אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וישלח / חצות לילה ותפלת השחר

חצות לילה ותפלת השחר

רנה) הגיע זמן קריאת שמע. קם וקרא ק"ש והתפלל תפלתו. אח"כ אמרו לו, והרי למדנו, שמטרם שהאדם יוצא לדרך, צריך לקבל רשות מרבונו ולהתפלל תפלתו.

רנו) אמר לו, משום, כשיצאתי, לא הגיע עדיין זמן התפלה, ולא הגיע זמן קריאת שמע. עתה שהאיר השמש התפללתי. אבל עוד מטרם שיצאתי לדרך, בקשתי תחינה ממנו, ונועצתי בו, אלא תפלה זו של שחרית לא התפללתי.

רנז) כי עוסק אני בתורה מחצות לילה, וכשהגיע הבוקר, עד עתה עוד לא היה זמן תפלה, משום שבשעה ההיא שקדרות הבוקר נמצאת, האשה מספרת עם בעלה, והם בהיחוד כאחד, והיא צריכה ללכת למשכן בין נערותיה היושבות עמה שם. ולפיכך אין אדם צריך להפסיק הדברים, שמתחברים על ידיהם כאחד, ולהכניס דבר אחר ביניהם.

רנח) ועתה שהאיר השמש הגיע זמן תפלה להתפלל, שכתוב, ייראוך עם שמש. מהו עם שמש? לשמור עמנו אור השמש, כדי להאיר אליה לנוקבא, הנקראת יראה. כי היראה, הנוקבא, צריכה להיות בחיבור עם השמש, שהוא ז"א, ולא להפריד אותם. וכל עוד שלא האיר היום, אין היראה עם השמש. וע"כ כשמאיר השמש, צריכים לחבר אותם יחד.
יש ב' זווגים:
א) להשלמת הכלים של הנוקבא, והוא זווג של לילה.
ב) להשלמת המוחין שלה, והוא זווגו של יום.
וענינם רחוק זה מזה מקצה עד לקצה. עד כי מעשה היחוד בזווג של הלילה, גורם פירוד, אם ממשיכו בזווג של יום. וכן להיפך, שמעשה היחוד בזווג של יום, גורם פירוד, אם ממשיכו בזווג של לילה.
יש ב' מצבים בנוקבא:
א) מבחינת היותה בשלמות מטרם מיעוט הירח, שאז היתה קומתה שוה עם ז"א, כמ"ש ב' המאורות הגדולים.
ב) מבחינת מציאותה עתה אחר מיעוטה, שנתמעטה עד לנקודה, ואין בה אלא מה שנותן לה ז"א.
ויש מעלה במצב הא', להיותה נשלמת בחכמה, וקומתה שוה עם ז"א. אבל כנגד זה יש בה גרעון. שמפאת חסרון אור החסדים, גם החכמה שבה אינה מאירה, והיא חשך. ואת המצב הזה ממשיכים לה ע"י תפלת ערבית ועסק התורה בחצות לילה ואילך. והוא זווג הלילה, כמ"ש, ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה.
ויש מעלה במצב הב', שאז מקבלת חסדים מז"א, והחכמה שבה מתלבשת בחסדים, והמוחין מאירים בה בכל השלמות. אבל כנגד זה יש בה גרעון אז, כי נתמעטה קומתה ונעשתה טפלה לז"א, ואין לה משהו מעצמה, אלא מה שנותן לה ז"א. ואת המצב הזה ממשיכים לה ע"י קריאת שמע ותפלה של שחרית, בזווג היום.
אשתדל בתורה מחצות לילה. זווג של לילה להשלמת הכלים, שאז ממשיכים לה המצב הא', ששניהם בקומה שוה, שצריכה ללכת להשתלם בהארת הכלים, הוא המשכן וכליו, ולהשפיע מאור זה אל העלמות היושבות עמה, כמ”ש, ותקם בעוד לילה... וחק לנערותיה. לכן אסור להפסיק הדברים הגורמים להם להתחבר כאחד בקומה שוה, לבטל הארת החכמה, מצב הא', ולהכניס דבר אחר ביניהם. שאסור אז לקרוא שמע ולהתפלל תפלת שחרית, שבזה ממעט קומתה מקומת ז"א, כדי להמשיך לה אור החסדים, הוא המצב הב', ההפוך מהמצב הא', והמבטל אותו.
כשהאיר השמש, כשהגיע הזמן לזווג של יום, ולהמשיך המצב הב' להשלמת המוחין, אז הוא זמן תפלה, כלומר שעל ידי התפלה ממשיכין לה את זה. להמשיך אור ז"א, שנקרא שמש, שהיא אור החסדים, להאיר אל הנוקבא, כדי שתתלבש החכמה שבה, באור החסדים דז"א, שהנוקבא צריכה אז להיות עם השמש, ז"א, שאז אין לה מעצמה שום אור, אלא צריכה לקבל מן השמש, שאם מפריד אותה מז"א, היא מתבטלת לגמרי. בלילה, אין היראה, שהיא הנוקבא, עם השמש, שאינה מקבלת ממנו אור החסדים, אלא היא מקבלת אור החכמה מבינה. וכשהגיע זמן זווג של יום, צריכים לחבר אותם יחד, כי אז נעשית טפלה לו וצריכה לקבל ממנו הכל. וע"כ נעשית אז מחוברת וטפלה לשמש.

רנט) הגיעו לשדה אחד, ישבו. נשאו עיניהם וראו הר, שבריות משונות היו עולות בראשו. פחד, אמר לו, למה אתה מפחד? אמר, רואה אני את ההר הזה שהוא עצום, ואני רואה את אלה הבריות שעליו, שהן משונות, ואני מפחד שלא יצירו לנו. אמר לו, כל מי שמתיירא, יש לו להתיירא מהחטאים שבידו. אין אלו מאותן הבריות החזקות, שהיו נמצאות בהרים.

רס) נודע, שבהמשכת קו שמאל מתגלים דינים. ויש כאן הפרש בין אור הזכר אל אור הנקבה. כי בהמשכת קו שמאל בבחינת אור הזכר, שהוא ממעלה למטה, מתגלים דינים קשים מאד. אבל אם ממשיך הארת השמאל בבחינת אור נקבה, שהיא ממטה למעלה, מתגלים רק דינים רפויים. הארת קו שמאל, שהוא יצחק, שם שורים דינים קשים. והארת קו שמאל בבחינת אור הנקבה, הנקראת בית דין שלמטה, הם דינים רפויים ואינם קשים.
וכאן, שהלכו לתקן את הנוקבא, כשהגיעו אל הנוקבא, הנקראת שדה תפוחים, ישבו, כי המוחין של הנוקבא נמשכים בישיבה ולא בעמידה. כי פעולת המשכת מוחין דג"ר נרמזת בעמידה, כמו העומד הזוקף כל קומתו. ופעולת המשכת מוחין דו"ק, נרמזת בישיבה, כמו היושב שקומתו מושפלת. וכיון שבאו להמשיך מוחין אל הנוקבא, שהארתה ממטה למעלה, שהיא בחינת מוחין דו"ק, ע"כ פעולה בישיבה.
וכמ"ש, נשאו עיניהם, שהתחילו להמשיך המוחין, המכונים עיניים, וראה בהר, שהמשיך הארת השמאל, המכונה הר, שבריות משונות היו עולות בראשו, גילוי הדינים הבאים עם המשכת הארת השמאל, מגילוי ג"ר דקו שמאל, שהוא ראש ההר. ואע"פ שהוא לא המשיך אלא ו"ק, שהם אור הנקבה, אמנם אי אפשר להמשיך ו"ק, זולת אם ממשיך מתחילה קומה שלמה, ואחר כך מניח את הג"ר ונוטל רק ו"ק. ולפיכך ראה את הדינים, המתגלים מג"ר דשמאל בעת המשכתו את ו"ק דשמאל. ראה שההר הזה, הארת השמאל, הוא קשה, וראה אלו הבריות אשר שם, פועלי הדין, שהן משונות, כלומר שמטילות אימה ופחד.
וכמ"ש לו, שאין לפחד אלא אם ממשיך אור זכר, שהוא ממעלה למטה, שהוא חטא עצה"ד. אבל אם ממשיך אור הנקבה, שאין בזה חטא, אין כאן שום פחד. ואלו הבריות שאתה רואה, אינן אותן הבריות החזקות הנמצאות בהרים, כלומר, אין אלו אותם הדינים הקשים, שדרכם להתגלות עם המשכת אור הזכר שבשמאל. כי אלו המתגלים עם אור הנקבה, שאתה רואה, אינם קשים, אלא דינים רפויים.
כי פועלי הדין, המתגלים מהמשכת אור הזכר שבהארת השמאל, וע"כ נקראים אימים, להיותם דינים קשים, המטילים אימה גדולה. ואלו, הנקראים ימים, הם פועלי הדין, המתגלים עם המשכת אור הנקבה שבהארת השמאל, שאינם אלא דינים רפויים, וע"כ נקראים ימים ולא אימים.

חזרה לראש הדף
Site location tree