אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת נח / ויולד נח שלשה בנים

ויולד נח שלשה בנים

סא) ויולד נח שלשה בנים. משל לבן אדם, שהכניס לנוקבתו פרי הבטן בפעם אחת, ויצאו ב' או ג' בנים, שאחד נבדל מחברו בדרכיו ובמעשיו: אחד הוא צדיק, ואחד הוא רשע, ואחד הוא בינוני. אף כאן גם כן: ג' קשרי הרוח הולכים ומעופפים ונכללים בשלשה עולמות, שהם בריאה יצירה עשיה.
ויולד נח שלשה בנים. מוחין הבאים בג' הקוים, הנמשכים מג' הנקודות חולם, שורק, חירק, כמ"ש, ונוזלים מתוך בארך. א"כ היה צריך להוליד ממוחין הללו רק בן אחד. ולמה הם שלושה? ולא עוד, אלא שנבדלים כל כך אחד מחברו? אף כאן, אע"פ כשהיו בנוקבא דאצילות, היו שלשתם רק מוח אחד, בסוד ג' קוים שבו, מ"מ כשנולדו ויצאו משם, באו לג' עולמות בי"ע דפרודא, ונתחלקו שם ג' הקוים, שהם ג' קשרי הרוח, זה מזה, המכונים נשמה רוח נפש:
- קו ימין, נשמה בבריאה.
- קו שמאל, רוח ביצירה.
- קו אמצעי, נפש בעשיה. כי קו האמצעי למטה מקו שמאל.
כי אחר שיצאו מאצילות ונכללו בג' עולמות בי"ע, נפרדו ונחלקו מחמתם זה מזה, ונעשו על ידיהם ג' בנים, שהם נשמה, רוח, נפש, והם שם, חם, ויפת. אמנם בחינת הרוח, קו השמאל, שהוא חם, עוד לא היה נתקן אז כראוי. וע"כ היה חם רשע. ויפת, להיותו מכריע בין שם לחם, נבחן לבינוני.

סב) הנשמה יוצאת מזו"ן דאצילות, ונכנסת בין הרי הפירוד, לבי"ע, ונתחבר הרוח בהנשמה, ויורדת יותר למטה, נתחבר הנפש ברוח, וכולם הולכים ומתחברים זה בזה. כי הגם שהמוחין נפרדים לג', מחמת יציאתם לבי"ע דפרודא, מ"מ יש להם עוד חיבור זה בזה. והוא מטעם, כי בעודה בזו"ן דאצילות, יש לה כח"ב תו"מ דכלים ונרנח"י דאורות. וכשיוצאת לג' עלמין דפרודא, נעשתה לו"ק, והג' קוים שבה נפרדים זה מזה:
- ו"ק דקו ימין, נשמה, בבריאה.
- ו"ק דקו שמאל, רוח, ליצירה.
- ו"ק דקו אמצעי, נפש, לעשיה.
והג"ר דאורות דכל אחד, נשארות בעולם העליון ממנו. והבינה ותו"מ דכלים דכל אחד, נופלים להעולם שלמטה ממנו. ונמצא, כשהנשמה באה בבריאה, יורדים בינה ותו"מ דנשמה, ומתלבשים ברוח שביצירה, שהוא מדרגה התחתונה, ונעשה בזה חיבור בין הרוח להנשמה, שבאה לבריאה דפרודא, כי בינה ותו"מ דנשמה ירדו ונתלבשו ברוח שביצירה, ועי"ז נתחברו. יורד למטה ליצירה ומתחבר נפש ברוח, כי בינה ותו"מ דרוח שביצירה נופלים ומתלבשים בהנפש שבעשיה, ועי"ז נתחברו. וכל הג' כולם מתחברים, הנשמה ברוח, ורוח בנפש.
נפש ורוח כלולים זה בזה, בעת שנולדים בעולם. ואין נפש בלי רוח. אכן הנשמה שוררת בדרכיו של האדם, כלומר, שאינה נולדת ביחד עם הנפש רוח, אלא שהאדם צריך להמשיך אותה, ע"י שילך בדרך הישר והטוב. והיא במדור נעלם, שלא נודע מקומה. כי הנשמה נולדת בו"ק, שהיא נפש רוח, והג"ר נשארים בהנוקבא דאצילות, הנעלמת מדרי בי"ע.

סג) אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש. ואם לא זכה ואינו בא לטהר, רק ב' מדרגות פתוחים לו, שהם נפש ורוח. ונשמה קדושה אין לו. ולא עוד אלא אם בא לטמא מטמאים אותו, והוסר ממנו עזרה עליונה. מכאן ואילך כל אחד לפי דרכיו. כלומר, אם עושה תשובה ובא לטהר, שוב עוזרים לו. ואין לשאול, הרי כשהאדם נולד, אין לו רק נפש מצד הבהמה הטהורה. והענין הוא, כי הרוח כלול תמיד בנפש. וא"כ יש לו נפש רוח בעת שנולד. אבל נשמה למדרגה זו דבעירי דכיא לפי מעשיו. וכן הוא בכל מדרגה.

סד) קשרים רמים של מצודת המצודות אנו. קטורי פירושו נר"ן, המכונים ג' כתרים נר"ן שלנו, מקושרים בקו האמצעי, שהיא מצודה חזקה מכל המצודות כלפי הס"א. ע"כ פתוחים העינים ופתוחים האזנים. כלומר, יש לנו חו"ב, המכונים עינים ואזנים, כי קול מן הקולות יורד ממעלה למטה, משבר הרים וסלעים. כלומר, קו האמצעי, הנקרא קול, שהוא דעת, הכולל ג' קולות חב"ד דדעת, ורק קול אחד יורד ומאיר ממעלה למטה, ומשבר כל הקליפות החזקות, הנקראים הרים וסלעים.
אבל ב' קולות העליונים, שהם חו"ב דדעת, אינם נמשכים למטה. הרואים ואינם רואים, ונעשו אטומי אזנים ושתומי עינים, שאינם רואים, אינם שומעים, ואינם יודעים להשכיל את האחד, הכלול ביניהם בהשניים, דוחים אותם לחוץ. משום שאינם יודעים להשכיל ולהמשיך את האחד, הכלול בשנים, שהוא קו האמצעי, ע"כ נעשו אטומי אזנים ושתומי עינים. שאינם יכולים לקבל המוחין הקדושים של חכמה, הנקראים עינים, ושל בינה, הנקראים אזנים. ואינם רואים ואינם שומעים. ולכן דוחים אותם לחוץ מהקדושה.

סה) הם מתדבקים בב' הקוים ימין ושמאל, חכמה ובינה. האחד, קו אמצעי, אומן האומנים, שבו תלוים כל המוחין, הוא אינו שורה ביניהם. לכן אינם נכנסים בין הספרים הקדושים. כי כל אלו, שאומן הזה, קו האמצעי, אינו שורה בתוכם, אינם נכתבים בספרי הזכרונות. כלומר, שאינם מקבלים המוחין הגדולים דבינה, הנקראים ספר זכרון וספר החיים. וע"כ נמחים מספר החיים, שאין להם חלק שם. כמ"ש, ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו.

סו) ווי להם כאשר יצאו מעוה"ז, מי ידרוש ויבקש בעדם, כאשר ימסרו בידי המלאך דומה, וישרפו באש דולק. ולא יצאו משם חוץ בראש חודש ושבת, כמ"ש, והיה מדי חודש. לאחר, השבת ור"ח, כרוז מכריז עליהם מצד צפון, ואומר, ישובו רשעים לשאולה. וכמה מלאכי חבלה מתאספים ובאים עליהם. בארבע רוחות לוהט האש בגי בן הנם להעניש הרשעים, שפגמו בד' בחינות חו"ב תו"מ.

סז) ג' פעמים ביום נפקדים להקל על עונשם, בעת ג' זווגי זו"ן שבג' התפלות. ולא עוד אלא בשעה שישראל אומרים, אמן יהא שמיה רבא, בקול רם, נעשה זווג למעלה, והקב"ה מתמלא רחמים, והוא חס על הכל. ורומז להמלאך הממונה על שערי גיהנום, ששמו סמריאל, וג' מפתחות בידו, ופותח ג' שערים שבצד המדבר, והם רואים האור של עוה"ז. ובא עשן של אש וסותם דרכי האור.
נטילת רשות ופיוס נוהג בכל זווג זו"ן. שז"א ממשיך בתחילת הזווג מהארת הקו שמאל, בסוד, שמאלו תחת לראשי. ואח"כ מזדווג עמה בשליטת הימין. ונמצא שבשליטת קו שמאל, הוא רומז להמלאך סמריאל, הממונה של גיהנום, שהוא הענף של קו שמאל, שיפתח ג' שערים, ג' הקוים שבהזווג, שבצד המדבר, שבשליטת צד השמאל, שממנו כוחות המדבר.
ואז נמשך הארת השמאל ממעלה למטה עד לעוה"ז. ובג' זווגי זו"ן, הנעשים בכח ג' התפילות, כי הארת השמאל שבתחילת כל זווג, מגיע אל הרשעים שבגיהנום. והמשכה זו נעשה ברגע תחילת הזווג דזו"ן, כדי לפייס הנוקבא, כי נסתמו דרכי האור ונעשה חשך.

סח) ואז ג' ממונים, שתחת ידם נמצא ג' מגריפות, הם מנשבים בידיהם ומחזירים העשן למקומו. אחר שכבר פייס הנוקבא בהארת השמאל, והנוקבא אינה יכולה לעמוד בו, עושה זווג בשליטת הימין, וממשיך לה הארה מושלמת. ונמצא שמזווג הימין הזה נמשכים ובאים ג' ממונים, שנמשכים מג' קוים של הזווג, וג' מגרפים, ג' כוחות הימין, המנקים את צנורות השפע מן הדינים, כמו עם מגרפות, והם ממשיכים חסדים, שבזה נבחן, שמחזירים הדינים, המכונים עשן ואש, אל מקומם, שהוא הגיהנום.
ובינתים, מעת שהאירו ג' הקוים בשליטת השמאל, ומטרם שבא עשן האש וסתם הדרכים, נבחן שהיה להם הרוחה, שעה וחצי שעה. כי ג' קוים של המוחין, שהם חכמה בינה דעת, נקראים שלש שעות, וקו הדעת נחלק לשנים, שהם חסד וגבורה. ולפי זה נמצא שבעת שהאיר השמאל, האירה הבינה, שהיא שעה, והגבורה, שהוא חצי שעה מן הדעת. אבל משעה וחצי שעה שלצד ימין, שהם חכמה, וחסד שבדעת, לא האיר אז כלום. הרי שהשיגו הרוחה להנות בינתים רק משעה וחצי שעה בלבד.
ואחר שחזר הימין להאיר בהזווג, חוזרים לאש שלהם, לאש הגיהנום. ואינם יכולים להנות מחכמה וחסד שבדעת, המאיר בעת הזווג הזה. וכן ג' פעמים ביום, ובכל פעם שישראל אומרים אמן, בתחלת כל זווג, הם משיגים הרוחה. אשריהם הצדיקים, אשר דרכיהם מאירים בעולם הבא לכל הצדדים.

חזרה לראש הדף
Site location tree