אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 401-600 / 447. שלום עם הבורא
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

447. שלום עם הבורא

"שמעתי שמעך ויראתי". ופירשו, אמאי דעבר עליה הוא ממשיך בחינת היראה, הגם שעכשיו הוא בתכלית השלמות, שאין לו מה להוסיף. אבל ממה דעבר עליה, היינו מזמן הקטנות, שאז כל עבודתו היה בבחינת בלתי שלימות. נמצא שהיה זמן רב שלא היה חס ושלום, בשלום עם הבורא יתברך.
על זה הוא רוצה עכשיו לתקן, שלא לא יכול להרגיע את עצמו, איך היה איזה פעם במצב כזה. ועל זה הוא מתבייש, וממשיך עכשיו את היראה והבושה.
"נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה" (תהילים ס'). קושט, מבחינת קישוט בנקודת הרצון. שעל ידי זה שהאדם רוצה ללכת בבחינת השפעה, על ידי זה הוא זוכה לבחינת נס, מטעם שזה כנגד הטבע והדעת. ואין זה ביכולת האדם, אלא לנס מן השמים אנו זקוקים. ועל פי נס זוכים לבחינת יראה. נמצא, שדווקא ליראי שמו זוכים להנס.
וזה נס להתנוסס. וזה דווקא למי שרוצה ללכת בדרך קישוט בנקודת הרצון לקבל. מה שאין כן מי שאינו הולך בבחינת הקישוט, אלא כל עבודתו הוא בבחינת הרצון לקבל, גשמיות או רוחניות, הוא אינו על דרך הקדושה והנס. וזה ענין מה שאמרו חז"ל, "לאו כל יומא מתרחיש ניסא".
פירוש, שלא כל מה שהוא בחינת יום, היינו שלומד ומתפלל ויש לו התלהבות והוא במצב רוח מרומם, הוא בחינת נס. מטעם שכל הבנין שלו הוא בחינת הרצון לקבל, בין בליבא ובין במוחא, אלא דווקא העבודה שהוא על יסוד של קישוט הוא בחינת נס, ולא מה שהוא בתוך הדעת.
"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". ופרש רש"י, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך.
ויש להקשות וכי סלקא דעתך לאמור כך על כביכול. ועוד יותר קשה, מה שאמרו חז"ל במסכת שבת, "וכי לאורה הוא צריך, והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות, אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים".
אורו, נקרא אורות דחסדים, שהם בבחינת כלים דהשפעה. וענין צריך, היינו הקדוש ברוך הוא צריך להנהיגם בדרך זו, שילכו בדרך ה', אחרת לא ימשיכו בעבודתם הקדושה. וכי לאורה, היינו הקדוש ברוך הוא רוצה וצריך ושאין לו דרך אחרת, אם יש רצון עליון שילכו בדרך ה' רק על ידי אור החכמה, המקובל בכלים דקבלה, הנקרא אורה של התחתונים, המקובל בכלים דקבלה.
ועל זה הביאו ראיה, והלא מ' שנה, שהיו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו, היינו בחינת עלמא דאתכסיא, שהוא מחזה ולמעלה, הנקרא אור המלובש בכלים דהשפעה, שישנם רק במאציל.
אלא הגם שאור המנורה האיר למטה, שענין שמן הוא סוד חכמה המאירה בכלים דתחתון, מכל מקום, "אל מול פני המנורה". שכולם, הן צד הימין והן צד השמאל, כולם פונים לקו האמצעי.

חזרה לראש הדף
Site location tree