וַיִּשְׁתַּחוּ ארצה
קיז) כי לא תשתחוה לאל אחר. וכי יעקב, הבחיר שבאבות, שנבחר חלק שלם להקב"ה, ונתקרב לו ביותר, איך השתחוה לאותו רשע עשו, שהוא בצד אל אחר. ומי שמשתחוה לו, משתחוה לאל אחר. ואם תאמר, שהוא משום שאמרו, השועל שהגיע שעתו השתחוה לו, משל הוא, שיש זמן שהשועל מולך על כל החיות, ואז אע"פ שהוא הקטן שבחיות, כולם משתחוים לו, וגם כאן תאמר, שע"כ השתחוה יעקב לעשו, מפני שהשעה היתה משחקת לו, אינו כן, כי עשו הוא כאל אחר, ויעקב לעולם לא ישתחוה לאותו הצד ולאותו החלק.
קיח) למדנו, שאסור להקדים שלום לרשעים. ואם אסור, איך דוד אמר לנבל הרשע. ואמרתם כה לחי, פירושו לחי העולמים, אל הקב"ה. ולא לנבל. ונבל יחשוב שאומר עליו.
קיט) כעין זה, וישתחו ישראל על ראש המטה. וכי לבנו השתחוה? אלא למקום השכינה היה כורע ומשתחוה, שהיתה בראש המטה. כי השכינה נמצאת למראשותיו של חולה. אף כאן, והוא עבר לפניהם. והוא, זהו השכינה העליונה, שהיתה הולכת לפניו. שהיא השמירה העליונה, שהיתה מְשַמרתו. כיון שראה אותה יעקב, אמר, עתה הגיעה השעה להשתחוות אל הקב"ה, שהיה הולך לפניו.
קכ) כרע והשתחוה שבע פעמים עד גִּשְׁתּוֹ עד אחיו. ולא כתוב, וישתחו לעשו. אלא כיון שראה, שהקב"ה הולך לפניו, אז השתחוה לנגדו. כדי שלא לתת כבוד להשתחוות לאחר זולתו. אשרי הם הצדיקים שכל מעשיהם שעושים הם בשביל כבודו של רבונם, וכדי שלא יטו ימין ושמאל מדרך הישר והאמצעי.
ויחבקהו ויפול על צוארו
קכא) יש בדברי תורה סודות עליונים, המשונים זה מזה, והכל הוא אחד.
קכב) והרשעים כים נִגְרָשׁ כי הַשְׁקֵט לא יוכל. זהו עשו, שכל מעשיו הם ברשעות ובחטא. וכשבא ליעקב לא היו מעשיו בשלמות. ויפול על צַוָּארָו, היינו צואר אחד, כי חסרה י'. ירושלים, שהיא הצואר של כל העולם.
ויפול על צַוָּארָו, ולא על צואריו עם י', משום ששתי פעמים נחרב בית המקדש. פעם אחת מבבל, ואחת מזרעו של עשו. ונמצא, שהפיל עשו את עצמו על ירושלים והחריבה רק פעם אחת. וע"כ כתוב, ויפול על צוארו. אחד, בלי י', שמשמעותו, שהחריבה רק פעם אחת.
קכג) וישקהו, מנוקד מלמעלה על האותיות, שזה מרמז, שלא נשקו ברצון. ומ"ש, ונעתרות נשיקות שונא, זהו בלעם. כשברך את ישראל, כי לא ברך אותם ברצון הלב. אף כאן, נעתרות נשיקות שונא, זהו עשו.
קכד) שִׁנֵּי רשעים שִׁבַּרְתָּ. ולמדנו, אל תקרא שִׁבַּרְתָּ, אלא שִׁרְבַּבְתָּ, שנאמר על עשו, שֶׁנִּשְׁתַּרְבְּבוּ שניו, שחשב לנשוך אותו.
קכה) ועל כן ויבכו. כמה היה לבו ורצונו של עשו להרע ליעקב, כי אפילו באותה שעה שנשקו, חשב, לכשיארכו הימים, יעשה לו רע ויצור אותו. וע"כ, ויבכו. זה היה בוכה, שלא חשב שינצל ממנו. וזה היה בוכה, בשביל שאביו היה חי, ואינו יכול לו להרוג אותו.
קכו) ודאי הוא שנחלש כעסו של עשו בשעה שראה את יעקב, משום שהסכים עמו הממונה של עשו, שהשלים עמו והסכים על הברכות. וע"כ לא יכול עשו למשול בכעסו, כי כל הדברים שבעולם הזה תלויים למעלה. וכשמסתכמים למעלה תחילה, מסתכמים גם כן למטה. וכן אין ממשלה למטה, עד שניתנה הממשלה מלמעלה. וכן הכל תלוי זה בזה. שכל הנעשה בעולם הזה, תלוי במה שנעשה מלמעלה.
יעבר נא אדנִי לפני עבדו
קכז) יעבר נא אדנִי. יעקב לא רצה עתה לקבל אלו הברכות הראשונות שברכו אביו. ועוד לא נתקיימה בו אפילו אחת מהן, משום שדחה אותן לאחרית הימים, שתוצרכנה אז לבניו, להשתמש בהן כנגד כל אומות העולם.
קכח) ומשום זה, בשעה שאמר עשו, נסעה ונלכה, נחלק את העולם הזה בינינו, ונשלוט בו יחד. אמר יעקב, יעבר נא אדנִי לפני עבדו. שפירושו, יקדים עשו שליטתו עתה בעולם הזה. יעבר נא, הוא לשון קְדימה. כמ"ש, ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם, שיעקב אמר לו, הקדם אתה את שליטתך בתחילה בעולם הזה. ואני אתנהלה לאטי, ואני אעלה את עצמי לעולם הבא. ולאחרית הימים, לאלו הימים ההולכים לאט.
קכט) לרגל המלאכה. איזו מלאכה? זו היא המראה שאינה מאירה, שהיא הנוקבא דז"א, שעל ידה נעשית כל מלאכת העולם. אשר לפנַי, זו הנוקבא. הוא בכל מקום, מלפני הויה, שהוא ז"א. ולרגל הילדים, הם הכרובים, פנים קטנות, להראות האמונה, שהיא הנוקבא. שיעקב נתדבק בה. כי על מוחין אלו מתקיימת הנוקבא.
קל) עד אשר אָבֹא. יעקב אמר לו, אני אסבול את הגלות שלך, עד שיבוא ויגיע הזמן שלי לשלוט על הר עשו. כמ"ש, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ואז והיתה לה' המלוכה.