שאלות ותשובות

שאלה: פיתוח המלכות אורך יותר זמן מפיתוח הבחינות האחרות?

תשובה: חוץ ממלכות, אין שום בחינות. אנחנו מדברים רק על מלכות, על אותה המלכות דאין סוף שנבראה. אותו הרצון, עובר אחר כך צמצום, ואח"כ הוא עובד עם המסך, אבל בעצם אנחנו מדברים רק על אותה מלכות. היא הנברא היחידי שחוץ ממנו אין שום דבר. בהמשך, אנחנו נלמד איך הנברא הזה מתחלק לחמישה עולמות, ולנשמות, ולכל מה שאנו יכולים לכנות בשם; חלקים, שדים, רוחות, מלאכים, בני אדם, חיות, בהמות, לא חשוב מה. הכול בתוך המלכות הזאת - בהתפשטותה אחר כך לדרגות יותר נמוכות. הכול בתוך המלכות, זה הנברא, וחוץ ממנו יש רק אור שנקרא בורא, וזהו.

שאלה: אם הכל לפי הרצון של מלכות, למה היא לא מסוגלת לקבל את כל האור מהבורא?

תשובה: בגלל שהרצון הוא שלה. הוא לא בא מן הבורא. אם הרצון שלה היה בא מן הבורא, אז היא היתה יכולה לקבל את כל האור כדי להשפיע, כמו שקיבלה בבחינה ג'. אבל בבחינה ג', היא גם קיבלה ברצון שבא מן הבורא, וגם השפיעה ברצון שבא מן הבורא.

בבחינה א', הבורא ברא רצון לקבל. כנגד זה הוא נתן רצון להשפיע, בעוצמה, שהיא כנגד בחינה א', וזה כבר נקרא בחינה ב'. אבל בבחינה ד', הרצון לקבל לא בא מהבורא, אלא הוא בא כביכול מהנברא. ואז הרצון להשפיע מהבורא, לא יכול לתקן את כל הרצון לקבל הזה, כי הרצון לקבל הזה גדול בהרבה מהתיקון שבא מהבורא, על ידי האור. ולכן מלכות יכולה להשתמש רק בחלק קטן ממנה; משום שהרצון לקבל של הנברא, הרבה יותר גדול, מהתיקון שמקבל מלמעלה, מהבורא.

למה? מפני שלנברא עדיין אין כוח, אין לו את היכולת לדרוש תיקון כה גדול. כי הנברא נמצא עדיין קרוב מאוד לבורא, שהרי יש כאן הרגשת הבורא, יש כאן אורות אין סופיים. אחר כך אנחנו נלמד, שזאת בעצם הסיבה לכך, שהנברא יורד מדרגת אין סוף לדרגת העולם הזה. שכאן, בעולם הזה, אנחנו מצויים לגמרי בהסתרה, אנחנו לא מרגישים את הבורא, וזאת כדי לפתח בנו, במיוחד, רצון לתיקון, ל דרישה לתיקון. כאן המלכות אינה דורשת תיקון; כמה שמאיר לה, כמה שהיא מקבלת, לפי זה היא עובדת, כי היא מרגישה קרובה. ככל שהיא מתפשטת למטה, ומתרחקת מן הבורא, הרצון שלה לתיקון נהיה יותר ויותר גדול, עד כדי כך, שהיא תתחיל לדרוש ולקבל תיקון על כל הבחינה ד'. אם מלכות לא תתרחק מהאין סוף עד למצב שכנגדו, עד לעולם הזה, אז היא לא תוכל לבקש תיקון על הרצון שבה. כלומר, אין אפשרות שהיא תהיה באין סוף, תעשה צמצום, ותדרוש תיקון על כל הרצון שלה. היא יותר מדי קרובה לבורא. והירידה עד לעולם שלנו, הכניסה להסתר, עוזרת לה לדרוש את התיקון הזה, ואז היא מקבלת אותו.

שאלה: מדוע מלכות נקראת כך?

תשובה: מלכות נקראת כך, מפני שבה ישנה שליטה של הרצון לקבל. מלכות מלשון מלך.

שאלה: מאיפה בא מסך, מה הצורך הזה?

תשובה: מסך אחד – הוא מסך שבא מתוך הרצון לקבל, שרוצה לדחות את האור, ולא לקבל אותו אם הוא יבוא. כלומר, זה כוח התנגדות נגד הרצון לקבל שלו. ו מסך שני, שנברא אחר כך מתוך זה, הוא: לעבוד עם האור, כדי להשפיע.

שאלה: איך בחינת שורש משתתפת בכל התהליך הזה, אם אין לה בכלל רצון לקבל?

תשובה : בחינת שורש היא נציגות הבורא בתוך הנברא. אחר כך נלמד, שיש בה גם כן רצון לקבל. בתוך הנברא, היא מתבצעת כרצון לקבל גם כן.

שאלה: בשרטוט [לשים פה לינק לשרטוט האחרון בפרק d) ציירת חמישה סוגי אורות, ואת המלכות. בצד שמאל, משהו לא מסתדר לי.

תשובה: מפה ועד הסיום, זה הכל מלכות (ראה (2) באיור 8). והיתר, מה שלמעלה מהמלכות, זה מה שנקרא ראש. הראש אינו שייך לכלי. הראש לא שייך לנברא. לנברא שייך הרצון לקבל, הרצון ליהנות. אלא, מפני שהבורא עכשיו מתחיל לשחק עם הנברא, ונותן לו גם את התכונות שלו, אז הנברא צריך ראש. אם הוא לא היה נותן לו את התכונות שלו, אז הוא היה מקבל בלי שום ראש. תראה, בבחינה א' אין שום חשבון. במה ההבדל בין בחינה א', לבחינה ד'? בחינה ד' מקבלת גם היא, ללא שום ראש, אבל היא מקבלת את כל האור שבא, ממנה, לפי הרצון שלה. בבחינה א', הרצון הוא של הבורא, והוא מקבל. בבחינה ד' הרצון הוא של הנברא, והוא מקבל. אבל אחרי שהוא מקבל, כבר יש לו עכשיו חשבונות: כמה לקבל, וכמה לא, בשביל הבורא, בשבילי, וכן הלאה. את כל החשבונות האלה, הנברא צריך לעשות לפני שהוא מגיע ליישום, כלומר לקבלה עצמה. לכן, החלק הזה נמצא לפני הכלי, לפני הרצון בעצמו. הוא צריך לשקול, הוא צריך להחליט, ולכן הוא נקרא ראש, וכך זה גם אצלנו. אחר כך נראה כאן איפה כל האיברים שלנו, איפה כל העולמות, איפה בתוך הפרצוף הזה, נמצאת כל הבריאה. ואז נכיר את עצמנו, ואת כל מה שסובב אותנו.

שאלה: - - - -

תשובה: יש לי 'בטן', אני יושב מולך, אתה בעל הבית, ואתה נותן לי חמש מנות. אני על חמש המנות, עושה חשבון, ומחליט: "אני לא רוצה כלום! בשביל מה לי להיות חייב לך", ועוד כל מיני חשבונות. אתה מתחיל להתחנן ולבכות: "תראה מה עשיתי בשבילך, תעשה לי טובה." אתה מתחיל ללחוץ עלי, עד כדי כך, שאני מתחיל להרגיש שאולי באמת אתה חשבת עלי. אולי באמת אני אעשה לך טובה אם אני אוכל אצלך. אבל אני צריך לשקול, כמה ביכולתי לאכול. אם אני אתנפל על הכול בלי שום חשבון, אז זה לא נקרא שאני עושה את זה בשבילך, הרי אני צריך כל הזמן לשחק. כך אנחנו עושים.

שאלה: זה הכול בתנאי שבעל הבית מתחנן שאוכל?

תשובה: זה בתנאי שבעל הבית מפציר בי שאני אוכל. אם הוא לא מתנהג כך, למשל, אם אני בא אליו והוא אומר: "בשביל מה באת? אני בדיוק התישבתי לאכול, מה אתה רוצה, שב שם בינתיים, תחכה...", אז זה כבר משחק אחר. אבל אני מדבר על בעל בית כזה, שבאמת רוצה להנות לי, ובמקרה כזה - איך אני יכול לעשות את זה כך, שאני לא אפגע. קודם כל, צריך לחשוב איך אני לא אפגע, כי אנחנו זה רצון לקבל, אנחנו אגואיסטים, ובעצם, אנחנו משחקים במשחק הזה כל הזמן. לא מדובר דווקא באוכל. לא חשוב איזה יחסים יש לך עם האחר, הכול מתרחש על בסיס החוקים האלה, הרוחניים, אמנם הם נמצאים כבר בגשמיות אצלנו, בחומר שלנו, אבל עוד נלמד, שזו 'הפסיכולוגיה העליונה' שממנה באים אנחנו, וכל ההתנהגות שלנו.

אז אם צריך לעשות חשבון עם בעל הבית - אני עושה: אני מחשב כמה מהמלכות, מהקיבה שלי, אני יכול למלא, כך שלא אהנה יותר מדי, אלא תמיד ארגיש את עצמי בכוח לעצור את עצמי, ולהראות לבעל הבית שאני אוכל רק בשבילו. כך שבעל הבית לא יחשוב שאני נהנה בעצמי ממנו, אלא שיבין שאני עושה את זה בשבילו. כי ברגע שאני נהנה לעצמי, אז זהו זה, הוא כבר נעשה לבעל הבית, ואם אני מקבל בשביל שהוא יהנה אז אני הוא בעל הבית, והוא תלוי בי.

שאלה: אז ברגע שאני מרגיש שאני מתחיל לאכול, לתועלת עצמי, אני מפסיק.

תשובה: ברגע שאני מרגיש בחשבון, שנעשה בראש, שאם אני אקח עוד חתיכה, עוד ביס אחד, וזה יהיה לא במחשבה אל הבורא, אלא אני פשוט ארגיש רק את התענוג שלי, ללא שום קשר אליו, אז אסור לי לקחת אותו. אלה החשבונות שעושים בראש. אז בראש צריכה להיות כל האינפורמציה, על כל הכוחות; על הבורא, על הנברא, על כל מה שמתרחש בפרצוף, על מה שהבורא רוצה, בקיצור, הראש הוא מקום הפגישה בין הבורא לנברא.

שאלה: בסופו של דבר השפעה זה גם מתוך רצון לקבל?

תשובה: בינתיים, אנחנו לומדים השפעה, כביכול, מתוך רצון לקבל. ודאי שחוץ מן הרצון ליהנות, אין לנברא דבר. חוץ מהבורא, ישנו רק רצון ליהנות, רצון לקבל. ואפילו כשאנחנו עושים פעולות כלשהן בהשפעה לבורא, גם הן באות מתוך הרצון לקבל.

שאלה: וזה אף פעם לא משתנה?

תשובה: זה משתנה, כשיהיה רצון לקבל כדי להשפיע. הרצון לקבל ישאר תמיד, כי זה החומר שהבורא ברא עם האור שלו. אור זה רצון להשפיע; הבורא רוצה לתת, אז הוא ברא רצון לקבל. אנחנו לא יכולים לצאת מזה, אבל עלינו להבין, שאם אני משתמש ברצון לקבל שלי, כדי לגרום לבורא תענוג, אז לא חשוב שאני זה רצון לקבל, כי אני נותן לבורא תענוג, כלומר לפי הפעולה אני שווה לו, הוא תלוי בי.

מדוע? כי החסרון של הבורא לתת, הוא קודם לכול. הוא ברא אותי מפני שהוא רוצה לתת. הוא נהנה, בכך שהוא נותן, ואני, יכול לשחק עם הרצון הזה, ולגרום לו תענוג. ואם אני חושב רק על זה - אז אני נותן, לא מקבל.

שאלה: אז זו ממש מלחמה.

תשובה: ודאי, זו מלחמה פנימית של האדם. ובלתי אפשרי לעשות אותה, אם לא מקבלים אור מהבורא. עכשיו אנחנו חכמים גדולים, ונראה לנו כאילו שאנחנו יכולים לעשות את זה, אך כשנלמד קצת יותר, ונרגיש באמת מי אנחנו, אז נבין שאנחנו נמצאים במקום הגרוע ביותר, ואין לנו שום קשר עם הבורא, ואנחנו לא רוצים לא לחשוב עליו, ולא לתת לו. אז כיצד אנחנו יכולים לברוא בנו רצון, באמת לתת לו? רק מד' בחינות דאור ישר אנחנו יכולים ללמוד. איך זה נעשה שם?

ישנו כלי, שרוצה ליהנות, ולא חושב על הבורא בכלל. זו בחינה א' - היא לא חושבת על כלום, היא רוצה רק ליהנות. מאיפה היא פתאום רוצה לתת לבורא? מתוך כך שהאור שבה התחיל למסור לה את התכונות של הבורא, את הרגשת הבורא. לכן, עד שלא אגרום לכך שיבוא האור, ויתן לי הרגשת הבורא, הרגשת הנותן, הרגשת בעל הבית, אף פעם לא תהיה לי בושה. אף פעם אני לא אגיע לצמצום.

כלומר, המטרה שלנו, היא דרך הלימוד, להגיע להתגלות האלוקות. ברגע שהבורא נגלה, האדם 'עולה על הסוס'; אז האדם מבין מי הוא, עד כמה הוא גרוע, ואז הוא מבין ממי לבקש כוח, שיתן לו את הכוח להשפיע. מנוכחות הבורא אתה תקבל כוח להשפיע. אבל בלי שנפתחות העינים, בלי שרואים את הבורא, אי אפשר להגיע לזה. אתה, לפי הדרישה שלך, תתחיל לקבל תיקונים, ולפי התיקונים, במידה ותרצה להשפיע לו, תוכל להתחיל לקבל כדי להשפיע. זו כל שיטת הקבלה - ללמוד איך לקבל מהבורא. ואלו שיודעים איך לעשות זאת, ועושים זאת, הם הנקראים מקובלים.