אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת שמיני / ציון וירושלים

ציון וירושלים

יא) יברכך ה' מציון וּרְאה בטוּב ירושלים. מציון, שהוא יסוד המלכות, יוצאות ברכות לכל. כמ"ש, כי משם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. כיון שציון, יסוד המלכות, נתמלא עם ברכות, אז מתברכת ירושלים, המלכות, ונמצאים בה רחמים, וכשמתברכת ירושלים, מתברך כל העם.

יב) כל ימי חייך. שלא תהיה נראית קשת בימיך, כמו לאביך, כי הקשת מורה על דינים. ועל זה נאמר, וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך. שבכל ימי חייך תראה בטוב המלכות ולא יהיו בה דינים. וראה בנים לבניך, שיהיו יראי חטא, חסידים קדושים. אז שלום על ישראל. על ראש ז"א, שנקרא ישראל, בעת שיש לו ג"ר, ראש, שלא יחסר כלום. כי ישראל אותיות, לי ראש. ושלום על ראש ז"א, כל זמן שצדיקים נמצאים בעולם.

יג) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. בנים הם חג"ת דז"א, בני בנים הם נה"י, כמ"ש, וכל בניך למודי ה', סובב על נה"י. בני ציון היקרים, נה"י דז"א המתחברים עם ציון, יסוד המלכות. כמ"ש, ותפארת בנים אבותם, הבנים חג"ת, מתעטרים באבות חכמה ובינה. בנים, חג"ת, אינם מתעטרים ואינם מושקים משיקוי הנחל, הבינה, אלא בזמן שהאבות, חו"ב, מתעטרים ומתברכים, מן הכתר. כמ"ש ותפארת בנים אבותם.

חזרה לראש הדף
Site location tree