בונים עולם חדש
מתי כבר יהיה פה טוב?
כאשר כל אחד מאיתנו
יתחיל לחשוב
לא רק על עצמו
אלא על כולם
ובחרת בחיים
אני מקבל פניות רבות, מהארץ ומחו"ל, מלאות חרדה כלפי העתיד…
המצבים הבאים שלנו תלויים בהבנת המתרחש. אם נבין את מחשבת הבריאה, נמצא את עצמנו מאושרים ובטוחים, שלמים ומושלמים.
עד המאה ה-21 לא היה לנו למעשה חופש בחירה. התפתחנו בצורה מאולצת, אוטומטית, תוך כדי גדילתם המתמדת של דחפים אגואיסטיים פנימיים.
עכשיו, כשהאגו האנושי הגיע לגודלו המרבי, מתגלה אפשרות לחופש בחירה. ביכולתנו להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלנו, ולא להיות תלויים בו יותר.
אם נממש את האפשרות הזו, נצא בדרך ישירה (והכי פחות כואבת) לטבע אחר, לממד אחר של המציאות, להרגשה אחרת של החיים – בכל נפח המציאות, לנצחיות ולשלמות.
וגם אם לא נבחר בדרך של מעבר הכרתי לממד העליון, תכנית הטבע תתבצע בכל מקרה, כפי שהתבצעה עד היום. אלא שהדבר יהיה מלווה בהשפעתו הנוקשה של "מכבש ההתפתחות" עלינו.
אנחנו – היצורים התבונתיים היחידים בתבל, הכול נברא בשבילנו, משום שרק אנחנו מסוגלים לצאת לממד גבוה יותר.
המשימה רצינית, המטרה מופלאה. המצב שבו האנושות נמצאת היום מחייב חיפוש, ולכן הוא מצב טוב. משום כך אינני מתייחס אליו בחרדה, אלא דווקא בתקווה גדולה.
בונים עולם
אנחנו נותנים לילדינו
לשחק בלגו, להרכיב פאזלים, לפתור בעיות
או בקיצור לברוא.
כך הם נעשים פקחים.
הבורא יצר את הבריאה מושלמת,
אבל כדי לתת לנו אפשרות לגדול לדרגה שלו,
הרס אותה עד היסוד,
עד למצב של העולם שלנו,
כדי שממנו ניצור את אותו מצב מושלם.
מנשמות נפרדות לאיחוד
רק בחיבור ההרמוני
של חלקי הגוף
נוצרו החיים הבריאים.
בחיבור נכון בין אנשים,
מתגלה הקשר
שבו מסתתרים החיים העליונים,
ההרגשה של נצח ושלמות.
המבוי הסתום שאליו נקלענו היום,
מבליט את הצורך במעבר
מהשלב שבו הנשמות נפרדות על-ידי האגו
לשלב האיחוד,
שבו נגלה את החיים העליונים.
"ואהבת לרעך כמוך" הוא חוק הטבע,
מחויב המציאות,
כי הטבע הוא גוף חי
שכל חלקיו קשורים זה לזה
אקולוגיה – שינוי תפיסה
כל בעיותינו נובעות מכך שאנחנו רואים את עצמנו כחלק נפרד מהטבע, ומבחינים בין "אדם" ו"סביבה".
תפיסה כזו של הטבע גורמת לנו להתייחס לכל הסובב אותנו כאל נספח לאדם. גם אם אנחנו דואגים לסביבה, זה רק לשם ההנאה הצרה והפרטית שלנו, ולא מתוך התחשבות במערכת השלמה של הטבע.
הפרת האיזון של מערכת הטבע הסגורה מזמינה תגובה שלילית. ומפני שאנו תולדה של הטבע, אנו סובלים בכל רמות הקיום שלנו.
לכן אנו מוכרחים להחליף את הגישה שלנו, מתפיסה של "הגנת הסביבה" לתפיסה של "האדם כחלק אינטגרלי מהטבע".
לפי הקבלה, המחשבות והרצונות שלנו הם הכוח החזק ביותר במציאות, והם הגורם העיקרי לכל השינויים בטבע.
הצרה היא, שההשפעה הזו של המחשבות על הטבע נסתרת מאיתנו.
משום כך אנחנו מודדים רק את ההשפעה החיצונית שלנו, כמו פליטת הגזים והזיהום על ידי פסולת, בו בזמן שהגורם הפנימי ממשיך לחכות לטיפול שורש...
כדאי לנו להסתגל כמה שיותר מהר לרעיון,
ששמירה על הסביבה
כוללת בעיקר הגנה על עצמנו
מפני האגו שלנו
ואפשר גם בלי רעב עולמי
כוכב הלכת שלנו
יכול להאכיל
כמות בלתי מוגבלת של אנשים,
אם הם לא יפריעו לו.
אם הם יתחברו
על פני הכדור הזה
כמו איברים לגוף שלם.
עידן האבן בתפאורה של היי-טק
מצד אחד, האגו הוא הכוח שמביא להתפתחות. מצד שני, התעצמות האגו מאיימת על כולנו במשברים, בטרור, אפילו במלחמת עולם, ואנחנו חסרי אונים לנוכח המצב הזה. במבט קדימה מצפה לנו עידן האבן, רק עם תפאורה של היי-טק.
איך יוצאים מהמבוי הסתום? חכמת הקבלה מכניסה לתמונת העולם את המושג "היררכיית כוחות", אשר מנהלים כל אחד מאיתנו כפרט ואת החברה ככלל.
הקבלה אינה מחסלת את האגו, אלא מלבישה עליו כוח גלובלי יותר – כוונה (של אהבה ונתינה) על הרצון (לקבל), תפיסה רחבה של המציאות מעל הבנה מצומצמת של תועלת עצמית.
הקבלה מציעה פריצת דרך – שיטת תיאום בין שני הכוחות המנוגדים. היא מסבירה שכוחות אלה הם בעלי טבע שונה מן היסוד – טבע הבורא וטבע הנברא. כשהם לא מתחרים, אלא מתחברים – מגיעים למצב מושלם ונצחי.