אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה היום / רואים עולם / הפרולטריון של אלוהים

הפרולטריון של אלוהים

האם הבורא הוא סוציאליסט? האם העם היהודי הוא הפרולטריון האמיתי? הפגשנו בין בעל הסולם לקארל מרקס לשיחה דמיונית בזמן שיט שקט בנהר התמזה. בשעת בוקר מוקדמת, בערפל המכסה את התפאורה, הסכימו השניים שיש להם עוד הרבה על מה לדבר

הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, היה דמות יוצאת דופן בנוף הרוחני של העם היהודי. הוא ממשיך דרכו הנאמן של האר"י הקדוש מצפת, שאחרי שנים רבות של הסתרה חשב כי חכמת הקבלה צריכה להתגלות בקרב העם.

בשנת 1940 עשה הרב דבר מדהים וחסר תקדים (באותם ימים) והוציא לאור, כמעט בכוחות עצמו, עיתון קבלי, ראשון מסוגו בשם "האומה". "כוונותינו בהוצאת עיתון זה", הוא כתב, "להגן על התרבות העתיקה שלנו ולנקותה מתחת הערימות שנצטברו עליה במשך ימי גלותינו...".

במרכז המאמר המוביל של הגיליון, בחר בעל הסולם להציב דמות בלתי צפויה. הוגה הדעות הפילוסוף והעתידן היהודי הכופר, מייסד תנועת הפועלים העולמית, ואבי הקומוניזם הבלתי מעורער, קארל מארקס בכבודו ובעצמו. למרות יחסו השלילי של מארקס לדת באופן כללי, וליהדות בפרט, טען אשלג שהניתוח ההיסטורי של מארקס היה נכון אך רק ביסודו.

האנושות אכן מתפתחת דרך מאבק בין כוחות מנוגדים, המתמזגים בסופו של דבר זה עם זה לסינתזה אחת. אך במקום כוחות הבניין וההרס החברתי שתיאר מארקס, הציב בעל הסולם את כוח האגואיזם וכוח האלטרואיזם, שהם לדבריו כוחות היסוד האמיתיים שמפעילים את הבריאה.

ניסינו לשער מה היה קורה אילו הייתה מתקיימת פגישה דמיונית בין שני האישים המיוחדים הללו, בעל הסולם וקארל מארקס, בעקבות המאמר שכתב אשלג.

כתפאורה לדיאלוג בין השניים בחרנו בעיר לונדון, שם בילו שניהם - בזמנים שונים כמובן - פרקים מרכזיים בחייהם.

הוצאנו אותם להפלגה קצרה בסירת משוטים קטנה על נהר התמזה, בתקווה שזרימת המים הרגועה תוליך את השיחה למחוז מבטחים.

מיותר לציין ששיחה אמיתית בין השניים לא נערכה מעולם, אולם הרעיונות המובאים כאן מבוססים על כתבים אמיתיים שפרסמו שניהם במהלך השנים...

אנו מצטרפים אליהם בעיצומו של דיון על החוקים שמנהלים את המציאות.

שעת בוקר מוקדמת בלונדון. צעיף ערפילי עוטף את העיר המנומנמת וגולש מבעד למורדות הבתים אל גדות נהר התמזה הקפוא. מבעד לערפל הסמיך מבליח בהדרגה כתם כהה שהולך ומתגלה כסירה קטנה, הצופנת בירכתיה שתי דמויות מטושטשות. דממה כבדה שורה על הכול, פרט לאיוושת המשוטים החותרים במים, וצפירת רכבת עמומה שמהדהדת מן המרחקים. לפתע מפלח את הדממה קול באס עמוק וגרוני, שקשה לטעות בזהותו...

מארקס: "כבוד הרב, האם שמת לב שאנחנו שטים במעגלים?".

בעל הסולם: "זה כיוון שאתה מסרב לראות את התמונה הגדולה".

מארקס: "אני רואה את התמונה מצוין. מה עוד נשאר כאן לגלות?".

בעל הסולם: "יש כאן אמת רחבה בהרבה מכפי שאתה משער, קארל. רחבה בהרבה".

מארקס: על איזו אמת אתה מדבר?".

בעל הסולם: "האמת האוניברסאלית של הטבע. אתה בעצמך כבר הבנת זאת מזמן. ישנם חוקים ברורים שמנהלים את המציאות. אפילו כתבת את זה איפשהו... 'חוק התנועה הכלכלי של החברה המודרנית..', מתוך ההקדמה לקפיטל אם אינני טועה. אלו המילים שלך, ידידי".

מארקס: "נכון מאוד. זו הייתה כוונתי הראשונית. רציתי להראות שההיסטוריה האנושית כולה בנויה בעצם על מלחמה בין המעמדות, התגוששות בלתי פוסקת בין כוחות מנוגדים, המובילה בכל פעם לאיחוד מחודש. זה המנוע הפנימי שמפעיל את גלגלי ההיסטוריה. האם אינך מסכים?".

בעל הסולם: "מסכים בהחלט. חסרה לך כאן רק הסתכלות כללית יותר. מדוע רק של ההיסטוריה? הבריאה כולה, מערכות הטבע האורגניות והמלאכותיות, כולן מבוססות על חוק התפתחותי אחד".

מארקס: "זה נשמע לי מאוד מסתורי ומעורפל... אתה מתכוון לאיזה רעיון או אידיאה מופשטת שמובילה את התודעה האנושית, משהו בנוסח הֶגֵל?".

בעל הסולם: "לא, לא. אינני מתכוון בצורה פילוסופית, אלא לתהליך ממשי וקונקרטי שאפשר לבטא בנוסחאות פשוטות".

מארקס: "אז מה אתה בעצם מנסה לטעון כאן, שמלחמת המעמדות היא הסיבה לכל תהליכי הטבע?".

בעל הסולם: "מלחמת המעמדות היא חלק ממלחמה רחבה יותר. המאבק האמיתי הוא בין כוח הנתינה, הבונה והחיובי, לבין הכוח האגואיסטי השלילי, שמחריב והורס. מתוך המלחמה המתמדת בין שניהם, נוצרת ונשלמת המציאות בכללה על כל פרט ופרט שבה".

מארקס: "נניח לרגע שאתה צודק בניתוח הזה, לאן כל זה מוביל אותנו?".

בעל הסולם: "זה פשוט. הוא מוביל אותנו לדבקות עם הכוח העליון, הבורא!".

לפתע מתקדרים השמיים ורוח עזה מתחילה לנשב. עננים כבדים מרחפים מעל צמד השייטים המיוחד שפקד את הנהר הלונדוני, וגשם סוחף מציף את הסירה, מאיים להטביעה בכל רגע.

מארקס: "רגע, רגע, רגע... איך הכנסת לי את הכוח העליון לתוך הסיפור הזה. אתם היהודים תמיד עושים מניפולציות... מכניסים את הרעיונות שלכם בדלת האחורית. אני לא דיברתי אף פעם על שום בורא".

בעל הסולם: "אני רק רוצה להזכיר לך, קארל, שגם אתה יהודי."

מארקס: "אה, כן, נכון. הייתי מעדיף שהפרט הזה יושמט מהביוגרפיה שלי".

בעל הסולם: "בסדר, נעזוב את זה כרגע. לענייננו, נגיד רק שהבורא זה פשוט החוק הכללי שמנהל ומסובב את המציאות. חוק שעוטף את כל המציאות בהרמוניה ובאהבה".

מארקס: "הגדרה מעניינת... אבל אני בכל זאת לא רואה את הקשר".

בעל הסולם: "דבקות עם הבורא פירושה להפוך את הרצון האגואיסטי שמוטבע באדם מלידתו לרצון אלטרואיסטי, לנתינה לזולת".

מארקס: "מה שאתה בעצם אומר כאן, זה שהבורא הוא סוציאליסט...".

בעל הסולם: "לא בדיוק. אבל בוא נגיד שמצבה האידיאלי, הסופי והמתוקן של החברה האנושית אכן דומה למצב של חברה שאותה ציירת בספריך, אלא ששכרו האמיתי של האדם איננו 'סתם' חיים טובים יותר, אלא היכולת להשתוות לבורא, להיות נותן כמוהו, ורק אז הוא זוכה לדביקות עימו".

מארקס: "אני מבין את המשפטים שאני ניסחתי: 'מכל אחד לפי כישרונו ולכל אחד כפי צרכיו' (אני אגב גאה מאוד במשפט הזה...)".

בעל הסולם: "זה נכון, אך זו אינה המטרה. היחסים בין בני האנוש, ובניית החברה בכללם, הם רק אמצעי כדי להתעלות מעל האגו ולדבוק בבורא, בתכונת הנתינה.

כדי לממש את הכלל הזה באמת דרוש דור מאוד מפותח, שכבר התעורר בו החיסרון להרגיש משהו מעבר לעולם הזה... בדור שלך לא היו שתי בעיות עיקריות: האחת, הוא לא היה בשל דיו. והשנייה, שהוא עיוות את כל המטרה. הוא לקח את האמצעי - היחסים בין בני האדם, והפך אותו למטרה. וזה לא יכול לעבוד, קארל ידידי. גם אתה לא מסוגל ליישם את זה. ואז זה נשאר רק בגדר של תיאוריה.

ולכן המשטר הקומוניסטי ברוסיה התרסק. התושבים לא היו מוכנים לחיים אלטרואיסטיים, ולכן לא הייתה ברירה אלא לכפות זאת עליהם בכוח. כתוצאה מכך התפתח שם אחד המשטרים הגרועים והאכזריים ביותר בעולם...".

הגשם נחלש בהדרגה. קרני שמש דקיקות מתחילות להפציע מבעד לעננים. השעה היא שעת צהריים מוקדמת, וספינת המשוטים ממשיכה לנוע במורד הנהר, בקצב מעט מוגבר. מארקס ואשלג חולפים תחת גשר שנפרס כמו קשת רחבה מעל ראשיהם. למרבה הפלא, מתחילות להתגלות הסכמות מפתיעות בין השניים.

מארקס: "את זה אני בהחלט מוכן לקבל. אני הרי אמרתי שוב ושוב שאי אפשר לדלג בקפיצה על שלבי התפתחות טבעיים. ישנם מצבים הכרחיים שכל אומה חייבת לעבור. מה שכן אפשר לעשות הוא לזרז את המעבר בין המצבים, ולהפחית את הייסורים בדרך...".

בעל הסולם: "אני מסכים לחלוטין. הרי זה הדבר העיקרי שמבדיל בין האדם והבהמה... האדם לא מחכה שהטבע יעשה בשבילו את העבודה. הוא לומד את החוקים ומקדם את התהליך הטבעי בעצמו. במקום לחכות שהאפרוחים יבקעו, הוא ממציא מכונה שמחממת את הביצים ומולידה לו אפרוחים".

מארקס: "זה בדיוק התכסיס שניסיתי להמציא. מין מכונה מלאכותית להתפתחות אנושית, שתחסוך זמן וייסורים!".

בעל הסולם: אני חייב לציין קארל, שזה היה באמת תכסיס מבריק, וחסר תקדים בהיסטוריה האנושית".

מארקס: "תודה רבה. גם אני חושב כך...".

בעל הסולם: "חבל רק שהוא פעל בכיוון ההפוך מזה שרצית."

מארקס: "הפוך? למה אתה מתכוון!?"

השמש האנגלית החיוורת מאירה. השיחה מקבלת תפנית מפתיעה כאשר בעל הסולם שולף שפן רעיוני חדש מתוך כובעו הרטוב למחצה...

בעל הסולם: "אני מתכוון לזה שממשיכי דרכך, אלה שרצו להפעיל את המכונה, ניסו לטפח בקרב הפרולטריון שנאה כלפי המעמד הבורגני. הם חשבו שבכך הם יצליחו לעורר אותו לפעולה...".

מארקס: "אני לא רואה מה הבעיה כאן. הרי אי אפשר סתם לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שמשהו יקרה!".

בעל הסולם: "אתה צודק, אך בכך הם הגדילו את הכוח האגואיסטי שלו ועקרו מליבו כל נטייה אלטרואיסטית שעשויה הייתה להתפתח בו".

מארקס: "מעניין שאינך היחיד שחושב כך. ליאון טרוצקי למשל אמר דברים מאוד דומים. חייב להיות קשר בין המטרה הסופית והאמצעים להשגתה".

בעל הסולם: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

מארקס: "טוב, כפי שאמרתי לך, אני לא התכוונתי בכלל להציע פרוצדורה מעשית. רציתי רק להחיש את קיצו של המשטר הקפיטליסטי. התרכזתי בחלק של 'המחשבה'".

בעל הסולם: "אתה צודק. החלק המעשי באמת היה שמור למישהו אחר".

מארקס: "אני מקווה שאתה לא מתכוון לטרוצקי".

בעל הסולם: "כלל וכלל לא. אני מתכוון לעם היהודי".

מארקס: "העם היהודי?! הצחקת אותי. הדת היהודית המציאה את הקפיטליזם! מוטב שנתחיל לחתור לכיוון החוף אדון אשלג, אני לא רואה שום טעם להמשיך את השיחה הזו יותר".

מארקס מתחיל לחתור בנחישות לעבר החוף, בעוד בעל הסולם מפציר בו שיניח רגע למשוטים ויקשיב עד הסוף למה שיש לו לומר...

בעל הסולם: "אתה לא צריך להיבהל כל כך קארל. אני בסך הכול מדבר על השלב הבא בתכנית שאתה עצמך רקמת... בוא נקרא לזה: 'סוציאליזם מעשי', בסדר?".

מארקס: "תמשיך. אני מקשיב".

בעל הסולם: "אני רוצה להציע לך שיטה חדשה לזירוז תחלופת המשטרים הטבעית".

מארקס: "אני פתוח לרעיונות".

בעל הסולם: "השיטה שלי בנויה על תעמולה מסיבית, מעין 'קמפיין' חברתי המבוסס על דוגמאות מעשיות פשוטות. קמפיין כזה יוכל להשריש בדעת הקהל את ההבנה כי אדם שנוהג בצורה אגואיסטית אינו ראוי להיות חלק מהחברה האנושית".

מארקס: "בסדר, עד כאן אני בהחלט יכול לחיות עם מה שאתה אומר. אבל עדיין לא ענית על שאלתי הראשונה... איך כל זה קשור ליהודים?".

בעל הסולם: "העם היהודי הוא הפרולטריון האמיתי! דווקא הוא ולא אחר מוכשר להוביל את העולם אל המשטר החברתי הראוי".

מארקס: "אני כבר לא יודע אם לצחוק או לבכות".

בעל הסולם: "מדוע זה נשמע לך כל כך מופרך? דווקא סבלם הרב של היהודים מן העריצות האנושית לאורך השנים, מכשיר אותם יתר מכולם לממש המשטר אלטרואיסטי שעליו חלמת! ההיסטוריה עצמה הרי כבר עשתה חצי מהעבודה בכך שהחזירה את עם ישראל לארצו. מה שנותר הוא רק להתלכד סביב הרעיון של חברה המבוססת על אהבה ונתינה לזולת, ולהפוך אותו ליסוד הקיום העתידי שלנו כעם".

הערב יורד. רגע לפני שהשמיים מחשיכים לגמרי, מחליטים מארקס ובעל הסולם להיפרד כידידים...

מארקס: "יש עוד הרבה על מה לשוחח, אך השעה כבר מאוחרת. אני מציע שהפעם באמת נתחיל לחתור בחזרה. אפשר אחר כך ללכת לשתות משהו ביחד אם אתה רוצה... אני מכיר פאב לא רע בסוהו. אנגלס ואני נפגשים שם מדי פעם. הוא עשוי להתעניין במה שאתה אומר...".

בעל הסולם: "נראה לי שאני אוותר הפעם. אבל היה נחמד לשוחח איתך, קארל. אולי עוד ניפגש שוב מתישהו, מי יודע?".

מארקס: "אני בטוח שזה עוד יקרה. אולי אפילו מהר מכפי שאתה חושב".

הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם"(1954-1884)

נולד בוורשה שבפולין, הוסמך בה לרבנות ושימש כדיין ומורה בעיר במשך שש-עשרה שנים. ב-1921 עלה ארצה והתיישב בעיר העתיקה בירושלים.

שתי יצירותיו העיקריות, פרי עמל של שנים ארוכות, הן "תלמוד עשר הספירות" - חיבור המבוסס על כתבי האר"י, ופירוש "הסולם" לספר הזוהר (ומכאן שמו, "בעל הסולם").

בד' בסיון 1940 הוציא לאור את עיתון "האֻמָּה", ובו יצא בקריאה נרגשת לכלל המפלגות והזרמים בישראל בדבר הצורך באיחוד, וכן פירט את הדרך להגיע לכך.

בשנותיו האחרונות כתב את "כתבי הדור האחרון", ובהם ניתח משטרים חברתיים שונים ואף התווה תכנית מפורטת לבניין חברה מתוקנת.

בעל הסולם לא הסתפק בהעלאת רעיונותיו על הכתב, אלא פעל רבות כדי לקדמם. הוא נפגש לשם כך עם ראשי היישוב דאז, וביניהם: דוד בן-גוריון, זלמן שזר, משה שרת, חיים ארלוזורוב ואחרים.

בשנים האחרונות מאות אלפים לומדים ברחבי העולם את שיטתו בשפות שונות, ומחקרים רבים נעשים על ספריו. מבין כתביו מתגלה דמותו המיוחדת של מי שהקדיש את כל חייו להתאמת חכמת הקבלה לדורנו ולהפצתה בשדרות העם.

 

קרל היינריך מרקס(1818-1883)

הוגה דעות, עיתונאי ומהפכן יליד גרמניה. אבי הסוציאליזם. בן למשפחה יהודית שהתנצרה.

הגה, ניסח ופרסם (1848) עם פרידריך אנגלס את ה"מניפסט הקומוניסטי", שהשפיע על פיתוח הקומוניזם, המאואיזם והטרוצקיזם. מרקס ואנגלס כתבו גם את "הקפיטל", שבו תיארו את התפתחות החברה הקפיטליסטית ואת המתחים הפנימיים האמורים להביא להתפרקותה.

להשקפתו של מרקס, במציאות מתנהל מאבק בין שני כוחות מרכזיים - מדכאים ומדוכאים. המדכאים הם בעלי אמצעי הייצור ואילו המדוכאים הם הפועלים. לשיטתו של מרקס מעמד הפועלים עתיד להשתחרר מהתודעה הכוזבת של היותו מעמד נחות ולפעול למען שיפור תנאיו. במהפכה ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור, יבטל את הקניין הפרטי ויבנה חברה סוציאליסטית - חברה שוויונית שבה לא יהיו מנצלים ומנוצלים.

טענתו המרכזית של מרקס כלפי היהדות הייתה, כי היא מייצגת את השתקפותן של הכלכלה הקפיטליסטית והחברה הבורגנית. במאמרו “על השאלה היהודית" כתב כי בסיסה של היהדות הוא אנוכיות, דתה היא הרוכלות ואלוהיה הוא הממון, וגרס ש"שחרור מהרוכלות והכסף, וכתוצאה מכך מהיהדות המעשית, הממשית, יהיה האמנציפציה-העצמית של דורנו... השחרור ליהודי יהווה שחרור לחברה מהיהדות".

חזרה לראש הדף
Site location tree