כי פּועַל אדם ישלם לו | פרשת וישב | זוהר לעם | קבלה לעם | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וישב / כי פּועַל אדם ישלם לו

כי פּועַל אדם ישלם לו

כה) כאשר ברא הקב"ה את העולם עשה אותו על דין. וכל מעשי העולם מתקיימים על דין. מלבד שבכדי לקיים העולם שלא יאבד, הקב"ה פורש עליו רחמים. ורחמים האלו מעכבים את הדין, שלא יכלה את העולם. והעולם מתנהג ברחמים ומתקיים על ידו.

כו) ואם תאמר, שהקב"ה עושה דין באדם בלי משפט? למדנו, כשהדין שורה על האדם, והוא צדיק, הוא משום אהבת הקב"ה אליו. כמו שלמדנו, כאשר הקב"ה מרחם על האדם באהבה, לקרבהו אליו, משבר הגוף בשביל להשליט את הנשמה, ואז מתקרב האדם אליו באהבה כראוי, והנשמה שולטת באדם, והגוף נחלש.

כז) וצריך האדם לגוף חלש ולנפש חזקה, שתתגבר בגבורה. ואז הוא אוהבו של הקב"ה. הקב"ה נותן צער אל הצדיק בעולם הזה, בשביל לזכותו לעולם הבא.

כח) וכשהנשמה היא חלשה והגוף חזק, הוא שונאו של הקב"ה, שאינו חפץ בו, ואינו נותן לו צער בעולם הזה, אלא דרכיו ישרים, והוא בכל השלמות. משום, שאם עושה צדקה או מעשים טובים, הקב"ה משלם שכרו בעולם הזה, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. ומשום זה, צדיק השבור תמיד, הוא אוהבו של הקב"ה. והדברים אמורים, רק באם בדק ולא מצא בידו שום חטא שיענש על ידו.

כט) השכינה אינה שורה במקום עצבות, אלא במקום שיש בו שמחה. ואם אין בו שמחה, לא תשרה השכינה במקום ההוא. מאין לנו זה, מיעקב, שמשום שהיה מתאבל על יוסף, נסתלקה השכינה ממנו. כיון שבאה לו השמחה של בשורת יוסף, מיד, ותחי רוח יעקב אביהם. ולפי זה קשה, כאן באותו צדיק השבור מצרותיו, כיון שהוא חלש ונשבר במכאובים, איפה הוא השמחה.

ל) ועוד אנו רואים, כמה אהובים וצדיקים היו לפני הקב"ה. ולא נשברו במחלות ולא במכאובים ולא נחלש גופם לעולם. מה נשתנו אלו מאלו, שאלו נשברו, ואלו עומדים בגופם כראוי?

לא) ואם תאמר, כי אלו הנמצאים בקיומם כראוי, הוא משום שהם צדיקים בני צדיקים. ואלו האחרים, שגופם נשבר, הם צדיקים ולא בני צדיקים. הרי אנו רואים, צדיקים בני צדיקים, ואשר אפילו אביו היה צדיק בן צדיק, והוא צדיק, ומ"מ גופו נשבר במכאובים. ולמה נשבר גופו במכאובים, וכל ימיו הוא בצער?

לב) אלא כל מעשיו של הקב"ה הם באמת וצדק. כי יש זמנים שהלבנה, הנוקבא, היא בגרעון, ונמצאת בדין והשמש, ז"א, אינו נמצא אצלה. ובכל שעה יש לה להוציא נשמות לבני אדם, כמו שלקטה אותן מתחילה מן ז"א בכל זמן ובכל שעה. וע"כ היא מוציאה עתה הנשמות גם בשעת הגרעון, שנמצאת בדין. וכל מי שמקבל אותה בזמן ההוא, יהיה תמיד בגרעון. ועניות נמשכת לו, ונשבר תמיד בדין בכל ימיו של האדם, בין צדיק ובין רשע. מלבד התפלה, המבטלת לכל גזרות הדינים, ויכול להעבירם בתפלה.

לג) ובזמן שאותה המדרגה, הנוקבא, נמצאת בשלמות, ונהר נמשך ויוצא מעדן, יסוד, משתמש בה, אז, אותה הנשמה היוצאת מהנוקבא, ומתדבקת באדם, הנה האדם ההוא נשלם בכל, בעושר, בבנים, בשלימות הגוף.

לד) וכל זה בשביל מזל, שהוא יסוד, הנמשך ויוצא ומתחבר במדרגה, בהנוקבא, להשתלם בו, ולהתברך ממנו. ועל כן הכל תלוי במזל. ועל כן, בנים חיים ומזונות, אין הדבר תלוי בזכות, אלא במזל. כי אין הוא בזכות, אלא עד שהנוקבא מתמלאה ומאירה מן המזל, שהוא יסוד.

לה) ומשום זה, כל אלו שנשברו בעולם הזה, והם צדיקי אמת, כולם נשברו בעולם הזה, ונידונים בדין, מטעם שנפש ההיא, שקבלו מהנוקבא בהיותה בגרעון, גרמה להם. וע"כ חס עליהם הקב"ה לעולם הבא.
אנו רואים, שדינים שורים גם על אדם צדיק, אע"פ שלא חטא כלום, שהיסורים מקרבים אותו לאהבת ה'. ועל זה מקשה ב' קושיות:
א. אם גופו של הצדיק הוא ביסורים, א"כ הוא בעצבות, ואין השכינה שורה אלא רק כשאדם הוא בשמחה.
ב. הרי אנו רואים צדיקים, שזכו לאהבת ה', אף על פי שלא היו להם יסורים כלל. ומה נשתנו אלו מאלו. ואין לתרץ, שאלו שזכו לאהבת ה' בלי יסורים, הוא מחמת היותם צדיקים בני צדיקים. כי אנו מוצאים אפילו בנו של צדיק בן צדיק, שהיה כל ימיו ביסורים. ומשיב, למה נמצאים צדיקים, שהם ביסורים וצדיקים שהם בכל השלמות. ומובן דבר אחר, שבו מתישב גם מה שהקשה, שאין השכינה שורה על האדם מתוך עצבות.
בזמן שהנוקבא דבוקה בקו שמאל, שאז שורים בה דינים, שמוציאה נשמות לבני אדם מכל קו שבג' הקוים ימין שמאל ואמצע, הכוללים כל הזמנים ועתים שבעולם, שהם כ"ח עתים, כמו שלקטה את הנשמות מתחילה מג' קוים, כן היא מַשפַעת אותן לבני אדם מקו שמאל. שהיא עומדת אז בדין ובגרעון. וכל מי שמקבל נשמה בזמן ההוא, בזמן שליטת קו שמאל בנוקבא, הוא נמצא בהכרח בגרעון. ודינים הנמשכים מקו שמאל, בין אם האדם המקבלה הוא רשע בין אם הוא צדיק.
אכן יש ביניהם הפרש גדול. כי אדם רשע, שיש לו נפש מקו שמאל, הוא מתדבק בו ואינו יוצא ממנו לעולם. אבל אדם צדיק, שיש לו נפש מקו שמאל, הנה מכח הדינים והיסורים המגיעים לו מקו השמאל, הוא מזדכך ויוצא ממנו, ומתקשר בקו ימין, וזוכה לאהבת ה', הנמשכת מקו ימין, ולעולם הבא.
ובעת שליטת קו אמצעי, והיא בזווג עם ז"א, הוא מושלם מכל הבחינות, הן מימין והן משמאל. ומיושב היטב הקושיה למה יש צדיקים, שהם ביסורים, ויש שהם בשלימות. כי אלו שהם בשלמות, הוא משום שקבלו נשמתם מן הנוקבא, בעת שהיא בזווג עם היסוד. ואלו שהם ביסורים, הוא משום שקבלו נשמתם מן הנוקבא, בעת שהיא בשליטת קו שמאל. שצריכים יסורים, כדי להפרישם משמאל, ולקרבם לקו ימין, לזכות באהבת ה'.
הרי שפֹעַל אדם ישלם לו וכאֹרַח איש ימציאנו. כי אע"פ שאין להם חטא, מכל מקום כיון שיש להם נפש רק משמאל, והם מחוסרי השלמות, ע"כ הקב"ה האוהב אותם, מוציאם משם ע"י היסורים, ומביאם לימין, ולסוד עוה"ב, שהיא הארת הבינה, וזוכים על ידיהם לכל השלמות.
ובזה מיושב למה הקב"ה שולח עליהם יסורים. כיון שצדיקים המה, וראוים להשראת השכינה, ואין השכינה שורה אם אינם בשמחה. ועתה מובן היטב שהיסורים מוכרחים להם, כדי להפרישם משמאל. וכל זמן שלא נפרשו משמאל, מוכרחים להיות בעצבות. והשכינה אינה שורה עליהם.

לו) כל מה שעושה הקב"ה הוא בדין. ואם מביא יסורים על איש צדיק, הוא כדי לטהר את נפש ההיא, להביאה לעולםהבא, כי כל מעשיו של הקב"ה הם בדין ובאמת. ובכדי להעביר ממנו אותה הזוהמה שקבלה בעולם הזה, על כן נשבר אותו הגוף והנפש מטהרת. ועל כן עושה הקב"ה לאותו צדיק, שיסבול יסורים ומכאובים בעולם הזה, ויהיה נקי מכל, ויזכה לחיי העולם הבא.

חזרה לראש הדף
Site location tree