אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה במילים פשוטות / פרק 4: היקום שלנו / במעלה הסולם

במעלה הסולם

כשהמקובלים מדברים על התפתחות רוחנית, הם מדברים על טיפוס במעלה הסולם הרוחני. לכן המקובל הגדול של דורנו, הרב יהודה אשלג, קרא לפירוש שכתב לספר הזוהר, פירוש הסולם, ומכאן כינויו של אשלג, "בעל הסולם". "לעלות בסולם" פירושו לחזור לשורשים הרוחניים שלנו. כי אנחנו כבר היינו שם למעלה, ועכשיו אנחנו צריכים לגלות איך לחזור לשם בכוחות עצמנו.

השורש הוא המטרה הסופית שלנו; לשם אנחנו צריכים להגיע בסופו של דבר. כדי להגיע לשם מהר ובקלות, אנחנו צריכים רצון גדול אליו – כלי. רצון כזה לרוחניות יכול להגיע רק מהאור, מהבורא, אבל כדי להפוך להיות מספיק חזק, הוא צריך להתעצם על ידי הסביבה.

הנה דוגמה גשמית משהו,שמראה כיצד אנו יכולים להגדיל רצון: אם אני רוצה עוגה, אני מדמיין את העוגה הזו בראשי – את המרקם שלה, הצבע שלה, את הריח המתקתק שלה ואיך שהיא נמסה לי בפה. ככל שאני חושב עליה יותר, כך אני רוצה אותה יותר. במונחים קבליים, היינו אומרים שהעוגה "מאירה לי באור מקיף".

כדי לרצות רוחניות עלינו להשיג את סוג האור המקיף שיגרום לנו לרצות תענוגים רוחניים. ככל שנאסוף יותר מהאור הזה, נתקדם מהר יותר. לרצות רוחניות משמעו "לגדל אדם", והשיטה לעשות זאת זהה לדרך שבה "מגדלים" ומגדילים רצון לעוגה – מדמיינים אותה ואת טעמה, מדברים עליה, קוראים עליה, חושבים עליה ועושים כל מה שאפשר כדי להתרכז בה. אבל האמצעי החזק ביותר להגדיל רצון כלשהו, הוא הסביבה החברתית שלנו. אנחנו יכולים להשתמש בסביבה כדי להעצים את הרצון הרוחני שלנו, את ה'אדם' שבנו, וכך להאיץ את ההתקדמות שלנו.

---------------Kabbalearn------------------

האם יש הבדל בין לקרוא לאור "אור מקיף" או סתם "אור"?

השמות "אור מקיף" ו"אור" מתייחסים לשתי פעולות שונות של אותו האור. אור שלא נחשב למקיף הוא מה שאנחנו מרגישים כתענוג, ואילו אור מקיף הוא האור שבונה את הכלי שלנו, את המקום שאליו האור בסופו של דבר ייכנס. שני האורות הם למעשה אור אחד, אבל כשהאור מתקן ובונה אותנו, אנחנו קוראים לו "אור מקיף", וכשאנחנו מרגישים אותו כתענוג, אנחנו קוראים לו פשוט "אור".

לפני שאנחנו מפתחים כלי, אנחנו לא יכולים לקבל שום אור. אבל האור נמצא שם, מקיף את הנשמות שלנו כמו שהטבע תמיד מקיף אותנו. אז כשאין בידינו הכלי, האור המקיף בונה לנו אותו בכך שהוא מגביר בנו את הרצון לאור.

---------------Kabbalearn------------------

על נושא הסביבה שהזכרנו, נרחיב בפרק השישי, אבל בינתיים בואו נחשוב על זה כך: אם יש רק דבר אחד שנחשב 'אִין', וכולם סביבי מדברים עליו ורוצים אותו, אז ודאי שגם אני ארצה אותו. אין לי בכך בחירה.

בפרק השני אמרנו שהופעת הכלי, הרצון, מכריחה את השכל שלנו לחפש דרך למלא את הכלי הזה באור כדי לספק אותו. ככל שהכלי גדול יותר, האור המתקבל גדול יותר. אבל כדי להבין איך האור המקיף בונה את הכלי שלנו, ומדוע הוא בכלל נקרא "אור", אנחנו חייבים להבין תחילה את המושג "רשימות".

כאמור, העולמות הרוחניים ונשמת אדם הראשון התפתחו באותו הסדר. בעולמות הסדר היה – אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, ובאדם הראשון ההתפתחות נקראה על שם סוגי הרצונות שהופיעו – דומם, צומח, חי, מדבר ורוחני.

כשם שאנחנו לא שוכחים את חוויות הילדות שלנו, אלא פועלים בהווה עם כל הניסיון שצברנו בעבר, כך כל שלב שמסתיים בתהליך ההתפתחות לא נעלם, אלא נרשם בתוך "הזיכרון הרוחני" הלא מודע שלנו. במילים אחרות, בתוכנו נמצאת כל ההיסטוריה של ההתפתחות הרוחנית שלנו, החל מהזמן שבו היינו מאוחדים עם מחשבת הבריאה ועד היום. מכאן, שלטפס במעלה הסולם פירושו פשוט להיזכר מחדש בכל המצבים שכבר חווינו, ולשוב ולגלות את כל הזיכרונות האלו.

הזיכרונות האלו נקראים "רשימות" (מהמילה "התרשמויות" או "רשמים"), וכל "רשימו" כזה מייצג מצב רוחני מסוים. כיוון שההתפתחות הרוחנית שלנו השתלשלה כלפי מטה בסדר מסוים, כעת הרשימות צפות בתוכנו בדיוק באותו הסדר, רק הפוך, מלמטה כלפי מעלה.

במילים אחרות, המצבים העתידיים שלנו כבר נקבעו, ואנחנו לא יוצרים שום דבר חדש, אלא רק נזכרים וחווים מחדש דברים שכבר קרו לנו. הדבר היחיד שאותו אנחנו יכולים לקבוע, ונדבר עליו בהרחבה בפרקים הבאים, הוא המהירות שבה אנחנו מטפסים בסולם. ככל שנעבוד קשה יותר כדי לטפס עליו, המצבים יתחלפו מהר יותר, וההתקדמות הרוחנית שלנו תהיה מהירה יותר.

כל רשימו מסתיים כשאנחנו מסיימים לחוות אותו במלואו. וכמו בשרשרת, ברגע שרשימו אחד מסתיים, מיד מגיע הרשימו הבא אחריו. הרשימו שעומד לצאת הוא זה שיצר את הרשימו הנוכחי שלנו. אבל מפני שכרגע אנחנו מטפסים חזרה בסולם, הרשימו הנוכחי מעורר את מי שמלכתחילה יצר אותו. לכן ברגע שהמצב הנוכחי יסתיים, הוא יוביל לבא אחריו, וכך הלאה עד שנסיים את כל שרשרת הרשימות. וכשנסיים את שרשרת הרשימות, נגיע גם לגמר התיקון שלנו.

כאשר אנחנו מנסים להשיג את הרוחניות, אנו מתקרבים אל המצב המתוקן שלנו, מפני שאנחנו מעוררים את הרשימות בצורה מהירה יותר. ומפני שהרשימות האלו הן למעשה רשמים מהתנסויות רוחניות גבוהות יותר, התחושות שהן יוצרות בנו הן תחושות רוחניות יותר – של חיבור חזק יותר עם הבורא ועם הזולת.

לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש את החיבור, את האחדות ואת האהבה שקיימות במצב הזה. כמו אור עמום וחלש שמאיר לנו מרחוק. ככל שאנחנו מתאמצים להגיע אליו, כך אנחנו מתקרבים אליו והוא מאיר בעוצמה חזקה ובהירה יותר. וככל שהאור נעשה חזק יותר, הרצון שלנו אליו מתחזק גם הוא. כך האור בונה את הכלי שלנו, את הרצון שלנו לרוחניות.

כעת אנחנו גם יכולים לראות שהשם "אור מקיף" מתאר בדיוק את הצורה בה אנו מרגישים אותו. לפני שאנחנו משיגים אותו, אנחנו תופסים אותו כמשהו שנמצא מחוצה לנו, מושך, כמו הבטחה מרומזת לאושר.

בכל פעם שהאור בונה בתוכנו כלי גדול דיו לעלות לשלב הבא, מגיע הרשימו הבא ורצון חדש מתעורר בתוכנו. אנחנו לא יודעים מדוע הרצונות שלנו משתנים, מפני שהם תמיד מגיעים מרשימות שנמצאות בדרגה גבוהה מהדרגה הנוכחית שלנו, אפילו כשזה לא נראה כך. אז כמו שצף בנו הרשימו הקודם והביא אותנו למצב הנוכחי, כעת בא לקראתנו רצון חדש מרשימו חדש, וכך אנחנו ממשיכים במעלה הסולם. הרצונות המתחלפים בנו מהווים בעצם ספירלה של רשימות ועליות שסיומה הוא השגת מטרת הבריאה – בשורש נשמותינו, בו אנו שווים לבורא ומאוחדים עימו.

חזרה לראש הדף
Site location tree