אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וישלח / מי זאת עולה מן המדבר

מי זאת עולה מן המדבר

רכב) ותמרות העשן היו מתאבכות ועולות למעלה. אילו תמרות העשן מן הקרבן, שהיו עולות על המזבח, היו עולות תמיד כעשן הזה, לא היה רוגז על העולם, וישראל לא היו גולים מארצם.

רכג) מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן. בזמן שישראל היו הולכים במדבר, השכינה היתה הולכת לפניהם, והם היו הולכים אחריה, שכתוב, וה' הולך לפניהם. כמ"ש, לֶכתֵךְ אחרי במדבר. הרי שהשכינה הלכה לפניהם והם הלכו אחריה. שזה רומז, שהיו מקבלים מאחוריים שלה.

רכד) והשכינה היתה הולכת וכל ענני כבוד עמה. וכשהשכינה נסעה היו נוסעים ישראל, כמ"ש, ובהעלות הענן מעל האהל. וכשהיא עלתה, עלה הענן עד למעלה. וכל בני העולם רואים, ושואלים, ואומרים, מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן.

רכה) הענן שהשכינה נראתה בו, היה עשן, משום שהאש שהדליק אברהם ויצחק בנו, היתה אוחזת בה ולא הרפתה ממנה. וכשהאש ההיא היתה נאחזת בה, היתה מעלה עשן.
שקו השמאל דבינה מאיר בלי ימין, אז הארתו כאש אוכלת. וכשהשכינה בסוד בנין אחוריים, היא עולה ומלבשת את קו שמאל דבינה. ואז היא נדלקת באש הזה, כי יצחק הוא קו שמאל דבינה. שאברהם המשיך אותו, ומטרם שנכלל בימין היה כאש אוכלת. והשכינה נדלקה באש הזה בזמן היותה בבנין אחוריים. ובעת תקון השכינה, שהיא מקבלת מוחין השלמים דפנים בפנים, כשמשפעת הארת החכמה, היא משפעת בכלים הללו, שהם כאש אוכלת, שקבלה מקו שמאל דבינה בעת היותה במוחין דאחוריים.
אש זו אינה סרה מהנוקבא גם בהיותה במוחין דפנים, שהיא משפיעה על ידם הארת החכמה, כי מעוררת אז כלים דאחוריים, שהם כאש אוכלת ומעלים עשן.

רכו) מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה. מְקֻטֶּרֶת, שהיא מתקשרת בב' הצדדים האחרים הממותקים ונכללים זה בזה, שהם ענן של אברהם, שהוא לימין, וענן דיצחק, שהוא לשמאל. מכל אבקת רוכל, זה יעקב. כלומר שהיתה מתקשרת בג' הקוים, מֹר: קו ימין אברהם. לְבוֹנָה: קו שמאל יצחק. מכל אבקת רוכל: זהו קו אמצעי הכולל שניהם, ע"כ מכונה רוכל, שבידו מֹר וּלְבוֹנָה.

רכז) אבקת רוכל זה יוסף הצדיק. משום שארונו של יוסף, שהוא יסוד, היה הולך אצלה. ונקרא רוכל, משום שאמר רכילות על אֵחיו לפני אביו.

רכח) אבקת, מתקשרת באברהם, ביצחק, ביעקב וביוסף, שהם כאחד וצורה אחת להם. כמ"ש, אלה תולדות יעקב יוסף. ומשום זה כתוב מכל אבקת רוכל, כי מן המקום שהנהר נמשך ויוצא, יסוד שהוא יוסף, מושקים כולם, ופני הכל מאירים.

רכט) כשישראל היו בארץ, והיו מקריבים קרבנות, היו נקרבים כולם להקב"ה כראוי, וכשהקרבן נעשה והעשן עלה בדרך ישר, אז היו יודעים שעשן המזבח הדליק הנר הראוי להדליק, ופני הכל מאירים והנרות דולקים.
נרות, פירושו הספירות של הנוקבא, מאורי האש.

רל) ומיום שנחרב בית המקדש, אין לך יום שאין בו זעם ורוגז, כמ"ש, ואל זועם בכל יום. והוסרה השמחה מלמעלה ומלמטה, וישראל הולכים בגלות, והם ברשות אלהים אחרים. ואז מתקיים המקרא, ועבדת שם אלהים אחרים.

רלא) וכל זה למה הגיע לישראל? משום, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. מהו מרוב כל? כאן מרוב כל, ושם בחסר כל.
היסוד נקרא כל, כמ”ש, כי כל בשמים ובארץ. וכשישראל היו בארץ, היה היסוד מאיר להם, ונאמר מרוב כל. ובחוץ לארץ, בגלות, נאמר, בחסר כל, שאין היסוד מאיר שם. וע"כ נאמר, ועבדת את אויביך, אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחסר כל.

.רלב) עד שיתעורר הקב"ה, ויגאל אותנו מבין העמים, כמ"ש, ושב ה' אלקיך את שבותך

חזרה לראש הדף
Site location tree