את הכל ראיתי בימי הֶבלי
קלו) את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד. שלמה, שהיה בו חכמה יותר מכל אדם, מה אמר במקרא זה? אלא שלמה רֵמז חכמה רַמז.
קלז) כשעיניו של הקב"ה רוצות להשגיח בעולם ולעיין בו, כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ, ונמצאו רשעים בעולם, צדיק ההוא הנמצא בדור נתפש בעונם, והרשעים, מאריך הקב"ה אפו עמהם עד שישובו. ואם אינם שבים, לא ימצא מי שיבקש רחמים עליהם, כי כבר מת הצדיק. כמ"ש, יש צדיק אובד בצדקו, ומשום שהוא צדיק, הסתלק מן העולם, כדי שלא יבקש רחמים על הדור.
קלח) משום זה, לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו, משום שאוי לו לזה שמֵעוֹנוֹ בין הרשעים, כי הוא נתפש בעונם. ואם מעונו בין צדיקים, מטיבים לו בזכותם.
קלט) היה דר מתחילה בין אנשי קפוטקיא, ומחלות היו רודפות אחריו. לקח ושם דירתו בין בעלי המגן שבצפורי, בין תלמידי חכמים, שנקראים בעלי המגן. ועלה וזכה להרבה טוב, להרבה עושר, ולהרבה תורה. ואמר, כל זה זכיתי, משום שבאתי בין אלו, שהקב"ה משגיח להטיב להם.
קמ) את הכל ראיתי בימי הבלי. וכי שלמה, שהיו בו מדרגות העליונות של חכמה יותר מכל בני הדור, שכתוב, וַיֶּחְכַּם מכל האדם, וכתוב, וישב שלמה על כסא ה' למלוך, אמר, על חייו, בימי הבלי? וכתוב, הֲבֵל הבלים, אמר קהלת.
קמא) ז' שמות נקרא שלמה: יְדִידְיָהּ, אָגוּר, בִּן יָקֶה, אִיתִיאֵל, לְמוּאֵל, קׂהֶלֶת. והשם קוהלת הוא כנגד כולם. וכלם נקראים כעין של מעלה. קׂהֶלֶת, נקראת גם עדה קדושה של עשרה אנשים. ועל כך אמרו, אין קהל פחות מעשרה. וקהל הוא אפילו מאה ויותר. אלא לא פחות מעשרה, אבל קׂהֶלֶת, הוא כלל הכל של כל ישראל, כמש"א קהילת יעקב.
קמב) שמותיו על שם החכמה נקראו. ומשום זה עשה ג' ספרים: שיר השירים, קוהלת, משלֵי. וכולם הם להשלים החכמה. שיר השירים, הוא כנגד חסד. קׂהֶלֶת, הוא כנגד דין. משלֵי כנגד רחמים, כנגד ג' קוים, חסד דין רחמים. כדי להשלים החכמה. והוא עשה כל מה שעשה כדי להראות חכמה, וכנגד מדרגה עליונה. והוא אמר על עצמו, בימי הֶבלי, הֲבֵל הבלים.
קמג) אלא הבל הוא סוד יקר. והוא הבל היוצא מן הפה, שנעשה ממנו קול. ואין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו. אלא שאינו נחשב להם לחטא מחמת קטנותם. והבל נעשה ברוח ומים. וכל מה שנעשה בעולם נעשה בהבל. וסוד ההבל הזה של התנוקות, נעשה קול והתפשט בעולם. והם שומרי העולם ושומרי העיר. כמ"ש, אם ה' לא ישמור עיר.
קמד) הבל הוא קול. מה ההפרש בין זה לזה? הבל עומד בכח שיצא ממנו קול. אבל קול ממש עומד בקיומו שיצא ממנו מלה. והבל ההוא, שהיה נחלתו מאביו, נקרא הבל, וממנו היה כל מה שראה שלמה. ואע"פ שהיה לו תמיכה רבה מלמעלה ממדרגות אחרות. ובכדי להודיע הדבר, אמר, בימי הֶבלִי. להודיע, שמלה זו באה משם.
הבל הוא הארת קו שמאל דבינה, שנסתם ונחרב מפאת המחלוקת עם הקו ימין דבינה, ויצאה הארתו לחוץ, ונעשה הבל. שיוצא מפנימיות המדרגה לחוץ, והאור נעשה הבל. וכשזו"ן הם בג"ר דקטנות, שנקראו אז תנוקות של בית רבן, הם מקבלים הארת קו שמאל דבינה הזו, וגם הארתם יצא לחוץ מפיהם ונעשה הבל. וכמ"ש, אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תנוקות של בית רבן. כי אח"כ, לעת גדלות, כשזו"ן נקראים פנים גדולות, הנה כל מדת החכמה שבהם הוא מהבל הזה, שהוציאו מפיהם בעודם שהיו פנים קטנות. וכיון שאין קיום לעולם רק בהארת החכמה, נמצא שהעולם מתקיים על הבל שלהם.
כי הארת החכמה שומרת העולם מן הקליפות והמזיקים. אמנם ההבל, במקום יציאתו, שהוא בקו שמאל דבינה, הוא הבל שאין בו כלום אלא חורבן. רק אח"כ, כשז"א עולה לבינה בסוד קו האמצעי, ומכריע ועושה שלום בין הקוים ימין ושמאל, ומיחדם זב"ז, אז חוזר ההבל להיות אור, ויוצאים ג' קוים חכמה בינה דעת, בבינה. ואז נולד ז"א במוחין דגדלות מן הבינה, כי כל מה שגורם התחתון בעליון, זוכה בו גם התחתון.
וכיון שלולא ז"א, הנקרא קול, שהכריע בין הקוים דבינה, והוציא בה חב"ד, היתה נשארת הבינה במחלוקת, ואורה היה נשאר בבחינת הבל. לפיכך זכה גם ז"א בג' מוחין חב"ד. שזהו, שלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם. נמצא, שז"א נולד מתוך ההבל הזה דבינה שהחזירו לאור. וז"ש, שהבל דבינה יש בה כח להוציא ולהוליד הקול, ז"א, אחרי שעולה בסוד מ"ן, ומכריע ומחזיר ההבל לאור. אבל הז"א, שנקרא קול, הוא כבר עומד במוחין דחב"ד, הנקרא קיום, להוציא הדבור, הנוקבא, ונעשה היחוד של קול ודבור, שהוא יחוד השלם דפב"פ.
וז"ש, משום שהקול, ז"א, נולד מבינה, ע"כ נחשבת הבינה לאבא ואמא של הקול, מחמת שהקול זכה בהבל ההיא, כמו בן היורש את אביו ואמו. שהרי באמת אין לז"א שום חלק במוחין דבינה. אלא משום הכרעתו את הקוים שלה, זכה וירש המוחין ההם מהם. אמנם ההבל אינו אלא קו שמאל דבינה. וז"א ירש כל הג' קוים ממנה, שהם חב"ד. החכמה הנמשכת ע"י הדעת, שבאה רק מן ההבל. ועל חכמה זו הזכיר, בימי הבלי.
קמה) הכל הֲבֵל, את הכל ראיתי בימי הבלי. יש צדיק אובד בצדקו, שהכל תלוי בימי הבלי. כלומר, בזמן שהבל זה יונק מן הדין, כדי לעשות דין, מטרם הכרעת קו האמצעי. צדיק אובד בצדקו, מכח הדין ההוא. ובזמן שהבל ההוא יונק מן רחמים, אחר הכרעת קו האמצעי, אז רשע מאריך ברעתו, שמכח הרחמים הוא ארך אפים. ושניהם, הרשע והצדיק, תלויים בהבל הזה. וע"כ כתוב, בימי, ולא כתוב, ביום. וכולם תלוים בהבל הזה, מי שיקרה בשעת הדין, הוא בדין. ומי שיקרה בשעת הרחמים, הוא ברחמים.
קמו) יש צדיק אובד, לשון הוה ותמידי, ואינו אומר אבוד? שאם תלוי בזמן, היה לו לומר לשון עבר ולא הוה? ומשיב, שהדין ההוא, כל פעם שמתעורר, אובד את הצדיק מן העולם ומן הדור. וזה נוהג תמיד. ויש רשע מאריך ברעתו, מאריך ממש בחטאו. כי דין ההוא, בעת שיונק מן הרחמים, עושה רחמים על רשע ההוא ומאריך לו.
קמז) עשן קטורת עולה למעלה ויורד למטה. העשן מתעטר ברפש הארץ מן למעלה. וע"כ הוא עולה למעלה ויורד למטה. וזה רומז על ההבל, שמתוך שהוא שפל ומלא דינים, ע"כ נתעטר בו ז"א, שתקן אותו והרויח המוחין מבינה. בינתים העלה השדה ריח, שהריח יותר מכל הבשמים. ועל זה כתוב, כריח שדה אשר ברכו ה'.