אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / אגרות / אגרת יט
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

אגרת יט

לכבוד ידידי...

קבלתי מכתבך, ונהנתי ממה שרשמת את הענין בקשר מה שמפורש בהקדמה להסולם, ואני רק אמלא אחריך.

ואציג כאן בדרך שאלה את הענין הנ"ל. הנה בכתבי האר"י ז"ל מובא שיש מציאות עולמות. ונוהג שם ענין זווגי דהכאה, ומסכים, והתפשטות, והסתלקות, ואור פנימי, ואור מקיף. אם זה נוהג כלפי עצמם, היינו שספירה זו רוצה כך ואחרת רוצה כך וכך, כלומר אם יש להם בחירה והרגשה כמו שיש לאנשים בעולם הזה, או שהם רק דוממים, היינו בלי הרגש, כדוגמת העולם אשר בו אנו נמצאים.

כמו למשל הארץ, שנותנת פירות, ומקבלת כוחות מהגשם ומהרוח והשמש. ואם חסר לה איזה כח ממה שהיא צריכה לקבל, אז אינה נותנת ואינה משפעת ואינה מוציאה שום יצירה, ואין האנשים יכולים להנות ממנה, ויכולים לבוא חס ושלום לידי כליה מחמת רעבון, אם האדמה לא תתן את יבולה.

אלא דווקא על ידי זה שהאדם חורש וזורע וקוצר ועומר וכו', ואז היא גם כן מתנהגת עם האנשים באותה מידה - אם האדם משמש להאדמה, כמו כן האדמה משמשת להאדם.

ויחד עם זה אנו יודעים ושמקובל כך, שהארץ אינה בעל הרגשה או בחירה חופשית, אלא שהיא רק מקיימת את תנאיה שניתנה לה מצד הטבע, שהבורא יתברך טבע וחתם בה, וכך היא פועלת את פעולתה על צד היותר טוב.

וזה נקרא אצלנו בשם דומם, היינו שאין לה תנועה מצד עצמה ורצונה, מפאת שאינה בעלת רצון. וכמו כן השמש וכל צבא השמים, כולם פועלים מצד הטבע. והם עצמם אינם בעלי בחירה, שיהיה היכולת לומר שהם מקווים לשכר או לעונש. אלא כל פעולותיהם הוא מצד הטבע שהקדוש ברוך הוא רוצה שיפעלו כך הם פועלים.

ועל דרך זה יש להבין גם כן בעולמות העליונים, כי הכל נברא רק לשמש את האדם, שעל ידי זה העזרה שהוא מקבל מעולמנו, שבו אנו נמצאים, כמו כן הוא מקבל עזרה מעולמות העליונים, בכדי להגיע להמטרה שלו שבשבילה נברא, שהיא לזכות לדביקות ה' ולקבל את המגדול מלא כל טוב שחשב ה' עבורו.

וכשהאדם זוכה לזה, נקרא שכבר בא לשלימות מחשבת הבריאה, בסוד נתאוה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים, ושכינה בתחתונים צורך גבוה, כי זה רצונו יתברך, והאדם צריך להשתדל בעולם הזה אך ורק למלא את רצונו יתברך, לקבל את כל הטוב והעונג מטעם שרצונו יתברך הוא כך.

ולפי הכלל הידוע, שבעצמותו יתברך לית מחשבה תפיסה ביה כלל, נמצא שכל מה שמתראה להנשמות בדרך המדריגה מעולם לעולם, הוא רק באור המתפשט, היינו בשיעור שהבורא יתברך רצה שיכירו אותו, על ידי זה ששיעור מהאור עליון מתגלה אליהם. וזה נקרא שאור עליון מתפשט לתחתונים, היינו שהתחתונים משיגים אותו, בשיעור שרצה שישיגו את גדלותו.

ושיעורי ההשגה משתנים מזמן לזמן, היות שזה תלוי לפי הכשרת התחתונים, אם מעט אם הרבה, בשיעור זה מתגלה האור. וכל שיעור השגה יש לו שם בפני עצמו, מטעם כי הספירות נקראים כיסוים. ולפי עבודת האדם, בשיעור זה יורד הכסוי, והספירה מתחילה להאירה.

כי מטרם שנברא העולם לא היה שום צמצום. אלא כדי שיהיה היכולת לתחתונים לקבל, היה מוכרח להיות ההסתר הזה. ובכל שיעור עבודה לשמה יורד באותו שיעור ההסתר והאור מאיר. וכמו בהנהגת העולם הזה אין הארץ מוציא פירות אלא אחר עבודה, כמו כן אין שום גלוי אור בלי הכשרה מצד התחתון.

ואם נפשך לומר, מה הוא בעצם הספירות והמדרגות כלפי עצמם. אז אנו אומרים שזה לא ניתן להשיג, היות שכל השגתנו הוא רק מבחינת רצונו להטיב לנבראיו. לכן רק מה שבקשר להשגת האדם יש להשיג, דהיינו מה שהאדם מתפעל מהאור העליון שמתגלה על ידי הספירה להנבראים, אבל לא הספירה כלפי עצמה.

כי ענין רבוי ספירות הוא רק לפי השגת התחתונים, שתלוי בהכשרתם, ושלכל אחד ואחד יש הכשרה מיוחדת לפי ערך יגיעתו. וחוץ מזה הכל שוה, כי אין שום שנויים ברוחניות. לכן אנו אומרים לגבי הספירות כלפי עצמם, שהם בבחינת לית מחשבה תפיסה ביה כלל.

וענין שם שקבעו לכל ספירה וספירה הוא משום, שכל אלו שהשיגו את אור ה' על ידי עבודתם, ורצו שכל אלה הבאים אחריהם גם הם יהנו, ממה שהם כבר גילו, לכן נתנו שמות על כל השגה והשגה, כדי שהם יוכלו להבין את כונותיהם והשגותיהם מה שהשיגו, ועל ידי זה יהיה שפה משותפת אחד עם השני.

על דרך לימוד הנגלה, שכל מה שאחד מחדש בתורה הוא יכול למסור להדורות הבאים אחריהם, כמו כן בעולמות העליונים, יש לקבל את החידושים מה שהקודמים כבר גילו, שיהיה להם היכולת ללכת על קו ההצלחה, ושלא יעמוד באמצע הדרך, כי יחשוב שמצבו שבו נמצא כבר השלימות. לכן כל אלו השמות והפרצופין, הם כלפי עצמם, אין לנו שום השגה, כי הכל רוחניות ואלקיות, וכתיב "אני הוי-ה לא שניתי", אלא הכל הוא כלפי אדם המשיג.

וזה דומה, כמו שעומדים עשרה אנשים, ורואים מרחוק טס אוירון. ונראה לעיני האדם, את גודלו של האוירון כמו נקודה קטנה. ולחלק מהאנשים יש להם משקפות, המגדלת את האוירון פי כמה, ולכל אחד ואחד יש משקפת אחר, היינו לאחד יש שמגדלת הרבה ולאחר שמגדלת פחות. לכן יוצא שאחד רואה שהאוירון גדול ארבע מטר, והשני אומר שגדול שלש, ואחד אומר שגדול רק שני מטר וכו'. ובטח שכולם אומרים האמת מה שרואים, ומכל מקום יש שנויים בין אחד להשני.

ויחד עם זה אין כל השנויים עושים איזה שנוי באוירון עצמו, אלא כל השנויים הם רק כלפי המשיגים. כמו כן הוא ברוחניות, שכל רבוי השנויים הם לפי ערך הכשרת התחתונים.

ובזה אפשר להבין את הענין מה שכתוב, שהנשמה הוא חלק אלקי ממעל. שפירושו הוא, מה שהנשמה משגת הוא אלקות. אבל היא לא יכולה להשיג אלא רק חלק. לכן הגם שהיא משגת אלקות, מכל מקום היות שזה תלוי בהכשרת התחתונים, לכן אין בידה להשיג רק חלק. אבל החלק הזה מה שהיא משגת, אינה עושית שום שנוי באלקות, כדוגמת האוירון הנ"ל.

ולכן אומרים שהתחתונים יכולים להשיג רק אור המתפשט, שענינו הוא החלק מה שהבורא יתברך רצה שישיגו אותו. לכן אין חילוק בין אור המתפשט לעצמותו יתברך, אלא בזה שהוא משיג רק חלק שהבורא יתברך רוצה שישיגו אותו, כדוגמת האוירון הנ"ל.

ובזה יתבאר לך את השאלות ששאלת.

ידידך...

חזרה לראש הדף
Site location tree