אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 801-945 / 878. ורגליהם רגל ישרה
הרב ברוך אשלג (1991-1907)

878. ורגליהם רגל ישרה

חק ומשפט. "חק" נקרא מה שהאדם צריך ללכת בה בדרך חק, ואין שום מקום לוכוחים, אלא לקבל זה כמו שניתן לנו מפי ספרים וסופרים, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שנקרא מוחא, ובחינת השפעה, שזה מכונה ליבא. והנה ב' אלה נקראים, בשם יראה. ובחינת "משפט" נקרא בשם חכמה.
ועל זה אמרו: "רבי אלעזר בן עזריה אומר וכו' אם אין חכמה, אין יראה. אם אין יראה, אין חכמה" (אבות פ"ב). היינו שצריכים לשניהם, לחק ולמשפט. וכששניהם נמצאים במיזוג, אז נקרא זה קו האמצעי, וזהו בקדושה, שעל זה כתוב: "ורגליהם רגל ישרה", היינו שלא נוטים לשמאל, המכונה חכמה, אלא שומרים שיהיו שניהם שוים. אבל אם אין ביכולתו שיהיו שניהם שוים, אז הוא צריך להשתדל שהימין יהיה יותר גדול מהשמאל. אז "חכמתו מתקיימת" - וזה לשונם: "הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת" (אבות ג', י"ב).
הנה "חק" נקרא בחינת מעשה, משום שאין שם שום מקום להבין ולהשכיל, אלא הכל למעלה מהדעת. לכן נקרא זה מעשה, זאת אומרת: מוחא וליבא, אמונה והשפעה יראה, מעשה, הכל נקרא בחינת ימין, שעל זה אין מה להתוכח, אלא צריכים זה לקבל על עצמו כמות שהוא. ולהשתדל לראות עצות איך שיהיה לו היכולת לקבל על עצמו בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא".
ו"משפט" הוא בחינת תורה שזה כן צריכים להבין, וזה נקרא חכמה, היינו האדם צריך לזכות לתורה ששם דוקא להיפוך, ככל שהוא רוצה יותר להבין, הוא יותר משובח, אבל בתורה יש הרבה הבחנות. יש תורה הנגלית שהוא בחינת הלכה למעשה, שפירושו, הגם שהלומד את ההלכה אין עליו מוטל החוב לקיימו, דהיינו שלומד הלכות דיינות שאף פעם הוא לא חושב להיות דיין, מכל מקום הוא לומד תורת ה' שזה נקרא חכמתו יתברך, וזה נקרא תורה הנגלית משום שיש מעשים שאחרים צריכים לעשות, ובזה שלומד תורת ה' הוא מועיל לדביקות ה' היות שכל התורה כולה הוא שמותיו יתברך, כמו שכתוב בזהר הקדוש.
ויש תורת הנסתר, שבכלל לא מדברים ממעשים אלא מדברים השייכים ללב ולמוח. והאדם צריך להשתדל עד כמה שאפשר שיהיה לו, איזה השגה במה שהוא לומד. והרצון זה שמשתוקק להגיע לידי השגה הוא גורם קירוב המאורות שזהו בחינת תפילה, שהוא משתוקק שה' יפקח עיניו בתורתו.
אבל תמיד הוא צריך לשים עיניו שלא תהיה חכמתו מרובה ממעשיו, כנ"ל. שזה נקרא "ורגליהם רגל ישרה", כמו שמבואר בהסולם, שקו הימין נוטה תמיד לחסד.
אבל לפי מה שמבואר בהסולם וזה לשונו: "פקודא, ליתן מחצית השקל בשקל הקודש. ושואל מהי מחצית השקל. ומשיב, הוא כמו חצי ההין, וזהו ו' שהוא ממוצע בין ב' ההין, אבן לשקול בה, הוא י', עשרים גרה השקל, הוא יו"ד העשירלא ירבה, זהו עמוד האמצעי... מאן מחצית השקל, איהו כגון חצי ההי"ן, דהיינו חצי מדה. ומפרש ודא ו' ממוצע בין שני ההי"ן, כי הו' הוא סוד קו האמצעי, שנקרא מתקלא, השוקל ב' אורות ימין ושמאל, שהוא סוד ב' ההי"ן, שלא יהיה השמאל גדול מהימין" (כי תשא דף ב').
משמע מכאן שגם הימין לא צריך להיות יותר גדול מהשמאל, אלא שניהם שוים, כמו שכתוב: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל", אבל יש כלל תמיד מפרשים לפי הענין של הלשון אבל בהמציאות, הוא תמיד אותו המציאות, אלא שיש שינוי לשונות.

חזרה לראש הדף
Site location tree