אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / פירושים / קורס מקוצר בפתיחה לחכמת הקבלה / שיעור 4 / ירידת נקודות דס"ג אל מתחת לטבור

ירידת נקודות דס"ג אל מתחת לטבור

פרצוף גלגלתא הוא פרצוף כתר, פרצוף ע"ב הוא פרצוף חכמה, פרצוף ס"ג הוא פרצוף בינה. כפי שלמדנו, את הכלים של סוף דגלגלתא אי אפשר למלא באורות. ובינה, היא זו שאחראית לזה, והיא סובלת מזה.
כאמור, פרצוף ס"ג זה בינה, והוא בעצם אחראי על מילוי הנה"י (נצח-הוד-יסוד) דגלגלתא. איך הוא עושה את זה? אנחנו למדנו, שבכתר ישנו אור כתר; בחכמה, ישנו אור חכמה; ובבינה ישנו אור חסדים (ראה איור 5). מה זה אור חסדים? אור חסדים, זה תענוג מזה שאני נותן. ואור חכמה, זה תענוג מזה שאני מקבל.
פרצוף ע"ב אינו יכול לרדת למטה מטבור דגלגלתא, כי יש בו אור חכמה. אך מדוע פרצוף ס"ג (בינה) אינו יכול לרדת למטה מטבור דגלגלתא? הרי יש בו אור חסדים? אלא שיש בו גם רשימו שנשאר בו מע"ב, רשימו ג' דהתלבשות, שזה גם כן חכמה. הרי אנחנו לומדים שגלגלתא הזדככה, ואחרי הזדככות הגלגלתא נשארו רשימות ד'/ג', שעליהן נולד פרצוף ע"ב. ד' דהתלבשות, זה רשימו מהאור שהיה בגלגלתא, וג' דעביות, זה המסך, שיש לנו בע"ב. כלומר, תמיד בפרצוף הבא, יש רשימו מהתענוג, שהיה בפרצוף הקודם. ולכן, בתוך הס"ג, ישנו אור חכמה, וזו הסיבה שבגללה הוא לא יכול לרדת למטה.
פרצוף ס"ג בעצמו, לא צריך את אור החכמה הזה. או שבעצם, הוא צריך אותו, אבל רק כדי להגיד שהוא לא רוצה את האור הזה. אתם יודעים - מתי אפשר להגיד על אדם, שהוא באמת לא מעוניין בלקבל משהו? תן לו, כך שאף אחד לא ידע, ואז נראה האם הוא יקח או לא יקח. ואז, לפי זה ניתן להגיד אם הוא מקבל או לא מקבל. בס"ג, חייב להיות אור של חכמה, כדי שס"ג יגיב כלפיו ויגיד: "אני לא רוצה." רק לצורך זה יש בס"ג אור חכמה, ואם ס"ג יתפשט עם אור החכמה הזה למטה, אז הכלים דקבלה - נה"י דגלגלתא, סוף דגלגלתא, יקבלו את האור הזה על מנת לקבל. ולכן, ס"ג לא יכול לרדת למטה מטבור דגלגלתא.
אנסה להסביר זאת כך: יש לי תאבון, רצון ליהנות מכמה מנות: בשר ודגים, אורז, סלט, ומיץ. אין לי מסך, כדי לקבל על מנת להשפיע את הבשר והדגים. אלה תענוגים יותר מדי גדולים. הם עד כדי כך טעימים, שאם אני אקבל אותם מבעל הבית, אני לא אחשוב עליו, אלא אני אחשוב רק על עצמי, ועל איך אני נהנה מהם. ולכן, אסור לי לקבל אותם, וזה נקרא שאני משאיר את החלק הזה שבי, את הסוף, אני משאיר ריק. למה אני משאיר אותו ריק? כי התענוגים שאני יכול לקבל ברצונות האלה, הם תענוגים גדולים מאוד, יותר גדולים מהמסך שלי. ואם אני אקבל אותם, אני פשוט, אאבד את הראש. לכן, אני לא מקבל.
ובכן, אם ס"ג ירד אל מתחת לטבור דגלגלתא, וימלא את הכלים ששם עם אור חסדים, זה בסדר. כי מה זה אור דחסדים? זה רצון להשפיע. ואם אני רוצה רק להשפיע, אני יכול להיות בכל מקום, כי אז, לא איכפת לי איזה תענוגים יש או אין. אני לא רוצה, זה לא שלי.
כאמור, בתוך הס"ג יש אור חכמה. למה? כדי שיגיד שהוא לא רוצה אותו. ס"ג-בינה נולד מזה שהיה מלא באור חכמה, ופתאום התחיל להרגיש, שבאור הזה ישנה גם תכונת הבורא, תכונת בעל הבית. הוא הרגיש שהוא מקבל את אור החכמה הזה, ונהנה, אבל מי נותן לו את האור הזה? הבורא. ומה הבורא רוצה? הבורא הוא משפיע. אז גם הוא רוצה להשפיע.
כדי לקבל את תכונת ההשפעה, ס"ג חייב להיות מלא באור חכמה. אי אפשר לרצות לתת, אם אתה לא מרגיש תענוג, מזה שאתה מקבל. ובגלל זה חוכמת הקבלה נקראת כך; למרות שאנחנו לומדים איך להשפיע לבורא, החכמה הזאת נקראת חכמת הקבלה, כי ההשפעה היא באמצעות זה שאתה מקבל.
ס"ג לא יכול לרדת למטה מן הטבור, מפני שיש בו אור חכמה. אבל, כשס"ג מתחיל להזדכך, ואומר: "אני מסתלק. ולא מקבל יותר את האור." אז האור שמילא אותו (טעמים דס"ג) מתחיל לצאת: אור החכמה מסתלק מיד (הוא מסתלק ראשון, כי הוא האור הכי גדול), ונשאר רק אור דחסדים. כלומר, בהסתלקות האורות מן הס"ג, נשאר אור חסדים, ואז אורות החסדים האלה יכולים להתפשט למטה מן הטבור, ולמלא את כל הכלים, של הסוף דגלגלתא. את המילוי הזה אנחנו מכנים בשם נקודות דס"ג. כי הסתלקות האורות נקראת נקודות, והאורות האלה, של הנקודות, יורדים למטה, וממלאים את הנה"י דגלגלתא. (ראה איור 6).
עכשיו, כבר יש למטה, מטבור עד סיום, אור דחסדים. וזה כבר משהו. הרי למדנו, שאם אנחנו נמלא באור גם את החלק הזה של מלכות דאין סוף, זה יהיה גמר התיקון. הנברא יגיע אז לדרגת הבורא - לנצחיות, לשלמות, אל מעבר למה שאנחנו... להכול. אנחנו לא מסוגלים אפילו לתאר משהו מזה.
אז מה שחסר לנו זה רק למלא את הכלים של סוף דגלגלתא באורות. וס"ג יכול לרדת לשם, ולמלא אותם באור דחסדים, אבל אור דחסדים נקרא תיקון הבריאה. למה הוא "תיקון הבריאה"? כי אור דחסדים, זה הכוונה על מנת להשפיע: "אני רוצה לתת לך" - זה נקרא תיקון. מטרת הבריאה, היא שאני אקבל את הכול, אבל רק אחרי שיש לי אור דחסדים, אני יכול לקבל את הכול על מנת להשפיע. ולכן, אור דחסדים נקרא תיקון הבריאה, ואור החכמה נקרא מטרת הבריאה. בסך הכול, במציאות, ישנם שני האורות האלה. כמו שיש כלי של קבלה, וכלי של השפעה, כלומר, רצון לקבל ורצון לתת, תענוג מקבלה ותענוג מנתינה.
שוב: אור דחסדים - תענוג מהשפעה. אור דחכמה - תענוג מקבלה.

חזרה לראש הדף
Site location tree