אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / אגרות / אגרת כב
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

אגרת כב

לכבוד ידידי...

קבלתי את מכתבך, ובו אתה מודיע לי שיש לך זמנים של שחור, וזמנים של לבן.

תדע לך ידידי, כי כן הוא דרכי התורה, שאמרו "חיי צער תחיה", יש ג' מיני חיים:

א. חיים של רשעים נקראים מתים,

ב. חיים של ההולכים בדרכי ה' נקרא חיי צער,

ג. חיים של צדיקים, היינו אלה שכבר זכו לבחינת תורה הם טועמים חיים אמיתיים, כמו שאמרו חז"ל "הלומד תורה לשמה, כל העולם כולו כדאי הוא לו".

לכן, אם אתה כותב שיש לך חיי צער, זה סימן שאתה הולך בדרכי התורה. היינו, שיש לך שחור ולבן, כי כן הוא דרך כתיבת התורה שחור על גבי לבן. אלא שאתה צריך להשתדל שיהיה לך אש שחורה על גבי אש לבנה, היינו שכל מה שאתה מרגיש, יהיה בבחינת אש שלהבת.

ומה שאתה כותב שאני אכתוב לך סדר עבודה, תדע, שתיכף כשאתה מתחיל בעבודה, אזי יבואו לך בזכרון כל מה ששמעת ממני ומפי אאמו"ר זצ"ל. כי זה שאתה שוכח זהו לטובתך, ורק בזמן העבודה אזי מתגלים לך התורה מה שאתה זקוק להם. ומכל מקום אני ארשום לך קצת דברים.

הנה תיכף כשאדם פותח את עיניו, אזי הוא כבר יודע הרגילות שלוקח ספר או שאומר ברכות, או שאומר "מודה אני".

האדם צריך הכנה לפני כל דבר. היינו, לא ללכת לפי הרגילות, אלא כשמתחיל לומר "מודה אני", אזי צריכים לדעת מי הוא המחייב לי לומר כך, הגירסא דינקותא, או שיש בזה ענין לעצמו שאני צריך לומר "מודה". וענין "מודה" שייך לומר איפה שיש מחלוקת כמו שאמרו חז"ל, "ר' יהושע לטאן מודה" (כתובות ט"ז). וזהו דווקא כשיש שחור, אזי שייך בחינת לבן. אזי אתה צריך לראות את הסיבה האמיתית. מי המחייב.

ויותר טוב בשבילך שאתה תדע בבירור גמור, שהמחייב שלך, היינו הסיבה לעבוד עבודה תמה, הוא היות ששמעת מפי אאמו"ר זצ"ל, שצריכין ללכת בדרכי אמונה, ולהאמין שה' יתברך הוא השומע תפילה, והקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים, היינו לאלו שרוצים להיות צדיקים ואינם יכולים מפני הרע שבקרבם, ומבקשים שה' ישלח להם עזרה מן השמים.

כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו", ו"הבא לטהר מסייעין אותו", וכמו שכתוב בזהר הקדוש "במה, בנשמתא קדישא".

כי ה' יתברך רוצה שנקבל את התורה, ולכן מוכרחים אנו להרגיש בעצמנו בחינת חסרון לתורה. כי לא נותנים מהשמים בחינת מותרות, רק הכרחיות. מטעם, כי רק על ההכרחיות מרגיש האדם את הצורך (כי אין בלי כלי היינו רצון, ודוק) האמיתי, מה שאם כן על מותרות, אין האדם מרגיש חסרון, שהוא נצרך לה' יתברך.

ועיקר הריוח הוא שאדם יהיה נצרך לה', היינו עם נותן התורה. לכן כשאדם מרגיש את שיפלותו, זה סיבה שיהיה נצרך לה'. מה שאם כן מי שמרגיש בעצמו שיכול, שהוא יכול לעזור בעצמו, שאינו נצרך לה', אזי הוא נמצא בפרודא.

ועיקר לדביקות ה' אנו צריכים לזכות, כי זהו תכלית התיקון מצידנו כשאדם מתחיל להאמין בה', כי זה העיקר. כי זהו כל המדידה אם האדם הולך בדרך האמיתי. וכשרואה את מצבו האמיתי, אזי הוא צריך להגיד "מודה", אף על פי שבשכל החיצוני אינו רואה לומר מודה וכו', ודי למבין.

ועל הארבע שעות שדברנו, אתה צריך לשמור עליהן, שתסדר את העבודה, היינו:

א. על גלות השכינה, שזהו שהשכינתא בעפרא, שכל אחד רואה את ההשגחה בהסתרה, ולא ניכר לעין כל שה' יתברך הוא הפועל טוב, הוא שה' יתברך הוא שעשה את ההסתרה הזו, שיהיה טעם של תורה ומצוות בבחינת עפר, הוא רק כדי שיאפשר להאדם מקום בחירה.

כי רק במקום ששייך בחירה, שם משתייך אמונה. אבל במקום ידיעה, היינו השגחה גלויה, אין מקום לבחירה, היינו לבחינת אמונה. נמצא, האדם גרם לכל זה. כי טרם שזכה לבחינת אמונה, אמונה שלימה, מוכרח להיות השכינה הקדושה נגדו בבחינת עפר. ועל זה יש להצטער. וזה ענין "זכה מכריע את עצמו", ודי למבין.

ב. אם זהו אמת. כי רק מטרת האדם הוא רק בשביל תועלת ה', היינו אם לא למטרה זו איננו רוצה להיות בעולם ולהיות רק עבור עצמו. ולעיין את המצב האמיתי, היינו בלי שום פשרות, רק לראות את האמת, אם הוא רואה שיש חשבון להגוף שכדאי להיות עבור עצמו, היינו עבור להנות את עצמו, אזי יש מקום לתפילה לה'. היינו שאז רואה את שפלות עצמו, ודי למבין.

ג. לעסוק בדברי תורה. וזה יהיה דווקא בבחינת השלימות, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, כי "אין הארור מדבק בברוך".

לכן בזמן שעוסק בתורה, אזי צריך להמשיך מאור, ואזי הוא הזמן לשלימות. כי מוכרחים להאמין כמו שאמרו חז"ל "ממתנה נחליאל", שהתורה נקראת בחינת מתנה. היינו, כי את זה שנותנים להאדם ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוות, אפילו רגע אחת ביום, גם זה מתנה מאת ה' יתברך.

כי יש כמה מיליארדים בעולם, שה' יתברך לא נתן להם את ההזדמנות, שיהא להם האפשרות לחשוב מה' יתברך אפילו רגע אחת בשנה. לכן, בזמן ההתעסקות בתורה צריכים להיות בשמחה, כי רק על ידי שמחה זוכין להמשיך מאור התורה, ודי למבין.

וגם בחינת התורה תחלק על ב' זמנים:

א. תלמוד פשוט, כדרך שלומדים להבין את פשטות הענין,

ב. תחשוב לעיין עד כמה שאפשר, שה' יתברך יעזור לך להבין את פנימיות הדברים, ובזה שאתה מעיין בהענין להבין, בזה אתה עושה לך כלים שתוכל לקבל את הפנימיות, ועל דרך זה תחלק גם כן את התפילה...

וה' יאיר עינינו ונזכה בתורת ה', איך לצאת משעבוד לגאולה
ידידך, ברוך שלום הלוי
באאמו"ר זצ"ל בעל הסולם

חזרה לראש הדף
Site location tree