אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה היום / חגים / השנה תולים על העץ את האגו

השנה תולים על העץ את האגו

כשפורים מגיע כדאי ואפילו רצוי לחגוג ולשמוח. אך שנייה לפני שאנחנו מאבדים את הראש נתמקד גם בדברים הרציניים יותר שיש לחג הזה להציע. נתלה את האגו, במקום את המן

יאיר לפיד - סוג של אושיית תרבות ישראלית מודרנית - נשאל בפורים שעבר, "איזה חג היית מחסיר מלוח השנה היהודי?".

"הייתי מחסיר את פורים", ענה לפיד בעמקות, "סיפור שבו נכשלת קונספירציה אנטי-יהודית בגלל העובדה שמישהו דוחף את אחייניתו למיטתו של מלך נואף, ובזכות זה מקבלים היהודים אישור לבצע רצח עם בשבעים אלף בני אדם, ואז משתכרים מרוב שמחה. זהו סיפור שלא מוסיף לנו יותר מדי כבוד", סיכם לפיד.

ואכן, לפיד מייצג עמדה רווחת ולא מפתיעה בקרב הציבור הישראלי, לפיה מגילת אסתר במובנה הפשטני מותירה טעם מר אצל לא מעט אנשים. עריפת ראשה של ושתי, תליית בני המן והרצח ההמוני אינם נתפסים כצעדים הומאניים של אומה מפותחת, במיוחד אומה כמו האומה היהודית הרגישה מאוד להשמדות עם ולמעשי טבח נפשעים. אבל כל זה טוב ונכון כל עוד אנו מתייחסים רק לרובד הגלוי של המגילה. מסיבה זו בחרנו לעצור לרגע את חגיגת ההלקאות העצמיות ולהסביר את המשמעות הנסתרת של אחד הטקסטים המוצפנים ביותר בין כתבי הקודש - המגילה.

הסיפור מוכר: המן האגגי, ראש השרים בממלכת אחשוורוש העצומה, מחליט לבקש צו השמדה מיידי לעם היהודי המפוזר בין מאה עשרים ושבע אומות הממלכה. המלך נענה בחדווה, והצו יוצא לדרך. העיר שושן נבוכה מאוד, עד שמגיחים מרדכי ואסתר ומצליחים, במהלך מבריק אחד, להפוך את הגזרה על פיה. עד כאן הסיפור הידוע, אולם המגילה לא מסתכמת בכך.

חכמת הקבלה, כשיטה החותרת לגלות את פנימיות הדברים, מסבירה שסיפור פורים הוא הרבה יותר מעוד תסריט הוליוודי משובח. למעשה, מפתיעים המקובלים, סיפור המגילה הוא תרחיש ממשי, המתאר התגוששות אדירה בין שני סוגי כוחות (רצונות) המתחרים ביניהם על הבכורה.

מהסתר לגילוי

"כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים להתבטל חוץ ממגילת אסתר... שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (הרמב"ם, הלכות מגילה, אסתר ט'-כ"ח).

נתחיל מהסוף: על פי הקבלה, שמה של המגילה מעיד על המסר שהיא טומנת בחובה: מגילה מלשון גילוי, אסתר מלשון הסתר, כלומר גילוי ההסתר.

קריאת המגילה בעזרת הכלים הנכונים מאפשרת הצצה אל מאחורי הקלעים של ההצגה שנקראת "החיים שלנו". לשם כך עלינו להכיר את מגוון הנפשות הפועלות בסיפור המגילה ואת משמעותן הפנימית:

המלך אחשוורוש הוא ללא כל ספק הדמות המסקרנת והתמוהה ביותר במגילה. פעמים הוא מצטייר כמלך כנוע וחסר ישע שנתון למניפולציות, ופעמים כשליט רב עוצמה המטיל את חיתתו על תושבי הממלכה. צרפו לכך את העובדה שיש הטוענים כי אחשוורוש מסמל את דמותו של הבורא, שבאופן מפתיע נעדרת מהמגילה, וקיבלתם דמות חידתית למדי.

כלפי זה טוענים המקובלים, שדמותו של הבורא אכן נוכחת בסיפור המגילה, ושהיא אף הדמות הפעילה ביותר, אלא שכמו במציאות גם במגילה, הבורא פועל מאחורי הקלעים. הוא עוטה על עצמו את אחד משני הכובעים בהתאם לנסיבות, לפעמים הוא מופיע בדמות "המלך" ולפעמים בדמות "אחשוורוש". פרט מעניין הוא, שבכל פעם שאנו נתקלים בשם "אחשוורוש" - ידו של המן על העליונה, ואילו כאשר מוזכר "המלך" - הכובע מתחלף, וכף החסד נוטה לטובתם של היהודים.

המן - הוא הרשע המפורסם, שאיזכור שמו מלווה ברעש מחריש אוזניים של רעשנים, נפצים ודפיקות על השולחן. מסתבר שגם דמותו היא אגוז קשה לפיצוח, ובאופן מפתיע הוא ממש לא מי שחשבנו. בגרסה הקבלית "המן" הוא בעצם אני, את ואתה, כלומר המן מסמל את האגו שמְפַעֵם בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, אותו רצון טבעי שמניע אותנו ליהנות מהחיים מבלי להתחשב באחרים, ואם צריך, דוחף אותנו לדרוך על מי שניצב בדרכנו ומעכב אותנו מלהשיג את מטרותינו האישיות. המן מייצג בעצם את הגישה הנפוצה לחיים שבמרכזה עומד המרדף אחר הטובה האישית ולא הדאגה לזולת. הוא רודף כבוד ושליטה ומתאמץ להשמיד כל נטייה שמנוגדת אליו. לכן הוא נמצא במאבק מתמיד מול מרדכי, שמסמל בדיוק את הנטייה ההפוכה.

מרדכי היהודי - מייצג גישה הפוכה לגמרי לחיים מזו של המן. "היהודי הזקן שיושב בשער המלך" וממתין לשעת הכושר המתאימה, מייצג את הרצון הזך והנקי ביותר שקיים באדם, הרצון לאהוב ולתת לזולת ללא תנאי. בדיוק כמו תכונת הכוח העליון - הבורא. את הרצון הזה - את הגישה הזו לחיים, המן רוצה להשמיד.

זוהי גם הפואנטה של החג כולו: המסר המרכזי שעומד במוקד המגילה הוא המאבק בין שתי הגישות הללו לחיים.

אסתר המלכה - אסתר מייצגת צורך פנימי לגלות משמעות עמוקה יותר לחיים האלה. זהו אותו צורך נסתר שחבוי עמוק בתוכנו ומתעורר מפעם לפעם, דוחף ומפציר בנו שלא להסתפק במרדף האגואיסטי המטורף והדורסני של החיים בעידן המודרני. "נקודת האסתר" שבליבנו היא זו שגורמת לנו להרים את הראש מעל לזרימת החיים ולחפש את הדרך לשינוי. היא מתבטאת גם ברצון למעט שקט, שלום, שלווה ועתיד טוב יותר, ללא אלימות ומלחמה. אותה תחושה פנימית מנסה לעורר אותנו לחפש דרך אחרת מזו של המן - את דרכו של מרדכי.

הרעיון הוא פשוט: לדבוק בדרכו של מרדכי, לתלות את האגו שלנו (המן) על העץ, ואז נישאר עם אידיאולוגיה אחת ויחידה - אהבת הזולת ואחווה.

חזרה לראש הדף
Site location tree