טוב איש חונן ומלוה
יח) טוב איש, חונן ומלוה. יכלכל דבריו במשפט. טוב איש, זה הקב"ה, הנקרא טוב. כמ"ש, טוב ה' לכל. ה' איש מלחמה, והוא חונן ומלוה אל כל, שהוא יסוד. כי הויה, ז"א, משפיע ומלוה שפע המוחין להיסוד, בשביל המקום, שאין לו משלו, הנוקבא. כי המקום, הנוקבא, ניזון מן היסוד.
יכלכל דבריו במשפט. כי דבר ההוא, שהיא הנוקבא, אינו ניזון אלא במשפט, שהם המוחין דהארת החכמה. כמ"ש, צדק ומשפט מכון כסאך. הרי שהצדק, שהיא הנוקבא, ניזונת מהמשפט.
וזאת ההלואה, אמא משאילה בגדיה לבתה, כי הנוקבא אין לה כלום מעצמה לקבל המוחין, אלא ששואלת אותם מאמא. והיא מקבלתם ע"י ז"א. כמ"ש, טוב איש, הקב"ה, חונן ומלוה השפע להיסוד בשביל הנוקבא, שבזה יכלכל דבריו, שהיא הנוקבא, במשפט, במוחין הגדולים, הנקראים משפט.
יט) טוב איש, זה צדיק, שכתוב, צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם, יאכלו. הרי שהצדיק נקרא טוב. טוב איש, זה נח, שכתוב, נח איש צדיק. טוב איש, היסוד דז"א, שנקרא צדיק, או נח הצדיק, חונן ומלוה שפע המוחין להנוקבא, שבזה יכלכל דבריו, שהיא הנוקבא, במשפט, במוחין דגדלות.
טוב איש, נאמר בשבח השבת, במוחין דיום השבת, כמ"ש, טוב להודות לה'. כי אור השבת הוא אור תכלית שמים וארץ, המאיר בגמר התקון. ולפיכך מטרם גמר התקון הוא מאיר רק בדרך הלואה, לוו עלי ואני פורע. ע"כ, טוב איש חונן ומלוה, נאמר באורות השבת, הניתנים בהלואה.
כ) הכל אחד, וכולם דבר אחד אמרו, זה, עושה תולדות בעולם, הצדיק. תולדות העולם הם נשמות הצדיקים, שהם פרי מעשיו של הקב"ה.
כא) בשעה שהקב"ה מתעטר בעטרות שלו, הוא מתעטר מלמעלה ומלמטה, מלמעלה הוא מהמקום העמוק מכל, שהוא או"א. ומתעטר מלמטה, מנשמות הצדיקים. אז נוסף חיים מלמעלה ומלמטה, ונכלל מקום המקדש מכל הצדדים. והבור נתמלא, והים נשלם, ואז נותן חיים לכל.
כי המוחין דנשמות הצדיקים יוצאים בשלש נקודות: חולם, שורק, חירק, כמו המוחין דז"א. ונתבאר בהמוחין דז"א, שבישסו"ת יוצאים תחלה ב' נקודות חולם ושורק, בסוד מ"י אל"ה, שהם ב' קוים ימין ושמאל. והם במחלוקת, ואינם יכולים להאיר. עד שנעשה זווג על מסך דז"א, שעלה שם בסוד מ"ן, ויוצאת עליו קומת חסדים, שהיא נקודת החירק וקו אמצעי. ואז מכריע בין הקוים, שהם מ"י אל"ה, ומתחברים בהשם אלהים.
וכמ"ש בזהר, ויעקב אתער, שהוא קו אמצעי, שיצא על מסך דחירק. וחמי לאברהם, שהוא נקודת החולם וקו ימין, מתתקן בנקודת השורק וקו שמאל, אלא שהוא מתלבש ונכלל בימין. וכיון שז"א גרם השלמת המוחין בישסו"ת, זכה גם בעצמו באלו המוחין, כיון ששלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם.
ועד"ז ממש יוצאים המוחין, דנשמות הצדיקים. כי תחלה יוצאים בזו"ן ב' הנקודות חולם ושורק, שהם ב' קוים ימין ושמאל. אשר ז"א נתתקן בנקודת החולם וקו ימין. והנוקבא נתתקנת בנקודת השורק וקו שמאל. ואז הם במחלוקת, ושניהם אינם מאירים בשלמות, עד שנשמות הצדיקים עולים אליהם למ"ן. ויוצאת שם קומת חסדים על המסך שבנשמות הצדיקים, שהוא נקודת החירק וקו האמצעי. ואז מתרבים החסדים ע"י קו האמצעי וע"י קו ימין, ומתבטלים הדינין שבנוקבא ומתחברת עם ז"א. ואותו שיעור השלמות, שנשמות הצדיקים גרמו בזו"ן, זכו בו גם הם.
וזה אמרו, בשעה שהקב"ה מתעטר בעטרותיו, בשעה שז"א מתתקן בעטרותיו, במוחין, מתעטר מעילא ומתתא, מתתקן מלמעלה ומלמטה, במוחין דנקודת החולם, קו הימין, המקובל לו מלמעלה מאו"א, ובמוחין דנקודת החירק, קו האמצעי, המקובל לו מלמטה, מנשמות הצדיקים. שמקבל ממקום העמוק מכל, מאו"א, שמהם המוחין דנקודת החולם, וקו ימין. ומתתקן מלמטה בנשמות הצדיקים, במוחין דנקודת החירק, היוצאים על מסך שלהם.
ואז מתרבים החיים מכח החסדים שמלמעלה מנקודת החולם, ושמלמטה מנקודת החירק, ונכלל מקום המקדש, שהיא הנוקבא, מכל הצדדים. כי הנוקבא דז"א, שהיא בחינת מוחין דנקודת השורק וקו שמאל, שהיתה במחלוקת עם ז"א, קו ימין, נתפייסה עתה מכח שמוקפת מחסדים מב' הצדדים, מבחינת קו ימין ומבחינת קו אמצעי.
ומבחינת החסדים שלה, מכנה אותה בור, ומבחינת החכמה מכנה אותה ים. וע"כ אחר שהבור מתמלא בחסדים, מתלבש החכמה שלה בחסדים, והים נשלם. ואז נותן חיים לכל, שנותן מוחין לנשמות הצדיקים. כי אותו השיעור שנשמות הצדיקים גרמו להשתלם בז"א ונוקביה, זוכים בו גם הם.