בורא – בוא וראה
בגיל הילדות
כולנו שואלים שאלות הנוגעות למשמעות החיים,
לקשר עם הבורא.
אלה השאלות הכי טבעיות שהאדם שואל את עצמו.
אבל אחר כך אנחנו הורגים אותן בתוכנו
וחיים כמו רובוטים
אין עוד מלבדו
תארו לעצמכם תינוק בן יומו,
את ההרגשה הראשונית שלו,
שמישהו מטפל בו.
הרגשה שיש מישהו גדול,
שמגלה כלפיך את יחסו החם, המלטף, הטוב.
אתה עוד לא מסוגל להבין אותו,
אבל אתה יודע שהוא דואג לך,
עושה בשבילך את כל הטוב,
ואתה לגמרי נתון לשליטתו.
כך, בהדרגה,
יתחילו אנשים להרגיש
את ההשפעה הדואגת והמנהלת
של הכוח העליון,
הכוח היחיד בעולם.
בורא - בוא וראה
דתות שונות מציירות את הבורא כמשהו מחוץ לנו, אך הקבלה מסבירה שאסור לדמיין את הבורא בצורה של דמות כלשהי, ושהבורא הוא תכונה הנמצאת בתוכנו.
ה"בורא" – זו תכונת האהבה והנתינה. משמעות המילה בורא היא "בוא וראה", תבוא ותראה – תגלה את התכונה הזו בתוכך.
אין גורם חיצוני וזר שאנחנו עובדים בשבילו! אנחנו עובדים על תיקון עצמנו, כדי להשיג את תכונת האהבה והנתינה, את הבורא.
לפני כאלפיים שנה איבדנו את הרגשת הבורא – יצאנו לגלות, ותמונת העולם האמיתית נעלמה. התחלנו לחשוב שבורא הוא מישהו שקיים בנפרד מאיתנו, ולא תכונה המתגלה בתוכנו.
במקום לתאר את הבורא כתכונה העיקרית והחשובה של הבריאה, שמתלבשת בנו, התחלנו לחשוב "עליו" כעל אישיות נפרדת וזרה.
'פוקוס' על הבורא
חכמת הקבלה מכוונת את האדם,
איך לסובב את עצמו מבפנים
ולמצוא את הבורא.
זה כמו לחפש מטרה דרך עדשת מצלמה;
מסובבים ימינה ושמאלה
ומחדדים את הראייה יותר ויותר,
עד שפתאום –
הוֹפָּה!
רואים ברור.
חוזרים להכרה
שאלה: למה הבורא לא שמֵח כשהאדם נהנה מחייו הגשמיים ומרגיש מסופק?
זה לא "משמח את הבורא", כי זה לא התענוג שהוא החליט לתת לנו. מלכתחילה הוא ברא מצב שבו אנחנו מלאים באור, אלא שעכשיו איננו מרגישים זאת.
אנחנו נמצאים בעולם אינסופי ונצחי, אך הוא נסתר מאיתנו. כמו אדם חסר הכרה, שלמעשה נמצא בעולם הזה אך חושיו לא קולטים דבר מסביב.
הבורא לא יכול להשאיר אותנו מחוסרי הכרה, עם ניצוץ אחד של אור, שניתן לנו רק כדי להחיות אותנו איכשהו.
איננו מודעים לכך, ואנו מוכנים להסתפק רק בהנאות שאנו חווים עתה, אך יחד עם זאת ברור שתכנית הבורא – להביא אותנו להנאות גדולות הרבה יותר – לא יכולה שלא להתממש.
שדה של אהבה
בורא זה שדה רוחני של אהבה ונתינה.
בתוכו אנו נעים על ידי שינוי הרצון שלנו, ותוך כדי כך אנחנו נמצאים כל הזמן בנקודת ההידמות שלנו לשדה הזה.
מלכתחילה, אנחנו מנוגדים לשדה, ולכן נמצאים במעגל החיצוני ביותר שלו שנקרא "העולם הזה".
בהתאם למידת הרצון שלנו להתקרב למרכז, לתכונת הבורא, לאהבה ולנתינה, אנחנו מזמינים על עצמנו את השפעת השדה הזה, והוא משנה את מיקומנו.
מכאן מובן, שלא ניתן לבקש מהבורא לשנות את יחסו כלפינו, לקוות למשהו מיוחד מצידו, לפרוטקציה... זה חסר כל ערך, בדיוק כמו שאיננו יכולים להפציר בחוק המשיכה שלא יפעל על גופנו.
בורא זה כוח,
שאינו מתחשב במילים שלנו,
אלא ברצונות הפנימיים שלנו.
חכמת הקבלה מלמדת את חוקי העולם הרוחני, זו פיזיקה רוחנית.
" למעלה",
בטבע,
יש כוח
שמגיב
אך ורק לבקשתו של אדם
להפוך לאוהב ולנותן
הנקודה והאור
שאלה: האם ניתן להצביע על איזה מצפן פנימי שמכוון אותנו בהתפתחות הרוחנית?
כדי שנהיה מוכנים להתפתחות הרוחנית, הטבע מעורר בנו שתי תחושות – הראשונה היא ריקנות כלפי העולם הזה, והשנייה היא משיכה להשיג את מקור החיים, התעוררות "הנקודה שבלב".
מכיוון שהעולם שלנו הוא שדה רוחני, ממש כמו שדה מגנטי, הנקודה הזאת תביא אותנו למקום שבו אנחנו יכולים להזין אותה, למלא אותה.
עלינו להתקדם בדרכנו הרוחנית רק מתוך הנקודה הזו. לא להאמין לאף אחד, וגם לא להיות מושפעים מכל מיני דברים חכמים שאומרים לנו, אלא לבדוק הכול בעצמנו, כך אנו מבררים את דרכנו.
הבירור הוא אך ורק באמצעות הדרישה שלנו לדעת את האמת. אסור לנו להסכים שיאמרו לנו: "קודם צריך לעשות... ואחר כך... יש תנאים..." – אין!
כמו שאתם, עירומים באמצע העולם, ממש כך אתם מגיעים אל הבורא.
האור הוא שפועל על הנקודה שבתוככם, וחוץ משניהם אין כלום. תלמדו איך לקשור בין הרצון שלכם לבין האור, ותצעדו קדימה.