אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה היום / רואים עולם / עליות במדד הרוח

עליות במדד הרוח

אם תשאלו כל בעל נכסים שהשיג את המיליון הראשון, מה חשיבות ההון בעבורו, סביר להניח שהוא יפטיר בארשת של חשיבות ש"הכסף הוא לא מטרה, הכסף הוא רק אמצעי". אבל אמצעי למה? מן הסתם, אמצעי שאמור להפוך אותנו למאושרים יותר. האם זהו המצב?

מסתבר, שעל אף ההצלחות הכלכליות, האקזיטים הממולחים, הכיבושים המרהיבים וסכומי הכסף האסטרונומיים שמתגלגלים היום בעולם ומחליפים ידיים, אנחנו, לא ממש מטפסים במדרג האושר. נהפוך הוא, נראה כי בשנים האחרונות עקומת האושר נמצאת בירידה מתמדת.

בשמונה השנים האחרונות הכלכלה העולמית צמחה מדי שנה בשיעור של שלושה אחוזים לראש בממוצע. הקפיטליזם אמנם עושה את עבודתו נאמנה והופך אנשים לאמידים יותר, אבל עם זאת הוא מותיר אותם חופשיים להיות אומללים.

אז איך בכל זאת נהיה מאושרים?

הכסף של השכן ירוק יותר

"ניוזוויק", השבועון השני בתפוצתו בעולם, שבחר להקדיש גיליון שלם לפיצוח החידה: "מהו סוד האושר?", ופרס על פני עשרות עמודים את משנתם של טובי הפסיכולוגים, הסוציולוגים והכלכלנים, הפתיע בממצאים שפירסם לאחרונה. ממחקרים שנערכים בתחום בשנים האחרונות עולה נתון בלתי צפוי: לאחר שאנחנו מרוויחים את סכום הכסף הנחוץ לנו לסיפוק צרכינו הבסיסיים, הכסף מפסיק להוות גורם שמשפיע על האושר האישי שלנו.

מספר שבועות לאחר מכן הצטרף שבועון יוקרתי נוסף לחגיגה, "האקונומיסט" הבריטי, והקדיש גם הוא גיליון חגיגי לנושא המדובר. האקונומיסט הציג בכתבות התחקיר שפרסם את נתוני מדד הרווחה ושביעות הרצון בארה"ב, שנערכו על ידי בכירי החוקרים בתחום. החוקרים שאבו את נתוניהם מתוך סקרים שנערכים מדי שנה מאז 1972 בקרב אלפי אמריקאים, ומפנים לציבור את השאלה הפשוטה: "בהתחשב בכל הנתונים, כיצד היית מגדיר את מצבך היום? האם היית אומר שאתה מאושר, די מאושר או לא כל כך מאושר?"

התשובות חשפו פרדוקס מפתיע ובלתי צפוי: המדינות העשירות אכן מאושרות יותר, אולם הן אינן מאושרות הרבה יותר ממדינות עניות, לפחות לא כפי שהיינו מצפים לראות. מארה"ב ועד יפן, מדד הרווחה הכללי כמעט ולא השתנה בשנים האחרונות, אף על פי שהן רק הולכות ונעשות עשירות יותר.

נתון נוסף שעולה מן הסקרים הוא שרבים מהדברים הגורמים הנאה וסיפוק לבני אדם, כמו משרות בכירות, חינוך טוב או מקום מגורים איכותי, יישארו מוערכים רק אם ייוותרו יחודיים למעטים. כלומר, מוצרים אליטיסטיים תלויים בהיצע: האדם נהנה מהם כל עוד לאחרים אין אותם. גם כמות הכסף והמאמץ שהוא מוכן להשקיע בהשגתם תלויה באופן ישיר במידת ההשקעה שה"יריבים" שלו משקיעים בהם.

בפסקת הסיכום מדמה ה"אקונומיסט" את האדם המודרני לספורטאי הצועד על הליכון במסע אינסופי, כשמדי פעם מישהו בוחר להגביר את מהירות קצב הצעידה. וכך על אף שהאדם משיג "יותר" בכל פעם, הוא נאלץ להמשיך לצעוד ולהתאמץ.

היום שבו הכסף יפסיק לספק אותנו

אבל החיפוש אחר האושר איננו טרנד אופנתי פרי מוחם הבלתי מסופק של ותיקי המאה העשרים. כבר בתחילת שנות הארבעים צפה הרב יהודה אשלג, בעל הסולם (מי שחיבר את פירוש הסולם לספר הזוהר), את אופן החיים העתידי של האנשים בדורנו, וקבע כי משנת 1995 ואילך תתחיל תקופה חדשה. תקופה שבה בני האדם יחפשו באינטנסיביות מילוי מסוג אחר, שאינו ניתן להשגה במסגרת התענוגים שהעולם הזה מציע לנו. מילוי שאותו הם לא יוכלו לרכוש בעזרת הכסף שצברו.

בעל הסולם הגדיר את היום שבו הממון והתענוגים הזמניים יפסיקו לספק אותנו, כ"נקודת מפנה". מיום זה ואילך, הוא טען, תתעצם בקרב מיליוני אנשים תביעה להבנה מהותית של הטעם בחייהם. כאשר תתעורר דרישה כזו בקרב קבוצות נרחבות של אנשים, יהא זה סימן עבורנו שהדור כבר בשל למפגש עם חכמת הקבלה האותנטית. אז יוחלף הרצון לכסף בכיסופים למילוי שמקורו בעולם הרוחני.

הרצון מתמלא - התענוג מתפוגג

"בעולם הזה קיימות שתי טרגדיות, האחת - היא לא להשיג את אשר אנו רוצים, והאחרת - להשיג. האחרונה גרועה הרבה יותר. היא טרגדיה אמיתית" (אוסקר ווילד).

אם נחקור את הגורמים שמסבים לנו הנאה, נגלה שניתן לחלק אותם לכמה קבוצות עיקריות. תענוג מלימוד והשגת ידע, תענוג מכבוד, משליטה על אחרים, תענוגות שונים שניתן לרכוש בכסף, ותענוג מהנאות בסיסיות יותר, כמו: משפחה, אוכל ומין.

בכל קבוצות התענוגים הללו קיים מנגנון שחוזר על עצמו; פסגת האושר מושגת במפגש הראשוני והקצר שבין הרצון שלנו לבין ההנאה שאנו חווים מהמילוי של אותו הרצון. אבל מהרגע שבו הרצון מתחיל לבוא על סיפוקו, ההנאה שלנו הולכת ופוחתת בהדרגה. ברגע שההשתוקקות שהניעה אותנו לפעול באה על סיפוקה עד תום, התענוג חולף, ואיתו נעלמת גם תחושת האושר שחווינו. כעת אנו יוצאים למסע נוסף שתפקידו למלא את ההשתוקקות החדשה שהתעוררה בנו.

יתר על כן, מה שהסב לנו סיפוק היום, לא בהכרח יספק אותנו מחר, ובמהרה נתמודד עם צורך חדש וגדול יותר. כך יוצא שסיפוק הצרכים שמתעוררים בנו באופן טבעי, או כאלה שהסביבה נוטעת בנו, מניעים אותנו להשקיע מאמצים גדולים כדי להשיגם.

היטיב לתאר את התופעה ד"ר ריצ'רד איסטרלין, מחלוצי מחקר האושר באוניברסיטת דרום קליפורניה: "אנו שבויים ב'מעגל הנהנתנות', אנו מִתְרַגלים לאושר מהר מאוד, ולוקחים אותו כמובן מאליו, או אז אנו משווים את מה שיש לנו לְמה שיש לאחרים, וכבר לא למה שהיה לנו פעם". תהליך זה מוביל בהכרח למצב שבו אף פעם לא נהיה מאושרים.

בעל הסולם בספרו "תלמוד עשר הספירות" התייחס גם הוא לאותו מעגל קסמים:

"העולם הזה נברא עם חיסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קניינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם. אמנם להישאר ריק מהקניינים והטוב גם זה אי אפשר, ועל כן אנו בוחרים בסבל ריבוי התנועה, כדי להשיג מילוא הקניינים.

אמנם כיוון שכל קניינם ורכושם הם אך לעצמם, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ונמצאים סובלים משני הצדדים הן מהצער שבריבוי התנועה והן מצער החיסרון של הקניינים" (חלק א', הסתכלות פנימית, סעיף כ"א).

צ'ק עם כיסוי

כדי לצאת מן הסבך הזה עלינו לבחור באפיק השקעה חדש, רוחני. חכמת הקבלה מתייחסת אל "כסף" כאל מושג מופשט, המשמש כאמצעי נוסף לחיבור בין בני האדם. בעולם שלנו הוא מסמל את הכוח למשוך, לקבל לעצמך, ואילו בעולם הרוחני "כסף" נגזר מן המילה "כיסופים", ופירושו - הכוח להעניק לאחרים, לתת לזולת.

אמנם בשני המקרים מדובר בכוח מופשט, אלא שההבדל הוא מהותי. התשוקה לכסף "גשמי" מקורה ברצון האגואיסטי ליהנות לעצמנו, ולכן התענוג שנקנה בעזרתו לעולם יהיה זמני וחולף. לעומת זאת, ה"כסף" במובנו הרוחני, מבוסס על היכולת "לכסות" את הרצונות שלנו לקבל הנאה למען עצמנו, ולהשתמש בהם רק כדי להיטיב לאחרים. "כיסוי" כזה מכונה בשפת הקבלה "מסך".

במקום לנסות למלא את עצמנו, פעם אחר פעם, עלינו להחליף את ה"מקום" שממנו אנו מקבלים הנאה. כלומר, ליהנות מן הנתינה לזולת.

האֵם שנהנית מכך שילדיה נהנים, או בני זוג שנהנים זה מאושרו של זה, הן רק שתי דוגמאות, הממחישות את העיקרון הזה ברובד הגשמי. גישה זו של חכמת הקבלה נתמכת על ידי מחקר נוסף שפורסם השנה בכתב העת המדעי היוקרתי "סיינס". באחד המאמרים המרתקים במגזין, מוכיחים פרופ' מייקל נורטון ושותפתו למחקר, ד"ר אליזבת דאן, כי הנתינה משמעותית הרבה יותר מעשיית כסף, כשהדבר נוגע לתחושת האושר.

עם זאת חשוב לציין, כי העזרה לזולת שאליה מכַוונים המקובלים, איננה במישור הגשמי, מכיוון שעזרה כזו, על אף חשיבותה החברתית, מבוססת בסיכומו של דבר על פעולת האגו. ואילו המקובלים מדברים על קשר בממד גבוה יותר, קשר בין הנשמות.

הנוסחה המדעית הראשונה

תהליך לימוד הקבלה פוקח את עיני האדם ומגלה לו כי כל בני האדם הם איברים בגוף אחד גדול ושלם. אדם שמַפנים את ההרגשה המיוחדת הזו, שואף לממש את אהבתו לאחרים. כשהוא מתחיל בכך, הוא מחולל מעגל הנאה חדש ואינסופי: הוא מתייחס באהבה לאחרים - הם נהנים - הוא נהנה מכך שהם נהנים. את הנוסחה המדעית הזו פיתח ראשון המדענים שעסק בהגדרת הקשר היחיד הנכון שיכול להתקיים בין בני האנוש, רבי עקיבא. הוא ניסח את זה בשורה אחת פשוטה, שעל אף אלפיים השנים שחלפו מיום כתיבתה, עוד לא נס ליחה: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה".

השלמות בנוסחה זו היא בכך שברגע שמממשים אותה, זוכים בתחושת הנאה אינסופית, ואז גם האור העליון, שמכונה "תורה", ממלא את החללים שנפערו בינינו. זוהי מטרת הבריאה, ורק לשם כך נברא האדם. הנה מניה בטוחה שכדאי להשקיע בה. לא?

חזרה לראש הדף
Site location tree