מה זה "קטנות"?
מה זה קטנות? יש לי ראש – תוך - סוף. בראש יש לי כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות; בתוך - כתר, חכמה בינה, ז"א, מלכות; ובסוף – כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות. אם אני משתמש רק בכלים דהשפעה, ועושה חשבון רק עליהם, אז מתוך כך, בתוך יעבדו אצלי רק כלים דהשפעה, וגם בסוף - כלים דהשפעה. וכלים דקבלה לא יעבדו; לא בראש, לא בתוך, ולא בסוף. (איור 4)
פירוש הדבר הוא שבראש - אני לא אחשב חשבונות על כלי הקבלה, על כמה אני יכול להשתמש בהם. ובתוך - אני לא אקבל בכלים האלה אור. ובסוף - אני בכלל... אם בתוך אני לא אקבל, אז בסוף אפילו אין לי מה לדחות.
עכשיו, אם אני עושה חשבון רק בג"ע דראש, ורק בג"ע דתוך, ורק בג"ע דסוף, אז מה קורה עם החלקים שבהם אני לא עובד? החלקים האלה כאילו נמצאים בפנים. מה זאת אומרת "בפנים"? החלקים האלה כאילו נמצאים כך (איור 5):
החלק הפעיל שבראש (A), ואחר כך החלק הלא-פעיל שבראש (B). מיד אחרי החלק הפעיל שבראש, מתחיל להיות מלובש עליו החלק הפעיל שבתוך (C), והחלק הלא-פעיל שבתוך (D). מיד אחרי זה מתחיל להיות החלק הפעיל שבסוף (E), והחלק הלא-פעיל שבסוף (F). יוצא לנו, ש-Aזה ג"ע דראש, Cזה ג"ע דתוך ו-Eזה ג"ע דסוף. ויוצא לנו ש-B זה אח"פ דראש, D - אח"פ דתוך, ו-F - אח"פ דסוף.
תראו, עד כמה שהכול התקצר; גם בראש, גם בתוך וגם בסוף, האח"פים יצאו מהמדרגה. ואז יוצא לנו פרצוף קטן הנקרא קטנות. במקום עשר ספירות, בפועל, יש לנו רק כלים דהשפעה - חצי.
זה דומה לילד לעומת המבוגר, יש לו את אותם החלקים, רק שחלק מהם לא עובד. למשל, לתינוק שנולד יש את כל החלקים שיש לאדם גדול, אך הוא יודע להשתמש רק בחלק קטן מהם, ובחלק לא. זה דומה לזה שבמצב הקטנות לא משתמשים בחלק מהרצונות, ובגלל זה הוא נקרא כך (קטן). לילד, כאילו אין רגליים. הוא לא יכול ללכת. גם כאן (בקטנות) - יש לו רגלים, אבל הוא לא יכול ללכת, אסור לו להשתמש בהן.
אפשר לצייר את זה גם בצורה אחרת, בצורה כזאת:
יש ראש - ולו גו"ע ולמטה אח"פ. אחר כך, מתלבש התוך על הראש, בגו"ע, ואח"פ שלו למטה. ואחר כך ישנו הסוף, בגו"ע, ואח"פ שלו למטה. שלושת האח"פים לא עובדים. מה כן עובד? עובדים חלקי הגו"ע. זה הכול. צורה כזאת של עבודה, כלומר, עבודה חלקית, לא בכל הרצונות, אלא רק בחלק מהרצונות של הנשמה או של הפרצוף, נקראת עבודה בקטנות. ואנחנו נעבוד עם זה עד הסוף, עד העולם הזה.
מה מיוחד בזה? המיוחד הוא שצורת עבודה כזו, עוזרת לקיומו של קשר בין הפרצופים. תראו מה קורה - החלק התחתון של הראש נכנס אל התוך, והחלק התחתון שבתוך נכנס אל הסוף.
אזי אם יש לנו שני פרצופים: אחד גדול, ולאחריו השני; זה עליון, וזה תחתון, והעליון רוצה לעזור לתחתון – אז מה הוא עושה? הוא פשוט נכנס לקטנות, ומוריד חלק מעצמו לתוך התחתון. העליון מוריד את האח"פ שלו לתוך התחתון, ואז עוזר לתחתון, מעלה את התחתון. זאת אומרת, העליון כאילו מוריד את עצמו לדרגת התחתון, מקלקל את עצמו, עושה מעצמו קטן. אבל אחרי שהוא ירד לתחתון, הוא תופס אותו ויכול להעלות אותו במדרגה, בחזרה למדרגה שלו.
בצ"ב, בקטנות, מושרשים הרבה דברים שנלמד אותם בהמשך: עליית המדרגות, עליית הנשמות, עליית העולמות, עליות השבת. כל הדברים שייכים רק למצב הזה, למצב הקטנות.