אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / אגרות / אגרת כז
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

אגרת כז

לכבוד החבריא שיחיו לנצח

זה זמן כביר שלא קבלתי מכם מכתבים חוץ מ... ומ... קבלתי מכתב קצר.

אנחנו צריכים לחדש את עבודתנו בכל יום, היינו לשכוח את העבר, היינו אם לא הצלחנו בעבר, אנו צריכים להתחיל מחדש. כדוגמת התגרין שאם עשה איזה עסק ולא הצליח אזי הוא סוגר את העסק הזה, ופותח תיכף עסק אחר. ויש לו תקוה שבעסק הישן לא הצליח, אבל בעסק החדש ודאי שהוא יצליח.

כמו כן אנו, אף על פי שבעבר לא הצלחנו אבל בעתיד נצליח. אבל לא לעמוד בלי עסק, כי בלי שום עסקים ודאי שאי אפשר שיהיה איזה הצלחה. ואנחנו צריך להאמין, ודאי ימשך עלינו ונזכה באור תורתו שהוא תורת אמת, שהאמת יגן עלינו ונמשוך באור תורתו, ונזכה להדבק לשמו יתברך לנצחיות.

כמו שאמרו חז"ל, "אמר ר' יוחנן יעקב אבינו לא מת, ופריך, וכי בכדי חנטו חנטייא וקוברו קובריא, אלא מקרא אני דורש 'ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק, וזרעך מארץ שבים', מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". ופירש רש"י, שרק אצל חיים שייך לומר שביה, מה שאם כן אצל מתים לא שייך שביה (תענית ה' ע"ב).

והקשו המפרשים:

א. ומכל מקום הקושיא במקומה עומדת. ומהרש"א מפרש, היינו שהגוף מת ונפש קיים, ומה דווקא יעקב לא מת. ומתרץ, היות שאברהם ויצחק מתו בארץ ישראל, מה שאם כן יעקב שמת בחו"ל, צריכין להשמועינן שגם יעקב לא מת.

ואני אתרץ את זה לפי דרכנו, ובזה יהיה מיושב הקושיא המפורסמת, על הפסוק "ויצוו אל יוסף לאמר, אביך צוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף אנא שא פשע אחיך".

וקשה:

ב. היכן מצינו שיעקב אבינו צוה לפני מותו דבר כזה. וכמו כן קושיית המדרש, על הפסוק "ויקרא לבנו ליוסף", וצוה לו על הקבורה,

ג. מדוע לא צוה לראובן שהוא הבכור, או ליהודה שהוא היה מלך.

והמפרשים הקשו:

ד. על זה שיעקב אמר ליוסף, "ועשית עמדי חסד ואמת", היינו חסד שעושים עם המתים, אין הם נותנים שום תמורה וגמול על החסד. והלא אחר כך אמר ליוסף "ואני נתתי לכם שכם אחד על אחיך", ופירש רש"י, לפי שאתה טורח ומתעסק בקבורתי. אם כן אין כבר זה חסד של אמת.

וכמו כן קשה:

ה. שיוסף אמר לו " אנכי אעשה כדברך", הלא אנכי מיותר, היה לו לומר "אעשה כדברך".

ובכדי להבין את כל הנ"ל, צריכים להבין את מדת האמת שהוא מדתו של יעקב, כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב". ואאמו"ר זצ"ל פירש את ענין אמת (מובא בהסולם להקדמת ספר הזהר אות קע"ה עיין שם), ש-ב' כתות מלאכים קטרגו על הבריאה, ו-ב' המליצו על הבריאה.

שמלאכי אמת אמרו שהעולם כולו שקרים, היינו, היות שהעולם נקרא הרצון לקבל, ואמת הוא רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שהוא דווקא בסוד הדביקות, ואיך אפשר שיגיעו לזה. ומלאכי חסד אמרו, שהוא עושה חסדים. שעל ידי החסדים יגיעו לדביקות וכו', עיין שם את כל הענין, "ותשלך אמת ארצה", היינו שמתוך שלא לשמה נזכה לשמה, ונגיע למדת האמת.

ויעקב אבינו, שהוא מדת האמת, צוה לפני מותו, היינו שנתן צוואה ליוסף שיעשה חסד של אמת. היינו שעל ידי זה יזכה למדת אמת, היינו שיהיה כולו להשפיע, וזה היה לכל בניו, וצוה דווקא ליוסף, היינו לאחר פטירתו, שלא יעשה יוסף חשבון של מכירת יוסף עם אחיו.

ואף על פי שיוסף רואה שאחיו פגמו עם המכירה, מכל מקום הוא צריך רק לעסוק במדת האמת, היינו להשפיע. וענין הפגם לתקן, זה שייך לה' לבדו. וענין התיקון הזה נתקן אחר כך בעשרה הרוגי מלכות (כמבואר בכמה מקומות).

ויוסף השיב, "אנכי אעשה כדבריך". היינו האנכיות שלי יהיה כדבריך, שאני אלך רק בדרך של השפעה. ובזה ניחא שאמר דווקא ליוסף, ומדוע אמר בלשון אנכי דוקא.

ובזה מתורץ את הקושיא ה-ב' ששאלנו, היכן מצינו שיעקב צוה לפני מותו ליוסף - היינו כנ"ל, שלפני מותו אמר דווקא ליוסף שילך בדרך האמת שהוא רק להשפיע, אם כן אין עליך מוטל לעשות חשבון בשביל המכירה.

וכמו כן, לאחר שקבל יוסף עליו ואמר "אנכי אעשה כדבריך", היינו להשפיע, בזה שאמר לו אחר כך "ואני נתתי לכם שכם אחד על אחיך" אינו מקלקל את בחינת חסד של אמת, בזה שקבל עכשיו את המתנה, משום שעכשיו נקרא מקבל על מנת להשפיע. משום שאין לו שום צורך עצמי, אלא כל מעשיו הם בתורה ומצוות להשפיע.

ובזה יתורץ קושיה הד', היינו לאחר קבלת האמת כבר היה יכול ליתן לו שכר, ומכל מקום נקרא בחינת השפעה גמורה.

וזה מה שאמר ר' יוחנן, יעקב אבינו לא מת, היינו שמדתו של יעקב לא מת, מטעם שהנחיל את מידתו לבניו אחריו. לכן אמר ר' יוחנן דווקא יעקב, מטעם שעיקר הוא האמת, אם האמת קיים, כבר זוכין לבחינת אברהם ויצחק, שהם בחינת חסדים וגבורות.

היוצא מכל הנ"ל שיעקב אבינו לא מת, אלא תורתו שהוא תורת אמת יאיר לנו, ונזכה ללכת בדרכיו, ולהתחזק בכל פעם בהתאמצות יתירה. ואל לנו לשמוע להשכל הבעל-בתים שלנו שמביא לנו נצוצי יאוש, אלא לומר כמאמר חז"ל "אין בן דוד בא אלא בהיסח-הדעת". היינו, הגאולה שנקרא בן דוד, בא דווקא על ידי שמסיחין את הדעת בעל-בתים.

וזה פירוש רש"י, כי רק חיים בשביה, רק בזמן שהאדם הוא בחינת חי, הוא מרגיש שהוא בשביה, ושהוא צריך לצאת מבית אסורים. מה שאם כן, בזמן שהאדם מת, אינו מרגיש שהוא נמצא בשביה.

ומדתו של יעקב יאיר לנו לצאת מהשביה, כמו שכתוב "וזרעך מארץ שבים". היינו, שכל הרצוניות לעבודה נמצאים בהשביה. וזהו "אל תירא עבדי יעקב... כי הנני מושיעך מרחוק", אף על פי שתהיו בתכלית הריחוק מה' יתברך, אזי ה' יתברך מבטיח לנו שהוא יושיענו, כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו".

אם כן, צריכים להבין איך העוזר שלנו הוא גבור, כמו שכתוב "ה' איש מלחמה". ולגבי תשועת הגבור, מה חשוב לו אם צריך לתת עזרה גדולה או קטנה. אלא כנ"ל, "כי הנני מושיעך מרחוק", אפילו כשנהיה בתכלית ההתרחקות הוא יושיע לנו.

ונקוה שמהיום והלאה, היינו בכל רגע ורגע, נזכה לשלימות הנצחי ולהדבק באמת.

מאת ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל-הסולם

חזרה לראש הדף
Site location tree