אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / אגרות / אגרת סא
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

אגרת סא

לכבוד ידידי...

איחרתי לענות לך על המכתבים שקבלתי מאת החברה שיחיו, היות שהדאר מה שאני מקבל אינו כל כך בסדר, היות שאני עובר ממקום למקום. לכן כשהמכתבים באים אלי, אני כבר נמצא במקום אחר היינו במדינה אחרת. והמכתב שלך קבלתי רק בשבוע שעבר, והיות שהיה לפני חג השבועות לא היה לי פנאי לענות לך. כמו כן קבלתי מכתב מ... בשבוע שעבר והשבתי לו בקיצור נמרץ.

ובקשר שאתה שואל פירוש במאמר "כל שדעתו נוחה מפני חכמתו, סימן יפה הוא לו" וכו'.

צריך להבין מה ענין הסימנים. ידוע, שהאדם צריך תמיד לדעת ולבדוק את עצמו, אם הוא הולך בדרך האמת, שהוא דרך ישרה להמטרה שבשבילה נברא האדם. לכן, נתנו לנו סימנים בכדי שנוכל לעמוד על האמת.

וענין דעת על דרך הסוד, זהו קו אמצעי, ואין ברצוני עכשיו לפרש את זה. ועל דרך המוסר נקרא דעת בחינת אמונה בה'. כי דעת נקרא בכל הספרים בחינת דבקות בה', ודבקות הוא דווקא על ידי אמונה.

וזה פירוש "כל שדעתו נוחה מפני חכמתו", היינו שעל ידי חכמה שהשיג אינו ממעט את האמונה, זה נקרא שדעתו נוחה. מה שאם כן אם החכמה שהשיג מבטל את האמונה היינו הדעת, אז אין דעתו נוחה מפני חכמתו, מסיבה שה"חכמתו" רוצה לבטל את "דעתו". וזהו סימן יפה, שהוא הולך בדרך האמת.

וכן יש להבין מה שאמרו חז"ל, המתיישב ביינו יש בו מדעת קונו וכו', נכנס יין יצא סוד.

הזהר הקדוש מפרש את הפסוק "אכלו רעים ושתו ושכרו דודים", ומפרש שהענין "שתיה" הכוונה על בחינת חכמה. ולפי זה יש לומר, המתיישב ביינו, היינו על ידי החכמה שהשיג הוא נשאר מיושב עם בחינת האמונה, יש בו מדעת קונו. היינו שזה מראה שיש לו דבקות בה' כנ"ל, שנקרא יש בו מדעת קונו.

ועל דרך זה יש לבאר "כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו, ושאין דעתו נוחה מפני יצרו, סימן רע לו". כי מדרך היצר להפריע. לכן אין האדם שבע רצון מהיצר. אלא דווקא בזמן שתשש כחו של היצר, אז הוא שבע רצון. נמצא, שהוא יכול ללכת בעבודת ה', דווקא בזמן שאינו מרגיש כל כך תענוג גדול בדברים גשמיים.

זאת אומרת, שהאדם יכול לעסוק בתורה ומצוות, דווקא במקום שאין לו להרויח תענוגים גדולים, אז הוא מוכן לתת את זמנו ויגיעתו עבור צרכי גבוה. מה שאם כן, בו בזמן שהיצר נותן לו להבין שיקבל תענוגים גדולים בגשמיות, אין האדם מסוגל להכניע את יצרו, היות שהאדם מסוגל לעבוד במקום שיש רווחים גדולים, ורווח קטן נדחה מפני רווח הגדול. נמצא שדרך העבודה הוא כמו מסחר.

וכל זה נאמר, אם האדם לקח על עצמו את העבודה בשכר, אז יש מקום ליצר לטעון שהוא יכול להרויח בגשמיות רווחים יותר גדולים. נמצא שאין דעתו נוחה, היות שיש לו שליטת היצר, זהו סימן רע לו. היינו שזהו סימן, שאין הוא הולך בדרך האמת.

מה שאם כן, אם הסיבה של ההתעסקותו בתורה ומצוות הוא מטעם "כשור לעול וכחמור למשא", היינו של יסוד של אמונה למעלה מהדעת. אלא מטעם "אמר ונעשה רצונו" (אני לא מאריך בזה כי כבר דיברתי בענין זה הרבה פעמים) אז אין להיצר מה לטעון נגדו שיפסיק מעבודתו.

כי כל מה שטען היצר, הוא עונה לו - עכשיו נתת לי מקום לעבוד למעלה מהשכל והדעת. זאת אומרת, אם היצר לא היה טוען נגדו עם טענות שכליות, אז לא היה לו במה ללכת נגד השׂכל. נמצא, שדעתו נוחה מפני יצרו, וזהו סימן יפה לו, היינו שזהו סימן שהולך בדרך האמת.

וה' יעזור לנו שנלך בדרך האמת.

ברוך שלום הלוי

באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה

חזרה לראש הדף
Site location tree