטת - את ספרי הקבלה המקוריים, שבהם כל אחד יכול, בעזרת הדרכה נכונה, לפסוע בשביל שמוביל אל הרוחניות. וזה כבר לא סוד שהשביל הזה נמצא כאן, ממש מתחת לאף...

 

לעבוד את ה' בסבבה?

והקטיר עליו אהרן קטרת סמים, בבוקר בבוקר... בין הערבים יקטירנה" (שמות ל', ז'-ח').

קטורת הסמים, שנקשרה לאחת מהעבודות המרכזיות בבית המקדש (הכוהנים נהגו להקטיר אותה פעמיים ביום), עודנה בגדר תעלומה שמסקרנת רבים. מעשני הסמים הקלים, לדוגמה, נוהגים לנחם את עצמם בעובדה שלמנהג שלהם להקטיר את תוצרי צמח הקנאביס יש שורשים במקורות.

ומהי האמת? כמו כל מנהגי ישראל, קטורת הסמים מסמלת תהליכים שמתרחשים בפנים, בתוך נפש האדם. אדם שרוצה להתקרב אל הכוח העליון "חותך" מעצמו את האגואיזם ו"מקריב" אותו. הטקס הפיזי של הקטרת קטורת בבית המקדש נועד להזכיר את הטקס הפנימי שהאדם צריך לעשות עם התכונות האגואיסטיות שלו, על מנת שיוכל לקבל את השפע והתענוג הרוחני.

לסיכום: כל מי שקיווה שניתן "לעבוד את ה' בסבבה" עם אסמכתא מהמקורות, פשוט טעה... לא בזה מדובר, לפחות לא בספרים הקדושים.

משתמשים בסמים

הנתונים הלא רשמיים על השימוש בסמים קלים בישראל מדברים על כמיליון משתמשים.

הקושי באיסוף נתונים מדויק נובע מהחשש של אנשים צעירים בעיקר להודות בשימוש בסמים גם בשאלונים אנונימיים.

על פי נתוני המחקר האפידמיולוגי הרשמיים של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, מספר המשתמשים בסמים בישראל נכון לשנת 2005:

68,000 בני נוער הלומדים במסגרות לימוד מסודרות, הודו כי השתמשו בסמים לפחות פעם אחת ויותר בשנה האחרונה. באותה תקופה הם היוו 9.9% מכלל אוכלוסייה זו.

23,000 נוספים הודו כי הם משתמשים בחומרים נדיפים (טיפקס, דבקים למיניהם וכיוצא באלה).

280,000 מבוגרים (בגילאי 40-18) מדווחים על שימוש קבוע בסמים אסורים. באותה תקופה הם היוו 10.5% מכלל אוכלוסייה זו.

סך כל האנשים בישראל שמודים בשימוש בסמים ובהיותם מכורים להם, מגיע ל-367,000 איש.

הנתונים המפורסמים אינם כוללים בני נוער שאינם לומדים במסגרות חינוכיות קבועות ואת בני הנוער והמבוגרים שלא הודו בשימוש בסמים.

כאמור, מומחים בתחום מתריעים כי אחוז המשתמשים בסמים גבוה בהרבה מהמספרים הרשמיים המפורסמים.

התפתחות שיעורי השימוש הלא חוקי בסמים פסיכואקטיביים בין השנים 2005-1989 בקרב בני 34-25 (באחוזים):

גיל

1989

1995

1998

2001

2005

34-25

6.5

6.9

8.8

9.0

13.2

הנתונים מתייחסים לשיעורי השימוש בסמים בשנת 2005. הסמים שנכללו כ"סם לא חוקי כלשהו" הם: חשיש, מריחואנה, ל.ס.ד, מתדון, אופיאטים, קוקאין, קראק, אקסטזי, תרופות ממריצות שלא לצורך רפואי ותרופות מרגיעות או מרדימות שלא לצורך רפואי.

חזרה לראש הדף
Site location tree