מאמר ויבן לו בית

קלא) ויעקב נסע סֻכֹּתָה. בשעה שעלה ברצונו של הקב"ה, שהוא ז"א, לברוא העולם, לבנות את פרצוף הנוקבא, הנקראת עולם, הוציא מניצוץ הקשה, שהוא המסך, קשר אחד, שז"א עלה למ"ן לאמא, ויצאה שם קומת חסדים על המסך דחירק שלו. שקומה זו הוא קו אמצעי, המקשר ב' הקוים ימין ושמאל דבינה זה בזה. וע"כ נקרא קשר ונדלק מתוך החשך, שנכלל בקו שמאל, שהוא חשך והארתו נבחנת להדלקה, בסוד מאורי האש. והארה זו, שהיא הארת החכמה, נשארת בעלִיה. שמאירה ממטה למעלה, והארת עצמו, שהיא חסדים, יורדת למטה, שמאירה ממעלה למטה. כי בשעה שהקו האמצעי מקשר ב' הקוים ימין ושמאל זה בזה, באופן שיאירו שניהם, הוא מקיים אז הארת השמאל, שתאיר ממטה למעלה, והארת הימין ממעלה למטה.
אחר שביאר אופן יציאת הקשר, קו האמצעי, ואיך שתיקן הארת שניהם כהלכתם, מבאר עתה איך שקו השמאל, החשך, נכלל בעצמו מכל ג' הקוים, והאציל את הנוקבא. החשך ההוא, קו השמאל, לוהט ומאיר במאה שבילים, באורחות דקים מן הדקים, ובאורחות גדולים, ונעשו בית העולם, שמהם נבנית הנוקבא, הנקראת בית.
יסודות דאו"א מכונים שבילים. ויסודות ישסו"ת מכונים אורחות. ונודע שקו ימין הוא או"א, המאירים באויר טהור, חסדים מכוסים. וקו שמאל הוא ישסו"ת, המאירים בהארת חכמה, הי' שיצא מאויר ונשאר אור. ולפיכך מכנה את התכללות השמאל בקו ימין, מאה שבילים, משום שמקבל מיסודות או"א המכונים שבילים. ומספר מאה הוא מישסו"ת, שספירותיהם במספר מאות.
והארת החכמה שבשמאל הנמשכת מיסודות ישסו"ת, המכונים אורחות, מתחלקת לב' בחינות:
א) מטרם שנכלל בקו אמצעי, נקרא אורחות דקים, מטעם היותם אז סתומים וקפואים.
ב) אחר התכללותו בקו אמצעי, נקרא אורחות גדולים, כי אז מאיר בהרחבה רבה.
אורחות דקים מקו שמאל עצמו. גדולים, היינו מקו אמצעי. ואחר שהחשך, השמאל, נכלל בג' הקוים הללו, נבנית ממנו הנוקבא, הנקראת בית של העולם.

קלב) הבית ההוא באמצע הכל, בקו האמצעי של כל השבילים והאורחות. באותם הנבחנים לאורחות גדולים, כמה פתחים וחדרים יש לנוקבא, סביב סביב המקומות העליונים הקדושים, שם מקננות צפרי השמים, כל אחת ואחת למינה.
נה"י של הנוקבא מכונים פתחים. וחג"ת שלה מכונים חדרים. שהם מקבלים מג' הקוים, הנכללים משמאל דאמא, המכונים במקורם, שלושה מקומות. הפתחים והחדרים מקבלים משלושת המקומות דאמא, שהם המקומות העליונים הקדושים. צפרי השמים היינו מלאכי מעלה.
אחר שביאר בנין הנוקבא, מבאר סדר השפעת ז"א לנוקבא. ואומר, בתוכו יוצא אילן אחד גדול, שהוא ז"א, המשפיע לתוך הבית ענפיו ופירותיו רבים, ומזין לכל. שיש בו הן השפעת חסדים והן השפעת חכמה. וכל אחד מקבל ממנו את בחינתו.
האילן ההוא עולה עד ענני השמים. להארת החסדים, המכונים עננים, ומתכסה בין שלשה הרים, כמ"ש, אין הרים אלא אבות, חג"ת, שבהם החסדים מתכסים שלא לקבל הארת החכמה.
ומתחת שלשת ההרים האלו, בנה"י שמתחת חג"ת, יוצא, עולה למעלה ויורד למטה. שמתחת חג"ת יוצאים ומתגלים החסדים בהארת החכמה, על ידי הקו האמצעי, המקיים הימין והשמאל. שהקו האמצעי יוצא מהכיסוי של חג"ת, ומקיים הארת ימין ושמאל. באופן, שהארת השמאל תאיר ממטה למעלה. והארת הימין תאיר ממעלה למטה.

קלג) הבית הזה, הנוקבא, מקבל מז"א ב' מיני הארות:
א) שהיא נשקית ממנו, הארת החכמה, המכונה שתיה.
ב) שז"א גונז בתוך הבית הרבה אוצרות עליונים שלא נודעו. הארת חסדים מאו"א, המכונים גניזין, ולא נודעו. ובזה נבנה הבית ונשתכלל.
האילן ההוא, ז"א, מתגלה ביום ומתכסה בלילה. ובית ההוא, הנוקבא, שולט בלילה ומתכסה ביום.
גם בלילה, הארת השמאל, החשך, מחמת שהחכמה היא בלי חסדים, ואינה יכולה להאיר, נוהג ענין יציאת קו אמצעי, וענין התכללות שמאל בימין, וכן זווג זו"ן. הכל כמו ביום. וכל ההפרש הוא רק בשליטה. כי גם בלילה מאירים כל ג' הקוים, וכן ז"א הוא בזווג עם הנוקבא כמו ביום. אלא שהשליטה היא לנוקבא, וז"א וכן קו ימין טפלים אליה, והם כמו מתכסים, כדי לתת מקום לשליטתה. כמ"ש, שהקב"ה נכנס אז לג"ע, שהוא הנוקבא, כדי להשתעשע עם הארת החכמה שבה. ולפיכך אין הארת החסדים ניכרת, והיא חשך ולא אור.
והיפוכו ביום, שאז הנוקבא טפלה לז"א, והארת הנוקבא מתכסה וז"א שולט, ואינו ניכר אלא הארת החסדים, שהיא מדת ז"א. אמנם בסדר הבנין וסדר הזווג, אין הפרש בין יום ללילה.

קלד) בשעה שבא החשך, והנוקבא נקשרה בו, היא שולטת, ומאירה בחכמה, שהיא שליטתה. וכיון שחסרה חסדים, ע"כ כל הפתחים שבה סתומים מכל הצדדים. שכל האורות נקפאים בתוכה, ואין בה פתח, שדרך שם יתגלה אור כלשהו.
ג' קוים הללו שבשמאל הם ג' משמרות הלילה, ג"פ ד' שעות.
משמרת ראשונה, שבילים, שהיא מדת הדין של המלכות הבלתי ממותקת. התכללות קו ימין שבו.
משמרת שניה היא ד' שעות הלילה האמצעיות, והם בבחינת אורחות, המלכות הממותקת. אבל שתי השעות הראשונות עד חצות לילה, הם אורחות דקים, שהם הארת קו השמאל מבחינתו עצמו, מטרם שנכלל מקו אמצעי. ונקודת החצות, ביאת קו אמצעי והתכללותו בשמאל, שאז מקבל בחינת אורחות גדולים. ובחינה זו נמשכת כל הלילה, ומיוחסת בעיקר למשמרת השלישית, אלא זמן גילויה הוא בחצות לילה.
בתחילת הלילה, משמרת ראשונה, שאז מכונה שבילים. ואחר כך בתחילת המשמרת השניה, שאז נקשרה הנוקבא בחשך, שהוא קו שמאל דאמא ושלטה. ואז נבחנת באורחות דקים, כי בחינה זו היא מטרם שנגלה הקו האמצעי. וע"כ לא בלבד שפתחי החסדים אינם מאירים, אלא אפילו פתחי החכמה אינם מאירים בה. כי אין החכמה יכולה להאיר בלי התלבשות בחסדים. וזה נמשך ב' שעות עד נקודת החצות.
אז, בב' שעות ההם הרבה רוחות של הצדיקים פורחות באויר ומתאוות לדעת, לקבל חכמה, ולהכנס בתוך הנוקבא. והן נכנסות בין אותם הצפרים, ולוקחות שם עדות, שמקבלים מוחין דעדן, חכמה, ומשוטטות ורואות מה שרואות. ראיה היינו מוחין דחכמה.
אע"פ שהפתחים שבנוקבא סתומים בעת ההיא מכל הצדדים, ששום אור לא נגלה ממנה, עם כל זה זמן קבלת אור החכמה הוא דוקא בעת ההיא. וע"כ מדייק הזהר לומר, שהיא מלאה מאור, אלא הפתחים סתומים, באופן שאחר כך, כשיתעורר בו קו אמצעי, ויפתח הפתחים, יקבלו ממנה הארת החכמה, שהיתה סתומה בה בעת ההיא. כי אח"כ מתמעטת מג"ר לו"ק, בסבת קו אמצעי, והארתה שפלה בהרבה, ממה שהיתה בעת ההיא, שעוד לא נכללה בקו אמצעי. כמ"ש שהן משתוקקות להכנס בנוקבא דוקא בעת שהיא בבחינת אורחות דקים ופתחים סתומים. כי רק אז יש בה החכמה בשלמותה.
כמ"ש שבאים בין בחינת הצפרים שבנוקבא, ומקבלין מוחין דעדן, דחכמה. צפורים פירושו בחינת נפש דנוקבא. שכינה מצד הכיסא, נשמה, נשר. ומצד הנער, רוח, יונה. ומצד האופן, נפש, צפור. ואפילו אז אין רוחות הצדיקים יכולות לקבל ממנה מבחינת הרוח שבנוקבא, אלא מבחינת הנפש שבה בלבד.

קלה) וסתימת הפתחים נמשכת עד שמתעורר אותו החשך, קו שמאל דאמא, שהנוקבא נקשרה בו, והוציא שלהבת אחת, שחושך שבנוקבא, עורר את ז"א לעלות למ"ן לאמא, בסוד המסך דחירק שבו, הנבחן לשלהבת. ויוצא שם עליו קו אמצעי, שהוא מכה בכל הפטישים החזקים, הקליפות, ופותח הפתחים הסתומים ובוקע הסלעים.
ב' פעולות יש כאן:
א) נמשכת מעצם השלהבת, שהיא המסך דחירק, שממעט ע"ס דקו שמאל מג"ר לו"ק. ועליה אומר, ובוקע סלעים, כי הספירות דקו שמאל משולות לסלעים קשים, מרוב הדינים שבהן. והמסך בוקע אותן. וג"ר שבהן הוא מרחק מהקו השמאלי, ומניח בו רק ז"ת שבהן.
ב) נמשכת מקומת החסדים, היוצאת על המסך הזה, שפותח פתחים, כי החכמה מתלבשת עתה בחסדים האלו, ומאירה בכל השלמות. ונבחן שכל הפתחים שהיו סתומים, נפתחו עתה להאיר בהרחבה.
וב' הפעולות הללו נעשות באמצע המשמרת השניה, שהיא נקודת החצות.
השלהבת הזאת, שהיא המסך דחירק, עולה ויורדת. עולה לאמא ע"י ז"א, ואח"כ יורדת משם לז"א עצמו.
והוא מכה ומשפיע בעולם. שמוציא על ידה, ע"י זווג דהכאה, קומת חסדים גם בנוקבא, הנקראת עולם, ונתעוררו קולות, למעלה ולמטה. קולות פירושו קומות החסדים, היוצאות על מסך דחירק, למעלה בבינה ולמטה בנוקבא.

קלו) אז עולה כרוז אחד ומתקשר באויר וקורא. האויר ההוא יוצא מתוך עמוד הענן של המזבח הפנימי. וכאשר יוצא, הוא מתפשט בארבע רוחות העולם. אלף אלפים נמצאים בו מצד שמאל. ורבוא רבבות נמצאים בו מצד ימין. ואז הכרוז עומד על קיומו, וקורא בכח ומכריז. אז רבים המתקנים שירה ועובדים עבודה. ושני פתחים פתוחים בה, אחד לצד דרום, להארת החסדים. ואחד לצד צפון, להארת החכמה.
הארת החכמה מטרם שנשלמה, נקראת כרוז. כי אחר שנשלמה בהתלבשות החסדים שבזווג של יום, נקראת דבור, שמגלה הארת החכמה שבמוחין. אבל בלילה היא נקראת כרוז. כי עודה אינה בשלמות להקרא דבור. כי דברי חכמים בנחת נשמעים. וכרוז נשמע בהרמת קול חזק, שמוֹרֵה על הדינים המעורבים בו. אמנם גם כרוז וגם דבור, אינם נשמעים אלא בהתלבשותם בחסדים, הנקראים קול.
וכמ"ש, שבחצות לילה הארת החכמה מתלבש בחסדים, אויר, ואז אפשר לו לקרוא ולהכריז. מה שאין כן מטרם שנתלבש בחסדים, אין לו קול, ואי אפשר לו להכריז.
יש ב' מיני חסדים:
א) הנמשכים מאו"א עלאין, שהם ג"ר, אע"פ שמכוסים מחכמה, ונקראים אויר טהור.
ב) הנמשכים מישסו"ת, חסרי ג"ר, וע"כ מכונים אויר סתם, שאינם טהורים, כי מורגש בהם חסרון החכמה.
ולפיכך, כל עוד שאין בזו"ן הארת החכמה, נבחנים החסדים שממשיכים מבחינת ישסו"ת, חסרי ג"ר. אבל אחר שיש בזו"ן הארת החכמה, נבחנים החסדים שממשיכים מאו"א עלאין, ג"ר ואויר טהור.
האויר הזה אור החסדים שהתלבש בו הכרוז. אמא עלאה מכונה מזבח הפנימי. אור החסדים מכונה עמוד הענן. חסדים שהכרוז, הארת חכמה, נתלבש בהם, נמשכים מאבא ואמא עלאין, המכונה המזבח הפנימי, שהם אויר טהור. שכבר יש כאן הארת החכמה בסוד הכרוז עצמו, שאז נמשכים החסדים בבחינת אויר טהור מאו"א. שמתפשט בחו"ב תו"מ שבנוקבא, המכונות ארבע רוחות העולם.
ועשר הספירות דישסו"ת, שמשם יוצא הקו השמאלי בהארת החכמה, אחר שהי' יוצאת מאויר שלהם ונשאר אור, נבחנות לאלפים. ועשר הספירות דאו"א עלאין, שמשם נמשכים החסדים, נבחנות לריבוא. ומבחינה זו היא נמשכת מישסו"ת, שע"ס שלה הן אלף. ומבחינת החסדים שבימין נמשכת מאו"א עלאין, שע"ס שלהם הם רבוא. ואז, אחר שנכלל הכרוז בחסדים, המכונה קול, הוא יכול לקרוא בכח ולהכריז.

קלז) אחר שכבר נבנתה הנוקבא לצרכה עצמה מג' הקוים הנכללים בשמאל, היא עולה לזווג לז"א לקבל בשביל אחרים. ובית זה, הנוקבא, עולה וניתן ונתקשר בין ב' צדדים, ימין ושמאל דז"א. ושרים שירים, ותשבחות עולים מתחתונים, שמעלים מ"ן לזווג זו"ן. אז נכנס ז"א, בלחש, שהנוקבא נמצאת בחוסר קול, שהוא חסדים. ואע"פ שקבלה כבר חסדים לצורך בנינה עצמה, נחשבת עוד לשמאל בלי ימין, כדי להשפיע לאחרים. שזהו שהזווג הוא בלחש. וכן בלילה בלי אור. כי אז ז"א משפיע לה אור החסדים, קול. והבית, הנוקבא, מתלהט בששה אורות החסדים, חג"ת נה"י, המאירים זיו לכל צד, שהם חסדים הנכללים מחכמה. ונהרות בושם יוצאים ממנה. שהיא הארת החכמה הנכללת מחסדים. ונשקים כל חיות השדה, כמ"ש, ישקו כל חיתו שדי. ומזמרים עד שעלה הבקר. וכשעלה אור הבקר, אז הככבים והמזלות, שמים וצבאם, כולם משבחים ואומרים שירה, כמ"ש, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלקים.
כי הארת הזווג מסוד הלילה, אע"פ שיש בו חסדים, מ"מ השליטה היא להארת החכמה. וע"כ מקבלים אז רק חיות השדה, שהם נמשכים מאחוריים של הנוקבא. וע"כ הם מזמרים. אבל הנמשכים מבחינת פנים של הנוקבא, מקבלים ממנה רק בבקר. ואז כל המדרגות שבבי"ע מזמרות. הן הנמשכות מפנים, והן הנמשכות מאחוריים. כמ"ש ויריעו כל בני אלקים שכולם מזמרים.

קלח) אם ה' לא יבנה בית. אם ה', המלך העליון, ז"א, שהוא בונה תמיד, בסוד זווג דלא פסיק, את הבית שהוא הנוקבא, ומתקן אותו. ומשפיע לה מזווג דלא פסיק, בעת שעולים כוונות העבודה מלמטה כראוי. בעת שהתחתונים מעלים מ"ן לזווג הזה, אז עולים זו"ן לאו"א, והם בזווג דלא פסיק כמוהם.

קלט) הוא בשעה שנחשך הלילה ובחינות מזוינות של הס"א, שורות ומשוטטות בעולם, והפתחים סתומים. ואז הוי"ה, קו אמצעי, מעלה מ"ן מסוד המסך דחירק, וממשיך קו אמצעי, ונפתחים הפתחים, שעל ידי זה נשמר מכל הצדדים, שלא יקרב אל הקדוש ערל וטמא, כמ"ש, לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא, כי עתיד הקב"ה להעבירם מן העולם.
ב' פעולות הן בקו אמצעי, עד שמייחד ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה:
א) שממשיך קומת חסדים על המסך.
ב) שממעט את ג"ר דקו שמאל, שאין השמאל נכנע עד שיבא ויתחבר עם הימין, זולת על ידי ב' הפעולות הללו.
אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו. זו היא פעולה א'. כי הוי"ה ז"א. ואם לא היה ממשיך ריבוי החסדים ע"י הקו האמצעי לבנות הנוקבא, המכונה בית, לא היה נכנע קו השמאל להתיחד עם הימין, ושוא עמלו בוניו בו.
אם ה' לא ישמור עיר. סובב על פעולה ב', שהיא התמעטות ג"ר דקו שמאל, שבזה שממעט ג"ר דקו שמאל מעבירים אחיזת הסטרא אחרא מן הקו השמאל שבנוקבא. ונמצא, שהעיר, הנוקבא, נשמר מן הערל וטמא, עי"ז שז"א מעלה את המסך דחירק, וממעט הג"ר דקו שמאל, שאז אין להם מה לינוק עוד מן השמאל שלה, ונעברים ונפרדים ממנה. כמ"ש, אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר.

קמ) מי הוא ערל ומי הוא טמא? ערל וטמא הכל אחד. וזה הוא שנתפתו בו, והלכו אחריו אדם ואשתו, וגרמו מות לכל העולם - הנחש הקדמוני. והוא המטמא אותו הבית, הנוקבא, עד הזמן ההוא שיעבירו הקב"ה מן העולם, הנוקבא. ומשום זה, אם ה' לא ישמור עיר, שוא בודאי שקד שומר.

קמא) ויעקב נסע סֻכֹּתָה . נסע אל בינה, שהעלה מ"ן ממסך דחירק. לקבל חלקה של האמונה, הנוקבא.
וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. ויעקב נסע סכתה. כי כל אחד נפרד אל הצד שלו. עשו לצד של השעיר, שהוא אשה זרה אל נכר. ויעקב נסע סכתה, זו היא האמונה העליונה, בינה, שהעלה מ"ן ממסך דחירק אל הבינה, כדי להמשיך משם קו אמצעי בשביל לבנות הנוקבא.

קמב) ויבן לו בית. בית יעקב, הנוקבא. תקן תפלת ערבית, הנוקבא, כראוי לה. שהמשיך לה חסדים מאו"א עלאין.
ולמקנהו עשה סוכת, סוכות אחרות, כדי לשמור אותם.
ב' הפעולות מבוארות בכתוב:
א) ריבוי החסדים מבוארת בכתוב, ויבן לו בית, שתקונו ובנינו הם בהמשכת החסדים. כמ"ש, אם ה' לא יבנה בית.
ב) מיעוט הג"ר מקו שמאל לשמרו מערל וטמא. כמ"ש, ולמקנהו עשה סוכות. כי סוכה היא מלשון מסך, שהמשיך המסך דחירק למעט הג"ר דקו שמאל. כמ"ש, אם ה' לא ישמור עיר, כלומר, סוכות אחרות, לשמרם מערל וטמא.

קמג) ויבא יעקב שלם. שהיה שלם מכל, הן מחכמה והן מחסדים. וכתוב, ויהי בשָלֵם סֻכּוֹ. והכל סוד אחד, השגת השלמות על ידי קו אמצעי. הן לז"א, הנקרא יעקב, והן לסכה שלו, שהיא הנוקבא. כי אז, כשהוא שלם, נתחבר עמו האמונה, הנוקבא. וכשהוא מתעטר במקום הראוי לו, בקו אמצעי, אז גם סוכה, הנוקבא, מתעטרת עמו. ונאמר גם עליה, ויהי בשלם סכו. כי היה שלם מאבות, היה שלם מבניו, וזה הוא נחשב לשלם, שאז הוא שלם למעלה ושלם למטה, שלם בשמים ושלם בארץ. שלם למעלה, שהוא בז"א, להיותו הכולל של האבות, שהוא תפארת ישראל, הכולל לאברהם ויצחק, חסד וגבורה. שלם למטה, בנוקבא, בבניו הקדושים, שהם י"ב השבטים, שהם המרכבה של הנוקבא. נמצא, שהוא שלם בשמים, שהוא ז"א. וע"כ נאמר עליו, ויבא יעקב שלם. ושלם בארץ, שהיא הנוקבא. ואז נאמר עליה, ויהי בשלם סכו.

קמד) ותצא דינה. הרבה מדרגות ובחינות מתפרדות למעלה. אלו לקדושה ואלו לס"א, שזה לעומת זה עשה אלקים. וכולן הן משונות אלו מאלו, מהן לחסד ומהן לדינים. חיות משונות אלו מאלו. אלו מצירים לשלוט על אלו, ולטרוף טרף, כל אחד ואחד למינו.