אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / אגרות / אגרת לח
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

אגרת לח

מי הוא האנכי

צריכים לבאר מי האדם, שאנו אומרים שהוא צריך להיות עובד ה' יתברך ותמורת זה הוא יקבל שכר. הלא האדם כלול מרמ"ח אברים ונפש החיים המחיה את כל הגוף. נשאלת השאלה, מי הוא העובד? המוח, או הלב, או נפש החיים המחיה אותם? ומהו האנכי, שהבטיחו שע"י מעשים טובים הוא יקבל שכר טוב לעתיד לבוא?

הנה הפסוק אומר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו". וענין בריאה נופל דוקא על דבר חדש, היינו מציאות יש מאין, שהקב"ה ברא דבר חדש שלא היתה מציאות זו לפני שבראה. ופירשו ז"ל, שמציאות זו נקרא "רצון לקבל תענוג", שהוא בחינת חסרון וריקן שצריכים עכשיו למלאות את החסרון הזה. ומציאות חסרון לא היתה לפני שבראה, שלפני הבריאה הזו היה רק שלמות, משום שאי אפשר לומר שהקב"ה כולל בחינת חסרון. לכן רק זה הוא דבר מחודש, היינו הרצון לקבל.

בריאת הרצון לקבל

והצורך לברוא את הרצון לקבל הוא מטעם שפירשו שתכלית הבריאה היתה מטעם להיטיב לנבראיו, שהקב"ה רוצה להשפיע את טובו בכדי להנות לנבראים, ולכן למטרה זו צריך להיות בבריאה כלי לקבל תענוג, ואי אפשר לקבל תענוג אם אין צורך וחסרון לתענוג, כי אחרת לא מרגישים שום הנאה. וזה דומה למי שנותן לחברו סעודה טובה ואין לו תאוה לאכילה אזי אין הוא מסוגל להנות מסעודה זו, כי רק ההשתוקקות לסעודה קובעת את שיעור ההנאה שבסעודה. ומשום זה כדי שהנבראים יהנו ממתנותיו ית' הטביע טבע בנבראים שישתוקקו תמיד לקבל תענוג.

ובחינה זו שישנה באדם, היינו בחינת הרצון לקבל תענוג, זהו כל האדם שברא הקב"ה. שכל מה שמדברים מאדם אינו יותר רק מהרצון לקבל. ועליו נאמר שצריך לעסוק בתורה ומצוות, והוא יזכה לתענוג הנצחי לעתיד לבוא, היינו הרצון לקבל תענוג יזכה בגמר עבודתו לקבל את כל התענוג שחשב הקב"ה להעניקו.

ולרצון לקבל ניתנו אברים שישרתו אותו, שעל ידם הוא יקבל תענוג, היינו שהם מביאים לו תענוג, והם: הידים והרגלים והראיה והשמיעה וכדומה. ולכולם יש ערך של משמשים, היינו שכולם עבדים לגבי האדם. היינו שהרצון לקבל נקרא האדון וכל האברים הם עבדיו. וכמו כן יש לו עבד נכבד, שהוא הממונה על עבדיו, שהוא משגיח עליהם שכולם יעבדו לתכלית הנרצה, היינו להביא תענוג, שזהו רצון בעל-הבית הנקרא רצון לקבל.

ואם יחסר איזה משמש ממשמשיו אזי יחסר לו אותו תענוג המיוחס להמשמש הזה. למשל אם יחסר לאדם חוש השמיעה אזי הוא כבר לא יוכל להנות מקול השיר, ואם יחסר לו חוש הריח אזי לא יוכל להנות מריח הבשמים וכדומה. ואם יחסר לו השכל שהוא הממונה על כל העבדים, שהוא כמו מנהל העסק שהוא משגיח על כל המשרתים, אזי העסק לא יהיה בסדר, שיוכל לעשות הפסדים. בדומה לבעל עסק שיש לו הרבה משרתים ואין לו מנהל טוב, במקום להרויח הוא יכול להפסיד. אבל בעל העסק נשאר על מקומו אע"פ שחסר לו המנהל, על דרך משל נאמר שהמנהל חולה ואין יכול לנהל את העסק, ומכל מקום עדיין בעל הבית חי וקיים.

כמו כן כאן אם חסר להאדם השכל הנקרא עבד, אבל האדון על מקומו, היינו שהרצון לקבל תענוג אינו נאבד משום זה, והשאיפה לקבל תענוג נשארת. רק שחסר לו את כח הביקורת, לכן הוא יכול למכור תענוג גדול עבור תענוג קטן. למשל אם חסר-הדעה משתוקק לאיזה דבר מתוק, ובעל הממתק אומר לו: תן לי עשר פונט [פאונד] ואתן לך את הממתק. אם אין לו שכל הוא מסוגל לתת לו עשר פונט עבור הממתק, מטעם שאין לו כח הבחנה לשקול כמה שוה הממתק שהוא משתוקק לו.

וכמו כן הוא יכול לעשות נזקים, ויכול לשבור כלים ולקרוע בגדים כי נדמה לו שיהיה לו איזה תענוג כלשהו. ואל יקשה בעיניך איך אפשר שיהיה תענוג באיזה היזק? תראה שמספרים על אריסטו הפילוסוף הגדול, ששרף פלטין גדול ויקר מטעם שרצה להנציח את שמו, היינו שישאר שמו לדורות, וחשב שבגלל שהפלטין הוא דבר יקר יזכרו את שמו, שכולם יזכרו את הפלטין הגדול ששרף אריסטו.

הלא אנו רואים שגם על ידי היזק מוציא אדם תענוג. כמו כן לכל מעשה שחסר-דעה עושה, ודאי יש לו תענוג בדבר, שהתענוג הזה מחייב אותו לעשות איזה פעולות אפילו שהן רעות, היות שאין לו כח לשקול בדעתו אם כדאי בשביל תענוג קטן שהוא מקבל עכשיו לעשות היזק גדול.

היוצא מכל זה, שעיקר האדם הוא הרצון לקבל תענוג, ולא דבר אחר. היינו שגם השכל אינו גופו של אדם, אלא כנ"ל.

ענין עבודה

אבל מאחר שהרצון לקבל שהוא עצם האדם הוא בהפכי מהקב"ה, היינו שהקב"ה הוא המשפיע. ובכדי שתהיה השתוות הצורה, היינו שגם האדם יהיו כל מעשיו רק להשפיע, אחרת התענוגים שהוא יקבל מה' יתברך לא יהיו בשלמות, כי ירגיש בהם בחינת בושה, כי מדרך המקבל מתנה מחברו שמתבייש להסתכל בפניו ומרגיש בעת קבלת התענוג בחינת יסורים - לכן ניתנו תורה ומצוות, שבסגולתן יקנה האדם כח חדש, היינו שירצה להשפיע נחת רוח להקב"ה, ואז הוא יהיה כולו מוכשר לקבל כל התענוגים מהקב"ה בלי שום בושה, מטעם כי אינו מקבל כל אלו התענוגים מטעם שהוא רוצה להנות, אלא מטעם שעושה את רצון הקב"ה בזה שהוא מקבל את התענוג, כי מטרת הבריאה היתה שהנבראים יקבלו תענוג בעולם. וכל העבודה היא בזה כדי להגיע למדרגה זו, היינו שירצה לקבל תענוג רק מטעם מצוה.

חזרתי על הדברים שדברתי בעל פה, בכדי שתוכל לזוכרם כי אלו הם היסודות הראשונים.

מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג

חזרה לראש הדף
Site location tree