אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וישלח / תפלותיהם של צדיקים [צלותהון דצדיקייא]

תפלותיהם של צדיקים [צלותהון דצדיקייא]

מג) באנו אל אחיך, אל עשו. שואל, כשאמר, באנו אל אחִיך, האם איננו יודעים שהוא עשו? וכי היו אחים אחרים ליעקב? ומשיב, אלא, אל עשו, פירושו, שאם תאמר שחזר בתשובה, והולך בדרך מתוקן, לא כן, אלא עשו, הרשע כמקודם לכן, וגם הולך לקראתך. ואם תאמר, הולך לבדו? לא כן, אלא ארבע מאות איש עמו.

מד) ולמה אמרו לו כל זאת, משום שהקב"ה רוצה תמיד בתפלת הצדיקים, ומתעטר בתפלתם. שאותו המלאך סנדלפון, הממונה על תפלת ישראל, לוקח כל התפלות ועושה מהן עטרה לְחַי העולמים. ומכל שכן תפלותיהם של צדיקים, שהקב"ה רוצה בהן, ונעשות עטרה, שיתעטר הקב"ה באלו התפלות. ואם תאמר, הלא מחנות המלאכים הקדושים היו באים עמו, ולמה נתירא. אלא, הצדיקים אינם סומכים על זכותם, אלא על תפלות ובקשות אל רבונם.

מה) תפלה של רבים, עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפלה. משום שהיא עולה בכמה אפנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין, שמאל ומאמצע. כי חסדים נמשכים מצד ימין, וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור.
אבל תפלת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. ועל כן תפלת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפלת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקוים, כמו תפלת הרבים.
יעקב היה כלול מכל ג' הקוים, בהיותו מרכבה לקו האמצעי, הכולל שניהם. ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלמות, מכל ג' הקוים, כמו תפלת הרבים. וע"כ כתוב, ויירא יעקב מאד וַיֵּצֶר לו, כי הקב"ה סִבב לו את זה, כדי שיתפלל, מטעם שחשק בתפלתו.

מו) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, כדי לזכות בה לחיי עולם. כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה מושך עליו חיים עליונים, ומביאו לחיי העולם הבא, שכתוב, כי הוא חייך ואורך ימיך. וכתוב, ובדבר הזה תאריכו ימים, כי היא חיים בעולם הזה, חיים בעולם הבא.

מז) כל מי שעוסק בתורה לשמה, אין מיתתו על ידי יצר הרע, שהוא מלאך המות, משום שנאחז בעץ החיים ולא הרפה ממנו. ומשום זה, צדיקים, העוסקים בתורה, אין גופם טמא לאחר מיתתם, כי אין רוח הטומאה שורה עליהם.

מח) יעקב, שהיה עץ החיים, למה פחד מפני עשו, הרי הס"א אינו יכול לשלוט עליו? הרי הקב"ה אמר לו, והנה אנכי עִמָּךְ, ולמה היה מתירא? וכתוב, ויפגעו בו מלאכי אלקים, אם מחנות המלאכים הקדושים היו עמו, למה פחד?

מט) אלא הכל אמת, שלא היה צריך לפחוד, אלא יעקב לא רצה לסמוך על הנס של הקב"ה, שחשב, שאינו כדאי, שהקב"ה יעשה לו נס, משום שלא עבד את אביו ואמו כראוי, ולא עסק בתורה בכ"ב השנים שהיה עם לבן, ולקח שתי אחיות. ואע"פ שהכל נתישב, שיעקב לא חטא כלל בזה, עם כל זה צריך האדם לפחד תמיד, ולבקש בתפלה לפני הקב"ה, שכתוב, אשרי אדם מפחד תמיד.

נ) תפלת האבות קיימה את העולם. וכל באי העולם עליהם מתקיימים וסומכים על זכותם. לעולם ולעולמי עולמים לא נשכחת זכות אבות, משום שזכות אבות היא קיום של מעלה ושל מטה. וקיומם של יעקב שלם יותר מכולם. ומשום זה, כשבאה עת צרה לבניו של יעקב, הקב"ה רואה את צורתו של יעקב לפניו, ומרחם על העולם, כמ"ש, וזכרתי את בריתי יעקוב. שכתוב יעקוב עם ו', משום שהו' היא צורתו של יעקב, כי יעקב מרכבה לז"א, שהוא הו' של השם הוי"ה.

נא) כל מי שראה את יעקב, הוא כמי שהסתכל במראה המאירה, שהיא ז"א, שיפיו של יעקב כיופיו של אדם הראשון. כל מי שהסתכל בחלומו וראה את יעקב מעוטף בלבושיו, חיים נתוספו לו.

נב) דוד המלך מטרם שבא לעולם, לא היו לו חיים כלל, מלבד שאדם הראשון נתן לו משלו ע' שנים. וכך היו חייו של דוד המלך ע' שנים. וחייו של אדם הראשון, היו אלף שנים חסר ע'. ונמצאים אדם הראשון ודוד באלף השנים הראשונות של בריאת העולם.

נג) חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים, עולם ועד. חיים שאל ממך, זהו דוד המלך. כי כשברא הקב"ה את גן העדן, והטיל בו הנשמה של דוד המלך, הסתכל בה וראה, שאין לה חיים משלה כלום, וכך עמדה לפניו כל היום. כיון שברא את אדם הראשון, אמר, זהו ודאי חייו של דוד, ומאדם הראשון היו אלו ע' שנים שדוד המלך חי בעולם.

נד) האבות הניחו לו מחייהם. כל אחד ואחד. אברהם הניח לו מחייו, וכן יעקב ויוסף. יצחק לא הניח לו כלום, משום שדוד המלך בא מצדו. כי דוד המלך הוא הנוקבא מצד שמאל, שאז היא חושך ולא אור. וע"כ לא היו לו חיים, כי אין חיים אלא מצד ימין, ז"א, הנקרא עץ החיים.
וגם יצחק היה מצד שמאל, אלא שנכלל באברהם, כמ”ש, אברהם הוליד את יצחק. וכן בכח העקדה. וע"כ היו לו חיים. וכל זה רק לעצמו, אבל ליתן חיים לדוד, לא היה יכול, מטעם שעִקרו מקו שמאל היה, ולא היו לו חיים מצד עצמו, אלא מכח התכללות. כלומר, שגם יצחק מקו שמאל כמו דוד, וע"כ לא היה יכול ליתן לו חיים משלו.

נה) אברהם הניח לו חמש שנים, כי היה לו לחיות מאה ושמונים שנה, כמו יצחק. והוא חי רק מאה ושבעים וחמש שנים. וה' שנים חסרות.
יעקב היה לו לחיות בעולם כימי אברהם מאה שבעים וחמש שנים. ולא חי אלא מאה ארבעים ושבע שנים. חסרות לו עשרים ושמונה שנים. נמצא שאברהם ויעקב הניחו לו מחייהם שלושים ושלוש שנים.
יוסף חי מאה ועשר שנים. היה לו לחיות מאה ארבעים ושבע שנה, כימי יעקב. חסרות שלושים ושבע שנים. ועם שלושים ושלוש של אברהם ויעקב, הם שבעים שנה, שהניחו לדוד המלך להתקיים בהם. ודוד חי בכל אלו השנים, שהניחו לו האבות.

נו) ולמה יצחק לא הניח לו כלום מחייו, כמו אברהם יעקב ויוסף? משום שיצחק היה חשך, מקו שמאל מטרם התכללותו עם הימין. ודוד מצד החשך בא, מצד שמאל. מי שבחשך, אין לו אור כלל, אין לו חיים. על כן לא היו חיים לדוד כלל. אבל אברהם, יעקב ויוסף, היה להם אור, כי מצד ימין, הם האירו לדוד המלך. ומהם הוא צריך להאיר, ושיהיה לו חיים. כלומר, שמוכרח להתכלל בימין. כי מחשך, משמאל, אין שם חיים כלל. וע"כ לא בא יצחק בחשבון.

נז) למה יוסף הניח לו חיים יותר מכולם, שלושים ושבע שנים והם רק שלושים ושלוש שנים? אלא יוסף בלבדו שקול ככולם, משום שנקרא צדיק, יסוד, הכולל את כל הספירות. וזהו שמאיר ללבנה, הנוקבא, יותר מכולם. ומשום זה, הוא הניח לדוד המלך חיים יותר מכולם. כמ"ש, ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ. הרקיע הוא בחינת יסוד צדיק, יוסף. והארץ היא הנוקבא, דוד המלך. הרי שמאיר לנוקבא יסוד, יוסף, וע"כ נתן לו חיים יותר מכולם.

נח) תפלתו של יעקב הגנה עליו מפני עשו, ולא זכותו, משום שרצה להניח את זכותו, לבניו אחריו, ולא להוציאו לצורך עצמו עתה מפני עשו. וע"כ התפלל תפלתו אל הקב"ה, ולא סמך עצמו על זכותו שינצל בשבילה.

נט) ויחץ את העם... לשני מחנות. אם יבא עשו... והיה המחנה הנשאר לפליטה. שואל, וכי לא יכול להיות שעֵשו יכה את שני המחנות?

ס) השכינה לא סרה מאהל לאה ומאהל רחל. אמר יעקב, יודע אני, שיש להם לאלו שמירה מן הקב"ה. וע"כ, וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, שאם יכה עשו יכה את אלו. אבל בעד בני הגבירות איני מפחד, משום שהשכינה עמהם. ולפי"ז יהיה הפירוש של ראשונה, ראשון לסכנה. ועל כן אמר, והיה המחנה הנשאר לפליטה, משום שהשכינה עמהם. כיון שעשה זאת, ערך תפלתו על השפחות וילדיהן.

סא) תפלה לעני כי יעטוף. את זה אמר דוד המלך, כאשר הסתכל וראה בהליכות העני. והסתכל בו, בשעה שהיה הולך ובורח מפני חמיו, שאול המלך. זו היא תפלה, שהעני מתפלל לפני הקב"ה, המקדימה להתקבל לפני כל תפלות העולם.

סב) כתוב, תפלה לעני. וכתוב, תפלה למשה איש האלקים. תפלה לעני היא תפלה של יד, הנוקבא, כי הנוקבא נקראת עני, משום שאין לה מעצמה כלום והכל צריכה לקבל מז"א. התפלה למשה היא תפלה של ראש, ז"א. ואין להפריד בין תפלה לעני ובין תפלה למשה, בין הנוקבא לז"א. כי צריכים להיות תמיד בזווג. ושניהם שקולים כאחד.

סג) ועל כן תפלת העני מקדימה להתקבל לפני הקב"ה מכל תפלות העולם. תפלה לעני, הדבוק בעוניו, כמי שאין לו מעצמו מאומה.

סד) תפלה, רומז על משה, שהוא ז"א. לעני, על דוד, שהוא הנוקבא. כי יעטוף, היינו בשעה שמתכסית הלבנה, הנוקבא, כשהשמש, ז"א, נעלם ממנה. וְלִפְנֵי ה', הוי"ה, ז"א, ישפוך שיחו, כדי להתחבר עם השמש, ז"א.

סה) תפלת כל אדם היא תפלה. אבל תפלת העני, היא תפלה העומדת לפני הקב"ה, שהיא שוברת שערים ופתחים, ונכנסת להתקבל לפניו. ולפני ה' שיחו. כמי שמתרעם על דיניו של הקב"ה.

סו) תפלת הצדיקים היא שמחה לכנסת ישראל, הנוקבא, להתעטר עם התפלה לפני הקב"ה. ומשום זה היא אהובה יותר על הקב"ה מתפלת העני. ומשום זה הקב"ה משתוקק לתפלת הצדיקים, בשעה שצריכים להתפלל, משום שיודעים איך לרצות את רבונם.

סז) כתוב בתפלתו של יעקב, אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב. העטיר, וקשר קשר בהתקשרות אחת כראוי. שאמר אלקי אבי אברהם, שהוא לימין, ואלקי אבי יצחק, שהוא לשמאל, האומר אלי, לו עצמו, שהוא קו אמצעי המכריע, כאן, בקו האמצעי, תלוי הדבר, לעטר את מקומו ביניהם, בין אברהם ויצחק, שהם ימין ושמאל. וע"כ אמר לו, שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך.

סח) קטונתי מכל החסדים. אמר יעקב, אתה הבטחת להיטיב עמי, ואני יודע שכל מעשיך הם על תנאי, אם יעשו רצונך. ואין בי שום זכות, כי קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך. ועל כן אינך צריך לקיים לי הבטחתך. וכל מה שעשית לי עד היום, לא היה משום זכויותי, אלא בשביל טובך, שעשית לי. וכל אותו החסד והאמת היה בשביל טובך. כי כאשר עברתי את הירדן בתחילה, בעת שהייתי בורח מפני עשו, יחידי עברתי את הנהר ההוא, ואתה עשית עמי חסד ואמת. והרי עתה אני עובר את הנהר עם שתי מחנות.

סט) עד כאן אמר סדר שבחו של רבונו, מכאן ולהלאה בקש מה שצריך לו, להורות לכל בני העולם, שאדם צריך לסדר שבחו של רבונו בתחילה, ואחר כך יתפלל תפלתו.

ע) הצילני נא מיד אחי. שלאחר שסידר השבח התפלל תפלתו. מכאן נשמע, שמי שמתפלל תפלתו צריך לפרש דבריו כראוי. שאמר, הצילני נא, שלכאורה היה זה די כי אינו צריך יותר מהצלה. עם כל זה אמר להקב"ה: ואם תאמר, שכבר הצלת אותי מלבן. לכן פירש, מיד אחי. ואם תאמר, שגם קרובים אחרים נקראים אחים, לכן פירש, מיד עשו. משום שצריכים לפרש הדבר כראוי. ולמה אני צריך להצלה, כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני. וכל זה כדי להסביר הדבר למעלה.

עא) ואתה אמרת הֵיטֵב אֵיטִיב. ושואל מהו, ואתה? ומשיב, הנוקבא נקראת אתה, כמ"ש, ואתה מחיה את כולם..

עב) דוד המלך אמר, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך. אמרי פי, דברים מפורשים. והגיון לבי, דברים סתומים, שאין אדם יכול לפרשם בפיו, הֶגְיוֹן שהוא בלב, שאינו יכול לפרשו.

עג) ועל כן צריך להיות דבר שמפורש בפה, אמרי פי. ודבר שהוא תלוי בלב ואינו מפורש בפה, הגיון לבי, כי הכל סוד. אחד הוא כנגד המדרגה התחתונה, הנוקבא. ואחד כנגד המדרגה העליונה, בינה. דבר המפורש בפה כנגד המדרגה התחתונה, הצריכה להתפרש, העולם המגולה. דבר ההוא התלוי בלב, הוא כנגד מדרגה יותר פנימית, בינה, העולם המכוסה. והכל כאחד, ששניהם צריכים. וע"כ אמר, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך.

עד) ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב, יש מוחין דמִספר, המפורש בפה, הארת החכמה המתגלה ע"י הנוקבא, הנקראת פה. ויש מוחין בלי מִספר, חסדים מכוסים. ונמשכים מבינה ונקראים הגיון לבי.
בתחילה אמר יעקב, ואתה אמרת היטב איטיב עמך, מוחין דמספר, וע"כ הקדים השם, ואתה, העולם המגולה. ואח"כ אמר, אשר לא יִסָפר, שהם המוחין בלי מספר, הנמשכים מהעולם המכוסה, חסדים מכוסים. ושניהם צריכים.
אשריהם הצדיקים שיודעים לסדר שבחיו של רבונם כראוי, ולהתפלל אחר כך תפלתם. ומשום זה כתוב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

חזרה לראש הדף
Site location tree