תפיסה מורחבת

יש בונוס מיוחד שמגיע עם אהבת הזולת. אולי נדמה לנו שהשינוי היחיד שיקרה הוא שנתייחס לאחרים כחשובים יותר מאיתנו, אבל למעשה יש כאן רווחים הרבה יותר גדולים; כשאנחנו מתחילים לחשוב על אחרים, אנחנו מתמזגים איתם, והם איתנו.

חשבו על זה כך: יש היום בערך 6.5 מיליארד אנשים בעולם. מה היה קורה אם במקום שתי ידיים, שתי רגליים ומוח אחד לשלוט בהם, היו 13 מיליארד ידיים, 13 מיליארד רגליים ו- 6.5 מיליארד מוחות לשלוט בהם? נשמע מבלבל? לא ממש, כי כל המוחות האלו היו מתפקדים כמוח אחד, והידיים היו מתפקדות כזוג ידיים אחד. כל האנושות הייתה מתפקדת כגוף אחד שהיכולות שלו מוגברות פי 6.5 מיליארד.

ויש עוד בונוסים! כל מי שיתחיל לאהוב את הזולת, לא רק שיהפוך לעל-אנושי, אלא שיקבל גם את המתנה הנחשקת מכל – ידע אינסופי וטוטאלי. מפני שאהבת הזולת היא טבעו של הבורא, היא משווה את טבענו לטבעו וגורמת לנו להתחיל לחשוב כמותו. אנחנו מתחילים להבין למה הכול קורה, מתי זה צריך לקרות, ומה צריך לעשות אם רוצים לגרום לדברים לקרות בצורה אחרת. בחכמת הקבלה המצב הזה נקרא "השתוות הצורה" או "השתוות התכונות", וזוהי מטרת הבריאה.

בעצם, השתוות הצורה היא הסיבה לכך שנבראנו מאוחדים ולאחר מכן נשברנו (נשמותינו נפרדו) – כדי שנוכל להתאחד מחדש. בתהליך האיחוד נלמד מדוע הטבע פועל כפי שהוא פועל, ונהפוך נבונים כמו המחשבה שבראה אותנו.

כשנתאחד עם הטבע, נרגיש נצחיים ושלמים כמותו. במצב של איחוד עם הטבע, גם כשהגוף שלנו ימות מבחינה פיזית, נרגיש שאנחנו ממשיכים להתקיים בתוך הטבע הנצחי. החיים והמוות הגופניים לא ישפיעו עלינו, כי התפיסה האגואיסטית הקודמת שלנו תוחלף בתפיסה שלמה, של אהבת הזולת, והחיים שלנו יהפכו להיות החיים של הטבע כולו.