אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בא / ויהי בחצי הלילה

ויהי בחצי הלילה

צג) לעולם יהיה האדם זהיר בתפלת המנחה. משום שהיא השעה, שהדין תולה על העולם, וצריך האדם לכוון דעתו.

צד) שאין העולם מתקיים אלא על ראשי העם. אם ראשי העם הם צדיקים, טוב לעולם, טוב לעם. ואם אינם צדיקים, אוי לעולם, אוי לעם.

צה) ודאי כך הוא. כי כתוב, ראיתי את כל ישראל נפוצים... לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום. שואל, כתוב ישובו, הלא ישבו היה צריך לומר. וכן, לביתו, בביתו היה צריך לומר, שהרי העם היו נמצאים במקומם, ואנה היה להם לשוב.

צו) אם ראש העם לא זכה במעשיו, נתפש העם בעונו. כי כתוב, ויאמר דוד... הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו. הרי שדוד חטא וישראל סבלו. ואם ראש העם נתפש בעונו, נצולים העם. כי הדין אינו שורה עוד עליהם. שכתוב, ויאמר ה', לא אדונים לאלה. כלומר, אם אינם ראשים לעם, ע"כ ישובו מדרך הזה איש לביתו בשלום. ואע"פ, שהדין כבר רכב עליהם בדרך הזה, מ"מ כיון שנהרג ראשם ונתפש בעונו, ישובו בשלום. כולם נצולים אם ראשיהם נתפש.

צח) בחצות לילה, ר' חייא ור' יוסי ראו אילה אחת, שעברה לפניהם והיתה צועקת, והרימה קולות. שמעו קול אחד המכריז ואומר, נעורים קומו, ישנים העירו. עולמות, הכונו לפני אדוניכם. כי אדוניכם יוצא לגן עדן, שהוא היכלו, המלכות, להשתעשע עם הצדיקים.

צט) אמר ר' חייא, עתה חצות לילה ממש. וקול זה ששמענו, יוצא ומחלחל האילה של מעלה, שהוא המלכות, ושל מטה. שכתוב, קול ה' יחולל אילות. אשרי חלקנו שזכינו לשמוע את זה.

ק) בשעה שהקב"ה נגלה על הגן, מתאסף כל הגן, כל הצדיקים שבגן, ואינו נפרד מעדן, החכמה. ומעדן הזה יוצאים עינות, הארת החכמה, לכמה אורחות ושבילים להשגת הצדיקים. וגן הזה נקרא צרור החיים, ששם מתעדנים הצדיקים מהארת עולם הבא. ובשעה ההוא הקב"ה מתגלה אליהם.

קא) אמר ר' יוסי, כמה פעמים שאלתי, ולמה לא היה זה ביום שיגלה לכל פרסום הנס. ולמה מתו כל אלו החלשים שלאחר הריחים והטלאים שבצאן, ולמה לא מתו מלכים ושרים ואנשים עורכי מלחמה, כמו שהיה בסנחריב, שכולם מלכים בני מלכים שרים וקצינים, ושם נראה גבורתו של שליח אחד של הקב"ה, גדול יותר מן הנס הזה, שנעשה כאן על ידו עצמו, והלא הנס שלו היה ראוי להיות גדול יותר.

קב) כיון שזכינו לכל זה, והדרך התתקן לפנינו, שמעתי, שר' שמעון בן יוחאי מטהר שווקים של עיר טבריה, נלך אצלו. ישבו עד שהאיר היום. כשעלה האור קמו והלכו. כשהגיעו אליו, מצאוהו, שהיה יושב וספר הגדה בידו.

קג) כל הגוים כאין נגדו, מאפס ותהו נחשבו לו. שואל, כיון שאמר כל הגוים כאין כנגדו, למה כתוב עוד, מאפס ותהו נחשבו לו? אלא למדתי דעתם של כל העמים שבעולם, אשר אמונתם היא כאין, שאינם משיגים לא מדרגות העליונות ולא התחתונות. ומשימים לעצמם אמונה של סכלות, אבל מאפס ותהו נחשבו לו, כמוץ הזה המסתובב ברוח ומתגלגל בקיץ בשדות בריקנות, שאין בו תוכן מאומה.

קד) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. את, זהו ימינו של הקב"ה, ואת, זה שמאלו. למדתי שנטה הקב"ה ימינו, חסד, וברא את השמים. ונטה שמאלו, דין, וברא את הארץ. כמ"ש, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו.

קה) יעמדו יחדיו. פן יעלה על דעתך ששמים וארץ, ז"א ונוקבא, שאינם עומדים יחדיו? אלא שהם ימין ושמאל נפרדים, שהם את ואת. ע"כ אוה"כ יעמדו יחדיו. ואיך יעמדו יחדיו? בזאת המלכות, השולטת בחצות לילה, שאז כלול את, חסד, בזאת, מלכות. ונמצאים אז עומדים ביחד.

קו) את הכל עשה יפה בעתו. את, חסד דז"א. הכל, כמ"ש, וה' בֵּרָך את אברהם בכל. בכל היא הספירה שנקראת זאת, המלכות, הכלולה מן את ואת, ושולטת בחצות לילה בשני צדדים, ברחמים ובדין, רחמים לישראל ודין לעמים עכו"ם. ואומר הכתוב, א"ת הכ"ל עשה שיהיו מחוברים יחד, יפה בעת"ו, בחצות לילה.

קח) מי כה' אלקינו המגביה לשבת. מי כה' אלקינו, ז"א, העולה ומתעטר להתישב בכתר עליון הקדוש, בינה, שהארתו מעל כל האורות המאירים והכתרים והעטרות. כי כל המוחין שבעולמות, מבינה נמשכים. המשפילי לראות, היורד בספירותיו מכתר לכתר, מקו ימין דבינה לימין של עצמו. מנזר לנזר, מקו שמאל דבינה לשמאל של עצמו. מהארה להארה, מקו אמצעי דבינה לקו אמצעי של עצמו. ממאור למאור, ממלכות דבינה למלכות של עצמו. להשגיח בעליונים בשמים ובתחתונים בארץ. כמ"ש, ה' משמים השקיף על בני אדם.
מדבֵר בהשגות המוחין של ז"א. מתחילה עולה ז"א למ"ן אל הבינה, ומכריע בין ב' הקוים ימין ושמאל דבינה שהיו במחלוקת, ועושה שלום ביניהם. ואז יוצאים ג' קוים בבינה, והמלכות המקבלת מהם. שזהו, שלושה יוצאים מאחד, שג' קוים דבינה יוצאים מאחד, שהוא ז"א. ועל זה אוה"כ, מי כה' אלקינו המגביהי לָשָׁבֶת. כי אע"פ שז"א בחי' ו"ק ולא מג"ר, מ"מ הוא עולה לבינה ונעשה בה קו המכריע, הנקרא דעת, שהוא ג"ר, והוא מתיישב שם בין ספירות דראש.
ואח"כ, כיון ששלושה מאחד יוצאים, נמצא, שאחד זוכה בשלושתם. שז"א עומד ג"כ באותם ג' קוים שהאיר בבינה. כי אותו השיעור שהתחתון גורם להאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון. וכמ"ש, המשפילי לראות בשמים ובארץ, שאח"כ הוא משפיל עצמו, כי יורד מבינה למקום עצמו עם ג' המוחין ההם, המאירים בג' קוים, ועושה זה כדי להשפיע בשמים ובארץ. וקו ימין מכנה כתר. וקו שמאל מכנה נזר. וקו אמצעי מכנה אור. והמלכות מכנה ניצוץ.

קט) ויהי בחצי הלילה. כחצי, היה צריך לומר, או כחצות, כמו שאמר משה. ואם תאמר, כמו שאמרו החברים, שלא יאמרו מגידיי פרעה, שמשה שקרן הוא. כי אי אפשר לדייק הרגע של חצות לילה. הרי הקושיא במקומה עומדת בג' אופנים, שאפילו ישראל יאמרו כך.
א. שאם כן היה לו לומר, ויאמר משה כחצות הלילה, למה אומר, כה אמר ה'. והרי ה' אמר, בחצות. וכמה שלא יכוון את השעה, לא יתפשו במשה, אלא באדון, שהרי אמר, כה אמר ה'.
ב. כי משה אמר, עד בכור השפחה אשר אחר הריחים, ולא היה כן, אלא עד בכור השבי, אשר בבית הבור. על כל פנים אפילו ישראל יאמרו, שהוא שקרן, כי לא התאמתו הדברים כמו שאמר.
ג. שהוא אמר בשם האדון, כחצות כתוב, ויהי בחצי הלילה. ולא כחצי, כמו שאמר משה.

קי) השאלה הכבדה יותר, ממשא שבהמה יכולה לסבול. ששאלתם, למה היה מכת בכורות בלילה ולא ביום? ולמה מתו החלשים שאחר הריחים? אלא הכל סוד עליון בין קוצרי השדה. אותם שזכו להשיג הצמחים של אור הגנוז שנזרעו במלכות, הנקראת שדה. והכל הוא ישר בדברי הנביא הנאמן.

קיא) אשרי חלקו של משה, שעליו כתוב, יפיפיתָ מבני אדם הוצק חן בשפתותיך... שמן ששון מחבריך. יפיפיתָ מבני אדם, משֵׁת וחנוך. הוצק חן בשפתותיך, מנׂח ובניו. ע"כ מְשָׁחֲךָ אלקים אלקיך, מאברהם ויצחק. שמן ששון, מיעקב. מחבריך, משאר הנביאים. וכי גֶבר שעלה במדרגות עליונות שלא עלה אדם אחר, לא ידע מה שאמר?

קיב) אלא למדנו, ספירה שנקראת זאת, המלכות, נקראת אשה. כמ"ש, לְזאת יקרא אשה, כי מאיש לֻקְחָה זאת. האיש נקרא זה, וזהו איש זכר, ז"א. כמ"ש, כי זה משה האיש. האיש הזה. הרי שאיש נקרא זה, וזה נקרא איש. וזאת לוקחה מזה, שנקרא זכר.

קיג) ומשום זה המלכות, נקראת תמר. שיורה זכר ונקבה. כי התמר אינו עולה זה בלי זה, זכר בלי נקבה. כמ"ש כתמרות עשן. מה עשן עולה בלבן ושחור, אף כאן במלכות, הנקראת זאת, הכל כלול בה בחצות לילה, לעשות פעולותיה בשעה אחת, בבת אחת, לבן לישראל, שהוא רחמים, ושחור לעכו"ם, שהוא דין.

קיד) ועד שלילה הזה לא התחלק אינו עושה פעולותיו. מאין לנו, מאברהם. שכתוב, ויחלק עליהם לילה. שנחלק, כדי לעשות פעולותיו. אף כאן משה אמר, כחצות, פירושו, כשיתחלק הלילה. שמשה ידע, שלא יעשה פעולותיו עד שיתחלק.

קטו) וכן היה, שלא עשה הלילה פעולותיו עד שנחלק. כי במחצה השניה של הלילה עשה פעולותיו. כמ"ש, ויהי בחצי הלילה. מהו בחצי, היינו במחצה השניה, בזמן שהמלכות שולטת. ונמצאת תמיד זאת הזו, המלכות, לעשות פעולות. וכל פעולה שנעשתה בלילה, במחצית השניה נעשתה.

קטז) וה' הכה כל בכור. וה', הוא ז"א ובית דינו, שהוא המלכות. וה' פירושו, הוא ופעולותיו. הכה כל בכור. משה אמר, ומת כל בכור. אלא שהתעורר מלכות דמדת הדין, שנקראת כה. כמו שהפחידו משה, שכתוב, והנה לא שמעת עד כה. וע"כ נאמר, וה' הכה, שהוא השם כה, שהמית כל בכורי מצרים.

קיז) פרעה חכם היה יותר מכל מכשפיו. והסתכל בזאת הזו, במלכות, שתעשה בו דין, ועתידה להחריב ארצו. כמ"ש משה, בזאת תדע כי אני ה'. ויפן פרעה, שהפנה את לבו מהרהור הזה. כמ"ש, ויבא אל ביתו ולא שָׁת לבו גם לזאת. המלה גם רומזת, שאע"פ שידע שהשם זא"ת, שהיא המלכות, תחריב ארצו, עם זה לא שת לבו אליה.

קיח) כל בכור, אפילו. בכור הוא בחינת חכמה. וכל בכור, יורה שאפילו מדרגות עליונות ותחתונות נשברו משליטתם. כל אלו המדרגות השולטות מכח החכמה שלהם, שהיא חכמת מצרים, שכתוב, כל בכור בארץ מצרים. וכל המדרגות העליונות ותחתונות, שנשברו משליטתם, כולן נראות בכתוב, שכתוב מבכור פרעה היושב על כסאו. הרי כולן נראות בכתוב.

קיט) מבכור פרעה היושב על כסאו. הוא שליטה של ספירה תחתונה דקליפות המקבלת ממלכות העליונה.
עד בכור השפחה. היא ספירה שמאלית, הנמצאת מתחת השליטה, מאחר ארבע ריחים, שהם ארבע מחנות של הקליפות. זה משמע שכתוב, אחַר הריחים, ולא מן הריחים.
וכל בכור בהמה. הוא מתחת התחתונים. והיא נקבה מנקבות הנמצאות באתונות בבהמות וחמורים, בגסות ודבקות, שהם מדרגות הטומאה. ומקבלים מהם גברים ונקבות.
עד בכור השבי אשר בבית הבור. אלו היוצאים משפחה. שבהם עושים כשפים לאסירים, לעבוד עמהם לעולם ולא יצאו לחירות.

קכ) ובבטחון על אלו המדרגות, מאנו המצרים לשלח את ישראל, כי בהן עשו קשר של כשפים לישראל, שלא יוכלו לצאת מעבדותם לעולם. ובזה נראה הגבורה והשליטה של הקב"ה. וזכרון זה לא יכלה מישראל לדורי דורות. כי אם לא היה הכח והגבורה של הקב"ה, כל מלכי העמים וכל מכשפי העולם לא היו יכולים להוציא את ישראל מן העבדות. כי פתח הקשרים שלהם ושבר כל אלו הכתרים של בכור השבי. כדי להוציאם לחירות. על זה כתוב, מי לא יראך מלך הגוים.

קכא) בכה ר' שמעון, הרים קולו ונאנח, כבר דֶּבֶק נמצא. אתם חושבים, במה שהתדבק הקב"ה, ושבח את עצמו כל כך הרבה פעמים ביציאת מצרים? שכתוב, אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הוציאך ה' אלקיך ממצרים. ויוציאך ה' אלקיך משם. זכור את היום הזה, אשר יצאתם ממצרים. ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים. הוציא ה' אתכם מזה. וחמשים פעם נזכרה יציאת מצרים בתורה.

קכב) ומשיב, עשרה כתרים, ספירות, יש למטה בקליפות, כעין של מעלה בקדושה. וכולם סתומים בשלשה קליפות. שהם בכור פרעה, בכור השפחה, בכור בהמה. ושלשה קשרים קשרו על ג' מדרגות אלו, שבהם עשו, שישראל לא יצאו מן שעבודם לעולם.

קכג) אשריכם אברהם יצחק ויעקב, שבזכותכם נפתחו הקשרים, והקב"ה זכר את שלשה קשרי האמונה שלכם. כמ"ש, ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. את אברהם, הוא קשר אחד של אברהם. את יצחק, הוא קשר השני של יצחק. ואת יעקב הוא קשר הג' השלם של יעקב.

קכד) כל הזמנים והחגים והשבתות כולם הם זכרון ליציאת מצרים. ועל זה עומדים כולם. ואם זה לא היה, לא היה השמירה של הזמנים החגים והשבתות. ומשום זה, לא כלה זכרון מצרים מכל הזמנים והחגים והשבתות. דין הזה של יציאת מצרים הוא יסוד ושורש התורה, וכל המצות, וכל אמונה השלמה של ישראל. ולפיכך נזכר יציאת מצרים הרבה פעמים בתורה.

קכה) למה לא היה הדין של מצרים ביום? כתוב, היום אתם יוצאים. וכתוב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה. אלא עיקר הגאולה של ישראל לא היה אלא בלילה, שהיא המלכות הנקראת לילה, שהלילה פתח קשרים ועשה נקמות, והיום הוציא אותם ביד רמה. כמ"ש, יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים, ומצרים מְקָברים את אשר הכה ה' שהם כל בכור. זה היה כדי לפרסם הנס.

קכו) עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה. ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות? זהו ר' שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות. וכתוב, יֵרָאה כל זְכוּרְךָ את פני האדון ה'. מי הוא פני האדון ה'? זהו רשב"י, שמי שהוא זכר מן הזכרונות. כלומר, שהוא בחינת זכר ממוחין העליונים הנקראים זכרונות, שהם מוחין דאו"א, צריך להֵרָאות לפניו.

קכז) וה' הכה כל בכור. כל בכור סתם, שאינו אומר בכורי מצרים, משום שסובב גם על המדרגות שהמצרים נאחזים בהם, שהם ד' מדרגות הקליפות. והכל היה כמו אלו שמתו. שנעשה במדרגות הקליפות, כמו בבכורי מצרים שמתו. אלו קושרי הקשרים, שהיו משתמשים בכשפיהם באלו הכתרים, מהם היו משתמשים בעליונים ומהם בתחתונים, ואע"פ שכולם הם תחתונים, עם זה היו משתמשים גם בעליונים. וכל ארץ מצרים היתה מלאה כשפים, שכתוב, כי אין בית אשר אין שם מת.

קכח) ונעשה הדין בכולם, בשעה שנתקבצו כולם בבתיהם, ולא היו מפוזרים במדבר ובשדה, אלא כולם נמצאו בבתיהם. ועשה הלילה, שהוא המלכות, את דיניו באותה שעה. והיה מאיר הלילה כיום בתקופת תמוז, וראו כל העם את דיניו של הקב"ה. כמ"ש, ולילה כיום יאיר, כחשכה כאורה.

קכט) ובשעה שיצאו ישראל, נמצאו כולם מתים בשווקים לעיני הכל. ורצו לקבור אותם, ולא מצאו אותם, כי הכלבים אכלו אותם. אמנם לא כולם נאכלו, אלא גם נשארו מהם, שעליהם נאמר, ומצרים מקברים. וזה היה קשה להם מהכל, מצד אחד ראו את ישראל יוצאים, מצד האחר ראו את מתיהם. והכל היה כדי לפרסם את הנס, שלא היה כזה מיום שנברא העולם.

קל) ליל שמורים הוא לה' להוציאם. וכתוב, הוא הלילה הזה לה' שמורים. למה אמר ליל שמורים ולא שמור? למה אמר בתחילה ליל, ואח"כ לילה?

קלא) אלא כתוב, כי יהיה נערה בתולה. נער כתוב, משום שכל זמן שלא קבלה זכר, נקראת נער. משקבלה זכר נקראת נערה. אף כאן, המלכות נקראת ליל, מטרם שקבלה זכר, ז"א. ואע"פ שכתוב בו, ליל שמורים, לשון רבים, שמשמע, שכלול בו גם ז"א, משום שהזכר, ז"א, עתיד להתחבר עמה, אבל עוד לא התחבר. ובשעה שהתחבר עמה זכר, כתוב הוא הלילה הזה לה' שמורים. שמורים יורה על זכר ונקבה, ז"א ומלכות. ומשום זה כתוב הלילה הזה.

קלב) ובמקום שנמצאים זכר ונקבה, אין השבח אלא לזכר. וכך שבחו ישראל בתשבחות שלהם, לזכר ולא לנקבה. כמ"ש, זה אלי ואנוֵהו. שאין השבח, במקום שנמצאים זכר ונקבה, אלא לזכר. ועל זה מחכים ישראל, כמ"ש, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. משום שעתיד לעשות להם כן. שנאמר, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

קלג) כן עתיד הקב"ה לעשות להם. שכתוב, שומר מה מלילה, שומר מה מליל. מה שם שמירה וליל, אף כאן שמירה וליל. מה שם שמירה ולילה, אף כאן שמירה ולילה.

קלד) ולילה נקראת משום הזכר הכלול בה. כמ"ש, אתה בקר וגם לילה, ז"א ומלכות. כי בקר פירושו, כמ"ש, וישכם אברהם בבקר, שמדתו חסד דז"א, שנקרא בקר. וכתוב, ה' בקר תשמע קולי. היינו ג"כ בקר ממש, ז"א במדת החסד.

חזרה לראש הדף
Site location tree