התפשטות, ביטוש פנים ומקיף, הסתלקות
מעתה והלאה נצייר את מלכות, לא ככלי, או ספל, או קוביות, אלא נצייר את כל הרצון שלה, מלמעלה-למטה, ונחלק את הרצון הזה, לשלושה חלקים: ראש, תוך, סוף.
מלמעלה בא אור (אור ישר), ורוצה להיכנס לבפנים. מלכות דוחה את האור, וזה נקרא אור חוזר. בראש ישנם חמישה חלקים: לפני מלכות יש ארבעה חלקים: שורש, א', ב', ג', ומלכות עצמה. כלומר, "ראש" זה בעצם אותן ה-ד' בחינות דאור ישר שבונות את המלכות. בראש היא בודקת כמה אור בא אליה, ומה באמת היא יכולה לעשות עם זה.
אז המלכות בודקת, ומקבלת לתוכה 20% אור, והאור הזה נקרא אור פנימי, כי הוא נכנס פנימה, אל תוך הפרצוף. ומבחוץ, נשאר 80%, וזה נקרא "אור מקיף", כי הוא מקיף את הכלי, מקיף את כל המלכות. למה הוא מקיף? כי 80% לא יכולים להיכנס. מטבור עד הסיום, נשאר מקום ריק. למה 80% לא יכולים להיכנס? כי המסך שעומד בפה דראש, יכול לקבל על מנת להשפיע רק על 20%.
כשמלכות עושה חשבון, היא עושה אותו על האור הכי גדול, על התענוג הכי גדול שיכול להיות. כאמור, היא בעצמה כוללת חמישה חלקים: ד', ג', ב' ,א', שורש, ועכשיו היא עובדת עם האור הכי גדול שבא אליה, ורוצה לקבל אותו על מנת להשפיע. היא מקבלת לתוכה עשרים אחוז, אך יותר מכך היא לא יכולה.
המנה הזאת, שהיא מקבלת בפעם הראשונה לאחר צמצום א', נקראת " גלגלתא", מלשון גולגולת - החלק העליון של הראש. כי הפרצוף הזה הוא התחלה וראש לכל שאר הפרצופים והעולמות שיבואו.
לאחר שמלכות דאין סוף קיבלה על ידי המסך 20% אור בעל מנת להשפיע, ולאחר שהאור שנכנס נעמד בטבור, בא האור המקיף ולוחץ גם כן במקום הטבור. למה? כי שני האורות האלה רוצים לשבור את הגבול שבטבור.
למה האור המקיף והאור הפנימי רוצים לשבור את הגבול שבטבור? האור המקיף רוצה להיכנס אל הסוף של הפרצוף, כנגד הרצון לקבל ששם. ובעצם, מגיע לו לפרוץ לשם, זה מה הוא רוצה. אבל מה השייכות של האור הפנימי לחלק שנשאר ריק, ל-80% האלו?, הרי הוא מילא רק את ה-20% האלו, שבתוך הפרצוף?
אסביר זאת כך: נניח, שאני רוצה 100% לאכול, אבל אני מרשה לעצמי לאכול רק קצת, רק 20%, אז עכשיו, יהיה לי הרבה יותר קשה להחזיק את עצמי, ולא להמשיך ולאכול עוד. כי הטעמים שטעמתי מחלישים את הפרצוף – כעת המסך כבר לא דוחה את הכול, אלא הוא נכנס כבר לאיזושהי מן פשרה, הוא מקבל קצת, על מנת להשפיע, אבל הוא כבר מוכן לקבל, כלומר, כבר יש לו יחס לקבלה. לכן, ה- 20% האלה שקיבל הפרצוף מחלישים את הגבול שלו, את הטבור, ולכן אנו אומרים שגם האור הפנימי מנסה לשבור את הגבול שבטבור.
ואז, כששני האורות האלה לוחצים על הטבור, להיכנס פנימה לפרצוף, הראש עובד וחושב (למרות שאת הלחץ מרגישים בבטן, בטבור, בתוך הרצון, הראש עושה את החשבון), ובודק מה הוא יכול לעשות?
אם הוא יבטל את הגבול שבטבור, אז הוא יקבל לעצמו, על מנת לקבל, וזה בכלל לא יעזור לו, כי פשוט כל האורות יסתלקו ולא יהיה לו בפנים שום תענוג.
אם הוא ישאר בצורה הנוכחית, אז הוא קיבל 20%, ומבחוץ נשאר 80%, וכך - הוא לא מגיע למטרת הבריאה (שהנברא יתמלא ב-100%). כלומר, הפרצוף מגלה שבמצב הזה, שבו הוא קיבל רק חלקית, הוא נמצא במבוי סתום; הוא פשוט הגיע למצב, שאין לו מה לעשות.
אז מה הפרצוף עושה? הוא "מסתלק" - הוא עובר למצב אחר. הפרצוף מחליט: "עכשיו אני מסתלק מכל קבלת האור." (איור )
נחזור קצת אחורה ונסביר, בעזרת האיור, איך הפרצוף עשה את ההסתלקות: 1) בא אל הפרצוף אור, 2) הוא דחה אותו לגמרי, 3) אחר כך עשה חשבון: כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע. 4) הוא התחיל לקבל - האור נכנס פנימה קצת ועוד קצת, ועוד קצת, לחמשת החלקים שבתוך (שורש, א', ב', ג', ד') עד שהגיע לטבור, ושם נעמד. סוף הפרצוף (שגם בו יש חמישה חלקים) נשאר ריק מאור (80%). 5) האור המקיף והאור הפנימי מתחילים ללחוץ על הטבור. הלחץ ההדדי של שני האורות על הטבור, נקרא " ביטוש פנים ומקיף". 6) הראש מחליט להסתלק מקבלת האור.
למלכות דאין סוף יש חמישה רצונות. עכשיו, על ידי המסך, אני מקבל 20% מכל רצון ורצון, ו-80% אני לא יכול לקבל בכל רצון ורצון. 20% מכל הרצונות, זה נקרא תוך. 80% מכל הרצונות, זה נקרא אין סוף. (באיור הנ"ל מצויר קודם תוך, ואח"כ סוף). אותו חלק מעביות דשורש, שבתוך הפרצוף, הוא עומד ראשון בתוך. ואותו חלק בעביות דשורש שבו אני לא מקבל, הוא הראשון שעומד בסוף הפרצוף. (ראה איור הנ"ל).
המסך, שמקבל את האור, בפנים, עומד בהתחלה בפה ואומר: "אני לא מקבל כלום." אחר כך, כשהוא מחליט לקבל, אז הוא יורד קצת מהפה, ועוד קצת, ועוד קצת. המסך שעמד בפה, ולא נתן לאור להיכנס, עכשיו, כשהחליט לקבל, הוא כמו משאבה: יורד, ויורד, ויורד, ונותן לאור להיכנס פנימה, עד שנעמד בטבור. ואז, כשנעשה ביטוש בין שני האורות, שנקרא ביטוש פנים ומקיף, המסך הזה מתחיל להזדכך, ואומר: "אני לא רוצה לקבל כלום." ואז הוא פשוט זורק את האורות, דוחף אותם החוצה. מ-ד', אחר כך מ-ג', אחר כך מ-ב', אחר כך מ-א', ואחר כך משורש. הוא פשוט דוחף אותם החוצה.
כניסת האורות אל תוך הפרצוף נקראת התפשטות (מס'4, באיור הנ"ל) ,
יציאת האורות מתוך הפרצוף נקראת הסתלקות (מס'6, באיור הנ"ל).
שאלה: אז המסך ירד בעצם, מפה לטבור?
תשובה :המסך בהתחלה יורד, מפה לטבור, ובזה הוא גורם להתפשטות האורות בתוך הפרצוף. ואחרי זיווג דהכאה, הוא מחליט להסתלק לגמרי מקבלת האור, הוא רוצה להיות שוב ריק, אז הוא דוחף את האורות החוצה, בכך שעולה מטבור בחזרה לפה. הפעולה הזאת נקראת הסתלקות, הסתלקות מקבלה, או הסתלקות האורות מתוך הפרצוף.
שאלה: המסך הוא חצי-חדיר כזה, או שהוא פשוט יורד ועולה.
תשובה: אין "חצי". מסך זה מסך, הוא חייב לעמוד ולהחליט בדיוק רב על כל דבר שהוא עושה. אנחנו עוד נלמד, שאם יש איזה שינוי במצב, עוד איזושהי תוספת במסכים, אז יוצא פרצוף אחר לגמרי, עם תכונות שונות לחלוטין, אך אף פעם זה לא יהיה משהו 'באמצע'.