אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בא / מַצּׂת דין [דינא]

מַצּׂת דין [דינא]

קסט) מַצּׂת כתוב בלי ו', כמ"ש, מראת אלקים שהוא חסר ו', שע"כ רומז על דין. ונקראו מַצּׂת, להיותם דין קדוש, דין הנאחז בשם הקדוש, דין שלא היה חזק כל אותו הזמן בתוך ישראל, משום שהלבנה עמדה בפגם. ומשום שהלבנה עמדה בפגם, ע"כ כתוב, להם עוני.
תחלה היתה הנוקבא בסוד ב' מאורות הגדולים. ששניהם, ז"א ומלכות, היו בקומה שוה. ז"א היה מלביש קו ימין דבינה, והמלכות לצד שמאל דבינה. ואז היו בבחי' פנים קטנות. כי הם מוחין דאחורים שאינם מאירים, והם בחינת דין.
ואח"כ ע"י מ"ן שמעלים התחתונים, המלכות מתמעטת וחוזרת לנקודה. ואח"כ נבנית בנין גדול ע"י או"א, וחוזרים למוחין דגדלות. ואע"פ שכבר עומדים ז"א ומלכות במוחין דגדלות, אין המוחין דאחורים בטלים, אלא חוזרים להאיר בבחינת הרחמים. וכל הארת החכמה שבמדרגה באים מאלו המוחין. ומצה היא אלו המוחין דאחורים, בעת שכבר נתקנו במוחין דגדלות.
ולמה נקרא מַצּׂת דין, כמ"ש מצת בלי ו' להיותם דין, כי הם מוחין דאחורים, בעת שזו"ן היו במוחין דקטנות. אלא, דין קדוש, כי כבר חזרו ובאו במוחין דגדלות, שהם קדש ומאוחדים בסוד ג' קוים, שהם יה"ו של השם הקדוש.
ולבא למוחין דגדלות צריכה המלכות ב' תקונים:
א. להתמעט לנקודה.
ב. לבנין הגדלות.
וע"ז יש ב' מעשים בהתעוררות מלמטה:
א. מילה.
ב. פריעה.
וכיון שישראל מלו את עצמם בעת ההיא, ע"כ כבר באה המלכות בתקון א', שהיא נתמעטה לנקודה, בסוד מיעוט הלבנה. ואז כבר נמתקו בזה הדין דמוחין דקטנות שבמצה. וע"י פריעה, שהיא אותיות פרע י"ה, מעוררים למעלה בנין המלכות ע"י או"א, ומתגלים המוחין דגדלות.
וכיון שכבר מלו את עצמם, והלבנה, שהיא המלכות, נתמעטה, אז נחלש כח הדין שבמוחין דקטנות. ואח"כ שיעשו הפריעה, יצאו המוחין דגדלות. ואין קושיה, הרי בפסח כבר מאירים המוחין דגדלות, אע"פ שישראל עוד לא פרעו? כי המדובר הוא ע"י התעוררות מלמטה, ובליל פסח היה הארת המוחין מהתעוררות מלמעלה בלבד. וע"כ לא האירו רק אותו הלילה בלבד. וע"כ, לחם עוני כתוב. כי מבחי' התעוררות מלמטה עוד לא המשיכו המוחין דגדלות.

קע) מה הטעם שהלבנה, המלכות, עמדה במיעוט? משום שלא נפרעו, ולא נגלה בהם אות הקדוש. כי ע"י הפריעה ממשיכים המוחין דגדלות. ואז הלבנה במילואה. נמולים היו ישראל, ולא עשו פריעה. ומתי נפרעו? בשעה שכתוב, שָׁם שָׂם לו חק ומשפט ושָׁם נִסָּהוּ.

קעא) ואם תאמר שבימי יהושע נפרעו, אינו כן. אלא הם, כמ"ש, וכל העם הילודים במדבר בדרך. אחר שנפרעו, אמר הקב"ה, בתחילה אכלתם מצות, משום שעמדה הלבנה במיעוט, ונקרא לחם עוני. מכאן ולהלאה, לחם זה יהיה ממקום אחר, כמ"ש, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. לא מן הלבנה, המלכות, כבזמן ההוא, מטרם שנפרעו, אלא מן השמים ממש, מז"א, כמ"ש, ויתן לך האלקים מטל השמים.

קעב) וישראל הקדושים, שומרים אלו הימים שנכנסו תחת כנפי השכינה. ושומרים הלחם הבא מִצִדה, המצות, כמ"ש, ושמרתם את המצות. הוא כמ"ש, ושמרתם את בריתי, שהוא ברית מילה. והכל עולה ונאחז במדרגה אחת.

קעג) ואיך משה לא פרע אותם, אלא הניחם במילה בלי פריעה? משום שלא יתעכבו ישראל שם עד שיתרפאו. לכן לא פרע אותם. ועל זה כתוב, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. משום כי בחפזון יָצָאתָ. וכן כתוב, כי לא יכלו להתמהמה. וע"כ לא נפרעו. ומילה בלי פריעה ממשיך לחם עוני.

קעד) כשבאו ישראל לארץ, באו כשהם נמולים ונפרעים, כתוב, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם. מסכנות הוא לחם עוני. ונקרא לחם עוני, משום שהלבנה, המלכות, עומדת במיעוט, ואינה מתברכת מן השמש, ז"א, ואינה מאירה מן השמש, כמ"ש, כי כׂל בַּשָּׁמַיִם וארץ. שפירושו, אשר כל, יסוד ז"א, נאחז בשמים, ז"א, ובארץ, המלכות, ומקבל מן השמים ונותן לארץ. ולא האירה מן היובֵל, בינה, משום שלא פרעו את עצמם. אבל כאן בביאת הארץ, שנמולו ישראל ונפרעו, כתוב, לא תחסר כּׂל בה, היסוד דז"א המאיר אל המלכות. ועל כן לא במסכנות תאכל בה לחם, משום שלא תחסר כּׂל בה, כמו שנחסרו ממנו במצרים.

קעה) ובכל שנה ושנה עושים ישראל זכר למצרים, ואוכלים מצות, ואינם מפסיקים מדורי דורות. ומשום שלא פרעו את עצמם במצרים, חסרו כל הזה, ועמדה הלבנה במיעוט, ונקראת לחם עוני. עוני, פירושו, מסכנות. ומה שאכלו לחם עוני בארץ, אע"פ שכבר פרעו עצמם, הוא זכר למצרים. וזה נוהג לדורי דורות. ולעתיד לבא, כתוב, לא יבוא עוד שִׁמְשֵׁךְ, וִירֵחֵךְ, שלא יקרה עוד מיעוט בלבנה, שהוא המלכות.

קעו) בעשור לחודש הזה וְיקחו להם. וכתוב, אך בעשור לחודש השביעי יום הכפורים הוא. לקיחת השה בעשור תלוי, שהוא בינה המאירה במלכות. ועל זה מביא מקודם ההֶקֵּשׁ מן עשור שבכאן לעשור של יום הכפורים, שהיא בינה. כתוב לחודש הזה, בחודש הזה היה צריך לומר? משום, כשבא ההארה למלכות, כתוב לחדש הזה, לחודש בדיוק, שהיא המלכות, הנקראת חודש.

קעז) וְיקחו... שה לבית אבות שה לבית. ג' קשרים הם, בכור בהמה, בכור השבי, בכור השפחה. וכל שאר מדרגות הקליפה מתקשרים באלו ג' אופנים שלמעלה. ובזו שנקראת צאן, נקשרים הכל, והכל כלול בצאן, שהוא מדרגה העליונה שבכולם. ונקשרים צאן של מטה כצאן של מעלה. ולא יכלו להפרד מקשריו. ונמצא בשה כולם נקשרו. וע"כ כתוב בו, והיה לכם למשמרת, קשרו אותו בקשר, ויהיה נמסר בידכם ברשותכם, עד שתשחטו אותו, ותעשו בו דין. ולזמן שיבא כתוב, מי זה בא מאדום. וכתוב, כי זבח לה' בבצרה. שיבער כל הס"א מן הארץ. וכתוב אז, והיה ה' למלך.

חזרה לראש הדף
Site location tree